פארס אחמד עבד אחמיד נ. היחידה המרכזית לפיקוח

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5619/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותר: פארס אחמד עבד אחמיד נ ג ד המשיבים: 1. היחידה המרכזית לפיקוח 2. הממונה על הרכוש הממשלתי 3. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 4. המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון 5. שר הביטחון עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד מאג'יד חמדאן בשם המשיבים: עו"ד נועה רוזנברג פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בהוראה לסילוק מבנה חדש מס' 20910 מיום 11.7.2023 (להלן: הוראת הסילוק או ההוראה), שהוצאה מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה והשומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצו) ביחס למבנה מאבן מקומית ומשטח בטון המצויים בכפר בתיר (להלן: הבינוי); ובהתראת פינוי שהוצאה מכוח סעיף 6ב לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס' 59), התשכ"ז-1967 (להלן: צו רכוש ממשלתי) ונמסרה לעותר ביום 27.6.2023 (להלן: התראת הפינוי). בכל הנוגע להוראת הסילוק, העותר הגיש בקשה לביטולה ובקשתו נדחתה על ידי מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי ביום 16.7.2023. נקבע כי בהתאם למידע המצוי ברשות יחידת הפיקוח, הבינוי עולה כדי מבנה חדש כהגדרתו בצו; הוא נמצא בתוך צו איסור בניה 10/11/אב; ולא הוצג על ידי העותר היתר בניה כדין או הוכחה לכך שלא מתקיימים בבינוי התנאים המאפשרים את סילוקו מכוח הצו. במסגרת העתירה שלפנינו מעלה העותר שלל טענות נגד הוראת הסילוק וההחלטה לדחות את בקשתו לביטולה. נטען בין היתר כי לא ניתן לעשות שימוש בצו מפני שהבינוי נבנה לפני כשנתיים ואוכלס למעלה מ-30 ימים קודם להוצאת ההוראה, וכי אף לא מתקיימים התבחינים שנקבעו על ידי המשיבים לצורך שימוש בצו. כמו כן, הוצאת ההוראה נעשתה בחוסר סמכות, תוך עירוב שיקולים זרים ובניגוד לדין ולכללי המינהל הציבורי; ללא פירוט מספק; מבלי שנשקלו בה כלל השיקולים הרלוונטיים לעניינו של העותר; והיא אף לא הומצאה לעותר כדין. בנוסף, הוצאת ההוראה כלפי העותר מהווה אכיפה בררנית, שכן שלא ננקטו צעדים דומים נגד שכניו, והיא גם פוגעת בזכויות יסוד של העותר ונוגדת את כללי המשפט הבינלאומי. גם ההחלטה לדחות את בקשתו לביטול הוראת הסילוק ניתנה בחוסר סמכות, תוך פגיעה בזכות הטיעון והשימוע שלו ותוך הפרה של חובת ההנמקה החלה על הרשות. נוסף על האמור ציין העותר בתמצית כי גם התראת הפינוי מלמדת על שקילת שיקולים זרים מצד המשיבים, שכן היא הומצאה לו בטענה לפלישה הגם שמדובר במקרקעין שבבעלותו. העותר הדגיש כי הוא שומר חוק וכי בידיו ראיות למכביר בדבר ישיבתו ומגוריו במקרקעין ובדבר היות הבניה ישנה. המשיבים טענו בתגובתם המקדמית כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היעדר ניקיון כפיים, שעה שהבינוי נבנה ללא היתר ובתחומיו של צו איסור בנייה מבלי שהוגשה בקשה להחרגת המקרקעין או לקבלת היתר. כמו כן, בניגוד לטענת העותר, המקרקעין עליהם ניצב הבינוי אינם בבעלותו אלא מהווים רכוש ממשלתי; הקמת הבינוי החלה לכל המוקדם לאחר יום 6.3.2023; ובמועד מתן הוראת הסילוק הבינוי טרם אוכלס. הודגש כי התמונות