מאמיי ביאדגה נ. היועץ המשפטי לממשלה

11 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5580/21 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרים: 1. מאמיי ביאדגה 2. אטאלאיי ביאדגה נ ג ד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. המחלקה לחקירות שוטרים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ד בסיון התשפ"ב (13.6.2022) בשם העותרים: עו"ד צחי לסרי בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן שינדל פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה מיום 6.4.2021 אשר דחתה את עררם של העותרים על החלטת פרקליט המדינה והמחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש), שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד השוטר אשר ירה למוות בבנם, יהודה ביאדגה ז"ל (להלן: המנוח). רקע עובדתי ביום 18.1.2019, בשעת צהריים, התקשר קרוב משפחתו של המנוח למוקד החירום של משטרת ישראל ודיווח כי המנוח, הסובל "מבעיה נפשית", "משתולל" בביתו בעיר בת-ים. שיחות בהולות נוספות התקבלו במוקד המשטרה בהן התבקשה התערבותה הדחופה של המשטרה תוך שצוין כי המנוח "משתולל בבית עם סכין", כי הוא מאיים על הוריו בסכין, ובהמשך כי הוא מסתובב ברחוב עם "סכין מטבח גדולה". 45 דקות לאחר הדיווח הראשוני הגיעו השוטר הנילון (להלן: השוטר) ושותפו השוטר ר' לביתו של המנוח, שם עודכנו על-ידי בני משפחתו כי המנוח יצא מן הבית כשהוא עטוף בטלית ואוחז בסכין. לאחר סיור ברחובות הסמוכים, הבחינו השוטרים באדם שעורר את חשדם ועצרו לבדוק האם מדובר במנוח. קרוב משפחתו של המנוח שהבחין כי השניים טעו בזיהוי, קרא לעברם וכיוונם למקום אליו פנה המנוח. השוטר ר' נשאר על מקומו כדי לוודא כי אכן מדובר בזיהוי שגוי, ואילו השוטר התקדם באופנועו לכיוון אליו פנה המנוח. משזיהה השוטר את המנוח, עצר את אופנועו וירד ממנו. כשהמרחק ביניהם עמד על מטרים ספורים, שלף השוטר את נשקו האישי וצעק למנוח לזרוק את הסכין. המנוח התקדם לעברו במהירות כשהסכין שלופה בידו, והשוטר דרך את נשקו וירה במנוח שתי יריות למרכז גופו. כתוצאה מהירי נגרם מותו של המנוח. כבר באותו היום החלה מח"ש בבדיקת האירוע. במסגרת בדיקתה נגבו עדויותיהם של השוטרים שהיו מעורבים באירוע, של עדי ראייה ושל קרובי משפחתו של המנוח. בנוסף לכך, נאספו ממצאים מזירת האירוע, וכן חומר משטרתי הנוגע לאירוע לרבות דו"חות פעולה, תיעוד השיחות למוקד 100 ותיעוד מגל הקשר המשטרתי ממועד האירוע. כן נותחו סרטונים שונים ממצלמות אבטחה, נאסף חומר רפואי-פסיכיאטרי בעניינו של המנוח והוכנו חוות דעת של מומחים מהמכון לרפואה משפטית וממז"פ. לאחר איסוף כלל חומרי הראיות ובחינתם, הודיעה מח"ש ביום 7.5.2019, כי בתום חקירת האירוע, ועל דעת פרקליט המדינה, "לא נמצא חשד לביצוע עבירות פליליות על-ידי השוטר שהיה מעורב באירוע הירי. זאת, מאחר שנמצא כי פעולתו של השוטר נבעה מתחושה של סכנת חיים קרובה ומיידית, בנסיבות שבהן קמה הצדקה חוקית לשימוש בנשק". הוסבר כי מחומר הראיות, אשר כלל עדויות של עדי ראיה