לינדה ברייר נ. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

בבית המשפט העליון בג"ץ 5614/97 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' זמיר העותרת: לינדה ברייר, עו"ד נגד המשיב: המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית בקשה לצו ביניים פסק-דין 1. העותרת, עו"ד לינדה ברייר, הגישה (ביום 23.9.97) עתירה נגד המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, בה היא מבקשת שהמשיב "יתן טעם מדוע הוא רוצה לפנות את מרשה של העותרת מוחמד חסין חסן איסמעיל מכפר ארטס, ממקום מחייתו זה שנים רבות". כמו כן היא מבקשת באותה עתירה כי המשיב יעמיד לרשותה את חומר ההכרזה על אדמת מרשה של העותרת כאדמת מדינה, כדי שתוכל לשקול כיאות אילו צעדים משפטיים תוכל העותרת לנקוט לטובת מרשה. 2. ביום 5.11.97 הגישה העותרת, גם הפעם בשמה, בקשה לצו ביניים שיאסור על פינוי מרשה של העותרת מכפר ארטס עד להכרעה סופית בעתירה. 3. ביום 10.11.97 התקיים דיון מקדמי בפני השופט י' זמיר בהשתתפות העותרת באופן אישי ועו"ד י' שפר מפרקליטות המדינה בשם המשיב. 4. בדיון המקדמי ביקש בא-כוח המשיב לטעון כי לגופו של עניין יש לדחות את העתירה על הסף, והוא הסתמך לצורך זה על פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט ביום 30.4.97 בבג"ץ 1998/97 עומר מוחמד חסן מוסא ואח' נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית ואח' (לא פורסם), בו יוצגו העותרים בפני בית המשפט על ידי עו"ד לינדה ברייר, ולטענתו של בא-כוח המשיב פסק הדין חל גם על המקרקעין נשוא עתירה זאת. אך בית המשפט לא דן כלל, במסגרת הדיון המקדמי, לגופה של העתירה. הדין המקדמי התמקד בפגמים שהתגלו על פני העתירה, כדי לקבל את תגובת העותרת לפגמים אלה. 5. הפגמים המתגלים על פני העתירה הם מהותיים, ולא ניתן להם הסבר סביר על ידי העותרת במהלך הדיון המקדמי. ואלה הם: א) העותרת היא עו"ד לינדה ברייר באופן אישי, ולא מוחמד חסין חסן איסמעיל, שהוא לטענת העותרת המרשה שלה והבעלים של המקרקעין נשוא העתירה (להלן - מוחמד). ב) התצהיר התומך בעתירה, לרבות העובדות שלפי העתירה מצויות בידיעתו של מוחמד, ניתן על ידי העותרת ולא על ידי מוחמד. ג) יפוי הכוח המצורף לעתירה, המייפה את כוחה של עו"ד לינדה ברייר, ניתן (ביום 9.6.97) על ידי אחמד עבדללה חסן אסמעיל, שלא ידוע מיהו ומה העניין שלו בעתירה, ולא על ידי מוחמד. לא זו בלבד: יפוי כוח זה אף אינו מציין כלל באיזה עניין או הקשר הוא ניתן. ד) בין נספחי העתירה אין כלל תצהיר של מוחמד, לא תצהיר הטוען כי הוא הבעלים או המחזיק של המקרקעין נשוא העתירה, ולא תצהיר אחר. 6. הצירוף של פגמים אלה גודש את הסאה. הוא מצביע על רשלנות בהכנת העתירה וגובל בזלזול בבית המשפט. הוא אינו מאפשר לדון בעתירה לגוף העניין. לפיכך החלטנו לדחות את העתירה על הסף. 7. בא-כוח המשיב טוען כי בנסיבות המקרה מן הראוי להטיל על העותרת את הוצאות המשפט. הוא מציין כי אין זו פעם ראשונה שהעותרת מגישה לבית משפט זה עתירה הלוקה בפגמים מעין אלה. כהדגמה הוא מפנה אל פסק הדין שניתן בבג"ץ 1759/94 אן סרוזברג ואח' נ' שר הביטחון (לא פורסם), שגם בו ייצגה עו"ד לינדה ברייר את העותרים. בפסק דין זה נאמר (בפיסקה 11) על עו"ד ברייר כך: "אכן, פגמים אלה אינם שייכים לגוף העתירה. עם זאת, יש בהם כדי ללמד על יחס בלתי-רציני ובלתי-אחראי מצד באת-כוח העותרים, בין היתר כלפי בית משפט זה. העתירה נועדה להביא בפני בית המשפט עניין רציני. הצורה בה הובאה, עושה אותה בלתי-רצינית". 8. לפיכך אנחנו מחליטים לדחות את העתירה ולחייב את העותרת לשלם למשיב את הוצאות המשפט בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, י' בחשוון תשנ"ח (10.11.97). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056140.I04