פלוני נ. המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

פסק-דין בתיק ע"א 5612/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5612/16 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") 2. ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק א 046067-09-11 שניתן ביום 13.01.2016 על ידי כבוד השופטת א' לוי בשם המערער: עו"ד לביאב לוי בשם המשיב 1: עו"ד עמיחי טרוזמן בשם המשיב 2: עו"ד אהוד שטיין פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערער, יליד 1969, מהנדס בניין במקצועו ואיש משטרה בדרגת רפ"ק, נפגע בשתי תאונות דרכים: האחת – בתאריך 8.11.2005 בכיסוי ביטוחי של המשיבה 1 (להלן ובהתאמה: התאונה הראשונה והמשיבה), והשנייה – בתאריך 3.5.2010 בכיסוי ביטוחי של המשיבה 2. בגין תאונות אלה הגיש המערער תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. 2. התביעה נדונה תחילה בבית משפט השלום, שהורה על מינוי מספר מומחים רפואיים, ובהמשך הועברה לבקשת המערער לבית המשפט המחוזי. בתחום הנפשי מונה פרופ' קוטלר, אשר קבע כי לא נגרמה למערער נכות נפשית כתוצאה מהתאונות, וכי התסמונת הנפשית היא משנית לתופעת הפיברומיאלגיה (ובעברית: דאבת השרירים) ממנה הוא סובל. פרופ' קוטלר ציין בחוות דעתו את הרקע של המערער, קשיים אישיותיים כרוניים מהם סבל עוד לפני התאונות, וכי התרשם מהאדרה וממגמתיות מסוימת מצד המערער. בתחום הראומטולוגיה מונה תחילה פרופ' סוקניק ז"ל, אשר בעקבות פטירתו מונה תחתיו פרופ' פרס, שהעמיד את נכותו של המערער על 10% בגין הפיברומיאלגיה עצמה ו-20% בגין תלותו של המערער בסם הקנאביס בעקבות תסמונת זו. במהלך חקירתו של פרופ' פרס הוא הופנה למספר מסמכים מהם עולה כי מצבו של המערער נגרם בגין תאונה אחרת שארעה לו ביום 8.7.2008, שעה שנסע ברכב קרטינג במהלך סיור לימודי בו השתתף במסגרת היחידה (להלן: תאונת הקרטינג). בעקבות זאת, הגיע פרופ' פרס למסקנה כי יש לתקן את חוות דעתו באופן שהתאונה הראשונה מהווה 25% מההחמרה בעוד שתאונת הקרטינג תרמה ל-75% מההחמרה, כך שלמעשה יש להעמיד את תרומת התאונה הראשונה לנכותו של המערער על 2.5% בלבד, וכי בגין התאונה השניה לא נגרמו כל נכות או החמרה בנכות. 3. בית משפט קמא סקר בפסק דינו את תיקו האישי של המערער במשטרת ישראל, ממנו עולה כי קיימים מסמכים רבים לגבי תפקודו הלקוי של המערער במשטרה עוד קודם לתאונה הראשונה, וכן מסמכים רפואיים רבים לגבי ימי מחלה בעקבות תאונת הקרטינג. מאחר שבמהלך חקירתו הביע פרופ' פרס דעתו כי מאז התאונה הראשונה ועד תאונת הקרטינג לא קיימים מסמכים רפואיים רלבנטיים, הגיש המערער "בקשה לצירוף ראיות הזמה" וטען כי קיימים מסמכים רפואיים נוספים בגין אותה תקופה שאליהם לא התייחס המומחה (להלן: המסמכים הנוספים, נספחים ד'1 עד ד/20 לכרך המוצגים מטעם המערער). בית משפט קמא לא מצא לנכון להתיר חקירה נוספת של המומחה ביחס למסמכים אלו ומצא כי אין בהם כדי לשנות את התמונה העולה מכלל המסמכים בכל הנוגע להשפעת התאונה הראשונה על המערער. בית המשפט עמד על כך שגם על פי חוות דעתו של פרופ' פרס, המערער סבל מתסמונת הפיברומיאלגיה עוד לפני התאונה הראשונה, וכי נכותו בגינה עמדה על 10%, וכי גם פרופ' קוטלר בחוות דעתו, שעליה לא נחקר, קבע כי עובר לתאונה הראשונה תפקודו של המערער היה חלקי בלבד, וגם המערער עצמו אישר בעדותו כי עוד לפני התאונה הראשונה היו "עליות וירידות בתפקודו". בית המשפט ציין כי עוד לפני התאונה הראשונה סבל המערער מכאבים כרוניים בצוואר ובגב, ודווקא לאחר התאונה הראשונה נרשם על ידי מפקדו של המערער כי השתלב בתפקידו בצורה טובה, ובשנת 2006 אף עלתה ההערכה שקיבל המערער ממפקדיו לעומת שנים קודמות. בשנת 2007 פרץ משבר חריף בין המערער למפקדיו על רקע ההחלטה לספחו ליחידה אחרת. ממכתב שכתב המערער בחודש פברואר 2008 הוא מגולל את הסיבות להיעדרויותיו ואיחוריו הרבים, מבלי להזכיר את התאונה הראשונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן לייחס למערער החמרה משמעותיות כלשהי בתסמונת הפיברומיאלגיה ממנה סבל עוד קודם לתאונה הראשונה, וכי בשנה שלאחר התאונה תפקודו היה דווקא טוב ותקין, בעוד שההחמרה במצבו של המערער נובעת מתאונת הקרטינג ומנסיבות אחרות שאינן קשורות לתאונה הראשונה. 