זיוית נניקשוילי נ. קיבוץ יזרעאל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 55831-03-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן המבקשים: 1. זיוית נניקשוילי 2. יובל נניקשוילי נגד המשיבים: 1. קיבוץ יזרעאל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ 2. אחזקות קיבוץ יזרעאל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ 3. יפעת אסף 4. ג'רמי פרלינג בקשת רשות ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא) בת"א 32507-11-23 מיום 21.1.2025 בשם המבקשים: עו"ד שגיא רובין פסק-דין השופטת רות רונן: לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא) מיום 21.1.2025 בת"א 32507-11-23, בו הורה בית המשפט על מחיקת התביעה נגד המשיבים 4-2 (להלן: המשיבים). הרקע לבקשה המבקשת 1 (להלן: המבקשת) היא ילידת קיבוץ יזרעאל, שהוא המשיב 1 (להלן: הקיבוץ), והיא נשואה למבקש 2 (להלן: המבקש) ומתגוררת עמו בקיבוץ. המשיבה 2 היא אגודת האחזקות של הקיבוץ (להלן: האגודה), והמשיבים 3 ו-4 הם בעלי תפקידים בו (להלן: המשיבה ו-המשיב, בהתאמה; שיכונו יחד להלן: נושאי המשרה). עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה שהגישו המבקשים נגד הקיבוץ והמשיבים, שנסבה בעיקרה על הוצאתה של המבקשת מחברות בקיבוץ בשנת 2023; כמו גם על הפרה נטענת של הסכם שנחתם בין הקיבוץ למבקש בשנת 2019, לכאורה במטרה להשיבו לחברות בקיבוץ – לאחר שהוצא ממנו קודם לכן (להלן: ההסכם). בתמצית, בכתב התביעה המתוקן העלו המבקשים שורה של טענות פרוצדורליות ומהותיות בעניין הליך הוצאת המבקשת מחברות בקיבוץ; וכן בדבר הפרת ההסכם. לצד האמור, העלו המבקשים טענות בעניין ותק המבקשת בקיבוץ; וכן בדבר חוב שמייחס הקיבוץ למבקש (להלן: החוב). הסעדים המרכזיים שתבעו המבקשים בכתב התביעה הם צו מניעה שימנע את הוצאת המבקשת מחברות בקיבוץ; תיקון נתון הוותק של המבקשת ותשלום זכויות וקרנות הנגזרות מנתון זה; מתן צו עשה לתיקון פנקס החברים של הקיבוץ, כך שהמבקש יירשם בו כחבר מן המניין; וכן המצאת מסמכים הקשורים לחוב. בשולי כתב התביעה הועלו טענות נגד המשיבה, לפיהן זו חתמה בשם הקיבוץ על ההסכם וכעת היא מתנערת ממנו. המבקשים עתרו כי בית המשפט יורה לה לקיים את ההסכם; להחזיר למבקשים את זכויותיהם כחברי קיבוץ מתוקף סמכותה כמזכירת הקיבוץ; ולהתנצל בפניהם באופן פומבי, תוך הבהרה כי לא פשעו או חטאו (להלן: סעד ההתנצלות). כן הועלו טענות נגד המשיב, לפיהן הוא מתעמר במבקשים ובכך פועל בניגוד לחובתו כבעל תפקיד בקיבוץ. התבקש להורות לו להפסיק "לרדוף" אחריהם באופן פרסונלי (להלן: סעד מניעת ההטרדה); להמציא לעיונם מסמכים ומידע שביקשו; לחזור ולנהוג בהם כחברים מן המניין; ולמלא את קרנותיהם בהתאם לוותק המתוקן. בכתב הגנה שהוגש מטעם הקיבוץ והמשיבים, נטען בין היתר כי יש למחוק את התביעה נגד המשיבים, משום שהסכסוך המתואר בכתב התביעה הוא בין הקיבוץ לבין המבקשים, ולא התבקש בכתב התביעה כל סעד ממשי מהמשיבים (להלן: בקשת המחיקה). ביום 21.1.2025 התקיים דיון בנוכחות הצדדים, בו התייחסה המבקשת לבקשת המחיקה והבהירה כי מדובר לשיטתה בנושאי משרה בקיבוץ שהניעו את ההליכים נגד המבקשים, הכפישו את שמם בקיבוץ ושיקרו בעניינם הן לקהילה והן לבית המשפט. בתום הדיון, קיבל בית משפט קמא את בקשת המחיקה בפסק דין חלקי והורה על מחיקת התביעה נגד