יניב עסיס נ. ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5623/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא העותרים: 1. יניב עסיס 2. נועם יוסף צעידי 3. נתן בסל נ ג ד המשיבים: 1. ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון 2. הרב מרדכי קרליץ 3. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד יובל יועז, עו"ד דורון ברקת בשם המשיבים 1 ו-3: עו"ד ערין ספדי-עטילה, עו"ד עמרי אפשטיין בשם המשיב 2: עו"ד יאיר עשהאל, עו"ד נגה גל פסק-דין השופט י' עמית: עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים, בין היתר, לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל מינויו של המשיב 2, הרב מרדכי קרליץ, כחבר בוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, מחמת היותו נתון במצב של ניגוד עניינים. תמצית הרקע העובדתי והדיוני 1. ביום 30.4.2021, בליל ל"ג בעומר דאשתקד, התרחש אסון כבד במתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, שבו נספו 45 בני אדם ונפצעו רבים נוספים. בעקבות כך, ביום 20.6.2021 החליטה ממשלת ישראל (המשיבה 3) על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר האסון, היא המשיבה 1 (להלן: ועדת החקירה או הוועדה). ביום 27.6.2021 מינתה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת א' חיות, את חברי הוועדה, מכוח סמכותה לפי סעיף 4 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק ועדות חקירה או החוק). שלושת חברי הוועדה שמונו על פי החלטת הנשיאה הם נשיאת בית המשפט העליון (בדימ') מ' נאור המשמשת כיו"ר הוועדה, ולצדה האלוף במיל' שלמה ינאי והרב מרדכי קרליץ (להלן: הרב קרליץ או המשיב). 2. העותרים, המגדירים עצמם כמשתייכים לזרם החרדי הנוהגים לעלות לקבר רשב"י מדי שנה בל"ג בעומר, פנו ביום 5.7.2021 במכתב שמוען אל הנשיאה חיות ואל הוועדה. במכתבם טענו העותרים כי מינויו של המשיב כחבר בוועדה – דינו בטלוּת. בתמצית, נטען כי המשיב נתון בניגוד עניינים בשל שורה טעמים ובהם: מערכת הקשרים הפוליטית וקשרי החברות שלו עם חברי כנסת מקרב המפלגות החרדיות, שהם בעלי עניין בתוצאות עבודת הוועדה; בשל העובדה שבנו של המשיב מנהל ישיבה שבראשה עומד הרב קפלן, שהוא חבר בגוף המכונה "ועדת החמישה" האחראי על מתחם קבר רשב"י העתיד להיחקר על ידי הוועדה; ובשל השתייכותו של המשיב לזרם הליטאי, הידוע בהתנגדותו לעצם קיומה של ההילולה במירון. 3. בעקבות פניה זו התנהלו חילופי מכתבים כדלקמן: (-) ביום 7.7.2021 הועבר לעותרים מכתב תגובה מטעם הנשיאה חיות, שבו נאמר כי מענה לגופם של דברים יינתן על ידי ועדת החקירה; (-) ביום 12.7.2021 השיב הרב קרליץ לעותרים במכתב שבו דחה את טענותיהם והבהיר כי אין בכוונתו לפסול עצמו מלכהן כחבר בוועדה; (-) ביום 13.7.2021 שבו העותרים ופנו במכתב נוסף אל המשיב וכן אל הנשיאה חיות, שנתבקשה לבטל את מינויו של המשיב ולמצער להתלות את מינויו עד למיצוי בירור טענותיהם. (-) ביום 19.7.2021 השיב הרב קרליץ במכתב תשובה נוסף לעותרים, שבו דחה את טענותיהם ושב על עמדתו כי אין יסוד לטענות שהועלו נגדו בדבר קיומו של ניגוד עניינים או משוא פנים. (-) ביום 19.7.2021 הועבר לעותרים מכתב מטעם היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר. במכתב זה הוסבר כי שאלת קיומה של סמכות בידי נשיאת בית המשפט העליון לביטול או התליה של מינוי חבר ועדת חקירה ממלכתית, היא שאלה שאינה נקיה מספקות; כי בעת הזו אין מקום לטעת מסמרות בשאלה זו; וכי אף בהנחה שסמכות כזו אמנם קיימת, היא שמורה למקרים חריגים וקיצוניים ביותר שמקרה זה אינו נמנה עליהם. (-) בחלוף כשלושה שבועות, ביום 10.8.2021, שבו העותרים ופנו אל ועדת החקירה ואל המשיב. זאת, לטענתם, לנוכח "מידע חדש" שהגיע לידיהם בדבר קיומו של קשר בין המשיב לבין חברה המוציאה לאור את העיתון "יתד נאמן". לדברי העותרים, עיתון זה משמש כ"עיתון הבית" של מפלגת דגל התורה, באופן המבסס את מערכת הקשרים של המשיב עם אישים פוליטיים ואת פעילותו הפוליטית העכשווית. (-) ביום 15.8.2021 השיב הרב קרליץ במכתב לעותרים, זו הפעם השלישית, שבו שב ודחה את טענותיהם והבהיר כי אין הוא רואה לפסול עצמו מלכהן כחבר בוועדה. 