פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5583/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5583/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 507/04 ות"פ 501/06 שניתן ביום 15.5.06 על ידי כבוד השופט כ' סעב תאריך הישיבה: כ"ב בחשון התשס"ז (13.11.06) בשם המערער: עו"ד מיכאל כרמל בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר בשם שרות המבחן: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ד' חשין: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט כ' סעב) מיום 15.5.06 בת"פ 507/04 ות"פ 501/06. המערער, יליד 1990, הורשע על פי עובדות כתב אישום מתוקן שבהן הודה – לאחר שמיעת מרבית הראיות, ולאחר שצורף לבקשתו תיק נוסף – בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, גרימת חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק, עבירה של הפרת הוראה חוקית ועבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע. במסגרת גזר הדין הוטלו על המערער 28 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) וכן 28 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע. הערעור מכוון נגד חומרת העונש. 2. העובדות שביסוד הרשעתו של המערער בכתב האישום המתוקן (ת"פ 507/04) הן אלה: בתאריך 23.11.04, בסביבות השעה 17:45, הגיעו המערער ואדם נוסף (להלן – האחר) אל רכב שבו נהג המתלונן, אשר עצר בשולי כביש שירות. המערער והאחר הודיעו למתלונן כי "זה שוד", היכו אותו בכל חלקי גופו, בראשו ובפניו, חתכו אותו בזרועו באמצעות סכין, כיוונו לעברו כלי הנחזה להיות אקדח ודרשו את מסמכיו ואת ארנקו. בעקבות כך, מסר המתלונן לשניים את ארנקו ומסמכיו, אך השניים המשיכו להפליא בו את מכותיהם ולקחו את מכשיר הטלפון הנייד שלו. לאחר מכן עזבו השניים את המקום ברכבו של המתלונן, בעוד המתלונן נותר פצוע בשולי הכביש. כתוצאה מהאלימות שהפעילו המערער והאחר כלפי המתלונן, אושפז האחרון בבית החולים למשך שלושה ימים. העובדות שביסוד הרשעתו של המערער בכתב האישום שצורף (ת"פ 501/06), שאף בהן הודה, כאמור, הן אלו: ביום 27.11.05, לאחר שהמערער ואדם נוסף קשרו קשר לפיו ימכרו לאדם שלישי (להלן – הסוכן) אקדח, מחסניות ותחמושת בתמורה ל-6,000 ש"ח, ובעוד המערער אמור להימצא במעצר בית מלא בבית הוריו, שוחח המערער עם הסוכן בטלפון, תיאם עמו מפגש, פגש אותו ומסר לו אקדח (שנגנב כשנה לפני כן), 12 כדורי תחמושת ושתי מחסניות, בתמורה ל-6,500 ש"ח. 3. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי, ציין שירות המבחן לנוער כי המערער מוכר לשירות המבחן עוד משנת 2002, "על רקע עבירות שונות ובמרביתן עבירות אלימות". צוין, כי שירות המבחן ניסה לטפל במערער, כולל התערבות בקהילה ובמסגרת מוסדית, אך נראה כי לא היה לטיפול כל השפעה רצינית עליו וכי לא הפנים את לקחי העבר. לפיכך, לא ראה שירות המבחן ליתן למערער הזדמנות טיפולית נוספת, והמליץ על ענישה מרתיעה, שתוביל "לשינוי רציני בתפיסתו ובאורח חייו הכללי". 4. בגזר דינו, פירט בית המשפט את נסיבותיו האישיות של המערער, ובהן היותו בן לאב יהודי ואם ערבייה, להם שבעה ילדים, המתגוררים כולם בדירה של 2.5 חדרים. בית המשפט תיאר בקצרה את המסלול העברייני של המערער, שבו החל כבר ביותו בן 12 וחצי: תחילה, הוחלט שלא להרשיעו, חרף צירוף 7 תיקים שונים שכללו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה והחזקת סכין; בהמשך, שהה המערער במעצר במעון עופרים, החל מיום 30.12.04, ושוחרר כעבור ארבעה וחצי חודשים למעצר בית מלא בבית הוריו, תוך אפשרות לצאת ללימודים במסגרת היחידה לקידום נוער; מעצר בית זה הופר בידי המערער מספר פעמים, בכללן הפעם שבה ביצע את העבירות שבגינן הורשע בכתב האישום שצורף לתיק הנוכחי. בית המשפט ציין כי הקלה בדינו של המערער לא הרתיעה אותו, אך יחד עם זאת, הוסיף, כי יש לקוות שהמערער