רואן שאמא נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5616/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5616/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ד' מינץ העותרת: רואן שאמא נ ג ד המשיב: מתאם פעולות הממשלה בשטחים עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת: עו"ד אחמד חלאק בשם המשיב: עו"ד לירון הופפלד פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עתירה למתן צו על-תנאי ובצדה בקשה למתן צו ביניים, בגדרה מבוקש להורות על הארכת אשרת השהייה של העותרת בשטחי אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור). 2. העותרת, ילידת שנת 1989, אזרחית ארה"ב, נישאה בשנת 2015 לתושב רמאללה, ולהם ילדה משותפת כבת שנה. בין השנים 2015-1993 שהתה העותרת באזור מספר פעמים לתקופות קצרות, וזאת מכוח אשרת שהייה שהונפקה לה על-ידי המינהל האזרחי. ביום 11.6.2015 סורבה בקשתה של העותרת להיכנס לאזור דרך מעבר אלנבי, מפני שבאותה עת לא היתה רשומה במרשם האוכלוסין של האזור כרעייתו של בעלה. מצבם המשפחתי של בני הזוג עודכן במרשם, וביום 15.6.2015 ניתנה לעותרת אשרת שהייה באזור למשך שלושה חודשים. ביום 20.9.2015 הוארכה אשרת השהייה בשנה, עד יום 15.9.2016. ביום 16.7.2016 יצאה העותרת את מדינת ישראל, לטענתה לשם לידת בתהּ בארה"ב, וביום 18.2.2017 שבה ארצה דרך נתב"ג, שם הונפקה לה אשרת שהייה באזור למשך חודש אחד בלבד. ביום 12.3.2017 הגישה העותרת בקשה להארכת שהייתה באזור, אולם זו סורבה בשל "ניסיון למחיקת נפת האשרה"; "זיוף תנאי האשרה"; ו"הפרת תנאי האשרה". אלו נלמדים, לטענת המשיב, מכך "[ש]נמצא כי על-גבי אשרת השהייה [של העותרת – נ' ס'] קיימים סימני מחיקה של המילה 'רמאללה'" (סעיף 11 לתגובת המשיב). ביום 18.4.2017 פנה ב"כ העותרת למינהל האזרחי בבקשה להארכת היתר השהייה של העותרת, ובה ציין כי העותרת "מעולם לא זייפה את תנאי האשרה ו/או הפרה תנאי האשרה" (נספח ב' לעתירה, סעיף 7). ביום 20.6.2017 נתקבלה תגובת המשיב לפנייה זו, בה נכתב כי "לאחר בדיקה פרטנית, הוחלט לסרב את הבקשה, וזאת לאור חשד לזיוף תנאי האשרה, הפרת תנאי האשרה הנוכחית וחשש כבד להשתקעות באזור". כמו כן צוין, כי תוקף אשרת השהייה של העותרת פג ביום 20.3.2017, היא שוהה באזור שלא כדין, ועליה לעזוב באופן מיידי. 3. ביום 11.7.2017 הגישה העותרת את העתירה דנן, בגדרה ביקשה להורות למשיב להאריך את אשרת השהייה שלה. לטענתה, לא היא מחקה את המילה 'רמאללה' באשרת השהייה, כי אם פקיד במשרד הרישוי. עוד טענה העותרת, כי מחיקת מילה זו ממילא לא שינתה דבר לגבי האשרה, שכן "החותמת 'מנהל אזרחי יהודה ושומרון – מרשם אוכלוסין, לשטחי איו"ש בלבד' לא שונתה בכלל והיא מתנוססת על אותו עמוד ולא ניתן להכחישה" (סעיף 4 לעתירה). ביום 29.10.2017 הגיש המשיב הודעת עדכון, שבה צוין כי לפנים משורת הדין הוחלט ליתן לעותרת אשרת שהייה באזור למשך שלושה חודשים, וזאת בתנאי שתפקיד ערובה בסך של 30,000 ₪, לצורך הבטחת יציאתה מן האזור. כמו כן ציין המשיב, כי "במהלך תקופה זו על העותרת לפנות ללא דיחוי לרשות הפלסטינית בבקשה לאיחוד משפחות" (סעיפים 3-2 להודעת העדכון). ביום 1.11.2017 ביקשתי מאת העותרת להגיש הודעת עדכון, במסגרתה יובהר האם לנוכח האמור בהודעת המשיב היא עודנה עומדת על עתירתה. בהודעת העדכון מטעמה טענה העותרת כי בנסיבות העניין, ובייחוד לנוכח הדרישה להפקדת ערובה כתנאי למתן האשרה, אין למחוק את העתירה. 4. ביום 30.11.2017 הגיש המשיב תגובה מקדמית לעתירה, במסגרתה נטען כי העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה, ויש לדחותה; זאת, הן בשל ההחלטה ליתן לעותרת אשרת שהייה לשלושה חודשים בכפוף להפקדת ערובה כספית, הן לנוכח העובדה שביום 6.11.2017 הגישה העותרת בקשה לאיחוד משפחות – זו מטופלת ברשות הפלסטינית וטרם הועברה לטיפול המשיב. לגופם של דברים טוען המשיב, כי בנסיבות העניין, לנוכח הפרת תנאי האשרה על-ידי העותרת, כמו גם החשש להשתקעותה באזור, הרי שהחלטתו סבירה, ואינה מקימה עילה להתערבות שיפוטית. 5. על רקע האמור בתגובת המשיב, כי העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה, אפשרתי לעותרת להגיש עתירה מתוקנת. ביום 25.2.2018 הגישה העותרת עתירה מתוקנת, בגדרה ביקשה להורות למשיב להאריך את אשרת השהייה שלה באופן מתחדש, מבלי לחייבה בהפקדת ערובה כספית, עד שתוכרע בקשתה לאיחוד משפחות. לטענת העותרת, חלף הדרישה להפקדת ערובה כספית בסך של 30,000 ₪, ניתן להסתפק בכך שתגיש תצהיר על אודות מצבה הכלכלי וחוסר יכולתה להפקיד את סכום הערובה, ובכך שתחתום על כתב התחייבות שלפיו תעזוב את האזור אם לא תתקבל בקשתה לאיחוד משפחות. עוד טוענת העותרת, כי החלטת המשיב אינה סבירה, שכן היא לא 'זייפה' את האשרה שניתנה לה ולא הפרה את תנאיה. לטענת העותרת, החלטת המשיב פוגעת בזכותה לחופש תנועה, מסבה לה 'תוצאה אישית' קשה, ומדביקה לה תווית שלילית כ'מסורבת כניסה' לאזור. 6. דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערב בהחלטת המשיב. ההחלטה אם לאשר את המשך שהותה של העותרת באזור, ובאלו תנאים, נתונה לשיקול דעתו של המשיב. בענייננו, נשקל החשש הממשי להשתקעותה של העותרת באזור, ונשקלה גם העובדה שהמשיכה לשהות באזור לאחר שפג היתר השהייה שקיבלה. הטלת ערבות כספית בסך של 30,000 ₪ היא סבירה בנסיבות העניין, ואינה מצדיקה את התערבותנו. נושא האשרה ש"זוייפה" לכאורה על-ידי העותרת, יכול להישאר בצריך עיון. יתכן שמדובר באי-הבנה. 7. אשר על כן, העתירה נדחית ללא צו להוצאות. ניתן היום, י' בניסן התשע"ח (26.3.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17056160_O09.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il