ארד אלעד נ. אי בר. מים בע"מ

10 1 בבית המשפט העליון רע"א 563/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקש: אלעד ארד נ ג ד המשיבה: אי. בר מים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.12.2019 (כבוד השופט ד' חסדאי) ב-ת"צ 46373-02-18 בשם המבקש: עו"ד יונתן רפפורט; עו"ד אדם לוין בשם המשיבה: עו"ד דפנה צרפתי; עו"ד איגור גילביץ' פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.12.2019 (השופט ד' חסדאי, ת"צ 46373-02-18), שבגדרה נדחתה בקשה לגילוי ועיון במסמכים במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: החלטת הגילוי). רקע עובדתי 2. במוקד ההליך, בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגיש המבקש, אלעד ארד, נגד המשיבה, חברת אי. בר מים בע"מ, בגין העלאת מחירים של חלפים לברי מים מסוננים המשווקים על ידה (להלן: המבקש ו-המשיבה). ואולם טרם שאדרש לבקשת האישור, אעמוד בקצרה על העובדות הצריכות לעניין. 3. המבקש התקשר בשנת 2015 בהסכם מול חברת "מי עדן בר – שירות מחלקה ראשונה בע"מ" לרכישת בר מים ולקבלת שירות אחריות ואספקת חלפים עבור בר המים – לפי אחד המסלולים שהוצעו באותה תקופה על ידי מי עדן (להלן: הסכם ארד). יצוין כי ברי מים מסוננים הם מתקנים חשמליים המשמשים לסינון וטיהור מים ולשימורם בטמפרטורה רצויה (להלן: בר מים או המכשיר) – ולצורך תפקודם התקין נדרש להחליף להם באופן עיתי חלפים מסוימים. במסגרת הסכם ארד, נקבעה התמורה שתשולם עבור בר המים (כ-3,000 ש"ח), והוסכם כי הלקוח מעוניין באחריות שנתית תמורת תשלום חודשי קבוע, וכי זו תחודש באופן אוטומטי כל עוד הלקוח לא הודיע אחרת – תוך שהודגש כי דמי האחריות יחויבו רק מהשנה השנייה (היינו, כי האחריות בגין השנה הראשונה היא בחינם). כן נקבעו בהסכם ארד, המחיר של כל אחד מהחלפים שנדרש להחליף במכשיר אחת לתקופה לצורך תפעולו התקין (סנן פחם פעיל ונורת UV); ואגב כך הובהר כי האחריות לבר המים תחול רק כל עוד הלקוח עושה שימוש בחלפים המשווקים על ידי מי עדן. במילים אחרות, בהסכם ארד נקבע כי רכישת חלפים ממי עדן היא תנאי לתוקפה של האחריות, לצד תנאים נוספים שפורטו בהסכם. 4. בשנת 2017 רכשה המשיבה את פעילותה של מי עדן בתחום ברי המים, ונכנסה בנעליה של האחרונה – כך שלקוחות מי עדן הפכו ללקוחות שלה. משכך, ועל אף שההתחייבויות המקוריות בהסכם ארד הן של מי עדן, מעתה אלה ייוחסו למשיבה. לדברי המבקש, מאז שהתקשר בהסכם ארד הוא רכש ממי עדן חלפים בהתאם למחיר שנקבע בהסכם; ואולם לאחר שהמשיבה רכשה את פעילותה של מי עדן, התברר למבקש כי זו העלתה את מחירי החלפים, כך שאלו גבוהים בעשרות אחוזים מהמחירים הנקובים בהסכם ארד. לאחר שהתרעם על העלאת המחירים, המשיבה הציעה למבקש אפשרויות שונות לרכישה מרוכזת של מספר חלפים בבת אחת, באופן שהוזיל לדבריה את העלות של כל אחד מהחלפים בנפרד; אולם המבקש דחה את הצעת המשיבה, ורכש ממנה חלפים בודדים במחיר גבוה מזה שנקבע בהסכם ארד. הבקשה לאישור תובענה כייצוגית 5. על רקע השינויים שתוארו במחירי החלפים, הגיש המבקש בחודש פברואר 2018 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה (ת"צ 46373-02-18; להלן: בקשת האישור). בבקשת האישור נטען כי המשיבה ניצלה לרעה את