עדיין לא בחר בפשע כדרך חיים. בהתחשב במכלול הנסיבות, ובהן חומרת העבירות ועברו פלילי, מזה, וגילו הצעיר, הודאתו וחרטתו, מזה, הטיל בית המשפט על המערער את העונשים שפורטו לעיל. 5. ב"כ המערער טוען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה, באופן המצדיק התערבותו של בית משפט זה. לדידו, לא נתן בית המשפט משקל מספיק לגילו הצעיר של המערער, לנסיבותיו האישיות הקשות, להיותו במשך תקופה ארוכה במעצר בית ולעובדה כי שליחתו אל מאחורי סורג ובריח תפגע עד מאוד ביכולתו להשתקם. ב"כ המערער מוסיף, כי המערער גר בשכונה קשה, וכי חוסר הזהות שלו הביאו להתחבר לנערים גדולים ממנו, שניצלו אותו והשפיעו עליו לבצע עבירות. כן מפנה ב"כ המערער להתנהגותו החיובית של המערער בבית הסוהר, לקורסים שעבר שם ולכך שהוא מנסה להשלים בגרות מלאה. ב"כ המערער מבקש ליתן למערער הזדמנות אחרונה ולהראות לו כי הדרך הנכונה זו דרך השיקום ולא הפשע. ב"כ המשיבה, לעומתו, טוענת כי אין לקבל את הערעור. לטענתה, מוצו כל הליכי השיקום. לדידה, התנהגותו בבית הסוהר מעידה דווקא על כי אין להתערב בעונש, וכי יש לקוות "שזה יהיה לטובתו בסופו של דבר". 6. בתסקיר המשלים שהוגש לנו, חזר שירות המבחן לנוער על עיקרי דבריו שבתסקיר המפורט שהגיש לבית המשפט המחוזי, בציינו כי "הדפוס שתואר לעיל של חרטה ושינוי התנהגות חוזר על עצמו פעם אחר פעם", וכי "אין ברשותנו דבר נוסף להציע לו ושטרם נוסה". 7. שקלנו את טענות הצדדים, על רקע מכלול הנסיבות, ובאנו למסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן, למערער נסיבות אישיות מיוחדות, ובהן גילו הצעיר, השכונה שבה גדל והמצוקה הכלכלית שממנה סובלת משפחתו. אין לשלול כי נסיבות אלו תרמו לכך שהידרדר לדרך עבריינית. ועוד זאת, כאשר מדובר בנאשמים קטינים, מערכת שיקולי הענישה, הכוללת בין היתר הרתעה וגמול, מקבלת דגשים שונים, בגדרם ניתן משקל בכורה לפן השיקומי והטיפולי (ראו, לאחרונה, ע"פ 2206/06 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.11.06, פסקה 9). תפיסה זו באה לידי ביטוי בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, המאפשר לבית המשפט להימנע מהרשעתו של קטין, תוך קביעת דרכי טיפול שונות. אף כשבתי המשפט אינם נמנעים מהרשעתם של קטינים, נוהגים הם להקל בעונשם וליתן משקל יתר לשיקומם (וראו, למשל, ע"פ 2206/06 האמור). ברם, כאשר מדובר בעבירות חמורות, אפילו נעשו על ידי קטינים נעדרי עבר פלילי ואפילו הוגשו בעניינם תסקירים חיוביים מאת שירות המבחן לנוער, אין מנוס לעתים מהטלת עונשי מאסר בפועל, ובמקרים חמורים במיוחד אף לתקופות משמעותיות (ראו, למשל, ע"פ 2588/06 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 31.5.06; ע"פ 2949/06 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 3.7.06). הדברים אמורים ביתר שאת, מקום בו מדובר בקטינים החוזרים ומבצעים עבירות חמורות, כגון מעשי שוד אלימים (השוו ע"פ 772/06 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 4.5.06). במקרה שלפנינו ניתנו למערער, כאמור, מספר הזדמנויות. בתחילת דרכו העבריינית, חרף העבירות החמורות שביצע, לא הורשע בדין, מתוך התחשבות בגילו הצעיר. בהמשך, על אף שחזר וביצע עבירות חמורות (ראו העובדות שבכתב האישום המתוקן, המתוארות לעיל), שוחרר מהמעון הנעול למעצר בית אצל הוריו. במקביל, ניסו שירות המבחן והיחידה לקידום נוער לטפל במערער ולהעלותו על דרך חדשה. ואולם, המערער לא השכיל לנצל זאת, הפר את תנאי מעצר הבית בהיותו משוחרר בערובה, ואף ביצע באותה עת עבירות חמורות בנשק, כמתואר לעיל (בעובדות כתב האישום שצורף לתיק). בנסיבות אלו, לא ראינו מקום להתערב בעונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בחשון תשס"ז (13.11.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06055830_F03.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il