רובי אסא נ. עו"ד שמואל סעדיה

פסק-דין בתיק ע"א 5573/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5573/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: רובי אסא נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד שמואל סעדיה 2. אדיר כרמי 3. מוטי כהן 4. יצחק סגול 5. חברת ג'י אס אס אספקת פלדה לישראל בע"מ 6. ניר אסא 7. שושנה אסא ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ש' אלמגור) מיום 17.6.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 36950/05 בשם המערער: עו"ד דוד חזקיה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ש' אלמגור) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 36950/05. 1. המשיב 1, עו"ד במקצועו (להלן: המשיב), הגיש תביעה נגד המערער לבית משפט השלום בתל אביב. על-פי הנטען בכתב התביעה, המערער שכר את שירותיו של המשיב לצורך ייצוגו של המערער בהליכים פליליים המתנהלים נגדו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכן במכלול עניינים נוספים. על פי כתב התביעה, התחייב המערער, יחד עם שאר המשיבים, לשלם למשיב, נכון למועד אפריל 2004, סך של 200,000$ בתוספת מע"מ, כשכר טרחה. עוד עולה מכתב התביעה כי, משלא שולם שכר הטרחה למשיב, הגיש האחרון תביעה כספית בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום כנגד המערער ומשיבים נוספים. המערער ושאר המשיבים (אשר ערבו, לטענת המשיב, לתשלום שכר טרחתו), טענו בכתב הגנתם כי המערער הוליך אותם שולל וזייף מסמכים וחתימות עליהם השתית תביעתו. בהמשך, הגיש אף המערער תביעה כספית כנגד המשיב בה טען כי במסגרת ייצוגו בהליך פלילי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הונה אותו המשיב בכך שהעלים ראיות והביא להתמשכות ההליך, שלא לצורך. 2. בשלב מסויים של ההליך, הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת מלהמשיך ולדון בתיק. בקשת הפסלות נשענה על חוות דעתה של פרופ' נירה ליברמן מהמחלקה לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת תל-אביב (להלן: המומחית). חוות דעתה של המומחית נתבקשה על ידי המערער, ובמסגרתה בחנה את הנסיבות בתיק המתנהל בפני השופטת. על פי חוות הדעת, טען המערער, עולה כי בנסיבות הקיימות ובשל תופעה הידועה בשם: "הטיית אישוש", קיים חשש ממשי כי נבצר מן השופטת לשפוט את דינם של בעלי הדין בתיק המתנהל בפניה, באובייקטיביות הדרושה. לטענת המערער, נדרשה השופטת להכריע בטענת הזיופים והמרמה נגד המשיב, כאשר מדובר במרמה והולכת שולל של לקוחות, מצידו של המשיב, כדפוס התנהגות ושיטה. לטענתו, על פי חוות דעתה של המומחית, במקרה דנן הכרחי להתרשם כי למרות כוונותיה של השופטת להיות אובייקטיבית, היא לא תוכל לשקול באופן אובייקטיבי את האפשרות שהמשיב רימה את לקוחותיו ועסק בזיוף מסמכים. כן נטען, כי על פי חוות הדעת, מבחינת השופטת לא יתכן כי יש ממש בטענות המרמה, אף לא כי המשיב עוסק בזיוף מסמכים שיטתי, וגם לא יכול להיות שהמשיב מרמה את לקוחותיו ומוליך אותם שולל. עוד טען המערער, כי מחוות הדעת עולה כי עמדת השופטת הובעה יותר מפעם אחת בכתב, בעל-פה ובהתנהגות. כן נטען, כי המומחית הגיעה למסקנה, כי במקרה דנן עולה חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של בית המשפט "ננעלה", עד כי ניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור", המונע הליך משפטי תקין. המערער הוסיף וטען כי ריבוי משפטים שניהל המשיב בפני השופטת, בין כעורך דין ובין כבעל דין, לא יאפשר לה לפסוק ללא משוא פנים. המערער אף צירף לבקשת הפסלות רשימה של משפטים אשר המשיב היה מעורב בהם, שחלקם התנהלו בפני השופטת וחלקם התנהלו לפני שופטים אחרים. לטענתו, ריבוי הופעותיו של המשיב לפני השופטת עלול לגרום לה להכריע בתיק באופן בלתי אובייקטיבי. 