פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5600/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5600/13 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 11555-02-12 שניתן ביום 3.7.2013 על-ידי כב' סג"נ יעקב צבן, כב' השופטת מרים מזרחי וכב' השופט רפי כרמל תאריך הישיבה: ט"ו בכסלו התשע"ד (18.11.13) בשם המערער: עו"ד ראובן בר-חיים בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד עדי צימרמן הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט צ' זילברטל: המערער הורשע על יסוד הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בביצוע מעשים מגונים בנכדותיו. ביום 3.7.2013 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים על המערער 27 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי לכל אחת מן המתלוננת בסך 8,000 ש"ח (תפ"ח 11555-02-12, כב' סגן הנשיא י' צבן, והשופטים מ' מזרחי ו-ר' כרמל). כתב האישום 1. נגד המערער, יליד 1944, הוגש כתב אישום מתוקן המונה שלושה אישומים, בגדרם יוחסו לו מספר עבירות של מעשים מגונים במשפחה (לפי סעיף 351(ג)(1) בצירוף סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); לפי סעיף 351(ג)(2) בצירוף סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק; ולפי סעיף 351(ג)(3) לחוק. כתב האישום מונה מספר רב של מקרים בהם ביצע המערער בשלוש מנכדותיו הקטינות מעשים מגונים שונים, שלא בהסכמתן, בין היתר, כשהן ביקרו בביתו, במהלך אירוע משפחתי ובנסיעה משותפת. המעשים המתוארים באישום הראשון נעשו בין השנים 2003 – 2005 כלפי קטינה ילידת 1996 וכללו שפשוף איבר המין של המערער מעל מכנסיו בעזרת ידה של הקטינה ומקרה של חשיפת איבר המין. האישום השני מתייחס למתלוננת ילידת 1995 וכולל נגיעות בגופה ובחזה מעל הבגדים במועדים שאינם ידועים. האישום השלישי מתאר מישוש מעל לבגדים של איברים אינטימיים של מתלוננת ילידת 1995 במספר הזדמנויות בשנים 2011 – 2012. ההליכים בבית משפט קמא 2. ביום 24.10.2012 ניתנה "הכרעת דין חלקית" בעקבות הודאתו של המערער במיוחס לו באחד האישומים המנויים בכתב האישום המקורי (אשר החזיק שבעה אישומים). לאחר מתן הכרעת הדין החלקית הורה בית המשפט המחוזי על הגשת הערכת מסוכנות ותסקיר מבחן בעניינו של המערער. מהערכת המסוכנות עלה, בין היתר, כי לצד הודאתו של המערער בביצוע המעשים, אותרו אצלו עיוותי חשיבה קשים ביחס למעשים, האופייניים לעברייני מין, וחוסר מודעות להשלכותיהם של מעשיו על נכדותיו. כמו כן צוין, כי המערער החל לקבל זריקות דקפפטיל להפחתת הדחף המיני, ובמידה שטיפול זה אכן יביא להעלמות הדחפים המיניים, הרי שיש בכך לנטרל את רמת הסיכון המיידית של המערער, אך אין בכך לנטרל את המסוכנות המינית לטווח הארוך, שכן קיים חשש שהפסקת הטיפול תביא להישנות הדחפים המיניים הסוטים. עוד צוין, כי מבירור פסיכיאטרי ונוירולוגי (פרטי) שנערך למערער נמצא כי הוא סובל מתסמונת מוחית פרונטאלית ומהפרעה אפקטיבית בי-פולארית, אשר פגעו ביכולתו לשלוט בדחפיו המיניים. יצוין, כי אחד מבין הפקטורים הדינאמיים אותם מנתה מעריכת המסוכנות, הוא כי בני משפחתו של המערער מודעים לחומרת מעשיו ומגויסים לטיפול בו, ואף יכולים לסייע בידו בזיהוי מצבי סיכון והימנעות