4. בשורה התחתונה מצא בית משפט קמא לאמץ את קביעתו המעודכנת של פרופ' פרס לאחר חקירתו, והעמיד את נכותו הרפואית של המערער בגין התאונה הראשונה על 2.5% לתקופה של 5 שנים בגין הפיברומיאלגיה ועל 2.5% בלבד בגלל התלות בסם כמשכך כאבים. אשר לתאונה השניה ומשלא הוצגו כל מסמכים רפואיים על קבלת טיפול רפואי בעקבותיה, קבע בית המשפט כי לא נגרמה נכות כלשהי ואף לא פגיעת גוף כלשהי עקב אותה תאונה. משכך, לא נפסק פיצוי כלשהו בגין תאונה זו. על רקע קביעות אלה קבע בית משפט קמא כי נגרמה למערער נכות רפואית זניחה בתאונה הראשונה, וכלל בעיות התפקוד שהתגלו אצל המערער, שהביאו בסופו של דבר לפרישתו מהמשטרה, אינן קשורות לתאונה הראשונה. בית המשפט העמיד את הפיצוי הכולל על סך של 43,000 ₪ בלבד (20,000 ₪ הפסדי שכר גלובלי, 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' והוצאות נסיעה, ו-18,000 ₪ בגין כאב וסבל). 5. על פסק הדין נסב הערעור שבפנינו. לטענת המערער, בית משפט קמא שגה בהסקת המסקנות מהתיעוד בתיקו האישי במשטרה. נטען כי למערער נגרם עיוות דין מאחר שהמומחה לא התייחס למסמכים הנוספים, ומאחר שהמסמכים הנוגעים לשירותו במשטרה שצורפו לתעודת עובד ציבור (להלן: תע"ץ) לא עמדו בפניו והועברו לו אך ביום הדיון. כתוצאה מכך טען המערער, פרופ' פרס שגה במהלך חקירתו הנגדית בכך שחזר בו מהאמור בחוות דעתו. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא התיר למערער לעמת את פרופ' פרס עם ממצאי חוות דעתו של פרופ' סוקניק ז"ל, וכי לא ניתנה לו אפשרות של ממש להגיב במהלך החקירה הנגדית של המומחה על אותם מסמכים. לאור זאת ביקש המערער להורות על מינוי מומחה אחר בתחום הראומטולוגיה, או, לחלופין, להורות על העברת המסמכים הנוספים לעיונו של פרופ' פרס, ולחלופין לחשב את נזקו של המערער בדרך אחרת. בסיכומי תשובה נוספים (בתגובה לסיכומי המשיבה 2) חזר וטען המערער, בין היתר, לחוסר תום לב מצד המשיבות, שלטענתו הסתירו מפניו את החומר שצורף לתע"ץ, וכי היה על בית המשפט להתחשב בחוות דעתו של פרופ' סוקניק ז"ל, שתאונת הקרטינג לא נעלמה מעיניו. אשר לתאונה השניה, טען המערער כי היה על בית המשפט לפסוק לזכותו לפחות את הסכום המכסימלי בגין כאב וסבל. 6. דין הערעור להידחות. אכן, הסכום שנפסק למערער הוא זעום, אך בסופו של יום ענייננו בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם. כפי שעולה מבין השיטין של פסק הדין, המערער לא נמצא מהימן על ידי בית משפט קמא. פרופ' קוטלר, בחוות דעתו שעליה לא נחקר, ציין את המגמתיות של המערער אשר "מאדיר ביתר את התסמינים לאחר האירועים נשואי תובענה זו לעומת מצבו קודם לכן, כל זאת על רקע קשיים אישיותיים בעברו ... כבר בשנת 2001 תועד כי תפקודו ויכולותיו במסגרת מטלות המשטרה הינן נמוכות ... גם בעבר ניתן לראות קשיים בהסתגלות למסגרת התעסוקתית ובבניית קשרים בינאישיים המעידים על דפוסים של קשיים אישיותיים כרוניים עוד טרם לתאונות". מהמסמכים השונים בתיקו האישי של המערער במשטרה עולה כי תאונת הקרטינג היא שהותירה את חותמה על המערער. אכן, ושלא כנטען על ידי המשיבה, המערער סיפר אודות תאונת הקרטינג למומחים, אך כפי שעולה מחוות הדעת, הוא הסתיר את השפעתה של תאונה זו על תפקודו. תאונת הקרטינג נזכרת רק באופן אגבי בחוות דעתו של פרופ' קוטלר. המצג שהציג המערער בפני פרופ' סוקניק המנוח היה כי התאונה הראשונה היא