4. משלא קיבלו את מבוקשם, הגישו העותרים את עתירתם לבית משפט זה ביום 16.8.2021. בעתירה נתבקש בית המשפט לקבוע כי מינויו של הרב קרליץ "בטל מעיקרא" או כי נבצר ממנו מלשמש כחבר בוועדה, ולחלופין כי בית המשפט יורה לרב קרליץ לפסול עצמו. כן ביקשו העותרים כי בית משפט זה יוציא צו ארעי וצו ביניים שיאסור על הוועדה להמשיך בפעולתה עד להכרעה בעתירה, ולמצער צו שיאסור על הרב קרליץ להמשיך לפעול כחבר בוועדה עד לאותו מועד. 5. בו ביום שבו הוגשה העתירה הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית עד ליום 14.9.2021, וכן דחיתי את בקשת העותרים למתן צו הביניים שנתבקש על ידם. יומיים בלבד לאחר מתן החלטתי, שבו העותרים ופנו בשנית בבקשה "דחופה" למתן צו ביניים. זו הפעם ביקשו העותרים כי ייאסר על הוועדה להזמין גורמים שונים להעיד בפניה, ובפרט "כל גורם המשתייך או מועסק ע"י 'ועדת החמישה', וכן כל אדם החבר או פעיל במפלגת 'דגל התורה'". בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 19.8.2021, שבה הבהרתי כי בשלב זה אין מקום ליתן צו ביניים. 6. תגובה מקדמית מטעם ועדת החקירה וממשלת ישראל (המשיבות 1-3, להלן יחד: המשיבות) הוגשה ביום 14.9.2021, ותגובה מקדמית מטעם הרב קרליץ הוגשה ביום 19.9.2021. בהמשך לכך נעתרתי לבקשת העותרים להגיש תשובה מטעמם לתגובת המשיבים, וזו הוגשה ביום 7.10.2021. נפרט את עיקרי טענות הצדדים. עיקר טענות הצדדים 7. טענות העותרים: העותרים טוענים כי המשיב הוא "פוליטיקאי פעיל" החבר בהנהלת מפלגת דגל התורה, כפי שעולה משורה של פרסומים לאורך השנים, והוא אף שובץ ברשימת מפלגת יהדות התורה בבחירות לכנסת ה-24; כי הוא עמיתם המקצועי או חברם האישי של אישים בולטים בהנהגת המפלגות החרדיות, שחלקם צפויים להידרש למסור עדות בפני הוועדה ואף להיות מוזהרים על ידה; כי בנו של המשיב, מר הלל קרליץ (להלן: הלל), הוא אחד מ"בעלי השליטה" בעמותה המנהלת ישיבה בצפת שבה מועסק אחד בשם הרב קפלן, שהוא אחד מחברי "ועדת החמישה", שהיא "גוף מרכזי הנחקר ע"י ועדת החקירה", ובין השניים מתקיימים "יחסי גומלין נרחבים"; כי הלל התמודד לפני כשנה על תפקיד מנהל אתר קבר רשב"י, אך לבסוף נבחר מועמד אחר, וישנה אפשרות שהוועדה תידרש להסיק מסקנות בדבר התנהלותו של האחרון, באופן העשוי להשליך על סיכוייו של הלל לשוב להתמודד על התפקיד; כי המשיב "מוחזק כמי שמקבל את עמדת הרבנים שהוא סר למרותם – רבני הזרם הליטאי חרדי", המתנגדים לעצם קיום ההילולה במירון; כי המשיב משמש כדירקטור בחברה המוציאה לאור את עיתון "יתד נאמן" שהוא "בטאונה של מפלגת דגל התורה", וכן משמש כחבר ועד מנהל של עמותה שהיא בעלת המניות העיקרית בחברה האמורה, ומכאן שהוא "מוחזק כנושא באחריות לפרסומים בעיתון זה, הנעשים כולם – כך במוצהר – בהתאמה ל'דעת תורה' המוכתבת מגורמים רבניים [...]". במישור המשפטי, העותרים טוענים כי מעורבותו הפוליטית של המשיב חותרת תחת עקרון העצמאות ואי תלותם הפוליטית של חברי הוועדה, פוגעת באמון הציבור בוועדה, ויש בה כדי להטיל כתם על מסקנותיה. לגישת העותרים, סטנדרט ההתנהלות הראוי הוא סטנדרט של "ניקיון הדעת", כאשר אדם "נקי דעת" הוא "אדם מוסרי ובעל מצפון, עדין, בעל מידות טובות, אדם הנזהר מאוד במעשיו". תימוכין לכך, ולו על דרך ההיקש, ניסו העותרים למצוא בפסיקה העוסקת בדיני פסלות שופט. העותרים סבורים כי אילו הונח בפני הנשיאה חיות מלוא המידע עובר להחלטתה בדבר איוש הוועדה, היא היתה נמנעת מלמנות את המשיב. 