2
בבית המשפט העליון
עע"ם 5598/24
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט יחיאל כשר
כבוד השופטת רות רונן
המערערת:
זוהרה זיוה אלמלם
נגד
המשיבים:
1. המפקד הכללי של משטרת ישראל
2. נציבות קבילות השוטרים
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 8.5.2024 בעת"ם 28528-04-24 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' זינגר
תאריך ישיבה:
כ"ח בחשוון תשפ"ו (19 נובמבר 2025)
המערערת:
בעצמה
בשם המשיבים:
עו"ד מור מכטה
פסק-דין
1. המערערת, שאינה מיוצגת, היא שוטרת לשעבר שפרשה מן השירות זה מכבר. בשנת 2013 היא הגישה עתירה נגד ההחלטות שהתקבלו ביחס לפרישתה, ובגדרה של זו התנהל משא ומתן בין הצדדים. על-פי פרוטוקול הדיון, פסק הדין מיום 27.11.2013 נתן תוקף להסכמת הצדדים. עולה מן הפרוטוקול כי הוסכם על תשלום סכום חד-פעמי של 160,000 שקלים למערערת, וכן ויתור על החזר הלוואה שניתנה לה בסך של 3,000 שקלים.
2. בשנת 2024 הגישה המערערת עתירה מינהלית חדשה, שבה טענה – בעיקרו של דבר – כי לא קיבלה את כל מה שהובטח לה. באופן יותר ספציפי, היא טענה שהייתה אמורה לקבל, בנוסף לסכום האמור, גם "מכתב התנצלות" וכן שכר למשך שנתיים נוספות.
3. ביום 8.5.2024 בית המשפט המחוזי מחק את העתירה על הסף. בית המשפט המחוזי כתב בעניין זה כך: "ככל שבקשתה היא לאכוף ביצוע פסק דין – הדרך אינה הגשת עתירה חדשה. ככל שהטענה היא כי פסק הדין ניתן שלא כדין ויש לבטלו – אף כאן הדרך אינה באמצעות הגשת עתירה חדשה".
4. הערעור שבפנינו נסב על כך, והדיון בו התקיים ביום 19.11.2025.
5. המערערת, שאינה מיוצגת מאז ניתן פסק הדין בעניינה בשנת 2013, חזרה וטענה כי קופחה על-ידי המשטרה בתנאי הפרישה שלה, וכי אף לא קוימו ההבטחות שניתנו לה. חזרנו והפננו את המערערת לפרוטוקול הדיון מיום 27.11.2013 שבו צוין במפורש כי באותו זמן היא נכחה בדיון וכי היא "מסכימה" להסכמה שהציגו באי-כוח הצדדים. אולם, המערערת חזרה וטענה כי הבינה שהדברים כללו גם הצעות שלדבריה הועלו במסגרת דיונים קודמים.
6. מנגד, בא-כוח המשיבים חזר והפנה להסכמה המתועדת בפרוטוקול הדיון ושלה ניתן תוקף. כמו כן, הוא חזר וטען ביחס לקושי במסגרת הדיונית.
7. לא יכולנו להתעלם מכך שהמערערת דיברה מדם ליבה. היא התייחסה לשירותה הארוך במשטרה ולקשייה הכלכליים לעת פרישה. ניתן להתרשם כי תחושתה הסובייקטיבית היא שנעשה לה עוול. אולם, אין בידינו לסייע. ההסכמה הדיונית מתועדת היטב בפרוטוקול הדיון. באותה עת המערערת נכחה בדיון ואף הייתה מיוצגת. המסגרת הדיונית שבפנינו אינה מאפשרת לבחון מה הבינה באותה עת. שמענו את הדברים בפירוט מתוך כבוד למערערת ולרגשותיה, אולם צדק בית המשפט המחוזי בכך שאין לטענותיה בסיס משפטי בהליך שבפנינו.
8. אין אפוא מוצא מדחיית הערעור. בנסיבות שפורטו – אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ו (19 נובמבר 2025).
דפנה ברק-ארז
שופטת
יחיאל כשר
שופט
רות רונן
שופטת