רע"א 5584-08
טרם נותח
חניוני גבעתי בע"מ ואח' נ. עיריית ירושלים
סוג הליך
רשות ערעור אזרחי (רע"א)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק רע"א 5584/08
בבית המשפט העליון
רע"א 5584/08
ע"א 6027/08 - ד'
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
המבקשים ברע"א 5584/08
ובע"א 6027/08 (המשיבים שכנגד):
חניוני גבעתי בע"מ ואח'
נ ג ד
המשיבה ברע"א 5584/08
ובע"א 6027/08 (המערערת שכנגד):
עיריית ירושלים
ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 8304/06 מיום 1.5.08 שניתן ע"י כב' השופט נ' סולברג
תאריך הישיבה:
י"ח באדר התש"ע
(4.3.2010)
בשם המבקשים ברע"א 584/08 ובע"א 6027/08 (המשיבים שכנגד):
עו"ד יאיר עשהאל
עו"ד דרור גדרון
בשם המשיבה ברע"א 5584/08 ובע"א 6027/08 (המשיבים שכנגד):
עו"ד אילן דובר
עו"ד חיים קרישר
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. עיריית ירושלים, היא המשיבה בשני ההליכים והמערערת שכנגד, הגישה לבית המשפט המחוזי בעיר תובענה על סך של כ-30 מיליון ש"ח נגד המבקשים-המערערים (להלן – המערערים). מדובר בתביעה לתשלום ארנונה בגין עשרות נכסים, רובם חניונים, לגבי תקופה של שנים רבות. במסגרת הליך גישור הושג הסדר פשרה ועל פיו שולם לעירייה סכום של כ-16.5 מיליון ש"ח לסילוק סופי של החובות. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בנושא הוצאות ושכר טרחה. בהסכם הפשרה נקבע, כי בית המשפט יחליט בעניין "בהתחשב בכל הנסיבות, לרבות עובדת השגת הסדר בהליך גישור". בעקבות טיעוניהם של בעלי הדין פסק בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' סולברג) כי על המערערים לשאת בהוצאות בסכום של 250,000 ש"ח ובשכר טרחת עורך דין בסך 1,200,000 ש"ח (בצירוף מע"מ). המערערים הגישו בקשת רשות ערעור וכן ערעור בהם השיגו על החיוב בהוצאות ובשכר טרחה ואילו העירייה הגישה ערעור שכנגד. נעיר, כי לאור העובדה שהוגשו הן ערעור והן בקשת רשות ערעור, אינו רואים צורך להכריע מהי דרך התקיפה הנכונה. עם זאת נאמר, כי כנראה שהכרעתו של בית המשפט המחוזי היוותה פסק דין, שהרי עם הפסיקה נסגר התיק.
2. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקה של הערכאה הדיונית לגבי הוצאות ושכר טרחה. לערכאה הדנה בהליך נתון שיקול דעת רחב בנושא, בין היתר לאור העובדה שהיא זו המודעת מקרוב לנתוני המקרה ולדרך ההתנהלות של בעלי הדין ופרקליטיהם. עיון בהכרעתו של בית המשפט המחוזי מלמד, כי הוא אכן נתן משקל למרבית השיקולים הרלוונטיים לפסיקת הוצאות ושכר טרחה. עם זאת, בית המשפט לא נתן דעתו לשיקול רלוונטי מסוים, שיש לו חשיבות רבה בכל הליך בו מושג הסדר פשרה, גם כאשר כך קורה בעקבות הליך גישור. כפי שראינו, בתובענה בה פתחה העירייה הושג הסדר פשרה, במסגרתו של הליך גישור. חשיבותו של שיקול זה הודגשה אף בהסכם שהושג בסיועו של המגשר. כאמור, נאמר בהסכם כי על בית המשפט "להתחשב בכל הנסיבות, לרבות עובדת השגת הסדר בהליך גישור".
3. מסיבות רבות ושונות קיים אינטרס ציבורי כי תושגנה פשרות בין בעלי דין, כך שבית המשפט, בפניו תלוי הליך משפטי, לא יידרש להכריע בסכסוך. אחד השיקולים ששוקל בעל דין רציונלי הוא שבאמצעות הסדר פשרה מקטין הוא את הסיכונים ושיקול נוסף הוא כי צפוי שהעלות הכרוכה בניהול הליך עד למתן פסק דין תעלה על העלות הכרוכה בהסדר פשרה. במצב המיטבי מגיעים בעלי הדין העושים הסדר פשרה להסכמה אף בנושא ההוצאות ושכר הטרחה. דא עקא, לעתים דווקא נושא זה, שהוא לכאורה שולי, מהווה מכשול בפני השגתו של הסדר מלא. כך קרה במקרה הנוכחי, בו הושגה פשרה לגופם של דברים, אלא שנותרה אבן נגף ככל שמדובר בהוצאות ובשכר טרחה. יפה עשו בעלי הדין שהסכימו, כי הסוגיה במחלוקת שנותרה תוכרע על ידי בית המשפט. הכרעתו של בית המשפט בנושא הוצאות ושכר טרחה צריכה, כמובן, להתבסס בראש ובראשונה על נתוניו של המקרה הספציפי, וזאת בין אם הושגה הסכמה באשר למחלוקת העיקרית ובין אם בית המשפט הכריע בסכסוך לגופו. כאשר הצדדים מגיעים בעצמם לפשרה לגופה, או שהדבר נעשה בסיועו של מגשר, אך נותרת מחלוקת באשר להוצאות ושכר טרחה, ראוי שבית המשפט ייתן משקל לשיקול נוסף, החורג מנתוניו של העניין הספציפי. כוונתנו לכך שעל בית המשפט לקבוע את ההוצאות ושכר הטרחה באופן שיעודד את בעלי הדין ללכת בנתיב ההסכמה אף בעתיד.
4. נראה, כי בעניין דנא לא נתן בית משפט משקל, ובוודאי לא משקל מספיק לשיקול הנזכר. אכן, נסיבות העניין חריגות משהו ככל שמדובר בהתנהלותם של המערערים, שלא שילמו ארנונה במשך שנים לא מעטות לגבי נכסים רבים. מבחינה זו ניתן בהחלט להבין מדוע בית המשפט נמנע מלקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו, כפי שנהוג לעשות לעתים קרובות במקרים בהם מושג הסדר פשרה. עם זאת, הסכום שנפסק בסופו של דבר מצביע על כך שבית המשפט התעלם, ולוּ חלקית, מן השיקול הנזכר בדבר עידודם של בעלי דין להגיע להסדרי פשרה. נוכח החשיבות הכללית של שיקול זה, נראה לנו להתערב בפסיקתה של הערכאה הראשונה במקרה הנוכחי. נדגיש, כי מדובר במקרה חריג. לפיכך מתקבל הערעור והערעור שכנגד נדחה. תחת הסכום שנפסק כשכר טרחה יבוא סך של 700,000 ש"ח (בצירוף מע"מ) למועד ההכרעה בערכאה דלמטה. לא יחול שינוי באשר לסכום ההוצאות שנקבע. לא ייעשה צו להוצאות בערכאתנו.
ניתן היום, כ"ח באדר התש"ע (14.3.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08055840_S06.doc גק
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il