וראיות אובייקטיביות נוספות, עלה כי השוטר התריע לפני שירה לעבר המנוח, כי במהלך האירוע נורו 2 יריות, וכי לחיי השוטר נשקפה סכנה לא רק לתחושתו הסובייקטיבית אלא גם בעיניהם האובייקטיביות של עדי ראייה בלתי תלויים. בהתאם לאמור נקבע כי לא נמצא חשד לעבירה פלילית. במקביל להחלטה זו, פנתה מח"ש למפכ"ל המשטרה בדרישה לבחון מספר עניינים הנוגעים לאופן התנהלות המשטרה באירוע לצורך הפקת לקחים, בהם בחינת פרק הזמן שחלף עד להגעת כוחות משטרה לזירת האירוע, אופן הכשרת שוטרי הסיור לאינטראקציה אפשרית עם אדם הלוקה בנפשו, ואופן הטיפול בקריאות המגיעות ב"תפר" שבין חילופי משמרות הסיור. ביום 3.7.2019 הגישו העותרים ערר על ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד השוטר. בתמצית נטען בערר, כי בשים לב לנסיבות שקדמו למפגש בין השוטר לבין המנוח, הירי שבוצע על-ידי השוטר היה בלתי סביר בנסיבות העניין, ואף ניתן היה לעשות שימוש באמצעים שפגיעתם פחותה. על כן נטען, כי לשוטר לא עומד סייג ההגנה העצמית. עוד נטען כי בנסיבות אלה יש להעמיד את השוטר לדין על מעשיו או למצער להורות על פתיחה בחקירה פלילית בעניינו. עררם של העותרים נדון על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, אשר בחן את חומר הראיות שנאסף ואת חוות הדעת שנערכו בפרקליטות המדינה, וכן נפגש עם בני משפחת המנוח ובא כוחם בנוכחות כלל הגורמים הרלוונטיים בפרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה. כן קיים מספר דיונים נוספים בהשתתפות הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים. לאחר כל אלה החליט לדחות את הערר. בהחלטתו מיום 6.4.2021 ציין, כי בתיק הבדיקה שניהלה מח"ש מצויות גרסאות מפורטות של עיקר המעורבים באירוע וחומר רב נוסף שיש בו כדי להציג תמונה עובדתית ברורה יחסית בהתייחס לאירוע. לפיכך קבע, כי מקובלת עליו המסקנה לפיה פתיחה בחקירה לא הייתה מניבה ראיות שיש בהן כדי לשנות מהתמונה העובדתית הנלמדת מן הראיות שנאספו. עוד ציין היועץ המשפטי לממשלה כי בנסיבות העניין לא מצא לשנות מעמדת פרקליטות המדינה "לפיה יש לקבל את גרסת השוטר הנילון שטען כי נוכח השינוי הפתאומי בהתנהגותו של המנוח [...] ובמכלול נסיבות האירוע, חש השוטר הנילון בסכנה מידית ומוחשית לחייו אשר יכולה הייתה להצדיק את השימוש בנשק". עוד צוין בהחלטה כי גם בהנחה שאכן התקיימו פגמים מקצועיים מסוימים באופן בו תפקד השוטר באירוע, ומבלי להכריע בדבר, הרי שמדובר בעניינים המצויים במתחם המקצועי ואין בהם כדי לשנות ממסקנות הפרקליטות בשדה הפלילי. בהתאם לכל האמור, הגיע היועץ המשפטי לממשלה למסקנה כי אין עילה מספקת לשנות מהחלטת פרקליטות המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית. מכאן העתירה שלפנינו. טענות הצדדים העותרים טוענים בעתירתם כי החלטת היועץ המשפט לממשלה שלא לפתוח בחקירה נגד השוטר לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לגישת העותרים, התנהלות השוטר היא שהובילה להתדרדרות האירוע. כך, לטענתם, עולה מחומר הראיות כי השוטר הבחין במנוח ממרחק רב ואף על פי כן בחר לעצור במרחק של מטרים ספורים ממנו. כן נטען כי השוטר בחר לרדת מאופנועו ולעמוד לפניו חלף עמידה מאחוריו ליצירת חיץ בינו ובין המנוח. בכך, לפי הנטען, "הכניס [השוטר] את עצמו אל תוך הסיטואציה" תחת לשמור על מרחק ביטחון מן המנוח. עוד טוענים העותרים כי השוטר בחר שלא להמתין לשוטר ר' או לכוחות משטרה אחרים אשר יכול והיו פועלים באופן אחר מבלי לגרום למותו של המנוח; כי היה על השוטר לירות לעבר רגליו של המנוח ולא למרכז גופו; וכי לאחר הירי לא הגיש השוטר סיוע רפואי למנוח ואף מנע מחובשת שנכחה בזירה מלגשת למנוח ולהעניק לו טיפול רפואי. בנסיבות אלה, טוענים העותרים כי לא קם לשוטר סייג ההגנה העצמית שהוצג כטעם לאי-פתיחה בחקירה פלילית. העותרים טוענים כי חוסר סבירותה של החלטת היועץ המשפטי לממשלה עולה מאינדיקציות נוספות: מבחירתו שלא לעמוד על השלכות מעשיו של השוטר קודם לירי, מהימנעותו מלאסוף עדויות נוספות, וכן מהתעלמותו משורה של עניינים: מן העובדה שאין מדובר באירוע פתאומי; מסתירות בגרסתו של השוטר ומחוסר מהימנותו לשיטתם; מחובתו של השוטר לנקוט באמצעי שפגיעתו פחותה; ומחובתו של השוטר להגיש סיוע למנוח. בנוסף, טוענים העותרים כי היועץ המשפטי לממשלה לא עמד בהחלטתו בחובת ההנמקה המוטלת עליו, שכן הבסיס המשפטי להחלטתו אינו ברור. לאור כל האמור נטען, כי ההחלטה בערר חורגת ממתחם הסבירות ואף לוקה בעיוות מהותי ועל כן יש לקבל את העתירה, לבטל את החלטת היועץ המשפטי לממשלה ולהורות על העמדתו לדין של השוטר בגין גרימת מותו של המנוח. מנגד, סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, זאת בהעדר עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטה שלא לפתוח בחקירה נגד השוטר ולהעמידו לדין. נטען כי שיקול דעתן של רשויות התביעה בתחום ההעמדה לדין פלילי הוא רחב ביותר. זאת במיוחד עת מדובר בהחלטה המבוססת בעיקרה על דיות הראיות להעמדת אדם לדין. כן נטען כי חומר הראיות בעניינו של השוטר נבחן על-ידי כלל הגורמים המוסמכים ובהם מח"ש, בכירי משרד המשפטים והיועץ המשפטי הממשלה, אשר הגיעו למסקנה כי הראיות שנאספו לא מקימות תשתית עובדתית המבססת עילה לפתיחה בחקירה ועל אחת כמה וכמה שאין בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל אי-צירופו של השוטר כמשיב לעתירה, וזאת אף שהעמדתו לדין היא הסעד שנתבקש על-ידי העותרים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי דין העתירה להידחות אף לגופה. בהקשר זה נטען כי ניתוח התשתית הראייתית אשר נבחנה בקפידה על-ידי הדרגים הבכירים ביותר, מלמד כי השוטר חש סכנה מידית ומוחשית לחייו, אשר יכולה הייתה להצדיק את השימוש שנעשה בנשק. כן נטען כי בהתאם להוראות המשטרה (פקודת מטא"ר), נתונה לשוטרים סמכות לעשות שימוש בכלי ירייה, במידה שהדבר נחוץ, וכי במקרה זה עשה השוטר שימוש בנשקו כדי למנוע סכנה לחייו. נטען כי טרם הירי ביצע השוטר פעולות אחרות שנועדו לנטרל את הסכנה ולמנוע את השימוש בנשק, בהן שליפת הנשק והצעקה למנוח להוריד את הסכין. עוד טענו המשיבים כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה, אין לבחון את סבירות פעולותיהם של שוטרים במנותק מתנאי הלחץ והחירום בהם הם פועלים, וכי יש להותיר להם מרווח סביר של טעות היכולה להיגרם כתוצאה מנסיבות האירוע. דיון והכרעה קריאת מצוקה שהופנתה למוקד המשטרה הסתיימה במותו הטרגי של אדם צעיר, המנוח יהודה ביאדגה ז"ל, אשר נורה על-ידי השוטר שנשלח לטפל באירוע. העותרים, הוריו של המנוח, אשר אינם מוצאים מנוח לנפשם, מבקשים למצות את הדין עם השוטר ולהורות על העמדתו לדין. חרף ההבנה ללבם של העותרים, לאחר עיון בעתירה ונספחיה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי בשים לב להיקף הביקורת השיפוטית על החלטות היועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע להעמדה לדין, יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבותנו. נקודת המוצא לדיון היא הכלל לפיו בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, ואינו ממיר את שיקול דעתם בשיקול דעתו שלו בכל הנוגע להעמדה לדין. מידת התערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשויות התביעה היא מועטה ושמורה למקרים חריגים בלבד בהם לוקה ההחלטה בעיוות דין מהותי או בחוסר סבירות קיצוני (ראו: בג"ץ 4985/20 זיר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (21.2.2022) (להלן: עניין זיר); בג"ץ 7364/06 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (25.12.2006); בג"ץ 143/12 ג'ילאני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 18 (20.7.2014) (להלן: עניין ג'ילאני)). כאמור, המקרה שלפנינו איננו בא בקהלם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתם של פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. אין צורך לומר שאירוע בו קופחו חיי אדם, בעקבות ירי של שוטר במהלך פעילות משטרתית, מחייב בחינה יסודית ומעמיקה של כלל נסיבות האירוע, לרבות בחינת נחיצות וסבירות השימוש בנשק בנסיבות העניין. על פי התמונה שנפרשה לפנינו, נראה שכך נהגו המשיבים אשר בדקו, וחזרו ובדקו, את נסיבות האירוע ואת אופן פעולתו של השוטר היורה. האירוע נבדק תחילה על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים ופרקליטות המדינה, ובתום בדיקתם הגיעו רשויות התביעה למסקנה כי חומר הראיות אינו מקים תשתית עובדתית המבססת עילה לפתיחה בחקירה פלילית נגד השוטר. החלטה זו נבחנה בשנית, בעקבות עררם של העותרים, על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שנשמעו גם טענות העותרים ובא כוחם, אשר הגיע למסקנה שאין לשנות ממסקנות פרקליטות המדינה במישור הפלילי. מסקנה זו, המיוסדת על בחינת חומר הראיות שנאסף, ועל שיקולים מקצועיים, מצויה בליבת מומחיותו ושיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. העותרים קובלים על כך שחרף תוצאתו הקשה של האירוע בו מצא המנוח את מותו, הסתפקו המשיבים בביצוע בדיקה מקדימה מבלי שנפתחה חקירה משטרתית ונגבו מלוא הראיות הנדרשות לבחינת נסיבות מותו של המנוח. יוער במאמר מוסגר כי הבדיקה המקדימה נערכה בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה כפי שהיו בתוקף במועד האירוע ועל דעת פרקליט המדינה (ולהרחבה על הליך של בדיקה מקדימה ראו: בג"ץ 1504/20 אבו אלקיעאן נ' פרקליט המדינה, פסקאות 46-44 (20.10.2021) (להלן: עניין אלקיעאן)). לאחר האירוע, ובעקבות פסיקת בית משפט זה בעניין אחר, שונתה מדיניות הבדיקה והחקירה של מקרי מוות שאירעו כתוצאה מירי במהלך פעילות משטרתית, ונקבע כי ככלל תיפתח במקרים אלה חקירה ולא ניתן יהיה להסתפק בבדיקה מקדימה. בענייננו, בחינת חומר הראיות שנאסף על-ידי גורמי החקירה מעלה כי הלכה למעשה ננקטו פעולות חקירה שאינן שונות בעיקרן מאלה שהיו ננקטות לו נפתחה חקירה פלילית. במסגרת זו נגבתה עדות השוטר (אף כי לא באזהרה), נגבו עדויות של גורמים נוספים שהיו מעורבים באירוע (השוטר הנוסף וקרוב משפחתו של המנוח); נגבו עדויות של שני עדי ראיה לאירוע; נאסף החומר המשטרתי הרלוונטי לאירוע הכולל תמלול שיחות המודיעים עם מוקד המשטרה, הדיווחים מרשת הקשר המשטרתית בעת האירוע ובסמוך לו ודו"חות הפעולה של השוטרים המעורבים; נאספו ממצאים מזירת האירוע ונתקבלו חוות דעת של מומחים מהמכון לרפואה משפטית וממז"פ. כן נאסף חומר רפואי בעניינו של המנוח. מנגד, העותרים הטוענים כי מח"ש בחרה שלא לגבות ראיות "משיקוליה שלה", אינם מצביעים על ראיות פוטנציאליות שהיה על מח"ש לגבות לשיטתם ואשר לא נגבו. בנסיבות אלה, ולאור היקף הבדיקה, נראה כי יש טעם בקביעת היועץ המשפטי לממשלה כי פתיחה בחקירה ככל הנראה לא הייתה מניבה ראיות נוספות שיש בהן כדי לשנות מתמונת הראיות בתיק. אוסיף כי בנסיבות דומות לאלה נקבע בעבר על-ידי בית משפט זה כי "כאשר ננקטו במסגרת הבדיקה המקדימה פעולות חקירה ענייניות ומקצועיות שהניבו תשתית ראייתית אמינה, ניתן להסתפק בבדיקה מקדימה כאמצעי בידי רשויות החקירה והתביעה אם להחליט לפתוח בחקירה" (ראו: עניין אלקיעאן, בפסקה 44). את עיקר טענותיהם מכוונים העותרים כלפי הערכת חומר הראיות שנאסף ולמסקנות שיש לגזור מתוכו. לשיטתם, חומר הראיות מלמד כי לא עומד לשוטר סייג ההגנה העצמית. טענותיהם אלה עניינן בדיות הראיות לשם העמדת השוטר לדין, המצויות בליבת סמכותו המקצועית של היועץ המשפטי לממשלה. על פי ההלכה, כאשר מדובר ב"החלטה המתבססת על האופן שבו העריכה התביעה את קיומה של 'אפשרות סבירה להרשעה' כעולה מחומר הראיות בתיק, היקף הביקורת השיפוטית על החלטות רשויות התביעה מצומצם אף יותר מההיקף הצר ממילא של התערבות בית משפט זה בהחלטות רשויות התביעה לעניין ניהול הליכים פליליים" (ראו: בג"ץ 9443/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקה 20 (15.8.2017). כן ראו: עניין זיר, בפסקה 8; בג"ץ 4308/21 עזבון אבו נאב ז"ל נ' ראש המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, פסקה 12 (18.4.2022) (להלן: עניין אבו נאב); בג"ץ 6236/20 פלונית נ' פרקליטות המדינה, משרד המשפטים, פסקה 11 (24.11.2020)). דברים אלה יפים גם להחלטה על אי-פתיחה בחקירה המבוססת על דיות הראיות (דנג"ץ 7516/03 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, בעמ' 