שגרמה לירידה בתפקודו, וגם בחוות דעתו של פרופ' פרס, תאונת הקרטינג אינה תופסת את מקומה הראוי (אף נכתב בתחילת חוות הדעת בטעות כי אירעה בשנת 2003 במקום 2008), הגם שבחוות הדעת מצטט פרופ' פרס שני מסמכים רפואיים מיום 8.7.2008 ומיום 13.7.2008 אשר מאזכרים את תאונת הקרטינג. מקריאת חוות דעתו של פרופ' פרס עולה כי המצג שהוצג בפניו היה כי תאונת הקרטינג הייתה קלה, וכפי שנכתב בחוות הדעת "דווקא אחרי התאונה הקלה שקרתה בעת שהשתעשע עם חבריו מהמשטרה ביום כיף במכוניות קרטינג, כשנחבל על-ידי מכונית קרטינג אחרת מאחור ביולי ..." (הדגשה הוספה – י"ע). אלא כפי שנתברר לפרופ' פרס במהלך חקירתו, היה זה מצג שווא, באשר מתיקו האישי של המערער עלה כי המערער עצמו סבר בזמן אמת כי תאונת הקרטינג היא שהשפיעה קשות על תפקודו. המערער הפנה למכתבו מיום 29.6.2009 כראיה לכך שמאז ומתמיד הזכיר את התאונה הראשונה כעילה לבעיותיו, אך דווקא ממכתב זה עולה כי המערער מספר למפקדיו בפירוט אודות תאונת הקרטינג ועד כמה תאונה זו השפיעה על תפקודו וכי "מאז ניסיתי לחזור לשגרה תפקודית, אך ללא הועיל". אכן, במכתב נאמר כי "כיום מצבי גרוע והנו כתוצאה ישירה מהתאונה שקרתה לי כאמור לעיל (תאונת הקרטינג – י"ע) וכן כהחמרה לתאונת אופנוע שקרתה לי בדרך לעבודה בנובמבר 2005 (התאונה הראשונה – י"ע)", אך מהמכתב עצמו עולה כי המערער מייחס את עיקר בעיותיו לתאונת הקרטינג. 7. אשר למסמכים הנוספים עליהם נסמך המערער, הרי שאין חולק כי מסמכים אלה, שנלקחו מתיקו הרפואי של המערער, עמדו בפני פרופ' פרס בעת שערך את חוות דעתו. אם וככל שהמערער סבר כי יש באותם מסמכים כדי לשנות את דעתו של המומחה, יכול וצריך היה לעמת אותו עם מסמכים אלו במהלך חקירתו (וכידוע, כל צד זכאי לחקור את מומחה בית המשפט בחקירה נגדית). אין צורך להרחיק עדותנו על מנת להראות כי המסמכים הנוספים אכן עמדו בפני פרופ' פרס, באשר מתוך מאות המסמכים שעמדו בפניו, פרופ' פרס מזכיר בעמ' 7 לחוות דעתו את המסמך מיום 20.11.2005. אציין כי מתוך 20 המסמכים הנוספים, רק במסמך זה ובמסמך נוסף מיום 8.11.2005, הוא יום התאונה הראשונה, נכתב "כאב פרקים". מכל מקום, אף אני עיינתי במסמכים אלה, וכמו בית משפט קמא איני סבור כי יש בהם כדי לשנות את התמונה הכללית על רקע שלל המסמכים האחרים, וכי תלונות בגין כאבי גב תחתון (לומבגו) אינם מעידים על ההחמרה הנטענת בתסמונת הפיברומיאלגיה. 8. כך גם לגבי המסמכים מתיקו האישי של המערער במשטרה. בא כוח המערער טען כי נבצר ממנו "לשלוף" את המסמכים שצורפו לתע"ץ שנסרקה לתיק בית המשפט, והוא קיבל את המסמכים רק ביום הדיון, בעוד שב"כ המשיבה טען כי לא הייתה כל מניעה לקבל המסמכים ב"נט המשפט". בנקודה זו אני נכון לקבל את טענתו של ב"כ המערער, באשר בבדיקה שערכתי במערכת "נט המשפט", המסמך שהוגש ביום 7.10.2015 אכן לא נסרק על נספחיו, ולכך יש להוסיף את מכתבו של ב"כ המערער מיום 2.11.2015 אל ב"כ המשיבה, בו הוא מלין על כך שלא קיבל את העתק התע"ץ. אלא שאיני רואה כיצד יש בכך כדי לשנות מהתוצאה המהותית של פסק הדין, באשר המסמכים בתיק האישי מדברים בעד עצמם, ומהם עולה התמונה הכללית לגבי קשייו של המערער במהלך שירותו, שלא כתוצאה מהתאונה הראשונה. 9. סופו של דבר שאיני רואה עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא, שאימץ את חוות דעתו העדכנית של פרופ' פרס במהלך חקירתו הנגדית, ואשר מעוגנת במסמכים השונים שעמדו בפני המומחה ובפני בית המשפט. בית המשפט התרשם כי בתאונה השניה לא נגרם כל נזק למערער, וגם בקביעה זו איני רואה להתערב. אשר על כן, הערעור נדחה על כל חלקיו, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בניסן התשע"ז (‏23.4.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16056120_E06.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il