רומן בריק עו"ד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5584/09 בבית המשפט העליון ע"פ 5584/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: רומן בריק, עו"ד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה באשקלון (השופט ח' נחמיאס) מיום 30.6.09, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת' 2084/09 בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה באשקלון (השופט ח' נחמיאס) מיום 30.6.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת' 2084/09. 1. ביום 31.5.2007 נרשם כנגד המערער דו"ח תנועה, המהווה את כתב האישום נגדו, ובו יוחסה לו נהיגה במהירות מופרזת (להלן: הדו"ח או כתב האישום). בתום מספר רב של דחיות, החל הדיון בבית המשפט לתעבורה באשקלון (השופט ח' נחמיאס), כאשר המערער, עו"ד במקצועו, מייצג עצמו. 2. במסגרת פרשת התביעה ביקש המערער לחקור חקירה נגדית את השוטר אשר הפעיל את מכשיר הממל"ז שהצביע על נהיגתו במהירות מופרזת (להלן: השוטר). ביום 30.6.2009 התקיים דיון הוכחות בענייננו של המערער. במהלך החקירה הנגדית, ביקש המערער לחקור את השוטר על נסיבות רישום הדו"ח בעניינו, כמו גם על הנעשה במשמרות אחרות. בשלב מסוים, ולאחר שניתנה למערער ההזדמנות הנאותה לחקור את השוטר, ביקש בית המשפט מהמערער כי יסיים את חקירת העד, שכן זו מיצתה עצמה. בהמשך, ומשראה בית המשפט כי המערער אינו מתקרב לסיום חקירת העד, החליט לקצוב את המשך החקירה לעוד חמש דקות נוספות. באותה החלטה, אף הסב בית המשפט את תשומת לב המערער כי חקירת השוטר על הנעשה במשמרות אחרות אינה רלבנטית. מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 30.6.2009, עולה כי בעקבות החלטה זו טען המערער כנגד בית המשפט כי "אין לך סמכות להגביל אותי". בתום מספר שאלות נוספות החליט בית המשפט לעצור את חקירתו הנגדית של המערער, ונימק זאת בהיות השאלות שאלות סרק המבזבזות את זמנו של בית המשפט. 3. עוד עולה מפרוטוקול הדיון, כי בעקבות החלטה זו גילה המערער את כוונתו להגיש בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשתו זו, ציין המערער כי חקירתו הנגדית הוגבלה על ידי בית המשפט, כי היותו עורך דין במקצועו הוחזקה נגדו וכי החלטות בית המשפט מנעו ממנו את זכותו להגן על עצמו בצורה ראויה ואף עלבו בו. המערער הוסיף וטען כי הוא חש שלא נעשה עימו משפט צדק ולכן "אם בית המשפט ימצא לנכון להעביר את התיק למותב אחר לא אעמוד על עניין הפסלות" (להלן: בקשת הפסלות). 4. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט במעמד הצדדים. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי החלטות דיוניות, אף אם אינן לרוחו של המערער, לא מהוות טענת פסלות וכי חזקת החפות עומדת למערער. בית המשפט הוסיף וציין כי הוא אינו מחזיק בדעה מוקדמת בעניינו של המערער וכי אין במקרה שלפניו חשש ממשי למשוא פנים. יחד עם זאת, בית המשפט קבע, כי לא ייתן ידו לדחיית הדיון פעם נוספת וכי הוא רואה בבקשת הפסלות ניסיון פסול "להלך אימים על בית המשפט" (להלן: החלטת הפסלות"). עם מתן החלטת הפסלות, ביקש המערער את הפסקת המשפט על מנת להגיש ערעורו לבית משפט זה. החלטה זו נדחתה, תוך שבית המשפט מציין כי הבקשה אינה מגלה טעם מדוע לא ימשך המשפט וכי המשכו לא ימנע מהמערער את הגשת הערעור בו חפץ. מעיון בפרוטוקול, עולה כי בהמשך הדברים ביקש המערער לדחות את הדיון פעם נוספת על מנת לזמן את מי שערך את תעודת עובד הציבור בעניינו, ולחוקרו. באת-כוח המדינה התנגדה לכך בטענה שעורך התעודה מופיע בכתב האישום כעד מטעמה, וכי היה על המערער להיערך מבעוד מועד ולזמנו לחקירה. בתום שמיעת הטענות דחה בית המשפט את בקשתו של המערער וציין כי ניתנה לו ההזדמנות לזמן את כל עדיו. המערער ביקש לראות בהחלטה זו עילה עצמאית לפסילת בית המשפט. בקשה זו נדחתה לגופה. 5. על החלטות אלה הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, חוזר המערער על הטענות אותן העלה בבקשת הפסלות, תוך שהוא ממקד טענותיו בהתבטאויות בית המשפט כלפיו ובאופן ניהול ההליך. לטענת המערער, דחה בית המשפט את כל בקשותיו הדיוניות, באופן שמנע ממנו את זכותו הבסיסית לחקירה נגדית ואת הזכות להביא עדים מטעמו. 6. לאחר שקראתי את החומר שלפניי, ומששקלתי את טענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. בהתאם להלכה שהתגבשה בבית משפט זה, אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, בין אם מדובר בהחלטה דיונית יחידה ובין אם מדובר במספר החלטות המצטרפות זו לזו. כך למשל, נפסק בעבר, כי החלטות דיוניות שעניינן קביעת מועד דיונים, שמיעת ראיות, קציבת זמן החקירה הנגדית ואף פסילת שאלות במהלך חקירה, אינן עילה לפסילת שופט (ראו: ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002)). המבחן המשפטי הינו מבחן אובייקטיבי ועל בעל הדין להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, המעיד כי בית המשפט אינו פתוח לשכנוע (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006) 175). במקרה שלפניי מבקש המערער ללמוד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים נוכח החלטותיו הדיוניות של בית המשפט שלא לדחות את הדיון פעם נוספת כך שתתאפשר חקירתו של עד נוסף, כמו גם נוכח החלטותיו לקצוב את חקירתו הנגדית של השוטר. דינן של טענות אלו להתברר בערעור על הכרעת הדין, היה ויורשע המערער, אולם אין בהן כדי להוות טעמים לפסילתו של שופט (ראו: ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 28.10.1992)), ומשכך דינן להידחות. 7. באשר להתבטאויות של בית המשפט במסגרת ניהול ההליך, הרי שנפסק כי אלו יהוו עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו: ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007); ע"פ 2766/02 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.7.2002)). המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה ואף אם התעורר בליבו של המערער חשש ממשי למשוא פנים, הרי שאין בחשש סובייקטיבי כדי להקים עילת פסלות. אכן, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בהתבטאויותיו. עם זאת, התבטאויותיו של בית המשפט בעניינו של המערער כוונו כלפי התנהלותו באולם, ואין בהן כדי להצביע על חשש ממשי לנעילת דעתו באשר לתוצאות ההליך. התבטאויות כגון אלה המופיעות בפרוטוקול הדיון עניינן באופן ניהולו היעיל של ההליך, ותו לא. הן עוסקות בבקשותיו הדיוניות השונות של המערער, וזאת מבלי להביע כל עמדה באשר לאשמתו או חפותו. עוד אוסיף, כי הודעת המערער בפני בית משפט קמא כי לא "אעמוד על עניין הפסלות" במידה ויועבר הדיון למותב אחר, אינה ראויה בשל המשתמע מהדברים. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן יום, ה' באב התשס"ט (26.7.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09055840_N01.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il