מהם בעתיד. לסיכום, רמת מסוכנותו המינית של המערער הוערכה כבינונית לטווח הארוך. הוסף, כי ככל שהמערער יורשע בביצוע העבירות הנוספות המיוחסות לו בכתב האישום (כזכור, אותה עת הודה המערער רק באישום אחד), יש להניח כי מסוכנותו המינית תוערך כגבוהה יותר. תסקיר שירות המבחן ציין כי המערער הוא אדם מבוגר מאוד, נשוי, אב לשמונה ילדים, סב לנכדים, ללא עבר פלילי, אשר ניהל שגרת חיים נורמטיבית. שירות המבחן העריך, אף הוא, כי מצבו הנפשי של המערער עמד ברקע המעשים. שירות המבחן שב ועמד על דפוסי החשיבה הבעייתיים של המערער המייחס, בין היתר, לקורבנותיו הנאה ושיתוף פעולה. באשר לעונש, שירות המבחן המליץ כי יושת על המערער עונש מוחשי של מאסר בפועל, אשר עשוי להביא לחידוד גבולות ולרתום את המערער לקחת אחריות לטיפול בבעיותיו. 3. ביום 12.5.2013, ולאחר שהוגשו תסקיר שירות המבחן והערכת המסוכנות, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון ותוקן כתב אישום כך שכתב האישום המתוקן כלל את שלושת האישומים כמפורט לעיל. בהחלטתו מיום זה, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בשני האישומים הנוספים (בנוסף להרשעה הקודמת ב"הכרעת הדין החלקית"), בהתאם להודאתו. 4. בטרם נשמעו הטיעונים לעונש, הגיש המערער חוות דעת פסיכיאטרית ונוירולוגית (להלן: חוות הדעת הפסיכיאטרית) שנערכה על-ידי פרופ' אליעזר ויצטום (להלן: המומחה). בחוות הדעת, שנערכה ביום 1.5.2012, נאמר, בין היתר, כי המערער סובל מהפרעה נפשית ולוקה במחלת מוח אורגנית, ולפי המבחנים אין מדובר באדם פסיכופט או באדם הסובל מפדופיליה או סטייה מינית אחרת. נאמר כי הפגיעה המוחית הביאה לשחרור עכבות (דיס-אינהיביציה) והופעה של קווים פדופילים על רקע אורגני, זאת בשילוב שחרור העכבות בשל המצב המאני. המומחה אבחן את המערער כמצוי בקטגוריה המוגדרת כ- non pedophilic child molester על רקע של מחלה נפשית ופגיעה אורגנית. לשיטת המומחה, הטיפול התרופתי המביא לדיכוי היצר המיני נמצא כיעיל ביותר. צוין כי השפעתו הפיכה, והפסקת הטיפול מביאה להחזרת הפעילות ההורמונאלית המינית. להערכת המומחה, על המערער לקבל טיפול זה לצד מעקב פסיכיאטרי וטיפול נפשי תמיכתי והתנהגותי. צוין, כי המערער הסכים לטיפול התרופתי וכבר החל בו. לסיכום נאמר כי בעזרת טיפול נפשי והורדת הדחף המיני לתקופה ארוכה לצד תקופת מבחן, ניתן יהיה להגיע לתוצאות שיקומיות טובות. לעומת זאת, נאמר כי כליאתו של אדם הסובל מהפרעה נפשית משמעותית וממחלת מוח אורגנית, לא תפתור את הבעיה אלא אף עלולה להחמירה. גזר דינו של בית משפט המחוזי 5. ביום 3.7.2013 נגזר דינו של המערער. כאמור, נגזרו על המערער 27 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי לכל אחת מן המתלוננת בסך 8000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתאם להוראות תיקון מספר 113 לחוק, הוא נדרש לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירה, ולבחון האם יש מקום לחרוג מן המתחם שנקבע בשל שיקולי שיקום או משיקולי הגנה על שלום הציבור. בית המשפט קיבל את מתחמי הענישה שהוצגו על ידי המדינה ואשר המערער לא חלק עליהם, אלא טען כי מכלול הנסיבות לקולא בעניינו מצדיק חריגה ממתחמים אלו. נוכח האמור, המתחם שנקבע לאישום הראשון הוא בין 30-12 חודשי