העובדה שלקוחות ש"ירשה" ממי עדן הם בגדר "קהל שבוי", שמחויב לרכוש ממנה את החלפים על מנת לשמר את האחריות על המכשיר. לדברי המבקש, התנהלות זו של המשיבה מפרה באורח קיצוני את הוראות ההסכמים שנחתמו מול לקוחותיה ומפרה את חובתה של המשיבה לנהוג בתום לב. כן נטען כי אף אם ייקבע שבהסכמים הוראה שמאפשרת למשיבה להעלות את מחיר החלפים – בנסיבות שבהן הלקוחות כבולים לחלפי המשיבה, המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד שדינו בטלות; וכי בכל מקרה עסקינן בעשיית עושר ולא במשפט. ויובהר כי טענות המבקש נסמכו על הסכם ארד שצורף כנספח לבקשת האישור, ועל הוראות ספציפיות שנכללו בו. הקבוצה שנתבקש לייצג הוגדרה ככוללת את כל לקוחות המשיבה שחויבו בגין חלפים בניגוד למחיר שהיה נקוב בהסכם, "מהמועד שבו המשיבה נכנסה בנעליה של מי עדן ו/או החלה לחייב את לקוחותיה בגין חלפים ועד לאישור התובענה כייצוגית"; והסעד שנתבקש הוא השבה של הסכומים שנגבו מהלקוחות עבור החלפים שלא כדין. 6. בתשובה לבקשת האישור המשיבה טענה כי שינוי תנאי ההתקשרות, ובהם מחירי החלפים, מותר על פי דין ועל פי הוראות הסכם ארד; וכי בנסיבות העניין ייעול ושיפור תנאי ההתקשרות היה מחויב המציאות – לנוכח התייקרות משמעותית של עלויות החברה ועל מנת להימנע מהפסדים כספיים. מכל מקום נטען כי שינוי תנאי ההתקשרות נעשה בהסכמת המבקש, כמו גם בהסכמת יתר הלקוחות שהתקשרו במסלול שכונה על ידה "מסלול השירות" – כך שלמעשה נוצרה התקשרות חדשה בין הצדדים; וממילא עדכון מחיר החלפים היטיב עם המבקש וחברי הקבוצה הנטענת ביחס להתקשרויות המקוריות, שכן המשיבה הציעה תנאי התקשרות חדשים שבמאזן הכולל הוזילו את מחיר החלפים והאחריות. בהינתן האמור, נטען כי המבקש לא הרים את הנטל להראות כי עומדת לו עילת תביעה אישית, וכי אין מקום לברר את טענותיו בגדר תובענה ייצוגית – שכן ספק אם קיימת קבוצה הומוגנית שניתן לייצג בבקשת האישור, ובכל מקרה לא הוצג מנגנון לאיתורה, ואף לא הוכח שהתנהלות המשיבה הסבה נזק כלשהו. כאן המקום לציין כי לדברי המשיבה טענות המבקש מתייחסות לכל היותר (אם בכלל) לפלח צר מאוד של התקשרויות שהיא "ירשה" ממי עדן – שעניינו מסלול ההתקשרות שהמבקש היה חבר בו ("מסלול השירות"); ולדבריה הסכמים שנכרתו בגדרי מסלולי ההתקשרות האחרים שהוצעו על ידי מי עדן, אינם רלוונטיים לבקשת האישור (להלן: ההסכמים הנוספים). כך לטענתה משום שבחלק מן ההסכמים הנוספים הוסכם כי הלקוח ישלם על החלפים מראש במועד ההתקשרות בהסכם; ובהתאם לא נקובים בהסכמים הללו מחירי חלפים שייגבו לאורך תקופת ההסכם ואין התחייבות למחירים. וכן משום שביתר ההסכמים הנוספים אין כל התחייבות לאחריות או למחיר חלפים כלשהו. ויצוין כי הטענה להחרגת ההסכמים הנוספים מתחולת בקשת האישור הובאה בגדר הערת שוליים שנזכרה בתשובה כחלק מתיאור המערכת ההסכמית הרלוונטית. בקשת הגילוי וההחלטה בה 7. לאחר שהוגשה תגובה לתשובה לבקשת האישור, הגיש המבקש בקשה לגילוי ועיון במסמכים (להלן: בקשת הגילוי). במסגרת בקשת הגילוי ביקש המבקש כי בית המשפט המחוזי יורה על גילוי שני סוגי מסמכים, על מנת שיוכל להתמודד עם טענות הגנה שבפי המשיבה. ראשית, נתבקש גילוי של ההסכמים הנוספים שנכרתו בגדר כל אחד מהמסלולים שהציעה מי עדן בעת