8. טענות המשיבות: הוועדה וממשלת ישראל מבהירות בתגובתן המקדמית כי לפי הוראות חוק ועדות חקירה, אין בידי אף אחת מהן סמכות בנוגע למינוי או ביטול מינוי של חבר בוועדת חקירה שמונתה לפי החוק. לדבריהן, אף העותרים אינם חולקים על כך, וממילא לא נתבקש נגדן כל סעד בגדרה של העתירה. המשיבות מוסיפות כי לאחר שעמדו לנגד עיניה של יו"ר הוועדה, הנשיאה (בדימ') מ' נאור, מכתבי הפנייה מטעם העותרים, ולאחר ששמעה את תגובתו של המשיב לפניות אלו, היא לא ראתה מניעה להמשך פעילותה של ועדת החקירה, וזו המשיכה לעבוד כסדרה באופן אינטנסיבי. בתגובתן ביקשו המשיבות להדגיש את החשיבות הרבה והאינטרס הציבורי בפעולתה המהירה והרציפה של הוועדה, וזאת בפרט בראי החלטת הממשלה על כך שהוועדה תשקול במידת הצורך לפרסם דו"ח ביניים כדי לאפשר היערכות מתאימה לאירוע ההילולה הבא. כן תיארו המשיבות את פעילותה המאומצת של הוועדה עד כה, לרבות איסוף חומרים רבים ושמיעת עדים (עד למועד הגשת התגובה נחקרו 17 עדים). בהתייחס לעתירה, המשיבות טענו כי בנסיבות העניין העותרים השתהו פרק זמן של למעלה משלושה שבועות ממועד קבלת המענה לפנייתם השניה ביום 19.7.2021 ועד לפנייתם השלישית ביום 10.8.2021 ולהגשת העתירה ביום 16.8.2021, וכי במהלך פרק הזמן המדובר הוועדה פעלה והתקדמה בעבודתה והשקיעה בכך שעות עבודה רבות. 9. טענות המשיב: המשיב הגיש תגובה מקדמית נפרדת מטעמו. בתמצית, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי צירוף נשיאת בית המשפט העליון כמשיבה לעתירה, בהיותה הגורם שהחלטתו נתקפת בעתירה, וכן מחמת העובדה שהעותרים פטרו עצמם מלבסס טיעון לפגם מינהלי כלשהו שנפל בהחלטת הנשיאה. עוד נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי, בהינתן שהעתירה הוגשה למעלה מחודש וחצי לאחר שפורסם הרכב חברי הוועדה. בהקשר זה המשיב מפנה לטענת העותרים בדבר "המידע החדש" שכביכול הגיע לידיהם, בדבר הקשר הנטען בינו לבין עמותה שבה הוא חבר, לבין החברה המוציאה לאור את העיתון "יתד נאמן", מידע שהצדיק לגישת העותרים את הגשת העתירה. לטענת המשיב, "המידע החדש" שאליו הפנו העותרים הוא תדפיס מידע מחודש ינואר 2016, ולא זו בלבד שהעותרים לא טרחו להסביר את פשר ההתבססות על תדפיס זה במועד הגשת העתירה, אלא שמבחינה עובדתית מדובר בתדפיס שכלל אינו משקף את מצב הדברים כיום. זאת, מן הטעם שמאז חודש יולי 2016, העמותה המדוברת כבר אינה בעלת מניות ראשית בחברה המוציאה לאור, וממילא הקשר הנטען בין המשיב לעיתון "יתד נאמן" חלש מהותית מהתמונה שביקשו העותרים להציג. לטענת המשיב, הרושם הוא שהעותרים ניסו לעשות שימוש ב"גילוי" המידע המדובר במטרה להתגבר על השיהוי שבו לוקה העתירה. 10. לגופם של דברים, המשיב טוען כי אין יסוד לטענה שהוא פוליטיקאי פעיל, כי מועמדותו ברשימת יהדות התורה לכנסת (מספר 117 ברשימה) היתה לצורך זהות פוליטית ותו לא ואינה עולה כדי פעילות פוליטית שוטפת, וכך גם חברותו בהנהלת מפלגת "דגל התורה", המתכנסת כפעמיים בשנה. המשיב מבהיר בנוסף כי היכרותו עם דמויות במפלגות החרדיות שאליהן התייחסו העותרים אינה מגיעה לכדי חברות של ממש. באשר לכתבות שאליהן הפנו העותרים בניסיון לבסס את פעילותו הפוליטית, המשיב טוען כי הכתבה האחרונה היא מלפני 20 שנה, ויש טעם לפגם בכך שהעותרים לא טרחו לציין את מועד הכתבות שאליהן הפנו ושמהן ציטטו בהרחבה בעתירתם. באשר לקשריו לעיתון "יתד נאמן", המשיב טוען כאמור כי קשרים אלו אינם כפי שביקשו העותרים להציגם, כי