פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 5570/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
מורפוט בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. אמיר – פ"ת (1987) נאמנות והשקעות בע"מ
2. גן אמירים בע"מ
בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' נד"ב) בע"א 66947-07-20 מיום 4.8.2020
בשם המבקשת:
עו"ד רחלי פרי-רייכמן; עו"ד ד"ר גלעד וקסלמן; עו"ד שחר אילוז
בשם המשיבות:
עו"ד שמואל בורסי; עו"ד מיכל גולדהר
פסק-דין
המבקשת שוכרת מאז שנת 2008 נכס אשר משמש כאולם אירועים בפתח תקווה (להלן: המושכר או הנכס). לאורך השנים נחתמו בין הצדדים הסכם שכירות מעודכן וכן תוספות שונות להסכם שבהם נקבעו תשלומים חודשיים נוספים, לצד תשלום דמי השכירות, וכן תשלום חודשי נוסף בגין שכירת מחסן. בחודש דצמבר 2019 הגישו המשיבות תביעה אזרחית נגד המבקשת ומנהלה מאחר והם, כנטען, לא עמדו בחלק מהתשלומים שנקבעו במסגרת המערכת ההסכמית בין הצדדים (להלן: התביעה הכספית; יוער כי תביעה זו עודנה מתנהלת לפני בית המשפט המחוזי). במקביל, בחודש ינואר 2020, הגישו המשיבות תביעה לפינוי המבקשת מהמושכר. ביום 19.7.2020 קיבל בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כפיר) את התביעה לפינוי המושכר. נקבע כי נציג המבקשת אישר בחקירתו שלא שילם דמי שכירות עבור חודש ינואר 2020 וכן כי דמי השכירות מאז חודש מרץ 2020 לא שולמו. כמו כן, נקבע שהמבקשת לא שילמה עבור רכיבים נוספים שנקבעו בהסכמים בין הצדדים ובכלל זאת תשלומים עבור רכיב ההצמדה למדד של דמי השכירות; ורכיב שירותי תאורה והגברה. מדובר, כך נקבע, בהפרות יסודיות של הסכם השכירות אשר מאפשרות את פינוי המושכר. בית המשפט דחה את טענת המבקשת שלפיה היא הייתה רשאית לקזז את הסכומים האמורים מהחוב בגין סכומים ששילמה למשיבות בעבר וכן את הטענה כי המשיבות פועלות בחוסר תום לב. בית המשפט קבע כי למשיבות קמה הזכות לפנות את המבקשת מהמושכר והורה על פינויו בתוך כשבועיים, עד ליום 2.8.2020.
המבקשת ערערה על פסק הדין ולצד הערעור הגישה בקשה לעיכוב ביצועו. לאחר מתן צו ארעי, נעתר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' נד"ב) לבקשה ביום 4.8.2020. בהחלטה צוין כי "המשוכה שעל המבקשת לעבור בערעור היא גבוהה. עם זאת, נוכח שיקולי מאזן הנוחות [...] ובהתחשב בכך שהמבקשת שוכרת את המושכר מאז 27.3.08 מצאתי לנכון להיעתר לבקשה". בהחלטה נקבעו מספר תנאים לעיכוב הביצוע: ראשית, כי עד ליום 10.8.2020 תפקיד המבקשת: כתב התחייבות עצמית בערבות מנהלה; ערבות בנקאית אוטונומית על סך 500,000 ש"ח; ועירבון מזומן בסכום 360,000 ש"ח. שנית, כי עד ליום 30.8.2020 תשלם המבקשת למשיבות: את דמי השכירות עבור חודש ינואר 2020 ועבור כל יתר החודשים עד ליום מתן ההחלטה; סכום של 23,400 ש"ח בגין שיקים שחזרו; וסכום נוסף של 54,000 ש"ח. שלישית, נקבע שעל המבקשת לשלם מעתה את דמי השכירות ואת יתר התשלומים על פי הסכם השכירות עד להכרעה בערעור. נקבע כי ככל שלא תעמוד המבקשת בתנאים שפורטו, יפקע עיכוב הביצוע.
מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשה. לשיטת המבקשת, לא היה כל מקום להתנות את עיכוב הביצוע בתשלום בפועל של סכומים המצויים במחלוקת בין הצדדים במסגרת התביעה הכספית. בהקשר זה, מציינת המבקשת כי במסגרת התביעה הכספית הוטלו עליה עיקולים בסך של למעלה משלושה מיליון שקלים. כן מלינה המבקשת כי תנאי הערובה שנקבעו בהחלטה הם "חריגים, קיצוניים ובלתי אפשריים". ראשית, נקבע כי על המבקשת לשלם למשיבות את דמי השכירות עבור חודשים ינואר ומרץ עד יולי 2020 – חרף העובדה שסכומים אלה לא נתבעו על ידי המשיבות ולא ניתנה למבקשת אפשרות להתגונן מפני עילות אלו. שנית, העירבון חורג במאות אחוזים מהוראות הדין (תקנה 364(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)) וזאת מבלי שבית המשפט פירט בהחלטתו "טעמים מיוחדים" (כנדרש בתקנה). כמו כן, עיכוב הביצוע הותנה בתנאים שעניינם "נזקי עבר", וזאת בניגוד לתכלית תנאי הסעד הזמני שנועדו להבטיח נזקים צופים פני עתיד. המשיבות לא טענו לפני בית המשפט המחוזי שיגרם להן נזק כלשהו, ולא בכדי, שכן בימים אלו, של מגיפת הקורונה, ממילא לא יוכלו המשיבות להשכיר את הנכס לצד שלישי. דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שהמשיבות מחזיקות בידיהן מיליוני שקלים של המבקשת ובכלל זאת ערבות בנקאית בסך למעלה מ-700,000 ש"ח. זאת ועוד, הותרת התנאים שנקבעו בהחלטה משמעותה חסימת גישת המבקשת לערכאות ופגיעה בצדדים שלישיים (עובדיה, ספקיה ומזמיני האירועים). לטענת המבקשת בהקשר זה, קיימות הזמנות לאירועים עתידיים במושכר אשר שווין נאמד במיליוני שקלים. משכך, עותרת המבקשת כי חלף התנאים שנקבעו בהחלטה, תיקבע ערבות צד ג' ועירבון שסכומו לא חורג מסך של 50,000 ש"ח. לבסוף, נטען כי היה על בית המשפט להתחשב במצב הכלכלי של המבקשת, נוכח משבר הקורונה.
ביום 9.8.2020 הוריתי על עיכוב מועדי ההפקדות שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, והתבקשה תשובה המשיבות.
המשיבות מתנגדות למתן רשות לערער וטוענות שהבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניין סעדים זמניים. לטענתן, סיכויי ערעור המבקשת קלושים, ולפיכך בית המשפט המחוזי "נטה חסד" עם המבקשת משנעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. התנאים שנקבעו בהחלטה הם תנאים סבירים שלוקחים בחשבון את גובה דמי השכירות שאינם משולמים כבר חודשים ארוכים והם אינם חורגים מהמסגרת המקובלת. התניית עיכוב הפינוי בתשלום דמי שכירות מוגדלים, מקיימת קשר ענייני לערעור ולנזקים שעלולים להיגרם למשיבות כתוצאה מעיכוב הפינוי. נוכח הצהרת המבקשת בדבר מצוקתה הכספית, ספק אם המשיבות יקבלו את דמי השכירות שלהם הן זכאיות. המשיבות מדגישות כי אין כל קשר בין הבקשה לפינוי המבקשת, שהוגשה כאמור בחודש ינואר 2020, לבין משבר הקורונה. משכך, אין כל מקום לעשות שימוש במשבר הקורונה על מנת לכפות על המשיבות להמשיך להשכיר את המושכר למבקשת, מבלי שהיא משלמת את חובותיה. המשיבות מבקשות למצוא כבר עתה שוכר חלופי למבקשת, ולאפשר את פינויו של הנכס. כן מלינות המשיבות על חוסר תום ליבה של המבקשת, אשר כנטען מבקשת לשבת במושכר, לא לשלם על כך ובמקביל לקבל מענקים מהמדינה בגין תקופת הקורונה. עוד נטען כי המבקשת צירפה, הן בבית המשפט המחוזי, הן בהליך דנן, ראיות חדשות שזכרן לא בא בתביעה שנוהלה בבית משפט השלום.