3. בהחלטתה מיום 17.6.08, דחתה השופטת את בקשת המערער בקובעה כי המשיב זכה בחלק מהתיקים והפסיד באחרים, הן באלה שהתנהלו לפניה והן באלה שהתנהלו לפני שופטים אחרים. עוד ציינה, כי המשיב אינו הפרקליט היחיד המופיע לפניה במספר תיקים, ועובדת מעורבותו ביותר מתיק אחד שבו דנה, אינה יכולה לבסס עילה לפסלות שופט. השופטת הוסיפה וקבעה כי נסיבות הבקשה אינן מצדיקות פסילה. לצד הזכות לשבת בדין, ציינה, קיימת החובה לעשות כן, ואין בנימוקי הבקשה עילה רצינית שבגינה ראוי שתימנע מלמלא אחר חובה זו. לבסוף, ציינה השופטת כי בשים לב לאופי הטענות הנוגעות לזיוף כנגד המערער, נראה כי הפתרון המתאים להכרעה בשאלת אמיתות החתימות הוא מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הגרפולוגיה המשפטית והשוואת כתבי יד. הצעות ברוח זו, קבעה, הועלתה בפני הצדדים, ואם סבר מי מהם כי יש באמירה זו משום הבעת דעה קדומה, אין בכך ממש. כמו כן, קבעה כי אין בכוונתה להרחיב את הדיון בחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה מטעם המערער, אשר באה לבסס תיאוריה המכונה "אישוש הטיה". השופטת קבעה כי עורכת חוות הדעת והמערער ניסו לבסס את הבקשה לפסילת שופט על עילה לא מבוססת ולא מציאותית. עוד הוסיפה, כי אם נכונה התיאוריה עליה מבוססת חוות הדעת, היה מוצדק להגיש בקשות דומות באינספור הליכים המתנהלים מידי יום בבתי המשפט השונים. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על האמור בבקשת הפסלות, ומוסיף, בהתבססו על חוות דעת המומחית, כי במקרה זה מדובר במסגרת יחסים מיוחדת של עורך-דין-לקוח, ובתיק שעניינו שכר טרחת עורך דין אשר תובע את לקוחותיו. לפיכך, נטען, כי מן הדין להתחשב גם בפסיקות קודמות של בתי המשפט בדבר התנהלותו של המשיב בענייני טוהר המידות, התנהגות בלתי הולמת ושמירה על כבוד המקצוע. עוד טוען המערער, כי משקלן המצטבר של הנסיבות יוצר "מסה קריטית" אשר משפיעה על האפשרות כי השופטת תשתחרר מדעתה הקודמת בעניינו של המשיב. כן נטען, כי נסיבות המקרה יוצרות חשש ממשי למשוא פנים בשל הבעת עמדה סופית לגוף העניין הנדון בתיק. כן טוען המערער, כי השופטת תתקשה לשקול את התביעה לגופה, תוך פתיחות לטענות המערער ושאר המשיבים, לגבי מעשיו ושיטת פעולתו של המשיב. על פי חוות דעת המומחית, טוען המערער, גם במקרה דנן קיימת סבירות גבוהה כי השופטת תרצה להגן על תחושתה, כי נהגה נכון וקביעותיה היו מוצדקות, ולכן מן הראוי למנוע ביקורת עצמית של מלאכת השיפוט הקודמת, באמצעות אותו גורם. לבסוף, טוען המערער, כי על פי האיזונים הראויים בין הזכויות והחובות השונות, ובין היתר, שמירה על טוהר ההליך והמערכת המשפטית, הצדק ומראיתו, ולאור עמדתה של המומחית, עולה מנסיבות המקרה הרושם, כי קיימת אפשרות ממשית לכך שעמדתה של השופטת בעניינו של המשיב תכביד עליה הכבדה יתירה בקבלת ההחלטות, במידה המצדיקה פסלות. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. היכרותה של השופטת עם המשיב הינה היכרות מקצועית, ככל היכרות של שופט עם עורך דין המופיע בפניו. כבר נפסק כי קיומה של היכרות כשלעצמה אינו צריך ליצור אצל השופט הסביר כל נטייה לחומרה או לקולה, ואף אינו צריך להצביע על אפשרות ממשית כאמור לפני ערכאת הערעור (ראו: ע"א 6204/96 גל עזר נ' גולדבליט, פ"ד נ(2) 745, 747 (1996)). אכן, בנסיבות המקרה דנן המשיב מופיע לפני השופטת הן כפרקליט והן כצד להליך, אך ההיכרות ביניהם היא מקצועית גרידא ולא היכרות אישית. כבר נפסק כי היכרות מקצועית בלבד שאינה מבוססת על