הוא אינו מעורב בעבודה השוטפת בעיתון ובתכניו, וכי אין יסוד לטענה כי כל האמור בעיתון מבסס את עמדתו. לטענת המשיב, אף אין יסוד לטענה שפורסמה בכתבה בעיתון זה, ולפיה הרב אדלשטיין הורה למשיב להשתתף בוועדת החקירה. לדברי המשיב, הוא אמנם התייעץ עם הרב אדלשטיין וקיבל את ברכתו, אך האחרון לא הורה לו דבר. באשר לטענות הנוגעות לבנו של המשיב, הלל קרליץ, המשיב מבהיר כי בנו אינו מקבל כל שכר בגין פעילותו המדוברת; כי אין כל תלות כלכלית בין הלל לבין הרב קפלן (וכי דווקא הרב קפלן הוא שמקבל שכר מהעמותה שהלל הוא אחד מבעלי השליטה בה); וכי אין בעובדה שהלל לא נבחר לשמש בתפקיד של מנהל אתר קבר רשב"י כדי להקים עילת פסלות. כן הבהיר המשיב כי אין יסוד לטענה כי הוא כביכול שולל מלכתחילה השתתפות בהילולת מירון בשל השתייכותו לזרם החרדי-ליטאי. לבסוף תיאר המשיב את פועלו וניסיונו בעשייה הציבורית בענייני הציבור החרדי. לטענתו, יש לו היכרות עם מנהיגי מגזר זה מתוקף היותו דמות ציבורית מרכזית, ואין בכך כדי להקים ניגוד עניינים או חשש ממשי לכך, מה עוד שהוועדה מורכבת משני חברים נוספים, המנטרלים ממילא חשש מן הסוג המתואר. 11. תשובת העותרים: כפי שצוין לעיל, העותרים לא הסתפקו בטענות שהעלו בעתירתם, וביקשו להשיב לתגובות המקדמיות שהגישו המשיבים. בהתייחס לטענות הוועדה והממשלה, העותרים טוענים כי אלו לא סתרו בתגובתן את הטענה בדבר היותו של המשיב נתון במצב של ניגוד עניינים, ואף לא טענו במפורש שהעתירה לוקה בשיהוי. באשר לתגובה המקדמית שהגיש המשיב, העותרים ביקשו להביע תהייה "על שום מה ומדוע בחר המשיב 2, הרב קרליץ, להיעזר בייצוג משפטי פרטי בעתירה דנן". העותרים מבהירים כי הם אינם כופרים בזכותו של המשיב לעשות כן, אולם לשיטתם הדבר מלמד על "הבדלים ניכרים בגישות של המשיב 2 ושל יתר המשיבים לעתירה", על כך "שטענותיו של המשיב 2 אינן מקובלות על יתר המשיבים, אלא שהם נהגו עמו בנימוס ונמנעו מלשלול אותן במפורש". באשר לטענת השיהוי, העותרים טוענים כי מיצוי ההליכים והכנת העתירה ארכו זמן. בתגובה לטענה בדבר אי צירוף נשיאת בית המשפט העליון כמשיבה לעתירה, העותרים טוענים כי הם סומכים ידיהם על עמדתה של הנשיאה כי סמכותה לקבוע את הרכב הוועדה אינה כוללת מתוכה את הסמכות לבטל מינוי לאחר מעשה, וממילא הסעד המבוקש אינו ביטול החלטת הנשיאה, שהרי אין לנשיאה סמכות למשוך את המינוי של המשיב. לבסוף, בכל הנוגע לתמונה העובדתית לגבי השליטה בחברה המחזיקה בעיתון "יתד נאמן", העותרים מודים כי הם אמנם צירפו לעתירתם נסח לא עדכני, אלא שלטענתם אין בכך כדי לשנות משליטתו של המשיב בעיתון, שכן על פי הסכם שנכרת בין העמותה למחזיקת המניות החדשה, השליטה בתכני העיתון נותרה בידי העמותה וכי היה על המשיב לציין זאת בתגובתו (העותרים למדים על ההסכם בין בעלי המניות ממסמך שהגישה העמותה לבת המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 2018 במסגרת הליך אחר). דיון והכרעה 12. אקדים ואומר כי לאחר עיון בעתירה ובתגובות הצדדים על נספחיהן, לא מצאתי עילה מבוססת שיש בה כדי להצדיק התערבות של בית משפט זה, ומשכך דין העתירה להידחות. תחילה, בטרם אדרש לטענות העותרים בדבר קיומו של ניגוד עניינים, אתייחס בקצרה לטענות הסף שהעלו המשיבים במענה לעתירה, טענות שעל פניהן אינן נטולות טעם. 13. לנוכח חלוף פרק זמן של שבעה שבועות ממועד מינויו של המשיב ועד להגשת העתירה, דומה כי יש בסיס לטענה שהגשת העתירה לוקה בשיהוי. מסקנה זו מתחזקת לנוכח דברי העותרים עצמם, שכבר במכתב הפנייה הראשון ששיגרו לנשיאת בית המשפט העליון, ראו להפנות את תשומת לבה לעובדה כי "לוח הזמנים לטיפול בעניין זה – דוחק" בהינתן שהוועדה "כבר החלה לפעול הלכה למעשה" (סעיף 20 למכתבם מיום 