טיירי יפת נ. מספינות ישראל בע"מ

פסק-דין בתיק בג"ץ 558/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 558/15 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: טיירי יפת נ ג ד המשיבים: 1. מספנות ישראל בע"מ 2. בית הדין הארצי בירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ראיד בכריה פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. לפנינו עתירה המכוונת כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 26.6.2012 (ע"ע 18340-12-11, הנשיאה נ' ארד, השופטים ע' רבינוביץ' ו-א' סופר, ונציגי הציבור י' שילון ו-י' דסקל). 2. העותר הועסק במשיבה 1, מספנות ישראל בע"מ (להלן: החברה), בין השנים 2000-1965. בתקופה של סוף שנת 1999 וראשית שנת 2000 נערך משא ומתן בין הנהלת החברה לבין נציגות העובדים בנוגע לפיטורי צמצום בחברה. בסיומו של המשא ומתן נעשה בין הצדדים הסכם לפיו יפוטרו 17 עובדים קבועים, מתוכם חמישה שהחלו את עבודתם לפני שנת 1986 (להלן: ההסכם). בהסכם נקבע כי המפוטרים יזכו לפיצויי פיטורים מוגדלים ולפיצוי מיוחד נוסף, וכן ששניים מביניהם יוצאו לפנסיה מוקדמת על פי הסכם נפרד בין העובדים, החברה וחברת מבטחים ששימשה כמבטחת הפנסיוני של עובדי החברה (להלן: מבטחים). להסכם צורף נספח ובו הופיעו שמותיהם של המפוטרים, וביניהם העותר. לצד שמותיהם של העותר ושל עובד נוסף הופיעה כוכבית, כשבתחתית הנספח צוין לצד הכוכבית "לפנסיה מוקדמת". ביום 30.6.2000 סיים העותר את עבודתו בחברה, וביום 9.7.2000 חתם על כתב סילוק שבו צוין כי קיבל מאת העותרת סך של 350,000 שקל אשר הועברו לבקשתו למבטחים על מנת לאפשר לו לצאת לפנסיה מוקדמת. בהמשך לכך, ביום 16.7.2000 נחתם בין העותר, החברה ומבטחים הסכם לתשלום פנסיה מוקדמת עד הגיעו של העותר לגיל פרישה, ובמסגרתו נקבע כי העותר יזכה לקצבת פנסיה בסך של כ-3,000 שקל לחודש (להלן: הסכם הפרישה). בהתאם לכך, העותר קיבל פנסיה כאמור החל ממועד סיום עבודתו. 3. ביום 13.4.2005 הגיש העותר, שבאותה עת לא היה מיוצג, תביעה לבית הדין האזורי בחיפה, ובה טען כי חתם על הסכם הפרישה עקב הטעיה מצד החברה, מבלי לנקוב בסעדים ברורים שאותם הוא מבקש לקבל בשל כך. לאחר שהסתייע בייצוג משפטי, ולאחר שקיבל אורכות רבות, הגיש העותר כתב תביעה מתוקן (רביעי במספר) ובו טען כי ההסכמים שעליו חתם קיפחו אותו בהתחשב בזכויות שהיו לו לפי ההסכמים הקיבוציים שנחתמו באותה עת בין נציגות העובדים לבין הנהלת החברה, הסכמים אשר לטענתו כלל לא היה מודע לקיומם, הגם שהיה חבר בוועד העובדים של החברה באותה עת. 3. ביום 6.11.2011 נתן בית הדין האזורי פסק דין בתביעה שהגיש העותר (תע"א 1439/05, השופטת א' רימון-קפלן ונציגי הציבור א' קיס ו-י' קרביץ). בית הדין האזורי קיבל חלק מטענותיו של העותר, וחייב את החברה לשלם לעותר סך של 114,235 שקל. על פסק דין זה ערערו שני הצדדים לבית הדין הארצי לעבודה. 4. ביום 26.6.2012 נערך דיון בשני הערעורים בפני בית הדין הארצי לעבודה. בסיומו של דיון זה הציע בית הדין הארצי לעבודה לצדדים כי פסק דינו של בית הדין האזורי יתבטל, אך לפנים משורת הדין יחזיר העותר לחברה סך של 40,000 שקל בלבד מתוך הסכומים ששולמו לו על פי פסק הדין האמור, וזאת ב-30 תשלומים שווים. בית הדין הארצי לעבודה הדגיש שלא יהיה בהסדר המוצע כדי לפגוע בכל אופן שהוא בזכויותיו של העותר כגמלאי. הצדדים נענו להצעה האמורה, תוך שבא-כוחו של העותר ציין: "על דעת מרשי, מר טיירי, ובהסכמתו, אני מודיע על הסכמתנו להסדר הפשרה המוצע". בהמשך לכך, ניתן תוקף של פסק דין להסדר האמור. 5. במסגרת העתירה דנן טוען העותר כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה "לוקה בחוסר סבירות קיצוני וניתן תוך עיוות ראיות", וכי ליקויים אלה מחייבים את התערבותו של בית משפט זה. העותר טוען כי בית הדין הארצי לעבודה התערב ללא כל הצדקה בממצאים שנקבעו בבית הדין האזורי, וכי זו טעות שיש לתקנה. העותר מוסיף וטוען כי עניינו מעורר שאלה כללית הנוגעת לפרשנותם של הסכמים קיבוציים. 6. דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. העתירה הוגשה בשיהוי כבד ביותר, למעלה משנתיים וחצי לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי. לשיהוי זה לא ניתן כל הסבר, ודי בכך כדי להביא לדחיית העתירה (ראו למשל: בג"ץ 6522/08 יעיש נ' בית הדין האזורי לעבודה, פסקה 17 (30.7.2008)). הדברים נכונים מקל וחומר בהתחשב בכך שעסקינן בפסק דין שניתן על בסיס הסכמת הצדדים להסדר שהוצע על-ידי ידי בית הדין הארצי לעבודה, הסכמה שנמסרה על-ידי בא-כוח העותר שנכח בעצמו בדיון ואף השתתף בו. עילות ההתערבות בפסק דין כזה בו הן מצומצמות מאוד (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 515-503 (מהדורה שלישית, 2012)). יתרה מכך, כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהם רק כאשר מתגלה טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב את תיקונה (ראו למשל: בג"ץ 8111/14 פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (24.12.2014)). המקרה דנן אינו נמנה על קטגוריית מקרים חריגה זו. 7. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בשבט התשע"ה (‏8.2.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15005580_A03.doc ענ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il