המשיבים. בפסק דינו, עמד בית המשפט על כך כי הסעדים שבכתב התביעה, למעט סעד מניעת ההטרדה, נוגעים לקיבוץ בלבד; וכי לא נטענו נגד המשיבים טענות בעניין פרסום לשון הרע או נתבעו סעדים המבוססים על עילות נזיקיות. כן הובהר כי סעד מניעת ההטרדה, המופנה נגד המשיב, מנותק מהטענות שהועלו בכתב התביעה ומצוי בסמכות בית משפט שלום. בית המשפט פסק לחובת המבקשים הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח. בקשת רשות הערעור המבקשים טוענים כי בית משפט קמא הורה על מחיקת התביעה נגד המשיבים ללא נימוק ממשי; ומבלי שבדק את העובדות לאשורן או התייחס "לקשר הברור" שבין המשיבים לסכסוך. לשיטתם, מעשיהם של המשיבים שבוצעו בכובעם כ"בעלי תפקיד", כמו גם חלקם המכריע בניסיון סילוקם מהקיבוץ, מצדיק את בירור התביעה נגדם. זאת, בין היתר לאור כוחם כנושאי המשרה בתפקיד בכיר; וכוחה של האגודה, האמונה על המקורות הכלכליים והחשבונאים בקיבוץ. לצד האמור, טענו המבקשים כי המותב שדן בעניינם היה עוין כלפיהם כבר מראשית ההליך; והם ביקשו להפחית מהוצאות המשפט הגבוהות שנפסקו לחובתם, שאינן מתחשבות לשיטתם ביחסי הכוחות בין הצדדים ובעובדה שהוצאות המשיבים ממומנות על ידי הקיבוץ. דיון והכרעה בפתח הדברים יוער, כי פסק דינו החלקי של בית משפט קמא, בו הוא הורה על מחיקת המשיבים מכתב התביעה, סיים את הדיון בתביעה ביחס למשיבים אלה. לכן הערעור בעניין זה הוא ערעור בזכות (ראו והשוו: ע"א 1622/22 זיו נ' נוריס מדיקל בע"מ, פסקאות 6-5 (26.7.2022); ע"א 3323/22 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (26.11.2024); ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826 (2001)). משכך תידון הבקשה כערעור, וזאת בהתאם לתקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). לאחר עיון בערעור על נספחיו ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ללא צורך בתגובה. זאת, בהתאם לסמכותנו מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות, ומאחר שהשתכנענו כי אין לערעור סיכוי להתקבל. בפסק דינו החלקי, הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה נגד המשיבים, תוך הותרת התביעה נגד הקיבוץ על כנה – על כלל הסעדים המבוקשים בה. בית משפט קמא הבהיר כי למעט סעד מניעת ההטרדה, הנסב על עניין זר למחלוקת נושא התביעה ומצוי בסמכותו של בית משפט שלום; כלל הטענות והסעדים שהועלו בכתב התביעה המתוקן אינם מופנים כלפי מי מהמשיבים אלא נוגעים לקיבוץ בלבד. בקביעה זו לא מצאנו כל פגם המצדיק התערבות. ראשית, בכל הנוגע לנושאי המשרה – עיון בכתב התביעה המתוקן שהגישו המבקשים מעלה כי לא נתבעו במסגרתו סעדים ממשיים המופנים אל נושאי המשרה באופן אישי; כאשר כל הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה – למעט סעד ההתנצלות וסעד מניעת ההטרדה – נוגעים לקיבוץ עצמו. משכך, כדי לזכות בהם די בניהול ההליך נגד הקיבוץ בלבד. כך ביחס למשיבה – בסעיפים 83-79 לכתב התביעה, מייחסים לה המבקשים פעולות שביצעה במסגרת תפקידה כמזכירה בקיבוץ, ובעיקר את עצם חתימתה בשם הקיבוץ על ההסכם עם המבקש. בהתאם, עותרים המבקשים להורות למשיבה – "מתוקף תפקידה כמזכירה וכמי אשר חתמה מול התובע על הסכם והציגה בפניו מצג שהיא המוסמכת לכך" – לקיים ולאכוף את כל סעיפי ההסכם; להשיב את המבקש לפנקס החברים בקיבוץ; ולהחזיר למבקשים את זכויותיהם כחברי