5 (12.2.2004)). גישה זו מתבקשת, בין היתר, נוכח ניסיונן ומומחיותן של רשויות התביעה, היכרותן עם כלל חומר הראיות ויכולתן להעריך האם הוא מבסס עילה לפתיחה בחקירה או להגשת כתב אישום (ראו: בג"ץ 1397/21 ‏שקלובסקי נ' המחלקה לחקירות שוטרים, פסקה 19 (19.6.2022); בג"ץ 3194/21 פלונית נ' פרקליטות המדינה (פלילי), פסקה 9 (23.8.2021)). בהתאם להלכות האמורות, הביקורת השיפוטית על החלטת היועץ המשפטי לממשלה, בכל המתייחס לקיומה של "אפשרות סבירה להרשעה", אינה מתמקדת בבירור ראייתי מפורט ומדוקדק של חומר הראיות אלא אך בבחינת סבירותה של ההחלטה שבדיון (ראו: עניין אלקיעאן, בפסקאות 54-53). יישום אמת מידה זו בענייננו מביאני למסקנה כי גם בעניין זה אין מקום להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שיפורט להלן. מהחומר שהונח לפנינו עולה, כי גרסתו של השוטר הייתה שהוא חש בסכנה מיידית ומוחשית לחייו בעקבות אופן התנהגותו של המנוח, אשר התקדם לעברו במהירות כשסכין שלופה בידו, ועל כן עשה שימוש בנשקו. בחינת דו"ח הפעולה שערך השוטר ביום האירוע, מעלה כי על פי גרסתו הוא זיהה את המנוח כשסכין גדולה בידו. השוטר התקדם מעט כדי לשמור על מרווח ביטחון וירד מאופנועו. המנוח הוסיף להתקדם כשהסכין בידו, והשוטר שלף את נשקו, כוונו לעברו וצעק למנוח לעצור ולזרוק את הסכין. בשלב זה, כשהמרחק ביניהם עמד על כחמישה מטרים, החל המנוח לפתע לרוץ לעברו במהירות כשהסכין שלופה בידו. לדברי השוטר הוא חש בשלב זה בסכנה מוחשית ומיידית לחייו ועל כן דרך את נשקו וירה שני כדורים לעבר המנוח. בעקבות הירי נפל המנוח במרחק מטרים בודדים ממנו, טופל בשטח על-ידי מד"א ופונה באמבולנס לבית חולים. לדברי השוטר "הרגשתי כי הבחור הולך לדקור אותי ולא נותרה לי ברירה אחרת אלא להשתמש בנשק כי הרגשתי סכנת חיים ממשית ומוחשית". בגרסה דומה, אם גם תמציתית, אחז השוטר מיד לאחר האירוע בדווחו ברשת הקשר המשטרתית: "אמרתי לו לעצור, החשוד רץ אליי עם הסכין. בוצעו שתי יריות". גם בהודעה שנגבתה ממנו (שלא באזהרה) חזר השוטר על עיקרי הדברים שפירט בדו"ח הפעולה. עוד הוסיף כי כאשר הבחין במנוח, המרחק ביניהם עמד על כעשרה מטרים; כי צעק למנוח שיזרוק את הסכין וישכב על הרצפה; כי כאשר היה במרחק של כ-5 מטרים מן המנוח, החל המנוח "בריצה/הליכה מהירה" לעברו כשהוא אוחז בסכין; וכי רק לאחר ירי שני הכדורים נשמטה הסכין מידו של המנוח. עוד הבהיר השוטר כי כיוון את נשקו לעבר מרכז גופו של המנוח בשל המרחק הקצר ביניהם, שהלך והצטמצם עם תנועתו של המנוח לעברו כשהסכין בידו. השוטר הוסיף ומסר כי לא היה ברשותו אקדח טייזר, כי לא הייתה לו דרך אחרת לעצור את המנוח, וכי לולא הגיב כפי שהגיב, היה נדקר. השוטר ר', שהיה מרוחק מזירת האירוע מרחק של כ-4-3 בניינים, ציין בדו"ח הפעולה שערך, כי שמע את השוטר בדיבורית הקסדה צועק "זרוק את הסכין" וכן שמע שתי יריות. בנוסף לגרסאות שני השוטרים, נגבו גם הודעותיהם של שני עדי ראייה שנכחו במקום והיו עדים לרגעי הירי – העד ר' ובתו מ'. העד ר' סיפר בהודעתו