רגינה קפלן נ. אינס ביזאוי

5 1 בבית המשפט העליון ער"א 560/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: רגינה קפלן נ ג ד המשיבים: 1. אינס ביזאוי 2. אבנר ביזאי 3. שניר ביזאי 4. אדית בן הרוש 5. יוסף עזריה 6. רשות מקרקעי ישראל 7. משה"ב חברה לשכון בניה ופיתוח בע"מ ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי מיום 22.10.2023 בע"א 3778/23 בשם המערערת: עו"ד עמית לוין; עו"ד שגיא רבינוביץ פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי מיום 22.10.2023 בע"א 3778/23, בה נדחתה בקשת המערערת לצירוף משיבה 1 (להלן: המשיבה) כמשיבה לערעור העיקרי שהוגש על ידה. הרקע לערעור בשנת 2018 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי תביעה למתן סעדים שונים, ובהם צו הצהרתי המכריז על בטלות הסכם בו מכרה משיבה 4 נכס מקרקעין המצוי בעיר חדרה (להלן: הנכס) למשיב 2 ולאשתו, המשיבה. התביעה הוגשה נגד משיבים 7-2. המשיבה, לעומת זאת, לא צורפה כנתבעת בהליך. ביום 12.3.2023 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה, ומשהמערערת לא השלימה עם פסק הדין, היא הגישה עליו ערעור לבית משפט זה. ביום 26.6.2023 הגישה המערערת בקשה לצירוף המשיבה כמשיבה בערעור. בנימוקי הבקשה צוין כי בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי התבקשו סעדים שונים שעלולים להשפיע על זכויות המשיבה, ועל כן יש לצרפה לערעור למען הסדר הטוב. נטען כי המשיבה הייתה מודעת לקיומו של ההליך והיא אף הגישה בו תצהיר עדות ראשית, כך שלא נפגעה כל זכות שעומדת לה. משיבה 6 הותירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט ומשיבה 7 הודיעה שלא תתנגד לבקשה. לעומת זאת, המשיבה ומשיבים 5-2 התנגדו לבקשה. לעמדתם, בקשת המערערת אינה אלא ניסיון לתקן בדיעבד את כתב התביעה שהוגש בבית המשפט המחוזי, שאין להתירו. המערערת ידעה היטב על זכויותיה של המשיבה בנכס לאורך כל ההליך, וחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לה לצרפה לתובענה היא לא עשתה כן. מדובר בפגם מהותי ויסודי בכתב התביעה שהצדיק כשלעצמו את דחייתה, ואין לאפשר למערערת לתקן פגם זה באמצעות בקשתה הלאקונית לצירוף המשיבה לערעור. כן נטען כי הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה התיישנו ביחס למשיבה, וצירופה יצריך את הרחבת היריעה העובדתית בבית משפט זה בסוגיית ההתיישנות. בתגובתה לטענות אלה טענה המערערת כי מדובר בהתנגדות סרק מובהקת שמטרתה לחמוק באופן מלאכותי מההליך ומתוצאותיו. צוין כי קיימת זהות מלאה בין המשיבה לבעלה, הן מבחינת האינטרסים שלהם, הן מבחינה עובדתית והן מבחינת העילות המופנות כלפיהם, ועל כן אין כל הצדקה שהמשיבה לא תהא בעלת דין בהליך. כמו כן, המשיבה שטחה את טענותיה באופן מלא בהליך לפני בית המשפט המחוזי, הן במסגרת תצהיר עדות ראשית והן במסגרת עדות מפורטת. בנסיבות אלה, בהסתמך על פסק הדין שניתן בעניין די.סי.אס (ע"א 7660/21 די.סי.