קיבוץ. אולם, נקל לראות כי מדובר בסעדים הנגזרים מהסעדים שהתבקשו מהקיבוץ, ונשענים על מעמדה הפורמלי של המשיבה כבעלת תפקיד בקיבוץ וכנושאת ייפוי כוח לחתימה מטעמו. לצד סעדים אלה, עותרים המבקשים להורות למשיבה להתנצל בפניהם ולהבהיר שלא פשעו או חטאו. זהו הסעד היחיד המופנה ישירות כלפי המשיבה. ראשית יוער כי קיים ספק האם סעד התנצלות כשלעצמו הוא בר-תביעה, כאשר ישנן דעות חלוקות בעניין פסיקת סעד התנצלות שלא על דרך הסכם פשרה (להרחבה ראו: אלעד פלד צווי עשה בדיני לשון הרע, 56-54 (2012)). מכול מקום, ביסוסו הנטען של הסעד האמור נעשה באופן חלקי ולא ממצה. כך, אמנם בכתב התביעה מפורטים שני פרסומים שייתכן ועולים כדי לשון הרע נגד המבקשים (בסעיפים 11-9 ו-16-15), אך לא נטען במפורש כי המשיבה עצמה – ובנפרד מהקיבוץ – היא המפרסמת שלהם. יתרה מכך, ביחס לאחד הפרסומים נטען על-ידי הקיבוץ כי הוא כינס אסיפת חברים והבהיר בה את הטעות בפרסום. כך גם ביחס למשיב. בסעיפים 87-84 לכתב התביעה מעלים המבקשים שורת טענות המופנות כלפיו, ולצידן הם עותרים לחמישה סעדים שונים. ארבעה מבין הסעדים הללו נוגעים לדרישה להמציא מסמכים שהמשיב מחזיק בהם לכאורה מתוקף תפקידו; דרישה למתן צו עשה להכיר במבקשים כחברי קיבוץ מן המניין; דרישה למתן צו עשה לעדכון קרנות המבקשים בהתאם לוותק המתוקן שלהם; ודרישה להורות למשיב למסור מידע לגבי חשבונות וקרנות על שם אביה של המבקשת. ברי כי כל הסעדים הללו נוגעים לפעולות שעל המשיב לבצע אותן (אם טענות המבקשים יתקבלו) מכוח תפקידו בקיבוץ ובשמו, ולא באופן אישי. אשר לסעד החמישי – סעד מניעת ההטרדה, בית משפט קמא עמד על כך כי מדובר בעניין הזר למחלוקת דנן, המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט שלום; וכי לכן אין מקום להידרש לטענות המבקשים לגביו במסגרת התביעה נושא ההליך. בקביעה זו של בית משפט קמא אינני רואה מקום להתערב, בין היתר משום שהיא מותירה למבקשים אפשרות – ככל שיהיו מעוניינים בכך, להגיש תביעה מתאימה לבית משפט השלום. לבסוף, בכל הנוגע לאגודה – מעיון בכתב התביעה עולה כי הוא אינו כולל אף טענה נגד התנהלותה של האגודה וכי לא מבוקש ממנה כל סעד. למעשה, למעט טענה כללית כי האגודה הוקמה לצורך ניהול כספי הקיבוץ, לא הובהר מדוע היא דרושה כבעלת דין בתביעה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב גם בהחלטה למחוק את התביעה כנגדה. לנוכח כל האמור, לא מצאנו אפוא כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא להורות על מחיקת התביעה נגד המשיבים, שכן הסעדים המבוקשים בתביעה מופנים כלפי הקיבוץ ולא כלפי המשיבים באופן אישי. לאור האמור אין גם מקום להתערב בהוצאות שפסק בית משפט קמא לחובת המבקשים. זאת לאור שיקול הדעת הרחב שמסור לערכאה הדיונית בנושא זה, ולאמות המידה הנוקשות שיש להתערבות ערכאות הערעור בו (ראו: רע"א 1689/24 ינקילוב נ' נחשונוב שמחייב, פסקאות 14-11 (21.3.2021); ע"א 3454/21 יינות ביתן בע"מ נ' פקיד שומה אשקלון, פסקה 29 (12.7.2023)). כמו כן, לא מצאתי לנכון להידרש גם לטענותיהם הכלליות ביחס למותב הדן בעניינם. סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעור. לפנים משורת הדין ומשלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ד באייר התשפ"ה (‏12.5.2025). דוד מינץ שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת