פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים

החלטה בתיק בג"ץ 5578/05 בבית המשפט העליון בג"ץ 5578/05 - א' בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע 3. פלונית עתירה למתן צו-על-תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד רפאל ברוך חסין בשם המשיבה מס' 3: עו"ד ד"ר צפורה מליץ פסק דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה למתן צו על תנאי בה מבקש העותר כי יבוטל פסק הדין של המשיב מס' 1 (בית הדין הרבני הגדול), ויבוטלו החלטות של המשיב מס' 2 (בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע). כן מבקש העותר צו ביניים לעיכוב הליכי הביצוע של פסק הדין וההחלטות. בקשה נוספת לצו ביניים הוגשה ביום 12.7.2005. 2. ביום 19.6.2002 נחתם בין העותר למשיבה מס' 3 (להלן: המשיבה) "הסכם גירושין", אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין האזורי. לטענת העותר, לאחר שהמשיבה מנעה את קיום ההסכם הגיש הוא לבית הדין האזורי ביום 26.8.2002 "תביעה לביזיון ביה"ד בגין הפרת הסכם גירושין". במהלך הדיונים השונים שנערכו בבית הדין האזורי הסתבר, כי מי שמונע את מימוש ההסכם הוא דווקא העותר, ולא עוד המשיבה, ועל כן קבע בית הדין האזורי את המועדים השונים הנדרשים לצורך ביצוע ההסכם. בהמשך הגיעו העותר והמשיבה להסכמה נוספת, אשר קיבלה אף היא תוקף של פסק דין, ובה נקבעו מועדי ביצוע חדשים. העותר לא עמד במועדים שנקבעו, ולאחר מספר דיונים נוספים החליט ביום 16.11.2003 בית הדין האזורי, כי על פי ההסכמות וההחלטות הקודמות על העותר "לפנות את המשק במושב שדה אברהם עוד היום ללא שום דיחוי". על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית הדין הגדול. 3. בהחלטתו מיום 14.9.2004 קבע בית הדין הגדול, כי מדובר במחלוקת בדבר יישום הסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, ומחלוקת זו אמורה הייתה להתברר לפני רשות ההוצאה לפועל. עם זאת, היות ו"ביה"ד האזורי נכנס בעובי הקורה", ציין בית הדין הגדול בהחלטתו את העקרונות על-פיהן יש לפסוק במחלוקת שנתגלעה בין העותר למשיבה, וקבע כי "אכן כך פעל ביה"ד האזורי". בכפוף לכך, הוחזר התיק לבית הדין האזורי "להמשך טיפול". משהוחזר אליו התיק החליט ביום 24.10.2004 בית הדין האזורי, בין היתר, כי על העותר "לפנות את המשק במושב שדה אברהם באופן מיידי ולא יאוחר מ - 20 יום מתאריך החלטה זו". על החלטתו זו של בית הדין האזורי שב העותר והגיש ערעור לבית הדין הגדול; בפסק דינו מיום 27.2.2005 דחה בית הדין הגדול את הערעור, וקבע כי על העותר לפנות את המשק ביום 28.3.2005. כנגד פסק דין זה מופנית העתירה שלפנינו. 4. העתירה הוגשה ביום 9.6.2005, כמעט שלושה חודשים לאחר מועד הפינוי שנקבע וכשלוש שנים מיום חתימת הסכם הגירושין. בעתירה טוען העותר טענות שונות, רובן הן טענות בעלות אופי ערעורי כגון הטענה שבית הדין האזורי ובית הדין הגדול לא דנו במרבית טענותיו, ובין היתר בטענות העוסקות בנזקים שנגרמו לו בתקופה בה המשיבה מנעה את יישום הסכם הגירושין; וכגון הטענות לגבי הדרך בה פרשו ויישמו בתי הדין סעיפים שונים בהסכם הגירושין. עוד טען העותר, כי הדיונים בבית הדין האזורי התקיימו בפני הרכב חסר, ולכן כל החלטותיו בטלות משניתנו בחוסר סמכות וכך גם פסק דינו של בית הדין הגדול, אשר נסמך על החלטות אלה. עם זאת העותר עצמו מציין כי בבית הדין האזורי הוסבר לו שאם לא ייתן את הסכמתו להרכב חסר יימשכו ההליכים זמן רב יותר. העותר גם צירף לעתירתו מכתב שכתב בענין לבית הדין האזורי. 5. בהחלטתי מיום 9.6.2005 הורתי למשיבה להגיב לבקשה לצו ביניים. בתגובתה, שהוכתרה כ"תצהיר תשובה", טענה המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף. לטענתה, כל טענות העותר הן טענות סרק הנטענות בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים וממילא נפל שיהוי רב בהגשת העתירה. לגופו של ענין טענה המשיבה כי יש לדחות את טענת חוסר הסמכות שהעלה העותר משלושה טעמים: ראשית, כי העותר לא העלה טענה זו בערעוריו לפני בית הדין הגדול; שנית, כי העותר הסכים לדון בהרכב חסר; ושלישית, כי ממילא בעניינים בהם עסק בית הדין האזורי היה הוא מוסמך לדון גם שלא בשלושה (סעיף 8(ה1) לחוק הדיינים, תשט"ו-1955). לגבי יתר טענות העותר טענה המשיבה כי בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו הפורום הנאות. 6. עיינתי בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבה והגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. אכן, חלק מהדיונים בבית הדין האזורי התקיימו שלא לפני מותב של שלושה דיינים ואולם בשני הערעורים שהגיש העותר, שהיה מיוצג, לבית הדין הגדול לא הועלתה טענה זו. בנסיבות אלה אין מקום כי נידרש לטענה כעת. בנוסף, העותר ממילא הסכים ברוב המקרים ל"הרכב חסר". אכן, בדיון אחד, זה שנערך ב"הרכב חסר" ביום 23.7.2003 בבית הדין האזורי, לא ניתנה הסכמה שכזו. ואולם, ההחלטה מתאריך זה שונתה בהחלטות מאוחרות וכלל לא נזקפה כנגד העותר. בכל ההליכים הרלבנטיים לענייננו בהם נדרש הדבר, נתן העותר את הסכמתו לעריכת הדיון ב"הרכב חסר" כך שממילא הליכים אלו התקיימו כדין (סעיף 8(ה)(3) לחוק הדיינים, תשט"ו-1955). הטענה לפיה הוסבר לו כי אלמלא ייתן את הסכמתו יימשכו ההליכים – אינה שוללת את ההסכמה. יתר טענות העותר הן כאמור טענות "ערעוריות" בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, והתערבותו מוגבלת למקרים בהם מתגלים פגמים ממשיים בהחלטה כגון חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וכן מקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות, פ"ד מח (3) 1; כן ראו סעיף 15(ג) וסעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים אלה. 7. העתירה נדחית ועמה נדחית הבקשה למתן צו ביניים. ניתן היום, ‏ד' תמוז, תשס"ה (11.7.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05055780_C03.docעע מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il