בהחלטה מיום 16.8.2020 נעתרתי לבקשת המבקשת להגיב לתשובת המשיבות. בתגובה, חוזרת המבקשת על טענותיה בבקשה ובכללן כי התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי אינם סבירים. כן צוין כי משלא הגישו בעצמן בקשת רשות לערער על ההחלטה, אין מקום להידרש לטענות המשיבות שנוגעות לסיכויי הערעור או למאזן הנוחות. כן הדגישה המבקשת כי בניגוד לטענת המשיבות, אין מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", אלא ב"גלגול שני".
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבות ובתגובה לה, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.
הבקשה דנן מופנית כאמור אך ורק כלפי התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע פסק הדין לפינוי המושכר. תקנה 467(ב) לתקנות קובעת שבית המשפט שלערעור רשאי להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה נושא הערעור "למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו". בהתאם לתקנה 467(ג), על עיכוב ביצוע בערכאת הערעור, יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות תקנה 364(א)-(ד) שעניינן בבטוחות שעל בעל דין לתת כתנאי לקבלת סעד זמני (רע"א 3780/16 רון נ' עזבון גיטיה, פסקה 13 (24.7.2016)). כפי שנפסק לא אחת, על התנאים לעיכוב הביצוע "לקיים קשר ענייני לערעור ולנזקים העלולים להיגרם למשיב כתוצאה מעיכוב הביצוע" (רע"א 528/16 ג'ראבלי נ' רשיד, פסקה ז (1.2.2016) (להלן: עניין ג'ראבלי); רע"א 3228/14 פנונו נ' מסדר האחיות "סנט אנא" חיפה, פסקה י (29.5.2014) (להלן: עניין פנונו); ע"א 644/10 עזבון רווידאן נ' נג'אר, פסקה 7 (26.10.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1085 (מהדורה 13, 2020) (להלן: גורן); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 377 (מהדורה 3, 2012) (להלן: בן נון וחבקין)). כן נקבע שניתן ללמוד על זהותם של התנאים האמורים בהיקש מהשיקולים העומדים בבסיס מתן סעד זמני בערכאה הדיונית (עניין ג'ראבלי, פסקה ז; עניין פנונו, פסקה י; רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2) 562, 568 (2003); בן נון וחבקין, בעמוד 376). בהקשר אחרון זה נפסק כי על בית המשפט לשקול, לצד הנזק שעלול להיגרם למשיב כתוצאה מאי מימוש פסק הדין, גם את יכולתם הכלכלית של מבקשי הסעד הזמני ואת טיב הנזקים שעלולים להיגרם לכל אחד מהצדדים (רע"א 5780/19 גרינשפון נ' בן הרוש, פסקה 11 (24.10.2019)).
כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי מצא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת בשים לב לכך שהמבקשת שוכרת את הנכס למעלה מ-12 שנים. עם זאת, עיכוב הביצוע הותנה בשורת תנאים ובכללם הפקדת ערבות בנקאית בסך 500,000 ש"ח; עירבון מזומן בסך 360,000 ש"ח; העברת דמי השכירות ותשלומים נוספים בהתאם להסכם; העברת סכומים בגין שיקים שחזרו; וכן "כל תשלום אחר על פי הסכם השכירות, עד להכרעה בערעור". הפקדות אלו, כך נקבע בהחלטה, יבוצעו בפרקי זמן קצרים, כמתואר לעיל. לטענת המבקשת, משמעותם של תנאים אלה היא חסימת גישתה לערכאות ותוצאתם היא פינוי הנכס בפועל, תוך פגיעה בעשרות עובדיה של המבקשת ובצדדים שלישיים. מנגד, טוענות המשיבות כי התנאים האמורים כולם קשורים קשר ענייני לערעור וכי זכותן לממש את פירות זכייתן ולפעול לפינוי המבקשת מהמושכר. זאת ועוד, המשיבות אומדות את הנזק הפוטנציאלי מעיכוב הביצוע בכ-300,000 ש"ח עבור כל חודש שבו המבקשת לא מפנה את המושכר (סעיפים 9, 29 לתשובתן; עלות דמי השכירות החודשית בתוספת הפרשי הצמדה למדד מוערכת על ידי המשיבות בכ-240,000 ש"ח).