הרלוונטית, טרם שהמשיבה רכשה את פעילותה (הוגדרו לעיל: ההסכמים הנוספים). המבקש טען כי גילוי ההסכמים הנוספים חיוני לבירור טענת ההגנה של המשיבה כי הסכמים שנכרתו במסלולים שונים מהמסלול שבו התקשר המבקש ("מסלול השירות") אינם כוללים התחייבות למחירי חלפים ועל כן אינם באים בגדרי בקשת האישור. שנית, נתבקש גילוי של מסלולי התמחור השונים שהמשיבה הציעה לרכישת חלפים, וזאת לאחר שנכנסה בנעלי מי עדן וביצעה עדכון של המחירים (להלן: מסלולי התמחור). המבקש טען כי גילוי מסלולי התמחור נדרש להזמת טענת המשיבה כי במאזן הכולל היא דווקא הוזילה את עלויות החלפים והאחריות; והדבר מתבקש במיוחד מקום שהמשיבה הסתמכה בתשובה על שני מסלולים ספציפיים שלדבריה הוזילו את מחיר החלפים, אולם במקביל הסתירה (לטענת המבקש) מסלולי תמחור אחרים שבהם גבתה מחירים גבוהים יותר. כן נטען כי גילוי מסלולי התמחור יכול שיהיה בו כדי להפריך את טענת המשיבה כי לא היה מנוס מהעלאת מחירי החלפים. למען הנוחות, גילוי ההסכמים הנוספים וגילוי מסלולי התמחור יכונו להלן יחד: דרישות הגילוי. 8. המשיבה הודיעה כי היא מתנגדת בתוקף לבקשת הגילוי, ולאחר שניסיון לסיום ההליך על דרך של גישור לא צלח – ניתנה ביום 24.12.2019 החלטת בית המשפט המחוזי שהורתה על דחיית בקשת הגילוי, מהטעם שדרישות הגילוי אינן רלוונטיות לדיון בבקשת האישור. נקבע כי בקשת האישור עניינה בהסכם המסוים שנחתם עם המבקש (שהוגדר לעיל הסכם ארד) ובטענה להפרה של הוראות מפורשות שנקבעו בו לעניין מחיר החלפים – ומאחר שמדובר במחלוקת ממוקדת וברורה, המושתתת על האופן שבו המבקש מפרש את הוראות ההסכם, אין צורך להידרש להסכמים הנוספים שאין להם תוקף במערכת היחסים שבין המבקש ובין המשיבה. למען הסדר, יצוין כי החלטת הגילוי התקבלה לאחר שההסכמים הנוספים (ארבעה נוסחים של הסכמי התקשרות על נספחיהם) הוגשו לעיונו של בית המשפט בלבד לבקשתו, בהתאם לסמכות הנתונה לו בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א הישנות). בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את בקשת הגילוי גם ככל שהתייחסה למסלולי התמחור, וקבע כי מאחר שבקשת האישור נסמכת על הטענה שהמשיבה העלתה את מחיר החלפים בניגוד להוראות ההסכם הספציפי של המבקש (הסכם ארד) – אין חשיבות להצעות חלופיות למיניהן שהמשיבה מציעה ללקוחותיה לצורך רכישת חלפים ואחריות. בשולי הדברים ציין בית המשפט כי "הרושם המתקבל לכאורה מהבקשה הוא שהמבקש מבקש לקבל חומר שאינו נדרש בניסיון, אולי, להרחיב את יריעת המחלוקת – באופן שאין להתירו – אל מעבר לגבולות הבקשה לאישור". לנוכח האמור, בקשת הגילוי נדחתה והמבקש חויב בהוצאות לזכות המשיבה בסך 10,000 ש"ח. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. טענות הצדדים 9. בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על הטענות שהעלה בבקשת הגילוי. לטענתו, גילוי ההסכמים הנוספים דרוש על מנת לעמוד על היקף ההפרה שבגינה הוגשה בקשת האישור, ועל מנת להפריך את טענת המשיבה בדבר חוסר הרלוונטיות של הלקוחות שהתקשרו בהסכמים הנוספים; ובהקשר זה מודגש כי בקשת האישור הוגשה בשם "כל לקוח של המשיבה, אשר מחירי החלפים הנמכרים לו הועלו בניגוד להסכמות מחייבות מולו" ולא הוגבלה רק ללקוחות שחתמו