כי השוטר "ירד מהאופנוע שולף אקדח וצועק תוריד את הסכין, ורק אז הבחנתי בבחור רץ לכיוון שלו עם סכין שלוף. השוטר ירה 2 יריות והבחור נפל. להערכתי [כ]שהשוטר ירה בו הוא היה במרחק של 5 מטר או פחות". לאחר שתיאר את האירוע, נשאל העד האם השוטר היה בסכנה והשיב "כן, חד משמעית. אני רואה בן אדם רץ אל השוטר עם סכין והשוטר עומד מולו עם אקדח שלוף, להערכתי אם השוטר היה מתמהמה עוד שנייה, הוא היה אוכל את הסכין". עוד תיאר העד ר' כי המנוח החזיק את ידו כשהסכין מושטת קדימה וכי הסכין הייתה גדולה מספיק כדי שיבחין בה ממרחק של 20 מטרים. העדה מ' סיפרה אף היא כי השוטר "הוציא אקדח כיוון עליו וצעק תוריד את הסכין משהו כזה. ברגע זה אחרי הצעקה הוא רץ עם הסכין מונפת לעבר השוטר [...] אני לא חושבת שיש דרך אחרת לתאר את זה חוץ מזה שהוא בא לדקור אותו". לשאלה האם להתרשמותה השוטר היה בסכנה מוחשית, השיבה "כן. זה היה מהיר והוא רץ אליו. איך שהשוטר צעק הוא הניף את הסכין והתחיל לרוץ בשיא המהירות". עוד הוסיפה כי "אני באמת חושבת שהשוטר עשה את מה שעשה כדי להגן על עצמו [...] ברגע שהוא רץ לעברו מה שנשאר לו זה לירות". בחינת החומר הראייתי מלמדת, אפוא, כי גרסתו העקבית של השוטר הייתה ונותרה שהמנוח רץ לעברו, או התקדם במהירות, כשסכין שלופה בידו, ואילולא היה יורה היה נדקר. בגרסתו זו לא נמצאו סתירות מהותיות. גרסה זו נתמכה בעדויות שני עדי ראייה בלתי תלויים שהתרשמו אף הם כי חייו של השוטר אכן הועמדו בסכנה מיידית ומוחשית, וכי לולא הגיב כפי שהגיב, היה נדקר. לא נמצא בחומר הראיות ממצא הסותר גרסה זו או המערער את אמינותה. לפיכך, החלטת המשיבים ולפיה לא נמצא חשד לביצוע עבירה פלילית על-ידי השוטר, אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבותנו. העותרים הוסיפו וטענו ארוכות לפגמים שנפלו לשיטתם באופן התנהלותו של השוטר אשר "הכניס את עצמו אל תוך הסיטואציה" תחת לשמור על מרחק ביטחון מן המנוח או להמתין לכוחות סיוע. אפילו אניח לצורך הדיון כי היה על השוטר להתנהל אחרת בשלבים המוקדמים של האירוע, ואיני רואה צורך להכריע בכך, איני סבורה שיש בכך כדי לשנות את פני הדברים. יש לזכור שאין מדובר במי שהכניס עצמו בהתנהגות פסולה, המנוגדת לדין, למצב של הגנה עצמית, אלא בשוטר שנקרא לטפל באירוע במסגרת מילוי תפקידו. בתפקידו זה מצופה היה ממנו לפעול למניעת הסיכון שנשקף מן המנוח שהתהלך ברחוב כשסכין גדולה בידו ותואר כמי שסובל מבעיה נפשית. גם אם נפלו פגמים באופן תפקודו של השוטר במישור המקצועי-מבצעי, וכאמור איני נדרשת לכך, לא מצאתי טעם להתערב במסקנת המשיבים כי אין באלה כדי להעביר את עניינו של השוטר למישור הפלילי. בהקשר זה נקבע לא אחת, שכאשר מדובר בפעילויות מבצעיות, המאופיינות בתנאי לחץ והמחייבות קבלת החלטות בשבריר שניה, יש להותיר למבצען מרווח טעות מסוים ואין לבחון את התנהגותו ב-"תנאי מעבדה". כך נקבע כי: "[...] כאשר שוטרים או חיילים פועלים בתנאי לחץ וחירום שלא הם גרמו, המונעים מהם שקילה ובחינה רגילות של החלופות, והמחייבים החלטה מהירה שלא ניתן להתכונן