מאסר; ביחס לאישום השני המתחם הוא בין 18-7 חודשי מאסר, ואילו ביחס לאישום השלישי בין 24-10 חודשי מאסר. בית המשפט עמד על פגיעתו הקשה של המערער בגופן, כבודן ופרטיותן של המתלוננות. פגיעה המקבלת משנה תוקף משקורבנותיו של המערער הן בנות משפחתו, קטינות אשר יחסי האמון והקרבה המשפחתיים נוצלו לפגיעה בהן. צוין, כי נפסק לא אחת, כי כשמדובר בעבירות מין שבוצעו נגד קטינים ובפרט במשפחה יש להטיל עונשים כבדים. בית המשפט קבע כי הוכח שהמערער כשיר לעמוד לדין ובזמנים הרלוונטיים לאישומים היה אחראי למעשיו. בהקשר זה, בחן בית המשפט את חוות הדעת השונות שהוגשו לעיונו וקבע, כי אין מחלוקת שהמערער סובל משילוב של שתי מחלות – אטרופיה מוחית והפרעה אקטיבית בי-פולארית, אשר יש בהן כדי להגביר את המסוכנות המינית הנשקפת ממנו. כמו כן, נקבע כי המומחה והמרכז להערכת מסוכנות תמימי דעים כי רמת המסוכנות שיש לייחס למערער גבוהה כל עוד הוא אינו מקבל טיפול בזריקות לדיכוי הדחף המיני. בית המשפט קבע כי אף שהמערער החל לקבל טיפול להפחתת הדחף המיני, באופן שהמסוכנות המיידית הנשקפת ממנו פחתה, הרי שאין חולק כי השפעתו של הטיפול הפיכה. לפיכך, אין די בקבלת הזריקות כדי לאיין את מסוכנותו המינית של המערער לטווח הארוך, במיוחד בנסיבות בהן המשך הטיפול כולו תלוי בהסכמתו. אשר לגזירת העונש המתאים בתוך המתחם, קבע בית המשפט שיש ליתן משקל לקולא לגילו המתקדם של המערער; להודאתו בביצוע העבירות; לחלוף הזמן מביצוע המעשים; למצבו הרפואי והנפשי של המערער ולאפשרות שיקומו. נוכח מכלול זה קבע בית המשפט כי "דרך האיזון הראויה בין מרכיבי הענישה, המתייחסים לגמול הולם לנאשם על מעשיו והצופים פני האינטרס הציבורי, לעומת מרכיב השיקום הצופה פני טובת הנאשם, מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל". ואולם, בית המשפט קבע כי נוכח גילו של המערער ונסיבותיו המיוחדות של המקרה, יש לקבוע עונש כולל לכלל האירועים. עוד הוסף, כי קיים גם צורך ממשי בשילוב המערער בהליכי טיפול ושיקום במסגרת הכלא ובכך להביא לסינתזה הולמת בין שיקולי הגמול והשיקום. 6. בהחלטה מיום 3.7.2013, עיכב בית המשפט את ביצוע עונש המאסר עד תום הדיון בערעור. כמו כן, צוין כי נוכח הערת הצדדים יש לנכות מתקופת המאסר את ימי מעצרו של המערער מיום 30.1.2012 ועד ליום 28.2.2012 (היינו 30 יום), וכן להותיר את תנאי השחרור בחלופת המעצר על כנם. הערעור 7. לטענת המערער יש לבטל את עונש המאסר בפועל שהושת עליו ולהמירו בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות; לחלופין יש להחזיר את עניינו לבחינה נוספת בפני בית המשפט המחוזי, וזאת בשל מספר נימוקים: האחד, משום שבית המשפט המחוזי ביסס את גזר דינו על המלצות קצין המבחן ומעריכת המסוכנות שהתייחסו לכתב האישום המקורי אשר כלל אישומים בהם המערער כלל לא הורשע. נטען, כי בית המשפט הורה על המצאת תסקיר והערכת מסוכנות עוד לפני סיום הדיון בשלב ההוכחות ועוד לפני שהמערער הודה במיוחס לו במסגרת הסדר הטיעון. בשל האמור, נטען כי קיים חשש שבפועל המערער נענש בגין עבירות שלא ביצע. לכך מוסיף המערער, כי בפרק הזמן שבין הגשת תסקיר המבחן והערכת המסוכנות ועד למועד מתן גזר הדין, הוא הודה במיוחס לו, הביע חרטה ועבר טיפולים אשר בכוחם לאיין את מסוכנותו. לשיטתו, גורמים