פסק-דין בתיק בג"ץ 5589/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5589/16 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד זלינגר מיכל בשם המשיבים 2 ו-3: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי במסגרתה התבקשנו כבית המשפט הגבוה לצדק להורות לבית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: המשיב 2) ולבית הדין הרבני האזורי בתל אביב (להלן: המשיב 3) ליתן צו מניעה, האוסר על העתקת מקום המגורים של רעייתו של העותר (להלן: המשיבה 1) וארבעת ילדיהם הקטינים מהעיר חולון לעיר רמת-גן, ללא הסכמתו של העותר; להורות על הפעלת מימוש זכויותיו כהורה לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 (להלן: חוק האפוטרופסות); להורות על מינוי פקידת סעד אשר תבחן, בין היתר, את טובתם הילדים ורווחתם ותערוך תסקיר לגבי יכולותיה ההוריות של המשיבה 1; וכן להורות למשיבים 2 ו-3 לבחון כיצד שינוי אורח חייהם הדתי של הקטינים- "שחיים כדתיים חרדיים" כאשר המשיבה 1 מתכוונת לרשום אותם למוסדות לימוד ממלכתיים חילוניים- עשוי להשפיע על רווחתם. לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים אשר יאסור על העתקת מגורי הילדים לרמת-גן, ואשר יורה לעיריית חולון ליתן תוקף לרישום הילדים למוסדות החינוך בעיר "כפי שהיה עד לפני מספר ימים וטרם נקיטת הפעולה החד צדדית אותה נקטה המשיבה 1 לביטול הרישום". הרקע להגשת העתירה 2. העותר והמשיבה 1 נשואים מזה כ-13 שנים, אך ביום 19.6.2016 הגישה המשיבה 1 למשיב 3 תביעת גירושין נגד העותר. ביום 25.6.2016, הגיש העותר למשיב 3 "תביעת שלום בית וסעדי ביניים" ולמחרת היום הגיש העותר "בקשה לצו מניעה ומינוי פקידת סעד" (להלן: הבקשה). במסגרת בקשתו, ציין העותר, כי לאחרונה נודע לו שבדעת המשיבה 1 להעתיק את מקום מגוריה ומקום מגורי ארבעת ילדיהם הקטינים מהעיר חולון לעיר רמת גן. לפיכך, ביקש העותר מהמשיב 3 ליתן צו מניעה שיאסור על העתקת מקום המגורים, כאמור; להורות כי הילדים ימשיכו להתחנך במוסדות החינוך בהם הם רשומים כיום; ולמנות פקידת סעד שתבחן את טובת הילדים, ותערוך תסקיר בשאלת העתקת מקום מגוריהם. בהמשך, הגיש העותר בקשות נוספות למשיב 3 שעניינן "מניעת שינוי מקום מגורי הילדים" ומתן צו, במעמד צד אחד, האוסר על המשיבה 1 להוציא "את המטלטלין הנמצא בדירת הצדדים". 3. ביום 4.7.2016, ולאחר קבלת תגובת המשיבה 1, דחה המשיב 3 את בקשות העותר. בהחלטת המשיב 3 הובהר, כי העותר נשפט ל- 8 שנות מאסר, אותן הוא מרצה בכלא מעשיהו, וכי בתקופה זו הילדים מצויים במשמורת המשיבה 1 "וההחלטות השוטפות בעניינם מסורות לה". עוד צויין בהחלטה, כי הבקשות "נראות כנגועות בחוסר תום לב". לאור האמור, ומאחר שנקבע מועד לדיון "במכלול העניינים ביניהם" ביום 8.9.2016, דחה המשיב 3 את בקשות העותר, לאסור על המשיבה 1 לעבור להתגורר עם ילדיה בעיר רמת-גן, וכן להעביר את המיטלטלין הדרושים לה ולילדיה, לדירה אליה תעבור. בשולי ההחלטה, התבקשה תשובת העותר לתגובת המשיבה 1, תוך עשרה ימים. כעבור יומיים, פנה העותר למשיב 3 בבקשה להקדים את מועד הדיון במעמד שני הצדדים, אשר נקבע, כאמור, ליום 8.9.2016. בהחלטת המשיב 3, מיום 7.7.2016, נדחתה בקשתו של העותר, וצויין כי "התקבלה תגובה מפורטת של האם המעלה סימני שאלה שעליהם לא טרח האב להגיב. נוסיף שהאב אסור בבית הסוהר לסירוגין לתקופות ארוכות". 