אליה מראש, יש לבחון את סבירות פעולתם במסגרת תנאים מיוחדים אלה. אין לנתק את ההתנהגות מהתנאים שסבבו אותה. אין להעתיק את ההתנהגות ל'תנאי מעבדה'" (ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 508 (2004)). וכן ראו ענין ג'ילאני, שם נקבע: "[...] בית משפט זה קבע, לא אחת, כי יש להותיר 'מרווח טעות' לשוטרים ולחיילים הפועלים בתנאי קרב, או במסגרת פעילות מבצעית. הטעם לעמדה זו, נעוץ בתובנה לפיה 'ראוי להותיר לחיילים מרווח סביר של טעות היכולה להיגרם כתוצאה מתנאי המקום, השטח והזמן העומדים ברקע האירוע המבצעי שבמחלוקת והמחייבים החלטה מהירה ולא התייעצות משפטית על המותר והאסור באותו רגע'" (שם בפסקה 23). אשר לטענת העותרים לפיה השוטר מנע מהמנוח טיפול רפואי לאחר הירי, לא מצאתי בחומר הראיות תימוכין לטענה זו והראיות אף מלמדות אחרת. עדות מתנדבת מד"א המתגוררת סמוך לזירת האירוע מעלה, כי היא הגיעה למקום סמוך לאחר שנורו היריות. לכשהגיעה, מצאה כי המנוח כבר מטופל על-ידי כונן מד"א, ואף לה ניתן להושיט עזרה למנוח. דקות ספורות לאחר מכן הגיעה למקום גם ניידת טיפול נמרץ של מד"א וטיפלה במנוח. גם טענת העותרים להעדר הנמקה של החלטת היועץ המשפטי לממשלה אינה מבוססת. עיון בהחלטה מלמד כי מדובר בהחלטה מנומקת, המתבססת על התשתית הראייתית הקיימת בתיק ואשר מתייחסת לנסיבותיו הפרטניות של האירוע, תוך מתן הסברים לתוצאה אליה הגיע. למעלה מן הצורך אציין, כי יש ממש גם בטענת המשיבים, לפיה דינה של העתירה היה להידחות על הסף מחמת אי צירופו של השוטר, שהעמדתו לדין היא הסעד המרכזי המתבקש בעתירה, כמשיב לעתירה. כידוע, אי-צירופם של משיבים רלוונטיים לעתירה, עשוי להביא לדחיית העתירה מטעם זה בלבד, בשל הפגיעה בזכות הטיעון של אותו משיב (ראו: עניין אבו נאב, בפסקה 23; בג"ץ 7223/16 כיוואן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (4.1.2017); בג"ץ 6940/12 סמיר נ' משרד המשפטים, פסקה 8 (18.10.2012)). והערה לפני סיום. חייו של המנוח יהודה ביאדגה ז"ל קופחו באירוע טרגי מירי שוטר. אף שנמצא שאין מקום להעמדתו לדין של השוטר, נראה כי בעקבות האירוע הופקו לקחים וננקטו מהלכים שונים לטיוב הטיפול באירועים בהם מעורב אדם עם מוגבלות נפשית. בכלל מהלכים אלה פורסם ביום 7.4.2021 נוהל עבודה בנושא "טיפול באירוע בו מעורב אדם עם מוגבלות נפשית", אשר מתייחס להיבטים הייחודיים בעבודת שוטרי הסיור באירוע בו מעורב אדם עם מוגבלות נפשית. כפי שלמדנו מתגובת המשיבים, לכך מתווספים תהליכים שונים שעושה משטרת ישראל כדי לתת בידי השוטרים כלים מתאימים לטיפול באירועים בהם מעורבים מתמודדי נפש. מדובר במגמה ראויה שיש לקוות שיהיה בה כדי למנוע אירועים קשים מעין אלה. סוף דבר: לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה בעניינו של השוטר, ולפיכך, דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ. ניתן היום, ‏י"א בתמוז התשפ"ב (‏10.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21055800_X05.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1