5.7.2021, ההדגשות הוספו – י"ע). עוד יוער, כי "המידע החדש" כביכול שהעותרים טענו כי הגיע לידיהם, שבגינו נאלצו כביכול לפנות במכתב בפעם השלישית ולהשתהות עם הגשת העתירה, היה מידע פומבי בן מספר שנים שאף לא היה מדויק מבחינה עובדתית, וספק רב אם היה בו כדי להצדיק את העיכוב בהגשת העתירה. אף לא למותר להזכיר כי העותרים המתינו שלושה שבועות מהמועד שבו קיבלו את תגובת היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט ואת תגובתו השניה של המשיב, עד פנייתם השלישית בעקבות אותו "מידע חדש" כביכול, כאשר בכל אותה תקופה הוועדה המשיכה לפעול במרץ. בנסותם להתמודד עם טענת השיהוי, ביקשו העותרים להיאחז בכך שהממשלה והוועדה "לא טענו במפורש שהעתירה לוקה בשיהוי, [שהרי] כידוע – כאשר המדינה מבקשת לטעון לשיהוי היא עושה זאת בריש גלי..." (סעיף 4 לתשובתם). דא עקא, שהממשלה והוועדה ציינו בתגובתן במפורש כי "בנסיבות העניין העותרים השתהו פרק זמן משמעותי בהגשת עתירתם", והתקשיתי לרדת לדעת העותרים שביקשו שלא לראות בטענה זו טענת שיהוי. צא ולמד, שטענת השיהוי הועלתה גם הועלתה על ידי המשיבים כולם, ויש טעם לסבור כי אמנם דבק שיהוי בהגשת העתירה, הן בהיבט הסובייקטיבי הן בהיבט האובייקטיבי. 14. אשר לסמכותה של הנשיאה לבטל את המינוי, העמדה שהובעה על ידי היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט במכתבו מיום 19.7.2021 היתה כי אין מקום לטעת מסמרות בשאלה זו. לנוכח מסקנתנו כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה, איני רואה להכריע בסוגיה זו וניתן להותירה בצריך עיון. 15. ומכאן לסוגיית מינויו של המשיב בראי טענות העותרים לקיומו של ניגוד עניינים שבו הוא נתון. אין צורך להכביר מילים על החשיבות הרבה במינוי חברי ועדה נטולי אינטרסים, שלא מתעורר לגביהם החשש שמא הם מצויים במצב של ניגוד עניינים או פועלים במשוא פנים. אכן, תכלית הקמתה של ועדת חקירה היא "לקבוע מימצאים ולהגיש המלצות שהציבור יאמין כי הן נובעות מבירור ענייני והוגן ומשקפות את האמת, ללא משוא פנים או דעה קדומה" (דברי השופט י' זמיר בעניין גלברט, עמ' 582; כן ראו אצל אביגדור קלגסבלד ועדות חקירה ממלכתיות 366 (2001) (להלן: קלגסבלד)). הימצאות של חבר ועדה בניגוד עניינים חותרת תחת תכלית זו ועלולה לפגוע באמון הציבור בעבודת הוועדה, ומובן כי ככל עובד ציבור, גם חבר ועדת חקירה נדרש למלא את תפקידו ללא משוא פנים וללא דעה קדומה (עניין גלברט, עמ' 583). בד בבד, הפסיקה שבה והבהירה כי "אין די בחשש רחוק, תיאורטי, או סובייקטיבי לקיומו של ניגוד עניינים על מנת להצדיק את התערבותו של בית המשפט" (בג"ץ 9485/08 עזרא נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע)‏, פסקה 19 (30.1.2012) (להלן: עניין עזרא); כן ראו בג"ץ 11745/04 ‏רמות למען הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 15 (4.9.2008) (להלן: עניין רמות)). עקרונות אלה כוחם יפה הן לגבי עובדי ציבור הן לגבי חברי ועדות חקירה, ועל כך דומה כי אין חולק. 16. במקרה שלפנינו, עמדת העותרים בדבר ניגוד עניינים ומשוא פנים מצדו של המשיב מתבססת על הטענות הבאות: היותו "פוליטיקאי פעיל", היכרותו עם מנהיגי מפלגות חרדיות, טענות בנוגע לבנו של המשיב, השתייכותו של המשיב אל הזרם החרדי-ליטאי, וקשריו של המשיב אל העיתון יתד נאמן. לאחר עיון בטענות העותרים ובתגובת המשיב, איני סבור כי עלה בידי העותרים לבסס קיומו של "חשש סביר" או קיומה של "אפשרות ממשית" לניגוד עניינים מצדו של המשיב. לאמיתו של דבר, מתקבל הרושם כי בנחישותם הרבה למצוא דופי במשיב, הפליגו העותרים בחלק מטענותיהם אל מחוזות רחוקים תוך העלאת טענות וספקולציות שטוב היה אלמלא נטענו. נתייחס לעיקרי הדברים מן הקל