שקלתי את הנסיבות שתוארו – ובהן, בין היתר, גובה הסכומים שנקבעו בהחלטה; פרקי הזמן שנקבעו בה; והיות חלקם מצויים במחלוקת בין הצדדים. אני סבור כי יש להציב את מרכז הכובד של תנאי הערובה בנזקים הישירים שעלולים להיגרם למשיבות כתוצאה מעיכוב הביצוע (ע"א 2679/06 חן נ' פז, פסקה 6 (5.7.2006); בש"א 113/89 רובין נ' זהר, פ"ד מג(1) 490, 492 (1989); והשוו בהקשר זה לעניין פנונו, שם התנה בית המשפט עיכוב פינוי נכס בתשלום דמי שכירות בהתאם לפסק דין שניתן בנוגע לאותו הנכס בתביעה מקבילה). במקרה דנן, נזקים אלה הם התשלומים החודשיים שעל המבקשת לשלם למשיבות בהתאם למערך ההסכמי ביניהן ואשר המשיבות חוששות שלא ישולמו להן כפועל יוצא של עיכוב הביצוע (להבדיל מנזקי עבר). משכך, האיזון הראוי בנסיבות העניין מצדיק להורות על הפקדת ערובה שתבטיח תשלומים אלה, בשים לב למועד הדיון בערעור, הקבוע ליום 30.9.2020 (השוו לרע"א 4163/19 גבריאל נ' בנק המזרחי בע"מ, פסקה 8 (25.6.2019), שם נדחתה בקשת רשות לערער על גובה העירבון, שנקבע בהתאם לגובה דמי השכירות לתקופה הצפויה לניהול ההליך). איזון זה מספק, מחד גיסא, מענה לקשיים שעליה הצביעה המבקשת בכל הנוגע לתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי ומבטיח מאידך גיסא כי לא יקופחו זכויות המשיבות (וזאת מבלי להתעלם מסיכויי הערעור, כפי שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, כאמור). בהקשר זה, טענו המשיבות כי חרף מועד הדיון הקרוב, הן לא יודעת מתי תינתן ההכרעה בערעור (סעיף 29 לתשובתן). לקושי מעשי זה, ככל שיתעורר, יכול להימצא מענה במסגרת בקשה לעיון מחדש בתנאי הערובה, וזאת כמובן מבלי שאביע עמדה לגופם של דברים (ע"א 533/11 Blenheim Properties Group Limited נ' חבס – ח.צ השקעות (1960) בע"מ, פסקה 7 (27.4.2011); גורן, בעמוד 1085; כן ראו והשוו: רע"א 2042/15 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים נ' מצדה פרנצ'יסז בע"מ, פסקה 6 (3.6.2015)).
בהינתן האמור לעיל, ובאיזון הכולל בין מכלול השיקולים שנסקרו, אני מורה אפוא על עיכוב ביצוע פסק הדין, בכפוף לתנאים שלהלן שיבואו חלף התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשת תפקיד: סך של 400,000 ש"ח בערבות בנקאית אוטונומית או במזומן בקופת בית המשפט המחוזי; עירבון מזומן בסך 250,000 ש"ח (זאת, בשים לב גם לאמור לעיל בכל הנוגע לסיכויי הערעור); וכן כתב התחייבות עצמית. המבקשת תבצע את ההפקדות האמורות עד ליום 1.9.2020. אם לא תעמוד המבקשת בתנאים האמורים, יפקע עיכוב הביצוע.
סוף דבר: הערעור מתקבל אפוא חלקית. המשיבות יישאו בהוצאות המבקשת בסך 8,000 ש"ח.
ניתן היום, ד' באלול התש"ף (24.8.2020).
ש ו פ ט
_________________________
20055700_M03.docx דפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il