פלוני נ. משרד הבריאות

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 558/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבריאות 2. שר המשפטים עתירה למתן צו על-תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת להרחבת היקף המקרים שבגינם ניתן פטור מתשלום אגרה לפי תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008 (להלן: התקנות). העותר, שאינו מיוצג, טוען כי יש להחיל פטור כאמור גם על ניהול הליכים לפי חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס-2000 (להלן: החוק או חוק השיקום). המשיבים לעתירה הם משרד הבריאות, האמון על יישום חוק השיקום, ושר המשפטים, האחראי על ביצוע התקנות. 2. בתמצית יצוין כי לטענת העותר קיימת הצדקה למתן פטור מיוחד שיחול על הליכים המתנהלים לפי חוק השיקום, בהתחשב באופיו השיקומי-טיפולי המובהק. ברקע הדברים ניצב עניינו הפרטי של העותר, המתמודד עם קשיים נפשיים שונים, ואשר בגינם ביקש להשתלב בקהילה תומכת. לצורך כך, ובהתאם להוראות חוק השיקום, המבקש נקט בהליך בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ובהקשר זה נדרש לשלם אגרת בית משפט. 3. העותר מעלה סוגיה הראויה לכאורה להתייחסות ולתשומת לב, אך לא במסגרת הנוכחית. בנסיבות העניין, לאחר שנתנו דעתנו לטענות העותר, הגענו לכלל דעה כי דין העתירה להידחות על הסף, בלא צורך בתגובה מאת המשיבים. כידוע, עובר להגשת עתירה לבית משפט זה, על העותר להקדים ולפנות בכתב לרשויות המוסמכות על מנת לאפשר להן לשקול את טענותיו ולהעניק להן שהות סבירה לגבש התייחסות מתאימה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 6103/22 החברה להגנת הטבע נ' שרת הפנים, פסקה 11 (14.11.2022); בג"ץ 4699/22‏ מועצה אזורית מטה בנימין נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 7 (6.12.2022); בג"ץ 8467/22 נובאני נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 3 (2.1.2023)). בנסיבות העניין, עיון בעתירה אינו מעלה כי העותר מיצה הליכים מול הגורמים המוסמכים קודם להגשתה ולמעשה כלל לא ברור האם נעשתה פניה כלשהי מטעמו על מנת להוביל לשינוי התקנות המבוקש על-ידו. זאת ועוד, ניתן להתרשם כי העתירה, במתכונתה הנוכחית, אף אינה מניחה תשתית משפטית נאותה המבססת את הסעד המבוקש בה, וזאת למעט טענות כלליות לעניין הצורך הנטען בשינוי התקנות. אף משכך דינה להידחות (ראו והשוו: בג"ץ 3498/22 שגב נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (26.5.2022); בג"ץ 6644/22 ‏אור ירוק מרכז נהיגה בע"מ נ' רשות הפיתוח, פסקה 11 (30.11.2022)). 4. אין בדחיית העתירה כדי להמעיט מחשיבות הסוגיה שהעלה העותר, או אף לנקוט כל עמדה לגוף הדברים. כידוע, סעיף 1 לחוק השיקום מורה כי "מטרתו של חוק זה לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של מתמודדי הנפש כדי לאפשר להם להשיג דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו". במובן זה, צודק העותר כאשר הוא מדגיש את תכליותיו החברתיות החשובות של החוק, המבקש לסייע "למתמודדי נפש משתקמים להגיע לכדי עצמאות תפקודית מירבית ולהשתלב באופן מיטבי בקהילה" (ראו: עע"ם 6194/20 עמל ומעבר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פסקה 43 (14.9.2021)). על רקע זה, ניתן לצפות כי ככל שייבחר העותר להעלות את טענותיו בפני הגורמים הרלוונטיים, אלו אכן ייתנו דעתם לעניין. 5. ניתן להתרשם כי לצורך בחינת העניין במישור העקרוני, טוב יעשה העותר אם יבחן את האפשרות לקבל סיוע משפטי. 6. סוף דבר: העתירה נדחית בזאת. משלא התבקשה תגובה, ובהתחשב בטיב העניין הנדון, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בשבט התשפ"ג (‏15.2.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23005580_A03.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1