פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5575/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5575/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין השרעי לערעורים 2. בית הדין השרעי בבאקה אלגרביה 3. פלוני 4. עיריית א.א. פחם מח' שירותי הרווחה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בשם משיב 3: עו"ד מסרי נדים טוען לעצמו פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. עתירה למתן צו על תנאי כנגד פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים (להלן- בית הדין לערעורים), אשר קיבל את ערעור המשיב 3 (להלן – המשיב) על החלטת בית הדין השרעי בבאקה אל גרביה (להלן – גם בית הדין). 2. העותרת והמשיב התגרשו זה מזו במסגרת הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין השרעי בבאקה אל גרביה ביום 24.8.08. לשניים שני ילדים משותפים, בני 5 ו-6 שנים. ביום 9.11.08 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר משמורת הקטינים, שקיבלה אף היא תוקף של פסק דין. על פי ההסכמה, יישאר הבן הבכור, עאדל, במשמורת אביו, ואילו עז-אלדין אייבק, הבן הצעיר, יישאר במשמורת אמו. הסכמה זו מחליפה הסכם אחר שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו שני הילדים יימצאו במשמורת אימם. 3. בחודש דצמבר 2008 עתרה העותרת לבית הדין לקבל משמורת על בנה הבכור, ואילו המשיב עתר לבית הדין לקבל משמורת על בנו הצעיר. בית הדין הורה לאגף הרווחה באום אל פאחם להכין ולהגיש תסקיר אודות הילדים והוריהם, אשר יתייחס לטובת הילדים בהקשר להליכי המשמורת. בתסקיר שהוגש, הומלץ כי שני הקטינים יוחזקו יחד במשמורת האם לתקופה של שישה חודשים, עם הסדרי ראייה לאב, וזאת עד להגשת תסקיר משלים. בית הדין אימץ בהחלטה מיום 5.4.09 את המלצות התסקיר וזאת בעקבות ישיבה במעמד העותרת בלבד, כאשר המשיב נעדר מן הדיון בלא שקיבל היתר לכך. בעקבות זאת, הגיש המשיב ביום 7.4.09 בקשה לבית הדין לביטול ההחלטה שניתנה בהיעדרו. בד בבד, ביום 13.4.09 הגיש ערעור לבית הדין לערעורים על החלטת בית הדין שניתנה בהעדרו. 4. בית הדין לערעורים דן בערעור, קיבל אותו, והורה על החזרת המצב לקדמותו בענין משמורת הקטינים, כפי ששרר לפני החלטת בית הדין, והורה על החזרת הבן הבכור למשמורת האב. כן הורה לבית הדין לקיים דיון במעמד הצדדים, ולהזמין את פקידת הסעד להתייצב בפניו באופן דחוף. החלטה בבקשת ביטול ההחלטה שהוגשה לבית הדין לא ניתנה עד עתה. 5. על החלטת בית הדין לערעורים משיגה העותרת בעתירתה. היא טוענת, כי בדונו בערעור, חרג בית הדין לערעורים מסמכותו על פי חוק, המאפשרת לו לדון אך בפסק דין סופי, או בהחלטה המסיימת את כל הנושאים שבמחלוקת בהליך. לטענתה, החלטת ביניים אינה ניתנת לערעור בבית הדין לערעורים אלא במסגרת פסק דין סופי, ולפיכך בית הדין לערעורים פעל בחריגה מסמכות כאשר נתן את החלטתו. עוד טוענת העותרת, כי בית הדין לערעורים היה מנוע מלדון בערעור, כל עוד הליך מקביל תלוי ועומד בפני הערכאה הדיונית, וגם מבחינה זו החלטתו בטלה. עוד נטען, כי הדין השרעי מאפשר לעותרת לחזור בה מהסכמתה שניתנה בעבר להעביר את בנה הבכור למשמורת אביו. ממילא, על פי דין זה הצבת תנאים וסייגים ביחס למשמורת האם על ילדיה הקטינים אינה תקפה. לבסוף, נטען כי בית הדין בערכאה הדיונית אימץ את מסקנות התסקיר, כפי שהיה עליו לעשות בהעדר טעמים לסטות מהן, והמשיב בערעורו לא הצביע על כל טעות בפסק דינו של בית הדין, המצדיקה התערבות ערכאת ערעור. על פי הטענה, החלטת בית הדין לערעורים הינה שטחית, קצרה ולא מנומקת, ולא הקימה כל עילה לשנות את פסק הדין של בית הדין בערכאה הדיונית. 