אס חיזוק מבנים בע"מ נ' כוכבה (19.6.2023)), היא לא יכולה להישמע בטענה שפסק הדין לא מחייב אותה. בנוסף, כל התנאים שנקבעו בפסיקה לצירופו של בעל דין בערעור מתקיימים: המשיבה עלולה להיפגע מתוצאות הערעור באופן ישיר; ראוי שתוצאות אלה יכבלו אותה במעשה בית דין; ושיקולי יעילות מצדיקים את צירופה. ולבסוף, צירוף המשיבה להליך לא ימנע ממנה לטעון כל טענה, לרבות טענת התיישנות. ביום 22.10.2023 דחתה הרשמת את הבקשה. נקבע כי אכן זכויותיה של המשיבה עלולות להיפגע אם הערעור יתקבל; ואכן ראוי שגם היא, לצד בעלה, תהיה כבולה בתוצאת הערעור, על מנת למנוע התדיינות עתידית בנוגע לזכויותיה. עם זאת, שיקולי יעילות ובעיקר מחדלה של המערערת לצירוף המשיבה בהליך לפני בית המשפט המחוזי, מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה. המערערת הייתה מודעת לזכויותיה של המשיבה בנכס כבר בשלב מוקדם בהליך וחרף זאת לא ביקשה לצרפה כבעלת דין. המערערת לא סיפקה טעם למחדלה, ולא הצביעה על שינוי נסיבות שבגינו הוגשה הבקשה כעת או המצדיק את צירופה בשלב הנוכחי. כל שנטען הוא כי הצירוף מתבקש למען הסדר הטוב וכי המשיבה הייתה מודעת להליך, אולם אין בכך כדי להבהיר מדוע לא פעלה המערערת לצרפה בערכאה הדיונית. עוד קבעה הרשמת כי העלאת הטענה לפיה התביעה התיישנה רק בגדרי הערעור תוביל להרחבת המחלוקת העובדתית ולבירור החורג מהמחלוקת העולה מפסק הדין, שספק אם יוכל להתבצע במסגרת ערכאת הערעור. לבסוף הודגש שאין בקביעות בעניין די.סי.אס כדי לסייע למערערת, שכן באותו עניין הצירוף התבקש על ידי בעלי הדין שלא היו צד להליך וניתן נגדם סעד בפסק הדין, ולא על ידי יוזם ההליך; וכן הסוגיה שעמדה לדיון שם היא תוקף פסק הדין כלפי מי שלא היה צד להליך, וסוגיה זו אינה מתעוררת בענייננו בעת הזו. מכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערערת, אי-צירוף המשיבה להליך בבית המשפט המחוזי הוא עניין פורמאלי-טכני גרידא, שכן הגם שהיא לא צורפה באופן רשמי הלכה למעשה היא הייתה צד להליך לכל דבר ועניין, וניתן לה יומה באופן מלא. לפיכך, ומשעה שזכויותיה עלולות להיפגע מתוצאות הערעור, נכון לצרפה להליך. לכך יש להוסיף כי גם שיקולי יעילות מצדיקים את צירופה, שכן עניינה חופף לעניינו של בעלה; צירופה נדרש לשם דיון בכל בעלי הנכס תוך הצגת התמונה המלאה לפני ערכאת הערעור; ואין בצירופה כדי להוסיף עילות או עובדות חדשות, ואף לא כדי להכביד על הדיון או לסרבל אותו. בהקשר זה חזרה המערערת על הטענה כי קיימת זהות מלאה בין המשיבה לבין בעלה, והוסיפה כי בית המשפט המחוזי דן בעניינם של כל בעלי זכויות, לרבות בעניינה של המשיבה. נוכח האמור שגתה הרשמת כשקבעה כי שיקולי יעילות דיונית מצדיקים את דחיית הבקשה. המערערת גם חזרה על כך שתכליתה של התנגדות המשיבה לחמוק באופן מלאכותי מתוצאות פסק הדין, ככל שיוכרע נגד האינטרסים שלה, ומדובר בחוסר תום לב דיוני שאין לקבלו. אשר לטענת ההתיישנות, שגתה הרשמת כשקבעה שצירוף המשיבה יוביל להרחבת המחלוקת העובדתית ולבירור החורג מפסק הדין. הטעם לכך הוא שהמערערת אינה חולקת על המועדים בהם התבררו לה עילות תביעתה, ומכאן שהמחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת משפטית. הגם שמחלוקת משפטית זו חורגת מפסק הדין, הרי שהשאלה שיש לבחון בהתאם לפסיקה היא האם צירוף המשיבה יוביל להרחבת המחלוקת "יתר על המידה" או להכבדה "באורח ניכר". מאחר שטענת ההתיישנות היא שאלת משפטית ממוקדת, אין בה כדי לחצות את הרף האמור. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. המבחן שהשתרש בפסיקה לצירופו של משיב אשר לא היה בעל דין בערכאה הדיונית לערעור הוא מבחן משולש שתנאיו מצטברים, כאשר הנטל להוכחת תנאיו מוטל על מבקש הצירוף: ראשית, יש לבחון האם המשיב שצירופו מבוקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף להליך הערעור; שנית, יש לבחון האם ראוי שפסק הדין בערעור יכבול את המשיב שצירופו מבוקש במעשה בית דין; ושלישית, יש לבחון האם שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את הצירוף המבוקש. במסגרת התנאי השלישי על מבקש הצירוף גם להראות שלא השתהה בהגשת הבקשה (רע"א 2526/17 בית הספר החקלאי סליסין של בית ג'מאל נ' קדמת עדן בע"מ, פסקה 10 (16.7.2017); בש"א 8898/20 פולקובסקי נ' קרן קיימת לישראל, פסקה 6 (28.12.2020); וראו לעניין צירוף משיב לערעור לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018: עע"מ 1431/21 עופר נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (22.3.2021); בג"ץ 7418/21 עו"ד גיא דורון נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (4.11.2021)). בענייננו, בצדק קבעה הרשמת כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את צירוף המשיבה להליך. מעיון במוצגי הערעור העיקרי ובמערכת "נט המשפט" עולה כי זכויות המשיבה בנכס היו גלויות למערערת כבר מתחילת ההליך לפני בית המשפט המחוזי (כפי שעולה למשל מכתב התשובה מטעם משיבים 5-2 מיום 3.4.2019), ובהמשך הן אף נזכרו בכתבי הטענות שלה עצמה (ולמשל, בסעיף 7 לסיכומיה). חרף ידיעתה, המערערת לא ביקשה לצרף את המשיבה להליך. למערערת אף ניתנה האפשרות לתקן את כתב התביעה – לאחר שהועלו טענות מצד משיבים 5-2 בדבר זכויותיה של המשיבה בנכס – ולמרות שהיא אכן הגישה כתב תביעה מתוקן, לא התבקש בו צירוף המשיבה כנתבעת. המערערת לא סיפקה טעם המצדיק את מחדלה, לא בטענותיה לפני הרשמת ולא בטענותיה לפנַי. כל שנטען על ידה הוא כי המשיבה "לא צורפה בשוגג כצד להליך קמא ע"י בא-כוחה הקודם של המערערת". ברם אין בטענה מעין זו כדי לשמש הסבר מספק וודאי שהיא אינה עומדת בנטל המוטל על מבקש הצירוף. הימנעות המערערת מצירוף המשיבה להליך לפני בית המשפט המחוזי מצדיקה אפוא כשלעצמה את דחיית הבקשה (וראו והשוו: בש"א 6287/13 ניו אימג' השקעות (ישראל) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (29.10.2013)); ראו גם בפסיקת רשמי בית משפט זה: ע"א 6786/96 צפרי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(3) 443, 454-453 (2000); עע"מ 3055/13‏ ראש עיריית בני ברק, הרב אברהם רובינשטיין נ' חורוזובסקי, פסקה 5 (27.10.2013)).‏ לכך יש להוסיף את טענת ההתיישנות שבפי המשיבה כלפי טענות המערערת. אף אם אניח שאין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, קיומה של מחלוקת משפטית בשאלת ההתיישנות, שכלל לא התבררה על ידי הערכאה הדיונית – עולה כדי הרחבה יתרה של המחלוקת באופן המצדיק את דחיית הבקשה לצירוף המשיבה. ויודגש, לא נעלמו מעיני טענותיה של המערערת בנוגע לחוסר תום הלב הדיוני של המשיבה בסירובה להצטרף להליך. ברם אין בטענות אלה כדי להצדיק את צירופה של המשיבה לערעור, בפרט על רקע כל המפורט לעיל. טענות מעין אלו עשויות להיות רלוונטיות לשאלה האם יש מקום לחייב את המשיבה בתוצאת פסק הדין ככל שהערעור יתקבל (וראו לעניין זה: עניין די.סי.אס), ברם עוד חזון למועד. הערעור נדחה אפוא. המערערת תישא בהוצאות מתונות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ב בשבט התשפ"ד (‏1.2.2024). ש ו פ ט _________________________ 24005600_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1