פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"ם 5626/17
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערערים:
1. זכי כמאל
2. רימא כמאל
נ ג ד
המשיבים:
1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה רכס הכרמל
2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה רכס הכרמל
3. המועצה המקומית דלית אל כרמל
4. טריף נוואף איבן טריף חמוד
5. עארף חסיסי
6. ג'סאן חסיסי
7. חלבי נאיף בסאם
8. כמאל כמאל
9. חדיד חמיד
10. כמאל נדים
11. חסון אמיר
12. חסון כרמל
13. חסון חנאן
14. בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח
15. אברהם עמרם ובניו
16. טריף מורסי
17. טריף סימאי
18. טפחות - בנק משכנתאות בע"מ
19. כמאל כמאל
20. כמאל סאמי
21. כמאל מוניר
22. כמאל ענאן
23. אכאבר כמאל
24. חסון רוני
25. חסון תמא
26. חסון רביע
27. חסון עלא
28. פואד כמאל
29. אדיב כמאל
30. כמאל כמאל
31. זידאן תופיק כמאל
32. אמל כמאל
33. סלאח קמאל
34. כמאל גסאן
35. כמאל פואד
36. כמאל נזאר
37. כמאל כמאל
38. מזייד תופיק כמאל
39. אבו חמד פואד
40. בנק מזרחי טפחות
41. אייאד כמאל
42. בסיס חמוד
43. והבי נאיף
44. ווהבי כרמל פואד
45. מובאדה מוחמד נאסר אל-דין
46. סלמן מובאדה נסר אל-דין
47. אחמד מובאדה נאסר אל דין באמצעות בנו
48. פכארלדין גדעון
49. מוחמד מובדה נסר אל-דין
50. כרמל פחר אלדין
51. נסר אלדין מאהר
52. נסר אלדין חנאן
53. פהים בן סולימן יוסף כמאל
54. נדים בן סולימן יוסף כמאל
55. סמי כמאל
56. פואד כמאל
57. כמאל כמאל
58. כמאל כמאל
59. סאלח כמאל
60. סלימאן כמאל
61. אברהים גמאל אלדין
62. פואז כמאל
63. יוסף שפיק כמאל
64. פוזי שפיק כמאל
65. שחאדה כמאל
66. אלכס כמאל
67. בנק ירושלים
68. אדין מחמד רשיד פחר
ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) בעת"ם 46318-12-15 מיום 13.6.2017
תאריך הישיבה:
א' באייר התשע"ט
(6.5.2019)
בשם המערערים:
עו"ד כמאל זכי כמאל
בשם המשיבה 1:
עו"ד רנאד עיד
בשם המשיבה 2:
עו"ד עלי שקיב
בשם המשיבה 3:
עו"ד רחל ינקוביץ-רועה
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, הוגשה עתירה המכוונת להחלטת המשיבה 1 (להלן גם: הוועדה המחוזית) לאשר את תכנית מספר 356-0144261 – תכנית לשכונת ואדי אל-פש בדלית אל כרמל (להלן: התכנית); ולהחלטת יו"ר הוועדה המחוזית לדחות בקשת רשות לערור בפני הוועדה הארצית לתכנון ובניה. בית המשפט (כב' השופט מ' רניאל) דחה את העתירה. לכך מכוון הערעור שלפנינו.
הוועדה המחוזית הורתה על הפקדת התכנית, המשתרעת על שטח של כ-1500 דונם ושמטרתה "הסדרת שכונת מגורים קיימת בשכונת ואדי אל-פש המצויה בתחומי המועצה, הכוללת כ-650 יחידות דיור קיימות ותוספת זכויות בניה לעוד כ-4,750 יחידות דיור נוספות (סה"כ כ-5,400 יח"ד), הקצאת שטח למוסדות ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים ושטחי מסחר ושירותים". בין עיקרי הוראות התכנית: שינוי ייעוד מחקלאי למגורים א, מגורים ומסחר, מסחר ומוסדות ציבור, שטחים פתוחים ומבנים ומוסדות ציבור, דרך מוצעת, דרך משולבת, שטח ציבורי פתוח, מתקנים הנדסיים; שינוי ייעוד משצ"פ למגורים; שינוי ייעוד משביל לדרך; התוויית צירי תחבורה ורחובות וחיבורם למערכת הדרכים הקיימת ביישוב.
במוקד העתירה עמדו טענות המערערים לפגיעה ביחס לחלקה 2 בגוש 11509 וחלקה 19 בגוש 11507. ייעוד חלקות אלה שונה מחקלאי לדרך מוצעת ושטחי מגורים. עוד נטען לפגיעה בחלקה 60 בגוש 11509. התכנית הציעה שינוי ייעוד של שטח חקלאי למגורים וכן ייעדה חלק מן החלקה לשטחים פתוחים מבני ומוסדות ציבור. לאחר פרסום התכנית להפקדה הוגשו לוועדה המחוזית 48 התנגדויות.
הוועדה המחוזית דנה בהתנגדויות המערערים לפנים משורת הדין, על אף שמצאה כי הפניות נעשו באיחור ובניגוד להוראות הדין. ועדת המשנה להתנגדויות דחתה את ההתנגדויות בהחלטה מנומקת. בצד האמור, לא סגרה לפני המערערים את הדרך לבחינת שינויים בתכנית נפרדת.
המערערים הגישו בקשת רשות לערור על החלטת ועדת המשנה להתנגדויות בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה. בקשה זו נדחתה על ידי יו"ר הועדה המחוזית. התכנית אושרה על ידי הוועדה המחוזית ביום 10.1.2016 ופורסמה למתן תוקף ברשומות ביום 18.1.2016.
העתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים נסבה על ההחלטות של ועדת המשנה להתנגדויות בדבר אישור התכנית, ושל יו"ר הוועדה המחוזית שלא ליתן רשות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה. בעתירה טען המערער לפגיעה עקב הפקעה מחלקותיו באופן שפוגע באפשרות לנצלן לבנייה. עוד נטען שההפקעה מפלה אותו לעומת יתר המתנגדים ובעלי החלקות.
באשר להתנגדות המערערת, נטען כי מחלקתה הופקעו בפועל בעבר 850 מ"ר וכי התכנית מתעלמת כליל מהיתר הבניה שניתן לה ומהליך משפטי שהתקיים. לפיכך, לשיטתה, לא ניתן להפקיע את המקרקעין שאושרו לבניה. לטענת המערערים הפקעת חלקת המערערת אינה נדרשת לצורך התוויית הדרך ברוחב שנקבע.
עוד נטען כי התנגדויות המערערים הוגשו בהתאם להוראות הדין וגם אם היה איחור אין בו כדי לאיין את זכות הנפגע להשמיע טענות המכוונות לתכנית הפוגעת. בנוסף, נטען לפגמים בהליכי קבלת ההחלטות ולפגמים דיוניים, וכי ההחלטות התקבלו בחוסר תום לב ונגועות בשיקולים זרים. צוין כי הפגיעה בקניין המערערים אינה מידתית ועומדת בניגוד לעקרונות של צדק חלוקתי. לטעמם של המערערים הסיבה היחידה להליך היא הכשרת בנייה בלתי חוקית של כ-650 מבנים תוך פגיעה שלא כדין בזכויותיהם. על יסוד טענות אלה התבקש ביטול החלטת הוועדה המחוזית בעניינם.
המשיבים מצידם עמדו על הטעמים העומדים בבסיס התכנון והתייחסו במפורט לטענות המערערים.
בית המשפט המחוזי בחן באופן מעמיק את טיעוני הצדדים. בפתח הכרעתו דחה את טענת השיהוי שהעלתה הוועדה המקומית. בצד האמור, קבע כי ההתנגדויות הוגשו באיחור. לגופם של דברים, נקבע כי אין בפסק דינו של בית משפט השלום שהורה על ביטול צו הריסה מנהלי שניתן בהתייחס לקיר בחלקת המערערת, כדי לכבול את שיקול דעתה של הוועדה המחוזית באישור תכנית בנין עיר חדשה.
בנוסף, נדחו הטענות בדבר פגמים בקבלת ההחלטות ובדבר הפלייה ושיקולים זרים, על יסוד בחינה מפורטת של התשתית הראייתית, שכללה, במקרה זה, חקירות מצהירים. נפסק כי משנדחו טענות אלה, הטענות האחרות המועלות בעתירה מכוונות, לאמיתו של דבר, נגד תבונתן של החלטות מוסדות התכנון. נקבע כי ההחלטות הן פועל יוצא של שיקול הדעת התכנוני הנתון לוועדה המחוזית, כמוסד התכנון הרלבנטי, ואין עילה להתערב בהן על פי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה.
אשר להחלטת יו"ר הוועדה המחוזית שלא ליתן רשות ערר למועצה הארצית, נקבע – על יסוד אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה בהקשר זה – כי אין עילה להתערבות בהחלטה זו, משהמקרה דנן אינו נופל בגדרם של הקריטריונים המקובלים שצוינו בפסיקה.
לפיכך, העתירה נדחתה תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיבים. לכך מכוון הערעור שלפנינו.
בא כוח המערערים חזר לפנינו, בכתב ובעל פה על הטענות שהועלו בעתירה. לטעמו שגה בית המשפט לעניינים מינהליים משלא קיבל טענותיו באשר לפגמים בהליך התכנון ובהחלטת הוועדה המחוזית.
המשיבים מצידם טוענים כי פסק הדין מבוסס כדבעי ואין עילה להתערב בו.
שקלנו את טיעוניהם של הצדדים. לפני בית המשפט לעניינים מינהליים נפרסה תשתית מלאה של טיעונים עובדתיים ומשפטיים, הכוללת אף חקירת מצהירים, אותה התיר במקרה זה. פסק דינו המנומק כולל התייחסות מלאה לכל נדבכי הטיעון שהועלו לפניו. אף אנו מצאנו כי מדובר בהליך תכנון שנוהל כסדרו, וטרונייתם של המערערים מכוונת להכרעה תכנונית המצויה בגדר שיקול הדעת המקצועי המסור לוועדה המחוזית. נשוב ונזכיר כי הוועדה המחוזית לא סגרה את הדלת בפני המערערים להגיש הצעה לתכנית נקודתית, שתאפשר להם לנצל באופן אפקטיבי את העקרונות התכנוניים המאושרים. למותר לציין כי כל הצעת תכנית תבחן לגופה ואין באמור משום מחויבות של מוסד התכנון לקבל את התכנון המוצע.
על כן, בסופו של יום מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בה טעות שבחוק. אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984.
המערערים ישלמו לוועדה המחוזית הוצאות הליך זה בסך 12,000 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיבה 2, כמו גם למשיבה 3, ובסך הכל 36,000 ש"ח.
ניתן היום, ז' באייר התשע"ט (12.5.2019).
ה נ ש י א ה
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט
_________________________
17056260_M12.docx עח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il