6. העותרת מבקשת בד בבד כי ינתן צו ביניים, המורה למשיב להחזיר את הבן הבכור למשמורתה הזמנית, כפי שהורה בית הדין בהחלטתו, וזאת עד להכרעה בעתירה, או עד להחלטה אחרת. 7. בתגובת המשיב לעתירה נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף. ראשית, טוען המשיב כי העותרת הגישה את עתירתה במטרה לדחות ולעכב את סיום ההליכים המשפטיים בבית הדין בערכאה הראשונה, אשר הדיון בו אמור היה להתקיים ימים ספורים לאחר הגשת העתירה. שנית, לגופו של ענין, הוא טוען כי לבית הדין השרעי לערעורים נתונה סמכות לפסוק כפי שפסק, וכן לדון בערעורים על החלטות ביניים מסוימות, וזאת במיוחד לאור העובדה שהחלטת בית הדין בבאקה אל גרביה ניתנה במעמד צד אחד, ובאופן הפוגע בכללי הצדק הטבעי. כן טען, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ואין עילה להתערבותו אף במקרה זה, משנסיבותיו אינן מצדיקות זאת. המשיב מציין, כי בית הדין בבאקה אל גרביה קבע דיון המשך במעמד הצדדים ליום 15.9.09 לאור בקשת ארכה שהגישה פקידת הסעד, וכל עיכוב נוסף בדיונים מסב נזק רב לקטינים. הוא הוסיף כי הוראת הדין הקובעת את כלל בטלות הסכם המתנה על משמורת אם על ילדיה הקטינים אינה מחייבת את בתי הדין השרעיים בישראל. ואחרון נטען, כי העותרת פעלה בחוסר ניקיון כפיים כשבחרה להעלים מבית משפט זה את העובדה שויתורה על משמורת בנה הבכור נעשה במנותק מהסכם הגירושין, ורק מספר חודשים מאוחר יותר. 8. דין העתירה להידחות על הסף, ועמה הבקשה לצו ביניים. ההליך בין העותרת למשיב נסב על בקשות לשינוי הסדרי משמורת בין האב לאם. הליכים אלה תלויים ועומדים בפני בית הדין השרעי בבאקה אל גרביה, אשר אמור לבחון את טובת הקטינים בשים לב, בין היתר, לחוות הדעת המקצועיות של השירותים הסוציאליים. על פי תגובת המשיב, ביום 15.9.09 קבוע דיון המשך בהליך זה, וישנה חשיבות רבה שלא לגרום לעיכובים כלשהם בדיון במעמד הצדדים, כדי להגן על שלומם וטובתם של הקטינים, ולאפשר פתרון מהיר ככל האפשר של המחלוקת בין הוריהם. בית הדין לערעורים ביטל החלטת ביניים של בית הדין בערכאה הדיונית, אשר ניתנה ללא נוכחות האב, ואשר במסגרתה הורה על שינוי הסדר המשמורת שהיה נהוג עד אותה עת בדרך של שלילה זמנית של חזקת המשיב בבן הבכור והעברתו לרשות האם. בית הדין לערעורים סבר, ובצדק, כי שינוי משמעותי מסוג זה, הכרוך בהעברת ילד ממשמורת הורה אחד למשמורת הורה אחר אינו יכול להיעשות בדרך של החלטת ביניים במעמד צד אחד, וכי יש מקום לבחון בעומק וביסודיות את סוגיית משמורת ההורים על בסיס כל הנתונים והנסיבות, בשיתוף הגורמים המקצועיים. בחינה מעמיקה כזו חייבת להעשות במעמד שני ההורים, כדי שניתן יהיה לעמוד על מלוא המשמעות של שינוי אפשרי במשמורת. לא יתכן להורות על העברת משמורת מהורה אחד להורה אחר, ולו באופן זמני, בלא שתינתן זכות טיעון להורה שממנו מבקשים לשלול את המשמורת, אלא בהתקיים נסיבות חריגות שאינן מאפשרות דיון במעמד הצדדים. לאור זאת, איננו רואים להתערב בהחלטת בית הדין לערעורים, אשר הורה על החזרת המצב לקדמותו בענין משמורת ההורים עד לדיון והכרעה במעמד הצדדים, כפי שסביר וראוי היה לעשות בנסיבות הענין. מאחר שגם בלא החלטת בית הדין לערעורים, היה על בית הדין בערכאה הדיונית להמשיך ולקיים בירור במחלוקת במעמד הצדדים לצורך קבלת הכרעה, אין מקום להיכנס לבירור שאלת סמכות בית הדין לערעורים לדון בערעורים על החלטות ביניים. על פי שורת הצדק, אין גם מקום להתערב בהחלטתו להחזיר את הבן הבכור למשמורת אביו, וזאת עד להכרעה של הערכאה הדיונית לאחר דיון במעמד הצדדים ובשיתוף עם גורמי המקצוע. 9. בנסיבות אלה, לא ראינו להתערב בהחלטת בית הדין לערעורים, ויש לאפשר לבית הדין להגיע להכרעה מושכלת במהירות האפשרית בלא שינוי נכון לעת זו בהסדר המשמורת שהיה קיים קודם לפתיחת ההליכים. במצב שנוצר, ראוי שהצדדים ישתפו פעולה ביניהם במישור הדיוני על מנת לאפשר הכרעה מהירה של המחלוקת ביניהם תוך שיתוף הגורמים המקצועיים, כדי למנוע סבל מהילדים, ולהחזיר לחייהם את תחושת היציבות והוודאות מהר ככל הניתן. 10. העתירה נדחית על הסף, ועמה הבקשה למתן צו ביניים. ניתנה היום, ו' באלול תשס"ט (26.8.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09055750_R03.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il