על הסכם זהה להסכם ארד. המבקש מוסיף וטוען כי בכל מקרה נדרש היה לגלות את ההסכמים הנוספים גם מכוח תקנה 75 לתקנות סד"א הישנות שכן המשיבה התייחסה להסכמים אלה במפורש בתשובה לבקשת האישור, וייאמר כבר עתה כי בהינתן התוצאה שאליה הגעתי, אינני רואה מקום להידרש לטענה זו. לעניין מסלולי התמחור, המבקש טוען כי גילויים נדרש על מנת להתמודד עם טענות ההגנה של המשיבה בעניין התמחור החדש של החלפים – שלדבריה לא זו בלבד שהיה הכרחי לנוכח "קשיים כלכליים", אלא אף היטיב עם הלקוחות. לטענת המבקש, המשיבה הציגה מידע חלקי בעניין המחיר המעודכן של החלפים, ובחרה לציין רק הצעות שהוזילו את מחיר החלפים ולהסתיר הצעות שייקרו את מחירם – ודי בכך על מנת להעיד על הרלוונטיות של מסלולי התמחור. זאת במיוחד משום החשש שהמשיבה הוזילה את המחיר רק למי שאיננו כבול באחריות על המכשיר, ובמקביל העלתה את המחירים לאותם "לקוחות שבויים" שמבוקש לייצגם בבקשת האישור. המבקש טוען בנוסף כי לא ייתכן שחברה מסחרית לא תחזיק במסמכים המפרטים את הצעות המחיר שהציעה ללקוחותיה, ולכן טענת המשיבה כי אין בידה מידע על מסלולי התמחור היא מופרכת על פניה. המבקש מוסיף ש"לא קיימת מחלוקת" כי הוא הניח תשתית ראייתית ראשונית לעילות התביעה, כנדרש בבקשה למתן צו לגילוי מסמכים במסגרת בקשת אישור לפי תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות); והא ראיה שבית המשפט המחוזי לא ציין סוגיה זו כמעוררת קושי בהתייחסו לבקשת הגילוי. המבקש מוסיף וטוען במענה לטענות שהועלו על ידי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי דרישת גילוי המסמכים היא ברורה ונהירה ואיננה מכבידה מעבר לנדרש; וכי בשונה מאופן הצגת הדברים על ידי המשיבה, לא הוכח שעל הפרק גילוי סוד מסחרי, מה גם שהמבקש ובא-כוחו התחייבו לשמור על סודיות המסמכים. 10. המשיבה מצידה טוענת כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף ולגופה. לשיטתה עסקינן בבקשת גילוי מסמכים כללית ולא ספציפית; וככזו אין עליה זכות ערעור, גם לא ברשות, וזאת לפי סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט). לגופם של דברים, המשיבה טוענת כי הלכה מושרשת היא שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים ומקרה זה איננו מצדיק סטייה מן הכלל; במיוחד משעה שהחלטת הגילוי מושתתת בין היתר על התרשמות בית המשפט מנוסחי ההסכמים הנוספים. המשיבה סומכת את ידיה על החלטת הגילוי ונימוקיה ומדגישה כי אף אם תימצא רלוונטיות כלשהי בדרישות הגילוי, ממילא המידע שמפורט בהן נחוץ רק לשלב הדיון בתובענה הייצוגית גופה – שכן גילוי ההסכמים הנוספים רלוונטי להערכת היקף הקבוצה, ומסלולי התמחור רלוונטיים לשאלת כימות הנזק; והלכה היא כי מסמכים הדרושים לבירור סוגיות מעין אלה לא יגולו בשלב בקשת האישור. בהתאם, נטען כי מסירת דרישות הגילוי בשלב המקדמי של הדיון בבקשת האישור תאפשר למבקש לערוך מקצה שיפורים בבקשת האישור ולהרחיב את חזית המחלוקת שלא כדין. נוסף על כך, המשיבה שבה על טענתה כי אין ברשותה מסמך הנוגע למסלולי התמחור; וכי ממילא לא תצמח למבקש כל תועלת מהמידע המבוקש, בהינתן שהמשיבה אינה חולקת על הטענה כי היא העלתה את המחיר לרכישה בודדת של חלפים ביחס לסכומים שצוינו בהסכם ארד. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המסמכים והמידע שנתבקשו כוללים נתונים עסקיים וכספיים המהווים סודות מסחריים, ועומדת על כך שגם מסיבה זו אין להתיר את גילויים. ועוד נאמר, טרם סיום, כי המבקש לא העמיד תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית – והדברים פורטו בהרחבה בתשובה לבקשת האישור – ולדברי המשיבה גם מנימוק זה בדין נדחתה בקשת הגילוי. דיון והכרעה 11. לאחר עיון בבקשת רשות ערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לידי מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור לפי הרשות שניתנה – ולקבל את הערעור באופן חלקי. הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות ביניים שעניינן סדרי דין בהליך הייצוגי, ובתוך כך החלטות שעניינן בגילוי ועיון במסמכים; וזאת בהינתן שיקול הדעת הרחב שנתון לערכאה הדיונית בניהול ההליך הייצוגי (ראו בהקשר זה: רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש, פסקה 10 (7.7.2019); וכן: רע"א 4706/18 זליכה נ' תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל, פסקה 11 (26.8.2019)). מטעם זה אינני מוצאת להתערב בהחלטת הגילוי ככל שהיא נוגעת לגילוי מסלולי התמחור. בשונה מכך, סבורתני כי גילוי ההסכמים הנוספים מתחייב בנסיבות העניין, לנוכח יכולת השפעת הגילוי על סיכויי ההליך ודרך ניהולו – ומשכך, מדובר במקרה חריג שמצדיק התערבות בהחלטת הגילוי בהיבט זה (ראו למשל: רע"א 906/19 הוכברג נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 8 (7.4.2020) (להלן: עניין הוכברג)). כך בתמצית וכעת בהרחבה. 12. התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים במהלך הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות. על פי תקנה זו, שומה על המבקש בבקשה לגילוי ועיון במסמכים טרם שאושרה התובענה כייצוגית, להראות כי המידע המבוקש על ידו רלוונטי לבירור השאלות שבמחלוקת בבקשת האישור, ונחוץ לשלב הדיוני שבו מצוי ההליך; וככל שמבקש הצו הוא גם בעל הדין שהגיש את בקשת האישור, עליו להוסיף ולהראות כי הניח תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) (לדיון בנושא ראו: רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 20 (16.4.2018), להלן: עניין פרטנר). לצד זאת, על מבקש הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים, ובהם: כי המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שצו הגילוי מופנה כלפיו; כי מתן הצו יביא לפישוט ולייעול ההליכים; וכי לא יהא בכך משום הטלת עול בלתי סביר על הצד שכנגד (רע"א 4632/18 Volkswagen AG נ' גולן, פסקה 9 (26.12.2018)). יצוין בהקשר זה, כי הלכה היא שהזכות לגילוי מסמכים בשלב הדיון בבקשת האישור מצומצמת יחסית בהשוואה להיקפה של הזכות לגילוי בהליכים אזרחיים "רגילים". אולם אין בכך כדי להמעיט מחשיבותה של זכות זו בשלב הדיון בבקשת האישור, המתאפיין בפערי מידע מובנים וניכרים בין הצדדים להליך – אלא אך לתחום אותה לגבולות שהותוו בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות (ראו: רע"א 9181/18 רוקח נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 17 (16.12.2019); רע"א 4841/18 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי, פסקה 13 (12.8.2019), להלן: עניין כרמי; עניין פרטנר, פסקה 16). 