4. בהמשך, הגיש העותר למשיב 2 "בקשת רשות ערעור" על החלטת המשיב 3, ובקשתו זו נדחתה אף היא, ביום 10.7.2016. המשיב 2 ציין בהחלטתו, כי "לאור העובדה שהטיפול בבקשה זו שמהותו סעד נמצא בטיפול בית הדין האזורי לפני שלושה ימים, עמדת בית הדין שאין להזדקק בשלב זה למתן החלטה בבקשה זו מאחר ומקומה הראוי הינו בית הדין האזורי המכיר את הנפשות הפועלות". לפיכך, הורה המשיב 2 למבקש להפנות את בקשתו למשיב 3. העותר לא השלים עם החלטות המשיבים 2 ו-3, והגיש את עתירתו זו. תמצית העתירה 5. בעתירתו מסר העותר כי הוא נשוי למשיבה 1, וכי עקב "עבירת מרמה" הוא מרצה מאסר בכלא מעשיהו, ועתיד לסיים את עונשו בחודש ספטמבר 2016. עוד נטען, כי משפחת העותר מתגוררת בחולון ומנהלת אורח חיים דתי משנת 2009, וכי מאז חודש מרץ 2016, מתגוררים המשיבה 1 והילדים בבניין בו מתגוררים הורי העותר, כאשר האחרונים מעורבים עד מאוד בחיי הילדים ותומכים כלכלית בהם ובמשיבה 1. לטענת העותר, נודע לו, כי המשיבה 1 מתכוונת לעזוב את דירת המגורים, ביום 15.7.2016, וזו הודיעה לו כי היא ביטלה את רישום הילדים למוסדות החינוך בעיר חולון. לטענת העותר, ובהתאם להוראות חוק האפוטרופסות, החלטה בעניין מקום מגורי הילדים אמורה להתקבל במשותף על ידי שני האפוטרופסים- העותר והמשיבה 1. העותר הוסיף, כי ככל שהצדדים אינם מגיעים להסכמה בסוגיה זו, כפי המקרה דנן, היה על המשיבה 1 לפנות לערכאה שיפוטית שתכריע בה, אך לא כך היא פעלה. נטען בנוסף, כי המשיב 3 התעלם לחלוטין מבקשת העותר למנות פקידת סעד, טרם שאישר את העתקת מקום מגורי הילדים, וכי היה על המשיב 2 להפעיל את סמכותו כערכאת ערעור, ולא להפנות את העותר חזרה למשיב 3. התפתחויות נוספות לאחר הגשת העתירה ותגובת המשיבים 2 ו-3 6. ביום 13.7.2016, התבקש העותר להודיע לבית משפט זה עד למחרת היום, מדוע לא יפנה למשיב 3 בנוגע לעניינים מושא העתירה, כפי שהורה לו המשיב 2. בתגובה להחלטת בית המשפט, הודיע העותר, כי הוא כבר מיצה את ההליכים בפני המשיב 3. נוכח עמדתו זו של העותר, התבקשו תגובות המשיבים לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים, ונציין כי לידינו הגיעה תגובת המשיבים 2 ו-3 (להלן: המשיבים), בלבד. 7. בתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה, נמסר לנו מידע אודות התפתחות מסוימת בהליכים שמנהל העותר בפניהם. כך, הסתבר, כי ביום 12.7.2016 הגיש העותר בקשה נוספת למשיב 3 למינוי פקידת סעד, בעקבות הסכמתה של המשיבה 1 לכך. ביום 14.7.2016, נענה המשיב 3 לבקשה, והורה לרשויות הרווחה בעיריית חולון להכין בדחיפות "דין וחשבון ראשוני. הנושא המבוקש - רצון האם לעבור דירה יחד עם ילדיה". בהחלטה נוספת של המשיב 3, מיום 25.7.2016, התבקשו רשויות הרווחה לכלול בתסקיר גם "המלצות באשר לשינוי מקום החינוך". עוד עלה מתגובת המשיבים, כי העותר הגיש למשיב 2 בקשה נוספת ליתן החלטה לגופה של בקשת רשות הערעור. לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה 1, מיום 18.7.2016, המתנגדת לבקשה, הורה המשיב 2 לעותר, ביום 22.7.2016, להגיש את תשובתו לתגובת המשיבה 1, וזאת תוך 14 ימים. במסגרת החלטתו זו ציין המשיב 2, כי "על האב לבחון האם הבקשה (בקשת רשות הערעור- א.