כהן דינה ו-10 מערערים נוספים נ. מנהל מס שבח מקרקעין מחוז מרכ

פסק-דין בתיק ע"א 5578/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5578/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המערערים: 1. כהן דינה ו-10 מערערים נוספים נ ג ד המשיב: מנהל מס שבח מקרקעין מחוז מרכז ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בה"פ 1725-02-09 מיום 19.5.09 שניתן ע"י כב' הנשיאה הילה גרסטל תאריך הישיבה: י"ג בחשון התשע"א (21.10.2010) בשם המערערים: עו"ד יורם חדי בשם המשיב: עו"ד ציפי קוינט-שילוני פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המערערים, ילדיהם של המנוחים חנה ולוי אוחיון ז"ל, הגישו תובענה בה עתרו להצהרה כי בית המגורים של בני הזוג, אשר היה רשום אך על שמו של המנוח (להלן – הנכס), היה שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים. התובענה הוגשה נגד מנהל מס שבח מקרקעין. בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד הנשיאה ה' גרסטל) דחה את התובענה. על כך הערעור שבפנינו. 2 בני הזוג נישאו במרוקו בשנת 1939. הם עלו ארצה בשנת 1948. לבני הזוג נולדו 11 ילדים, הם המערערים. בשנות החמישים של המאה הקודמת רכש המנוח זכויות חכירה בנכס בהזדמנויות שונות. הזכויות נרשמו בשמו של המנוח בלבד. המנוח נפטר בשנת 1974 והוצא צו ירושה בשנת 1980. בעקבות צו הירושה נרשמו הזכויות בנכס בשנת 1990 בצורה הבאה: רבע (1/4) על שמה של המנוחה ו-3/44 חלקים על שם כל אחד מהילדים. בשנת 1992 הועברו חלקים מסוימים בנכס לאחד היורשים (המערער 11). המנוחה חתמה באותה שנה על תצהיר לפיו ויתרה על זכויותיה בחלק מן הנכס לטובת המערער 11. המנוחה נפטרה בשנת 2005. 3. ביום 10.8.08 הגישו המערערים תובענה לבית המשפט למשפחה בה ביקשו כי יוצהר שהנכס היה בבעלות משותפת של המנוחים. בית המשפט למשפחה מצא כי אין לו סמכות עניינית לדון והעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי. ביום 24.8.08 מכרו המערערים את הנכס תמורת סכום העולה על 6 מיליון ש"ח. ברי, כי מטרת התובענה הייתה להביא להקטנה של מס השבח המוטל על העסקה. 4. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה בהתבסס על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין בחיפה, פ"ד מח(3) 372 (1994). באותו מקרה נפסק, כי אין להיעתר לתובענה דוגמת זו שהגישו המערערים דכאן מקום בו בן הזוג הרלוונטי הלך לעולמו בלא שעמד על זכויותיו על פי חזקת השיתוף במהלך חייו וכאשר הייתה לו הזדמנות סבירה להביע רצונו להסתמך על החזקה. זאת משום שרואים אותו כמוותר על זכותו. המערערים מיקדו טענותיהם בתחולתה של חזקת השיתוף לגבי הוריהם, תוך שהדגישו כי מדובר בדירת מגורים, על כל המשתמע מכך, וכן ניסו הם לאבחן את המקרה דנא מזה שנדון בע"א 5574/91 הנ"ל. 5. סבורים אנו כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מן הנתונים העובדתיים עולה, כי היו מספר נקודות ציון בהן ניתן וצריך היה להעלות את הטענה בדבר תחולתה של חזקת השיתוף. נזכיר את אלה: בשנת 1980 הוצא צו ירושה לעניין עזבון המנוח; בשנת 1990 נרשמו הזכויות בנכס על שם היורשים, בהתאם לצו הירושה; בשנת 1992 חתמה המנוחה על תצהיר בעניין העברה ללא תמורה של חלק מן הנכס למערער 11. נקודות הציון האמורות מביאות את המקרה דנא תחת כנפיה של ההלכה שנפסקה בע"א 5774/91 הנ"ל. נדגיש במיוחד את נקודת הציון האחרונה, זו משנת 1992. המנוחה וכן היורשים שהיו מעורבים באותה העברה יוצגו על ידי עורך דין. מכאן, שאף לא ניתן לומר שלמעורבים לא הייתה כל אפשרות לדעת באותה עת על נושא תחולתה של חזקת השיתוף. 6. הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, ט"ז בחשון התשע"א (24.10.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09055780_S05.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il