13. הנמקתו של בית המשפט המחוזי לדחיית בקשת הגילוי הושתתה על כך שדרישות הגילוי אינן רלוונטיות לבירור בקשת האישור. לשון אחר, בקשת הגילוי נדחתה בשל אי-עמידתה בדרישת הרלוונטיות שבתקנה 4(ב)(1) לתקנות תובענות ייצוגיות; ובהתאם, טענות הצדדים מתמקדות בסוגיה זו. אולם טרם שאדרש לכך, יוער כי אף שהחלטת הגילוי לא מתייחסת לתנאי המנוי בתקנה 4(ב)(2) לתקנות והוא העמדת "תשתית ראייתית ראשונית" להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית – ניכר כי המבקש הרים את הנטל הדרוש לצורך כך (ראו: רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 9 (26.6.2018)). זאת מאחר שבקשת האישור מושתתת על הסכם ארד שבו נקבע במפורש המחיר של כל אחד מן החלפים; בהינתן שאין חולק כי לא ניתן לרכוש את החלפים במחיר שנקבע בהסכם זה; ובשים לב לכך שעל פניו ישנם לקוחות נוספים שהתקשרו בהסכם בנוסח הסכם ארד או בהסכם דומה לו. העובדה שלטענת המשיבה עדכון המחירים נעשה בהתאם לדין ולהסכם – כפי שהיא מפרשת אותם – אינה גורעת בנסיבות העניין מהתשתית הראייתית הלכאורית שהונחה בבקשת האישור; ויוזכר כי הכלל הוא ש"אין להפוך את הדיון המקדמי בבקשת הגילוי לדיון לגופה של בקשת האישור" (עניין פרטנר, פסקה 20), והטענות המשפטיות והעובדתיות שהועלו בנושא יתבררו בהמשך הדרך (ראו גם: עניין הוכברג, פסקה 10; רע"א 7734/16 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' שטיינברג, פסקה 5 (5.12.2016); רע"א 494/16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזר, פסקה 13 (19.5.2016)). הנה כי כן, בקשת הגילוי צולחת את דרישת התשתית הראייתית הראשונית, ומכאן לרלוונטיות דרישות הגילוי. 14. ההסכמים הנוספים. בית המשפט המחוזי קבע, לאחר עיון בהסכמים הנוספים, כי אלו אינם רלוונטיים למחלוקת שבין הצדדים, משום ש"אין עניינם אותו מסלול כפי המסלול הנוהג במערכת היחסים שבין המשיבה לבין המבקש" (פסקה 24 להחלטת הגילוי). החלטה זו מבוססת על ההנחה שבקשת האישור מתמצה בטענות להפרת ההסכם הפרטני שצורף לבקשת האישור (הסכם ארד), ומתייחסת רק ללקוחות המשיבה שהתקשרו בהסכם זה – ומשכך, אין רלוונטיות להסכמים הנוספים. דעתי שונה. בקשת האישור הוגשה בטענה כי המשיבה העלתה את מחיר החלפים שלא כדין, בניגוד להתחייבויות מפורשות בהסכם. העובדה שבקשת האישור נתמכה בהסכם הספציפי שבו התקשר המבקש, איננה מגבילה את בקשת האישור רק למערכת הסכמית צרה זו; פרשנות כאמור לא זו בלבד שאינה מתיישבת עם טענות המבקש כי בקשת האישור הוגשה בשם כלל הלקוחות שמחיר החלפים שנגבה מהם על ידי המשיבה סותר התחייבות קודמת כלפיהם ועם לשון בקשת האישור שתומכת בכך, אלא שהיא חותרת תחת תכליות ההליך הייצוגי – ובכללן השאיפה לאפשר ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות, להשיא את זכות הגישה לערכאות ומתן סעד הולם לנפגעים, ולקדם אכיפה של הדין והרתעה מפני הפרתו (סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות). במילים אחרות, העובדה שבקשת האישור מבוססת מבחינה ראייתית על ההסכם שבו התקשר המבקש וראיות נוספות הנוגעות לעניינו האישי, לא מחייבת שבקשת האישור