ש) עומדת בקריטריונים הנדרשים בתקנות הדיון סעיף קל"ה". נציין, כי תקנה קל"ה לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשמ"ג, מפרטת את הטעמים בגינם ניתן להגיש ערעור לבית הדין הרבני, ואלו כוללים: טעות בהלכה; טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות; או פגם בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון. לאור המפורט לעיל, טענו המשיבים כי בפני העותר עומד סעד חלופי, דבר שמשמעותו דחיית עתירתו על הסף. דיון והכרעה 8. הלכה מושרשת היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין הרבניים בכלל זאת. התערבות בהחלטות בתי הדין הדתיים תעשה רק בנסיבות מיוחדות, וזאת כאשר בית הדין חרג מסמכותו; סטה מהוראות הדין הדתי החל עליו; כאשר החלטתו ניתנה תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; או כאשר בית משפט זה מגיע לידי מסקנה, כי יש להושיט לעותר סעד מן הצדק, מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"ץ 1996/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (21.6.2016); בג"ץ 3689/15 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (17.5.2016); בג"ץ 3264/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (2.5.2016)). המסקנה האמורה נכונה, ביתר שאת, שעה שהעתירה נסבה על החלטות ביניים של בתי הדין הדתיים (בג"ץ 5440/15 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (23.8.2015); בג"ץ 6228/12 פלונית נ ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (22.8.2012)). 9. בנסיבות דנן, אין צורך להדרש לגופן של החלטות המשיבים 2 ו-3, שכן העותר הקדים ופנה לבית משפט זה, טרם שהוא מיצה את ההליכים המשפטיים בבתי הדין הרבניים. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק לא יידרש, ככלל, לעתירה, שעה שעומד בפני העותר סעד חלופי ראוי (בג"ץ 5501/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (28.7.2016); בג"ץ 5537/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (18.7.2016); בג"ץ 5960/15 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה (9.9.2015)). כאמור, המשיב 2 לא סתם את הגולל על בקשת רשות הערעור, והוא טרם נתן את החלטתו הסופית בה. המשיב 3 נענה לבקשתו של העותר למינוי פקידת סעד, אשר תבחן את שאלת העתקת מקום המגורים של ילדיו, ולפיכך גם ערכאה זו טרם הכריעה סופית בסוגיות מושא העתירה. במצב דברים זה, דינה של העתירה להדחות על הסף. יצויין, כי מאחר שהמשיב 3 הורה לפקידת הסעד לבחון גם את סוגיית שינוי מוסדות החינוך של הילדים, הרי שלפחות שניים מהסעדים המבוקשים בעתירה דנן התייתרו והפכו לתיאורטיים גרידא, כך שממילא אין כל טעם להדרש אליהם (בג"ץ 4414/11 פלוני נ' ועדת המאוימים (7.7.2016); בג"ץ 1609/14 התאחדות התעשיינים בישראל נ' כנסת ישראל - מרכז המחקר והמידע של הכנסת (20.5.2014); בג"ץ 3574/12 פישר נ' ממשלת ישראל (7.7.2013)). 10. עוד יש לתהות מדוע העותר לא הביא לידיעתנו, לאחר הגשת העתירה, ולוּ חלק קטן מהשתלשלות האירועים המפורטת בתגובת המשיבים. בנסיבות אלו, ניתן לדחות את העתירה על הסף, גם העדר נקיון כפּיו של העותר (בג"ץ 6749/15 מטר נ' משרד הפנים - מדינת ישראל (22.12.2015); בג"ץ 5146/15 חדד נ' משרד החינוך (21.9.2015); בג"ץ 3384/13 זעאקיק נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש (27.10.2014); ראו גם אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי - עילות הסף 140-139 (2008)). 11. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. העותר ישא בהוצאות המשיבים 2 ו-3, בסך 5,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ז בתמוז התשע"ו (‏2.8.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16055890_I05.doc יא רכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il