אלו, הם בעלי משקל מכריע, ומשכך יש לבטל את המאסר שהוטל עליו. השני, לטענת המערער ביטול המאסר בפועל שהושת עליו מתחייב מהעובדות העולות מחוות הדעת של מעריכי המסוכנות ומעדותו של המומחה. לעניין זה ציין המערער כי הוא סובל מהפרעה נפשית ואורגנית הגורמת לכך ש"השיפוט שלו לקוי". נטען, כי ניתן לבטל את מסוכנותו הפוטנציאלית על-ידי טיפול להורדת הדחף המיני, טיפול שהוא החל בו ומתמיד לקבלו. לשיטתו, ניתן להבטיח את המשך הטיפול באמצעות הטלת עונש "על תנאי", כך שאם לא ימשיך בטיפול ניתן יהיה להחזיר את עניינו לבית המשפט ולגזור את דינו מחדש. לטענת המערער שליחתו לבית הסוהר היא עוול ממש, שכן הוא ייאסר בשל מחלה שאינה בשליטתו. אשר לאפקטיביות של הטיפול, נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה משקבע כי לא די בזריקות כדי לאיין את מסוכנותו המינית של המערער לטווח ארוך. נטען כי סברה זו אינה מתיישבת עם חוות דעתו של המומחה ואינה מבוססת. המערער לא חלק על כך כי המשך הטיפול תלוי בהסכמתו, אך תהה מדוע בית המשפט יצא מתוך נקודת ההנחה כי יסרב להמשך הטיפול. לעניין מתחם הענישה שנקבע בגזר הדין, טוען המערער, כי בית המשפט החמיר בקביעתו. לטענתו, המעשים שביצע אינם כה חמורים, הם נעשו מעל לבגדים ורובם בוצעו לפני שנים רבות. אשר לנסיבותיו האישיות, נטען כי המערער הוא אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי. כמו כן, נטען כי בית המשפט התעלם ממידת האשמה ה"אפסית" של המערער בביצוע מעשים אשר נבעו ממחלה אורגנית. לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שניכה מתקופת המאסר בפועל את 30 ימי מעצרו ולצד זאת לא ייחס משקל ראוי לעובדה שהמערער היה נתון במעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני במשך כשנה וחצי עד לגזירת דינו. הדיון בערעור 8. בטרם התקיים הדיון בבית משפט זה, הוגש בעניינו של המערער תסקיר משלים. מהתסקיר העדכני עולה כי המערער מבטא חרטה על מעשיו ואולם שירות המבחן התרשם כי לא חל שינוי בעמדותיו כפי שהובאו בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי. צוין, כי על אף שהמערער לוקח אחריות לגבי חלק מעבירות המין, הוא אינו מבטא אמפטיה כלפי המתלוננות ואינו מכיר בכך שמעשיו הזיקו להן אלא מרוכז במחיר אותו הוא משלם כתוצאה מחשיפת מעשיו. בתסקיר נאמר, כי קיימים אצל המערער עיוותי חשיבה האופייניים לעברייני מין. שירות המבחן ציין כי המערער סבור שבעייתו נפתרה בשל הטיפול התרופתי אשר כתוצאה ממנו אינו מתמודד עם דחפים מיניים. בצד האמור, צוין כי המערער לא עבר טיפול ייעודי לעברייני מין. שירות המבחן סבר כי המערער אינו מתאים לטיפול ייעודי במסגרתו. בדיון לפנינו, הוסיפה גב' ברכה וייס מטעם שירות המבחן, כי לצד הזריקות לדיכוי הדחף המיני נדרש טיפול נפשי. 9. להשלמת התמונה יצוין, שלא הוגשה הערכת מסוכנות מינית עדכנית בעניינו של המערער מאחר שהמערער סרב להתייצב לבדיקה שנקבעה לו לשם כך (ראו החלטה מיום 20.10.2013). המערער נימק סירובו בכך שאין חובת התייצבות להערכת המסוכנות ואין בסיס להזמנתו. לשיטתו, יש להורות בהחלטה מפורשת של בית משפט על הגשת הערכת מסוכנות ולא להזמינו אך באמצעות פניה של מזכירות בית המשפט. כמו כן, נטען שאין מקום להערכה חדשה מטעם המרכז להערכת