שצורפו לעתירה אינן משקפות את המצב הדברים בשטח ביום מסירת הוראת הסילוק, ולא מן הנמנע שהן צולמו לאחר מסירתה. בכל הנוגע להתראת הפינוי, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת אי-מיצוי הליכים, שכן העותר לא נקט בהליכי הערר המפורטים בצו רכוש ממשלתי. המשיבים הוסיפו וטענו כי דין העתירה להידחות גם לגופה משלא נפל פגם בהוראת הסילוק. ההוראה עומדת בכל התנאים הנדרשים בצו ועולה בקנה אחד עם מדיניות המשיבים באשר להפעלתו. מדובר במבנה חדש כמפורט לעיל, והוראת הסילוק נמסרה לעותר עצמו אשר נכח במקום בעת המסירה. שלל טענות העותר בנוגע לזכויותיו במקרקעין, חוסר סמכות בהוצאת הוראת הסילוק, שיקולים זרים, אכיפה בררנית ועוד נטענו על ידו בעלמא מבלי שהונחה תשתית עובדתית לתמיכה בהן, ולפיכך דינן להידחות. כמו כן, יש לדחות גם את טענותיו העקרוניות של העותר בנוגע לשימוש בצו, לרבות הפגיעה בזכות הטיעון וטענות מתחום המשפט הבינלאומי, שכן אלה נדונו ונדחו על ידי בית משפט זה בעבר. בתשובתו לתגובת המשיבים טען העותר כי אין לקבל את הטענה שמדובר בבניה חדשה. זאת הן מהטעם שלא צורף תצהיר מטעם הפקח שביקר במקרקעין מושא העתירה, והן מהטעם שבידי העותר ראיות שונות המלמדות על כך שכבר בחודש מרץ 2023 המבנה אוכלס. כמו כן הוסיף העותר כי המקרקעין עליהם מצוי הבינוי מצויים בבעלותו; כי צו איסור הבניה לא פורסם כדין ולא הומצא לו כדין ולפיכך אינו בתוקף; וכי בקשה להכשיר את הבניה במקרקעין תלויה ועומדת לפני המשיבים. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. ראשית, דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים של העותר. אין חולק שהעותר עשה דין לעצמו בכך שהקים את הבינוי ללא היתר בניה, ודי בעובדה זו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 233/23 אבו עיאש נ' היחידה המרכזית לפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 5 (29.5.2023); בג"ץ 1433/23 סלים נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 8 (28.3.2023); בג"ץ 5116/22 עמור נ' מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי, פסקה 7 (22.9.2022)). כמו כן, בכל הנוגע לסעד שעניינו בביטול התראת הפינוי, דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היעדר מיצוי הליכים. התראת הפינוי הוצאה כאמור מכוח סעיף 6ב לצו רכוש ממשלתי, המאפשר לכל הרואה עצמו נפגע מהתראת פינוי להגיש על כך ערר לוועדת העררים הצבאית בתוך 45 ימים (סעיף 6ב(ג) לצו האמור). הדבר אף צוין באופן מפורש בסעיף 5 להתראת הפינוי. חרף זאת העותר לא הגיש ערר כאמור, ובחר לתקוף את התראת הפינוי לראשונה בעתירתו לפני בית משפט זה. אלא שכידוע, טרם פנייה לבית משפט זה מוטלת על העותר החובה לשטוח טענותיו לפני הרשות המנהלית המוסמכת, שאם לא כן תדחה עתירתו על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 2427/23 ארסלן נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (17.5.2023); בג"ץ 8935/22 ביאע נ' המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון, פסקה 6 (13.3.2023)). למעלה מן הצורך אוסיף כי בכל הנוגע להוראת הסילוק, דין העתירה להידחות אף לגופה בהיעדר עילה להתערבות. העותר טען בעתירתו כי הוא נמצא במקרקעין ומשתמש בהם מושא הבינוי