תתמצה בלקוחות שהתקשרו בהסכם ארד בלבד או בהסכם דומה לו; ונראה על פניו כי המסקנה ההפוכה מתבקשת יותר – שכן תכליתו של ההליך הייצוגי היא לאגד נפגעים "דומים" תחת תביעה משותפת אחת, כאשר הכלי של גילוי מסמכים נועד לגשר על פערי המידע המובנים בהליך ולאפשר למבקש להתחקות אחר טיב ההפרה והיקפה. וייאמר בנקודה זו כי אין מניעה שהמבקש בבקשת האישור ינסה לבסס קיומה של קבוצת נפגעים באמצעות הכלי הדיוני של גילוי ועיון במסמכים – כל עוד העמיד תשתית ראייתית ראשונית לבקשה מעין זו (עניין כרמי, פסקה 15). המבקש טוען כי ישנה אפשרות שגם בהסכמים הנוספים נכללו התחייבויות לעניין מחיר החלפים שהמשיבה איננה עומדת בהם – וככל שאלה פני הדברים, אזי גם הלקוחות הללו יבואו בגדרי הקבוצה המיוצגת. ניכר לכן שגילוי ההסכמים הנוספים רלוונטי לדיון בבקשת האישור, על מנת שניתן יהיה לעמוד על היקף ההפרה הנטענת מצד המשיבה ואופייה; וייאמר כי המשמעות היא שלצורך בחינת הסיכויים לקיומה של עילת תביעה (אחד התנאים לאישור התובענה כייצוגית), נדרש יהיה לנתח גם את ההסכמים הנוספים ולבחון אם התנהלות המשיבה בהתייחס לנושא בקשת האישור עולה כדי הפרה של ההסכמים הללו. הגילוי רלוונטי אפוא לצורך הוכחת קיומה של קבוצה, וליתר דיוק: הוכחת קיומן של תתי קבוצות נוספות לצד הקבוצה שהתקשרה בהסכם ארד (ראו והשוו: רע"א 5392/19 אירופלוט רושיון איירליינס נ' באר, פסקה 9 (29.12.2019)); להבדיל מקביעת גודלה המדויק של הקבוצה (ראו והשוו: רע"א 2929/19 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 והאסמכתאות שם (13.2.2020)). ויודגש כי המשיבה היא זו שהעלתה לכתחילה את הטענה שלפיה יש להחריג את ההסכמים הנוספים מתחולת בקשת האישור, ומכאן שגילויים דרוש גם כדי לסייע למבקש להתמודד עם טענת הגנה זו. בהתאם, יש לדחות את טענת המשיבה כי גילוי ההסכמים הנוספים תכליתו להרחיב את חזית הדיון שלא כדין, ואין זאת אלא שהצורך במסמכים התעורר על רקע טענת המשיבה לעניין היקף וטיב המחלוקת (ראו והשוו: עניין כרמי, פסקה 17). 15. המסקנה מן האמור היא כי להסכמים הנוספים נודעת חשיבות לדיון בבקשת האישור ולפיכך יש להורות על גילויים; והמשמעות היא שיש להתערב בהחלטת הגילוי ולקבל את בקשת הגילוי ביחס לדרישה זו. יוער אגב כך, כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבה כי עסקינן בצו גילוי מסמכים כללי ועל כן יש לדחות על הסף את הבקשה לרשות ערעור בהיותה חוסה תחת צו בתי המשפט. בקשת הגילוי, ככל שהיא נוגעת להסכמים הנוספים, ממוקדת ומתייחסת באופן ספציפי להסכמים שנכרתו מול לקוחות מי עדן במסגרת מסלולי התקשרות שונים. אמנם לא מדובר במסמך אחד, אולם מדובר בסוג מתוחם של מסמכים ודי באמור על מנת להכתיר את דרישת הגילוי כדרישת גילוי ספציפית (רע"א 6753/14 ‏סופר נ' פרל, פסקה 8 (20.1.2015)) – והדברים אמורים על אחת כמה וכמה בנסיבות שבהן התברר כי מדובר רק בארבעה נוסחים של הסכמי התקשרות (בצירוף נספחים) (ויוזכר כי ההסכמים הועברו לעיון בית המשפט המחוזי לפי תקנה 119 לתקנות סד"א הישנות). הנה כי כן, החלטת הגילוי בכל הנוגע להסכמים הנוספים עניינה בצו לגילוי מסמכים ספציפי, ועל כן מוחרגת מהוראות סעיף 1(10) לצו בתי המשפט. זאת ועוד. העובדה שמדובר בסך הכל בנוסחים