מסוכנות בלי שיתאפשר גם למערער להגיש מטעמו ראיות חדשות לעניין זה. 10. בדיון בפנינו הוסיף בא-כוחו של המערער, כי כעניין עקרוני יש לראות בהסכמת נאשם לקבלת טיפול תרופתי להורדת הדחף המיני כנסיבה לקולא, ובמקרים שאינם חמורים אין להטיל עונשי מאסר בפועל. הוצע, שבעניינים בכגון דא, יינתן "גזר דין על תנאי", דהיינו, במהלך תקופת מבחן של כמה שנים ייבדק האם הנאשם מקבל טיפול התרופתי, ובמידה וזה לא יינתן, עניינו של הנאשם יחזור לבית המשפט ועניינו ייבחן מחדש. כמו כן, נטען כי שירות המבחן לא המליץ על מאסר בפועל וכי לא פעם נקבע שאין חובת מאסר בעבירות מסוג זה. בא-כוח המערער ציין כי הפיצויים שולמו למתלוננות. 11. המשיבה מצידה מתנגדת לערעור וסומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה הדגישה כי אף לפי חוות דעתו של המומחה על המערער לקבל טיפול נפשי תומך לצד הזריקות, ואילו המערער לא קיבל טיפול כאמור. כמו כן, צוין כי המלצת שירות המבחן היא שיושת על המערער עונש מאסר מוחשי, ומהתסקיר המשלים שהוגש ניתן ללמוד כי לא חל שינוי בעמדותיו של המערער. המשיבה הדגישה את חומרת מעשיו של המערער, וטענה כי במסגרת הסדר הטיעון היא כבר התחשבה במצבו המיוחד של המערער ומחקה ארבעה אישומים מכתב האישום. דיון והכרעה 12. אציין כבר בראשית הדברים, כי לאחר בחינה ועיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בערעור ובטענות המשיבה, אני סבור כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. אמנם, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.1.2009)). אולם לטעמי מקרה זה הוא מאותם המקרים המצדיקים את התערבותנו. מיד ייאמר כי אין בכך להקהות מחומרת מעשיו של המערער ומפגיעתו הקשה בנכדותיו הקטינות. המערער ניצל את קרבתן של המתלוננות ואת האמון שרחשו לו למימוש את צרכיו החולניים. בכך הוא פגע במתלוננות בסביבתן הביתית והמשפחתית, והמקום בו היו זכאיות להרגיש בטוחות ומוגנות הפך עבורן לזירה לפגיעה בהן, פגיעה אשר נמשכה תקופה ארוכה. כבר נפסק כי על בתי המשפט מוטלת החובה להגן על שלומם ושלמות גופם ונפשם של הקטינים, ועל הענישה לבטא את הפגיעה החמורה בקורבנות (ראו למשל: ע"פ 7015/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 42 (18.11.2012); ע"פ 5385/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 49 (4.12.2013); ע"פ 150/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (6.5.2010)). 13. אל מול אלו, בעת גזירת העונש על בית המשפט להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם. בענייננו, סבורני כי מתקיימות אותן הנסיבות המצדיקות, על אף חומרת המעשים, הקלה בעונשו של המערער. הטעם לכך הוא גילו המבוגר מאוד של המערער ומצבו הבריאותי והנפשי הקשה. אומנם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין במחלות מהן סובל המערער לפטור אותו מאחריותו בפלילים למעשים, אך לטעמי יש מקום להביא נסיבות אלו כשיקול בעל משקל בקביעת העונש (השוו: ע"פ 8373/11 פושקריוב נ' מדינת ישראל, פסקאות 16-15 (‏23.7.2012)). בעניין זה אף יש ליתן משקל, הגם אם מסויג, לאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם המערער, לפיה הפרעות אלו עמדו ברקע ביצוע המעשים ופגעו ביכולתו של המערער לשלוט בדחפיו