אל הכבד. [במאמר מוסגר: לנוכח מסקנתי, איני רואה להידרש להבחנה בין הסטנדרט של "חשש סביר" לבין מבחן "האפשרות הממשית". לאורך שנים הפסיקה נמנעה מלהכריע איזה מבין השניים יש להחיל לצורך בחינת קיומו של ניגוד עניינים אסור, וראו בעניין זה: עש"מ 6529/03‏ קליגר נ' נציבות שרות המדינה, פסקה 6 (9.12.2003); עניין רמות, שם; עניין עזרא, שם; והשוו לבג"ץ 3537/07‏ עמותת אנשי הדממה נ' ממשלת ישראל, פסקה 12 (28.11.2017) ולעע"מ 3597/20 ארבע איי התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (19.8.2020), בהם מסתמנת גישה שלפיה כאשר מדובר בניגוד עניינים אישי יש להחיל את הסטנדרט של "חשש סביר", בעוד שכאשר מדובר בניגוד עניינים מוסדי יש להחיל את מבחן "האפשרות הממשית"]. 17. העותרים טענו כי השתייכותו של המשיב לזרם החרדי-ליטאי "מאיינת כל אפשרות שהרב קרליץ יוכל לדון בסוגיות שיעלו במהלך עבודתה של ועדתה החקירה בלב פתוח ובנפש חפצה". זאת, לשיטת העותרים, בשל "ההתנגדות הידועה של הזרם החרדי ליטאי להילולה במירון". טענה זו היא מסוג הטענות הכלליות שטוב היה אלמלא הועלו. קשה להלום שהשתייכותו של פלוני לתת-מגזר כזה או אחר תבסס כשלעצמה ניגוד עניינים. אף לגופם של דברים, התקשיתי להבין כיצד ההשקפה המיוחסת למשיב על ידי העותרים כלפי ההילולה במירון, משליכה על יכולתו למלא כהלכה וללא משוא פנים את תפקידו בוועדה שתפקידה לחקור את האסון. מכל מקום, המשיב הבהיר במכתב התשובה שלו לעותרים כי אין יסוד לטענה כי הוא שולל מלכתחילה השתתפות בהילולת מירון, ולא נותר אלא לתמוה מה ראו העותרים להעלות טענה זו בעתירתם. 18. הוא הדין לגבי טענת העותרים באשר לקשריו של המשיב לעיתון "יתד נאמן". אף כאן התקשיתי לרדת לסוף דעתם של העותרים, הסבורים כי העובדה שהמשיב משמש כדירקטור בחברה המוציאה לאור את העיתון פוסלת אותו מלכהן בוועדה, וקושרת אותו לעמדות המובעות בעיתון ביחס להילולת מירון ולעבודתה של ועדת החקירה. בהקשר זה הפנו העותרים לכתבה שפורסמה בעיתון בחודש אוגוסט, ולפיה הרב אדלשטיין כביכול הורה למשיב לקבל על עצמו את המינוי כדי "למנוע עיוותים מגמתיים העלולים להיות בכיווני החקירה ועל מנת שהוועדה תסיק מסקנות ענייניות". לטענת העותרים, קיימת "חזקה בעלת עוצמה רבה כי הדברים נכתבו ופורסמו על דעתו ובאישורו של הרב קרליץ עצמו, ומהווים 'הודאת בעל דין' [...]" (ההדגשות הוספו - י"ע). אלא שלדברי המשיב, הוא כלל לא ראה את הכתבה המדוברת טרם פרסומה, ולגופם של דברים אף הכחיש את תוכנה כבר במכתב התשובה ששלח לעותרים. עוד הבהיר המשיב בתגובתו לעתירה כי אינו מנהל את העיתון, אינו עובד בו ואינו מעורב כלל בעבודת העיתון ובכתבות הנערכות או מפורסמות בו. כשלעצמי, לא מצאתי טעם משכנע מדוע יש להעדיף את סברתם הספקולטיבית של העותרים בדבר קיומה של "חזקה בעלת עוצמה רבה" כנטען על ידם, על פני הבהרתו המפורשת של המשיב. 19. כפי שצוין, בנסותם לבסס קיומו של ניגוד עניינים, העותרים טענו לקיומה של זיקה בין המשיב לבין "ועדת החמישה", שהיא גוף האחראי על מתחם קבר רשב"י. ודוק: לא זיקה ישירה מצד המשיב עצמו, כי אם זיקה עקיפה מצד הלל קרליץ, בנו של המשיב, אל הרב קפלן המשמש כחבר ב"ועדת החמישה". דומה כי על כגון דא אמרה הפסיקה כי לא די בחשש "רחוק, תיאורטי או סובייקטיבי" כדי לבסס חשש לניגוד עניינים המצדיק התערבות מצד בית המשפט. המשיב הבהיר כי אין יחסי חברות בינו לבין הרב קפלן וכי אין תלות כלכלית בין בנו הלל לבין הרב קפלן, ולא מצאתי בניסיונם של העותרים לקשור בין העמותה שבה חבר הלל לבין הרב קפלן עצמו ונכס מקרקעין הנמצא בבעלות משפחתו, כדי לבסס קיומו של ניגוד עניינים מצדו של המשיב. לא נעלמה מעיניי הטענה שהועלתה בעתירה, ולפיה בשנה שקדמה להתרחשות