זה שנתיים ויותר, ולפיכך חלפו למעלה מ-6 חודשים מאז השלמת הבינוי ולמעלה מ-30 ימים מאז אוכלס. לתמיכה בטענות אלו צירף העותר לעתירה תמונות שונות. ברם תמונות אלו אינן נושאות תאריך ולא ניתן לדעת מתי צולמו. לעומת זאת, התיעוד שצירפו המשיבים לתגובתם מעלה בבירור כי ביום 6.3.2023 – ארבעה חודשים בלבד עובר למתן הוראת הסילוק – המקרקעין היו ריקים מכל בינוי (מש/3); וכי ביום מסירת הוראת הסילוק – 11.7.2023 – הבינוי טרם אוכלס (מש/6 ו-מש/7). בניסיון לסתור את האסמכתאות שהציגו המשיבים צירף העותר לתשובתו מסמכים שונים, אולם גם בהם אין כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת לצורך הוכחת טענתו. זאת שכן התמונות שצורפו לתשובה גם הן אינן נושאות תאריך; לא הוגש תצהיר מטעם העותר המלמד כי הן אכן צולמו בחודש מרץ 2023 כטענתו; ואף לא נטען בפה מלא כי התמונות שצירפו המשיבים לא צולמו בתאריכים שצוינו על ידם. כמו כן, אישור ראש עיריית בתיר לפיו העירייה סיפקה לעותר מים, חשמל ושירותי פינוי אשפה מחודש מרץ 2023 אינו מוכיח כי הבניה הושלמה או כי המבנה אוכלס במועד זה; ותצהיר השכן שצירף העותר בלתי קריא וגם בו אין כדי לסתור את התיעוד שצורף על ידי המשיבים. לכך יש להוסיף כי מדובר כאמור בבינוי שנבנה ללא היתר, וכי מתגובת המשיבים עולה שהוראת הסילוק נמסרה לעותר באופן אישי (מש/6). כמו כן, מדובר בבינוי שנבנה בתחומי צו איסור בניה, ובשים לב לתבחין שבסעיף 2(ד) למסמך "מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים" מיום 30.8.2020 הקובע כי ניתן להחיל את הצו על "מבנים שהוקמו בתחומי צווים ביטחוניים" – ענייננו בא בגדרם של המקרים המאפשרים שימוש בהוראות הצו. העותר טען אמנם כי לא ידע על קיומו של צו איסור הבניה, אולם כפי שנקבע לא אחת אי-ידיעת הדין אינה מכשירה את הבניה הבלתי חוקית (בג"ץ 1372/23 מוחמד נ' המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, פסקה 5 (28.5.2023); בג"ץ 5638/23 קבהא נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (10.8.2023)). בכל הנוגע לטענות העותר לתוקפו של צו איסור הבניה, אלה הועלו לראשונה בתשובתו לתגובת המשיבים מבלי שהתבקש בעתירה סעד לגבי צו זה, ולפיכך אין מקומן להתברר באכסניה זו. באשר ליתר טענות העותר, גם בהן לא מצאתי ממש. הטענות לפגיעה בזכות השימוע והטיעון שלו, כמו גם הטענות לפגיעה בכללי המשפט הבינלאומי, נדחו זה מכבר על ידי בית משפט זה ואין מקום לחזור על הדברים (בג"ץ 4588/18 אגודת "סנט-איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019)). כמו כן, טענות העותר לאכיפה בררנית, חוסר סמכות, שיקולים זרים ועוד נטענו בעלמא, ללא כל תימוכין או תשתית ולוּ מינימלית, ודי בכך כדי להביא לדחייתן (ראו למשל: בג"ץ 5785/22 חסין נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 5 (14.3.2023); בג"ץ 206/22 אלח'וואג'ה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (15.3.2022)). העתירה נדחית אפוא ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 4,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ז באלול התשפ"ג (‏3.9.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23056190_N05.docx אפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1