נטליה אמירגולוב נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5583/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5583/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. נטליה אמירגולוב 2. אלכסיי אמירגולוב 3. אנה אמירגולוב נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: ט' בכסלו התש"ע (26.11.09) בשם העותרים: עו"ד רעות מיכאלי ; עו"ד שרה לואיס בשם המשיבים: עו"ד שויקה רועי-אביחי פסק-דין השופט א' א' לוי: העותרת 1 (להלן: העותרת) מבקשת כי יינתן לה מעמד מכוח שבות עקב היותה בתו המאומצת של יהודי, אזרח ישראלי. נטען, כי בשנת 1994 בעת שהעותרת היתה בת 12, החלו אמה ועותר 2 לחיות כבני זוג תוך שהעותר נוהג בה כבתו. לאחר מספר שנים, ומשנתן בעלה הראשון של עותרת 3 את הסכמתו לגירושין, היא נישאה באופן רשמי לעותר. בחודש פברואר 1999 עלה העותר בגפו לישראל, ונטען כי עקב היות נישואיו טריים לא הוסדרה עלייתה של עותרת 3 עמו. בסוף שנת 2000 הגיעה לכאן עותרת 3, ובשנת 2003 ניתנה לה אזרחות ישראלית. בחודש ספטמבר 2000, שבועות ספורים לפני הגיעה של העותרת לגיל 18, אימץ אותה העותר כבת בהליך שהתקיים ברוסיה, והדגש הוא על כך שהעותר לא יצא כלל מישראל לצורך זה, והאימוץ נעשה בהתבסס על מסמכים בכתב. חרף אימוצה, הוסיפה העותרת לשהות ברוסיה שם סיימה את לימודיה, ובשנת 2003 נכנסה לישראל באשרת ביקור, ואז ביקשה ליתן לה מעמד מכח שבות. בקשה זו נדחתה, הואיל ובעקבות שימוע שנערך לעותרים עלה חשד כי מטרת האימוץ היתה לאפשר לעותרת להיכנס לישראל ולקנות בה מעמד. בהחלטה זו לא מצאנו כי נפל פגם, ולהלן נבהיר את דברינו. סעיף 4א לחוק השבות נועד להרחיב את מעגל הזכאים לפי חוק זה, מתוך כוונה לאפשר ליהודי העולה לישראל לשמור על התא המשפחתי אותו הקים, אף אם אחרים המשתייכים לאותו תא, כולם או מקצתם, אינם יהודים. ולעניינה של העותרת - אנו סבורים כי יש ממש בספקות שעלו בלבם של המשיבים ביחס לכנות האימוץ. על פי גרסת העותרים, גידל העותר את העותרת כבת לכל דבר ועניין, והרי כבר בחודש פברואר 1999, הוא המועד בו נשא את אמה באופן פורמלי, יכול היה לאמצה בעודו בארץ מוצאו. אולם הוא נמנע מלעשות זאת, ורק לאחר כשנה וחצי מאז עלייתו ביצע העותר את תהליך האימוץ תוך שהוא שוהה בישראל, ובסמיכות תמוהה למועד הגיעה של העותרת לבגרות. כאמור, גם בעקבות אותו הליך לא מיהרה העותרת לממש את מה שנראה לה כזכות לעלות לישראל, אלא הוסיפה לשהות ברוסיה. אנו סבורים כי בנסיבות אלו רשאים היו המשיבים לקבל את ההחלטה נגדה מופנית העתירה, ומדעתנו לא שנינו גם נוכח הראיות הנוספות אותן צרפו העותרים. עם זאת, ומאחר ואמה של העותרת שוהה כאן לאחר שקיבלה אזרחות מתוקף נישואיה לעותר, ונוכח העובדה כי העותרת מכה שורשים בישראל, נראה כי המשיבים ייטיבו לעשות אם יחזרו וישקלו את האפשרות להעניק לה מעמד של קבע, ולו מטעמים הומניטאריים. בכפוף לאמור, העתירה נדחית. ניתן היום, ט' בכסלו התש"ע (26.11.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07055830_O17.doc אז