האסון, הלל התמודד על תפקיד מנהל מתחם קבר רשב"י. אכן, אילו נבחר הלל לשמש בתפקיד, מסתמא המשיב היה מנוע מלכהן כחבר בוועדת החקירה. ברם, הלל לא נבחר לתפקיד, והתקשיתי לקבל את טענת העותרים כי החלטת ועדת החקירה עשויה "להשליך על סיכוייו של מר הלל קרליץ לשוב ולהתמודד על התפקיד". טענה זו רחוקה וספקולטיבית, ואין בה כדי לבסס קיומו של ניגוד עניינים מצדו של המשיב. באשר לטענת העותרים כי "ממידע המצוי בידיהם עולה כי מי שפעל לקדם את מועמדותו ומינויו של הלל קרליץ לתפקיד זה היה הרב קפלן", הרי שזו נטענה בעלמא ולא ניתן לייחס לה כל משקל, ואף אם אניח כי כך אמנם הדבר, ספק בעיניי אם היה בטענה זו כשלעצמה כדי לבסס קיומו של ניגוד עניינים מצדו של המשיב. 20. ומכאן לטענה בדבר פעילותו הפוליטית של המשיב. למקרא העתירה לבדה, מתקבל הרושם כי המשיב הוא פעיל פוליטי מרכזי במפלגת דגל התורה מזה שנים רבות ועד עצם היום הזה. לביסוס טענתם, הביאו העותרים ציטטות מתוך חמש כתבות עיתונאיות שפורסמו באתרי חדשות שונים (גלובס, ynet, וואלה) המלמדות כי המשיב נטל חלק במשא ומתן קואליציוני מטעם יהדות התורה. אציין כי כתבות אלה לא צורפו כנספחים לעתירה, והעותרים הסתפקו בהבאת ציטוטים מתוכן תוך אזכור כתובת דפי האינטרנט שבהם פורסמו. למקרא תגובת המשיב, הקלדתי את כתובות דפי האינטרנט של הכתבות העיתונאיות המדוברות על מנת לתהות על קנקנן, ואכן מתברר כי מדובר בכתבות שפורסמו בין השנים 2001-1999, קרי לפני למעלה מעשרים שנה, עת כיהן המשיב כראש עיריית בני ברק. יש לתמוה על התנהלות העותרים בנקודה זו, שלא זו בלבד שלא צירפו את הכתבות, אלא אף לא ציינו מתי הן פורסמו, ודומה כי יש ממש בטרונייתו של המשיב בעניין זה (הגם שלנוכח תוכנם של ארבעה מתוך חמשת הציטוטים שהובאו על ידי העותרים, ניתן להבין כי הן מלפני שנים, לנוכח אזכורם של אריאל שרון ואהוד ברק). ברי אפוא כי אין בכתבות אלה כדי ללמד על היותו של המשיב פעיל פוליטי כיום, והמשיב אכן שלל מכל וכל את הטענה כי הוא פוליטיקאי פעיל. עם זאת, המשיב אישר כי אכן נכלל בתור מועמד מספר 117 לרשימת יהדות התורה בבחירות לכנסת ה-24 שהתקיימו בחודש מרץ השנה, אם כי לדבריו מדובר בהצהרה על זהות פוליטית בלבד ולא מעבר לכך. בנוסף לכך, המשיב אישר כי הוא חבר בהנהלת מפלגת "דגל התורה", אך לדבריו זו מתכנסת פעמיים בשנה בלבד ואין מדובר בהנהלה פעילה. החשוב לענייננו, שהמשיב הבהיר כי רמת ההיכרות שלו עם מנהיגי המפלגות החרדיות שהוזכרו על ידי העותרים, שעשויים להתבקש להעיד בפני וועדה, אינה עולה כדי חברות של ממש, ולא מצאתי טעם להרהר אחר דברים אלו של המשיב. אף דומה כי יש טעם מסוים בטענת המשיב כי בהיותו דמות ציבורית מרכזית בציבור החרדי, מטבע הדברים צמחה לו היכרות עם מנהיגי ציבור זה. אזכיר את דבריה של הנשיאה חיות מיום 27.6.2021, בעת מינוי חברי ועדת החקירה, בתארה את המשיב: "הרב קרליץ כיהן בעבר כראש עיריית בני ברק ולוֹ ידע רב ונסיון מעשי בתחומי התכנון והבניה. הוא שימש בעבר כחבר ועדת טל לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות לצה"ל, ולוֹ בקיאות רבה בהוויה הדתית הנוגעת להילולת רשב"י" (צורף לעתירה כנספח ע/7). במסגרת תגובתו המקדמית לעתירה, המשיב עצמו פירט אף הוא על פועלו בעבר ובהווה, ונביא את הדברים כלשונם: "בעבר היה הרב קרליץ חבר ועדת טל בנושא גיוס בני ישיבות, חבר בועדת דוברת כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל, חבר ועדת אלאלוף למלחמה בעוני בישראל, חבר ועדות מקצועיות במשרד הפנים ובמשרד הבינוי והשיכון, והשתתף בעשרות כנסים או פורומים של המכון הישראלי לדמוקרטיה ובהם חוקה בהסכמה, צבא וחברה, כנסי קיסריה ועוד. כן היה חבר במכון אהרון למדיניות כלכלית, המכון