גנריים של הסכמים, שעל פניו נמסרו לכל לקוח שהתקשר בהם, מחלישה באופן משמעותי את טענת הסודיות. לפיכך, סבורתני כי בנסיבות העניין ניתן להסתפק בהצהרת המבקש ובא הכוח המייצג כי הם נכונים לחתום על כתב התחייבות לשמירה על סודיות, ואין באמור כדי לגרוע מזכותה של המשיבה לבקש מבית המשפט המחוזי להשחיר חלקים מסוימים מההסכמים הנוספים לצורך שמירה על פרטיות לקוחות או על מידע מסחרי וסודי – ואינני מביעה עמדה בעניין זה. 16. מסלולי התמחור. המבקש עומד על כך שגילוי מסלולי התמחור מתבקש על מנת להפריך טענות הגנה שונות שהועלו על ידי המשיבה – ובראשן הטענה כי השינוי שנעשה במחיר החלפים לא הרע עם לקוחותיה, שכן הוצעו להם הצעות חלופיות לרכישת מספר חלפים ואחריות במרוכז, במחיר מוזל מהמחיר שעליו הוסכם בעת ההתקשרות המקורית. אין זאת אלא שהמבקש מעוניין במסלולי התמחור, על מנת להפריך את טענת המשיבה כי עדכון מחירי החלפים לא הסב ללקוחותיה נזק כלשהו. ואולם בנסיבות שבהן המשיבה אינה חולקת על כך שהיא העלתה את המחירים לרכישה בודדת של חלפים ביחס למחירים שנקבעו בהסכם ארד (כאמור, בין היתר, בסעיף 111.4 לתשובה לבקשת רשות ערעור), ממילא הונח יסוד לכאורי לכך שנגרם ללקוחות נזק מסוים – ומכאן שאין צורך בגילוי מסלולי התמחור לצורך הרמת הנטל הדרוש בשלב הדיון בבקשת האישור להוכחת עצם קיומו של נזק. דברים אלה אמורים ביתר שאת, מקום שהמבקש הציג מקרים שבהם אף ההצעות לרכישה מרוכזת של חלפים עלו על מחירם של החלפים הללו לפי ההסכם; וייאמר במאמר מוסגר ובלא לטעת מסמרות כי ספק אם בכלל יש מקום להשוות בין רכישה מרוכזת של מספר חלפים, למחיר שנגבה עבור רכישה בודדת של אחד מהם. עוד יובהר כי הדברים נאמרים בהקשר לדיון ברלוונטיות מסלולי התמחור, ואין בהם משום הבעת עמדה ביחס לסיכוייה של בקשת האישור גופה. סיכומו של דבר, הרושם הוא שגילוי מסלולי התמחור איננו דרוש לצורך הוכחת קיומו של נזק; ואף שיכול שמידע זה יהיה רלוונטי על מנת לעמוד על היקף הנזק – מאחר שמדובר בסוגיה שאינה נדרשת להכרעה בבקשת האישור, אין צורך לגלות מסמכים הנוגעים אליה בשלב זה של הדיון, ומכאן שאין הצדקה להתערב בהחלטת הגילוי בהיבט זה. בהינתן האמור, אינני נדרשת לטענת המשיבה כי מסלולי התמחור אינם בגדר "מסמך" שנמצא בידה; וככל שהמבקש ימצא לנכון להגיש בקשה נוספת לגילוי המסמך בבוא העת, נדרש יהיה לברר אם אמנם יש ממש בטענה זו – ואינני מביעה עמדה כלשהי בנדון. ייאמר עוד שככל שהדבר יתעורר, נדרש יהיה ליתן את הדעת לשאלת סודיות מסלולי התמחור, והפגיעה הנטענת שגילויים יסב למשיבה. סוף דבר 17. התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור מתקבלת, והערעור שנדון לפי הרשות שניתנה מתקבל באופן חלקי. המשיבה תמציא לידי המבקש את ההסכמים הנוספים בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו. בשים לב לתוצאה, ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש בהחלטה הגילוי מבוטלות. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בערכאה זו בשיעור של 8,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"א בניסן התשפ"א (‏24.3.2021). ש ו פ ט ת _________________________ 20005630_G03.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1