ידידות או קשר אישי אחר, אין בה כדי למנוע משופט לדון בעניינו של עורך דין הנאשם בפלילים, ואף כאשר מדובר בבעל דין בהליך אזרחי (ע"א 3300/01 סגל נ' עזבון המנוחה הלברייך ציפורה, לא פורסם, 27.6.2001)). יפים לעניין זה דבריו של הנשיא (בדימוס) שמגר, בציינו כי: "היכרות, ותהיה זו היכרות שבהווה אינה הופכת את השופט לפסול. היא אינה יוצרת מראש חריצת דין אישית כה מהותית כלפי אדם עד שיהיה בכך כדי ליצור נטיית לב המשתלטת על השופט המקצועי בעזות כה רבה עד שאינו יכול להגיע להכרעה עניינית. זהו תחום מובהק אשר בו בא לידי ביטוי היישום של אמת המידה של השופט המקצועי היודע להשתחרר מהשפעתה של היכרות שגרתית עקב כוחו והרגל של בעל משרה שיפוטית היודע להתעלות מעל השפעה של היכרות שגרתית" (מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) 87). 6. זאת ועוד, מהפסיקה עולה כי אין בהיכרות בין שופט לעורך דין, המבוססת על הופעתו של עורך הדין בפני השופט, וללא קיומו של קשר אישי, כדי לבסס נתון אובייקטיבי המחייב פסילה עצמית של השופט במשפט בו עורך הדין הוא צד (ע"פ 5756/95 עתאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.1995)). בעניין עתאמנה, קבע בית משפט זה, כי היכרות של שופט עם עורך דין היא טבעית, במיוחד במדינה קטנה כמו שלנו, ולכן היכרות אישית יכולה ליצור אפשרות של משוא פנים, כאשר עורך הדין הופך לנאשם. ואולם, היכרות מקצועית, המתבססת על הופעת עורך הדין בפני השופט, הנעדרת קשר אישי כלשהו, לא תבסס חשש ממשי למשוא פנים, במשפט בו עורך הדין הוא צד. 7. טענת המערער בדבר פסילה מכוח מראית פני הצדק, אין בה ממש. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998)). אוסיף עוד כי בענייננו ניהול התיק נמצא בשלב מתקדם – נוהלו דיוני הוכחות רבים, ונחקרו עדים. בנסיבות אלה, אין זה ראוי שהשופטת תפסול עצמה, תוך גרימת נזק בלתי ראוי לצד השני. 8. בשולי פסק דין זה רואה אני להעיר על כך כי בקשת הפסילה נשענה במידה רבה על חוות דעת מקצועית של פרופ' נירה ליברמן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. מבלי להמעיט ממומחיותה של כותבת חוות הדעת ומשיקוליה המקצועיים, חוות דעת מסוג זה אינה יכולה לעמוד בבסיס הבקשה לפסילת שופט, ואף אינה יכולה לשמש כראייה בכל עניין הנוגע להחלטה שיפוטית, וליכולתו של שופט לפסוק ללא משוא פנים ועל פי שיקולים ענייניים. אינני סבורה כי ניתן היה להגיש חוות דעת זו כראיה בהליך שיפוטי ובוודאי שהיא איננה קבילה ביחס להכרעה לעניין פסלות, הנתונה בראש ובראשונה בידי השופט הדן בתיק. מכל מקום, אמות המידה להכרעה בשאלת פסלותו של שופט הן אמות מידה המצויות בשדה המקצועי השיפוטי ובו בלבד. המבחן המשפטי אינו מבחן סובייקטיבי ונתון זה עצמו משמיט את הקרקע מחוות דעת הנוגעות לשופט שאת פסילתו מבקשים. אמות המידה האובייקטיביות לפסלות נקבעו על פי כללים משפטיים ואלה הם המכריעים בכל הנוגע לפסילת שופט. לפיכך לא היה מקום להגשת חוות הדעת והיא אינה ראייה על פי דין שיש בה כדי להשפיע על ההכרעה בעניין פסלות. 9. סוף דבר, איני סבורה כי יש בטענות המערער והסתמכותו על חוות דעת המומחית בה נבחנו החלטות שונות של השופטת, כדי להקים עילת פסלות כלשהי או חשש ממשי למשוא פנים. בהחלטתה, ציינה השופטת בצדק, כי המשיב אינו הפרקליט היחיד המופיע לפניה במספר תיקים, ועובדת מעורבותו ביותר מתיק אחד בו דנה, אינה יכולה לבסס עילת פסלות. משכך הם פני הדברים, דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ"ד בתשרי התשס"ט (23.10.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08055730_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il