המיניים. עם זאת, יש לסייג את האמור בחוות הדעת, מאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי קיים ספק גדול אם המערער החל לפגוע בנכדותיו רק לאחר פרוץ המחלה. מכל מקום, כיום המצב הוא שהמערער הוא אדם קשיש הסובל ממחלת מוח אורגנית והפרעה נפשית. נסיבות אלו, לצד הטיפול התרופתי בו מטופל המערער לדיכוי דחפיו המיניים, מהוות הצדקה לקיצור מסוים של תקופת המאסר. בעניין זה אף נתתי דעתי לאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית, באשר להשפעתו השלילית האפשרית של ריצוי מאסר בפועל על אדם במצבו הבריאותי והנפשי של המערער. יחד עם זאת, יודגש, כי חומרת מעשיו של המערער אינה מאפשרת ומצדיקה הימנעות מהשתת מאסר בפועל בעניינו. בעניין זה יובהר, כי אין מקום להיעתר לבקשת המערער כי יושת עליו מאסר בפועל אך במידה שהוא לא יתמיד בטיפול הרפואי לדיכוי דחפיו המיניים. ראשית, משום שלדעתי, אין מקום במקרה דנא להימנע מהטלת מאסר בפועל. שנית, משום שבמצב החקיקתי הקיים היום, טיפול רפואי זה יכול להינתן אך בהסכמת המטופל ולא ניתן לחייבו לעשות כן. כך גם אין לקבל את טענות המערער בנוגע למתחם הענישה אותו קבע בית המשפט המחוזי בעניינו. שכן, גבולות המתחם שהוצגו בבית המשפט המחוזי על ידי המדינה, הוסכמו על ידי המערער, וטענתו הייתה, כפי שפורט לעיל, שעניינו מצדיק חריגה מגבולות המתחם. זאת ועוד, אין בידי אף לקבל את טענת המערער כי בית המשפט המחוזי היה מנוע מלהסתמך על הערכת המסוכנות שהוגשה בעניינו, בשל העיתוי בו נערכה. ראשית, מהטעם שמהערכת המסוכנות עולה בבירור כי מעריכת המסוכנות היתה מודעת לשלב הדיוני בו היה מצוי עניינו של המערער, וחלקיות האישומים בהם הודה באותה העת. שנית, והוא העיקר, הייתה בידי המערער אפשרות לשוב ולהיבדק על ידי המרכז להערכת מסוכנות במסגרת הליכי הערעור, ובכך הייתה נערכת חוות דעת בהתאם למכלול הנתונים העדכניים. אולם, המערער סירב מטעמיו להתייצב לבדיקה. במצב דברים זה, טענותיו כלפיי הערכת המסוכנות אינן יכולות להישמע. 14. כמו כן, אין מקום לנכות את התקופה בה שוהה המערער במעצר בית מתקופת מאסרו. אומנם לבית המשפט נתונה הסמכות להביא בחשבון את העובדה שהנאשם היה נתון במעצר בית בקביעת תקופת המאסר בפועל (ראו: ע"פ 1626/91 דקה נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 76, 81-80 (1991)). אך ככלל, התקופה בה נאשם שהה במעצר בית, אף אם מוחלט, אינה מנוכה מתקופת המאסר בפועל הנגזרת עליו. אומנם, במעצר בית חירותו של העומד לדין נשללת באופן חלקי, אך אין לומר כי פגיעה זו שקולה לפגיעה בחירותו של נאשם מאחורי סורג ובריח. עובדת שהייתו של המערער במעצר בית תובא בחשבון במסגרת כלל שיקולי הענישה. 15. סוף דבר, אציע לחבריי לקבל את הערעור כך שעונש המאסר שעל המערער לרצות בפועל יעמוד על 15 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט צ' זילברטל. המערער יתייצב לריצוי עונשו בימ"ר ניצן ביום 21/1/2014 עד לשעה 10:00, שברשותו תעודת זהות. על המערער לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים 08-9787377, 08-9787336. ניתן היום, ‏כ"ב בטבת התשע"ד (‏25.12.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13056000_L09.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il