החרדי למחקרי מדיניות, פורום לאחריות לאומית, מועצת הביטוח הלאומי, ועדת הכספים של הביטוח הלאומי, חבר דירקטוריון בית החולים מעייני הישועה. כיום, הרב קרליץ חבר המועצה הציבורית של מפעל הפיס, המועצה לישראל יפה, וחבר ועד בעמותות הבאות: החינוך העצמאי, קרן החינוך לתורה, קרן הסעה וסיוע לתלמידי החינוך העצמאי, ניהול והחזקת בתי ספר של החינוך העצמאי, יתדות להחדרת ערכי יהדות, ורון שולמית לקידום מחול מוסיקה בירושלים כדת משה ויהודית" (סעיפים 110-109 לתגובתו). ניכר אפוא כי המשיב בעל רקע עשיר של עשייה ציבורית ענפה, וכאמור יש טעם בדבריו כי פעילותו זו הצמיחה לו היכרות עם מנהיגי הציבור החרדי. 21. ודוק: טענה לניגוד עניינים יש לבחון על פי מכלול הנסיבות. אין לכחד כי לציבור החרדי יש עניין מיוחד בחקר האסון במירון, בהינתן שקורבנות האסון נמנים רובם ככולם על הציבור החרדי, שהוא גם רוב הציבור שפוקד את קבר רשב"י במועד ההילולה. מכאן, שייצוג הציבור החרדי בוועדה עצמה, נועד מן הסתם לחזק את אמון הציבור החרדי במסקנותיה לכשתוגשנה. החלת קריטריונים נוקשים ומחמירים של ניגוד עניינים, עלולה היתה להביא לכך שקשה היה למצוא איש ציבור בעל מעמד בקהילה החרדית, שאין לו נגיעה כלשהי למנהיגי ציבור זה, שיכול שיהיו מעורבים, בכוח או בפועל, במישרין או בעקיפין, באספקטים כאלה ואחרים של אירוע ההילולה במירון. 22. בסיכומם של דברים, אין לומר כי בנסיבות המקרה דנן, הטענות בדבר פועלו של המשיב מבססות חשש סביר או אפשרות ממשית לקיומו של ניגוד עניינים. עם זאת, במבט צופה פני עתיד, דומה שראוי כי מועמדים השוקלים להיענות בחיוב להצעה לשמש כחברים בוועדת חקירה, יבהירו מבעוד מועד אם הם בעלי זיקה פוליטית ישירה ומובהקת למפלגה כזו או אחרת, ובמיוחד אם תוצאות עבודתה של ועדת החקירה עשויות להשליך על אותה מפלגה או מי מחבריה. אכן, "השיקול במינוי חברי הוועדה האחרים קשור במעמדם הציבורי או במומחיות מיוחדת שיש להם בנושא החקירה", ויש היגיון רב בתפישה כי "הקו המנחה במינויים אלה הוא אי-מעורבות פוליטית-מפלגתית ואי-תלות של חברי הוועדה בדרג הפוליטי" (קלגסבלד, עמ' 206). כאמור, אין בדברים כדי להשליך על מסקנתנו במקרה דנן והם בבחינת הרהורים לעתיד לבוא. 23. הערה לפני סיום: כפי שתואר לעיל (פסקאות 5-4), בד בבד עם עתירתם הגישו העותרים בקשה לצו ארעי וצו ביניים גורף האוסר על הוועדה להמשיך בפעולתה עד להכרעה בעתירה, ולמצער צו האוסר על המשיב להמשיך ולפעול עד לאותו מועד. כאמור, בקשה זו נדחתה על ידי על אתר. בסמוך לאחר מכן הגישו העותרים את בקשתם השניה למתן צו ביניים, ובו היכו על חטא והודו בכך שהצו שנתבקש על ידם לראשונה היה "גורף עד מעבר לקצה האופק" ואף עמד "בניגוד למושכלות יסוד בדיני סעדים זמניים הנהוגים בבית משפט נכבד זה" (ההדגשות הוספו – י"ע). כאמור, בבקשה זו, שאף היא נדחתה, צמצמו העותרים את סעד הביניים המבוקש להזמנת גורמים מסוימים להעיד בפני הוועדה. אכן, על בעל דין לשקול היטב מהו הסעד המבוקש על ידו, וכחלק מחובתו לנהוג בתום לב דיוני, עליו להימנע מהגשת בקשות לצווי ביניים גורפים, שכלשון העותרים עצמם – עומדים בניגוד למושכלות יסוד של דיני סעדים זמניים. למותר לציין כי אי עמידה בחובת תום הלב הדיוני עשויה בתורה לגרור חיוב בהוצאות, והדברים ידועים ואינם בגדר חידוש. 24. סוף דבר, שלא עלה בידי העותרים לבסס עילה שבכוחה להצדיק התערבותו של בית משפט זה במקרה דנן, ומשכך דין העתירה להידחות. העותרים ישאו בהוצאות המשיב 2 בסך 8,000 ₪, ובהוצאות המשיבות 1 ו-3 בסך 2,000 ₪. ניתן היום, י"א בחשון התשפ"ב (‏17.10.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21056230_E04.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1