חטיב נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5564-04-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרת: לינדה חטיב נגד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. רשם המקרקעין 3. ועדת העררים באיו"ש 4. חברת קהתי אהוד נכסים 3000 (יו"ש) בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד סני חורי בשם המשיבים 2-1: בשם המשיבה 4: עו"ד הואש-איגר עו"ד מנחם ויצמן; עו"ד אלון נדב פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: עניינה של העתירה שלפנינו, בהחלטת הוועדה לרישום ראשון משנת 2006, שבה נקבע כי חלקות 1 ו-2, גוש 26 באדמות ביתוניא (להלן: המקרקעין) ירשמו על שם המשיבה 4, חברת קהתי אהוד. לטענת העותרת, רישום זה בוצע על בסיס מסמכים מזויפים. בעתירה נטען, כי העותרת היא בתו של ג'מאל חסין חטיב דולה, אשר היה רשום בלוח זכויות לא סופי כבעלים של המקרקעין, שאינם מוסדרים. במסגרת הליך רישום החלקות משנת 2006, החליטה הוועדה לרישום ראשון לרשום את המקרקעין על שמה של המשיבה 4, וזו נרשמה כבעלת המקרקעין בשנת 2007. ביום 12.12.2020 פנתה העותרת, באמצעות בא-כוחה, לקמ"ט רישום מקרקעין במינהל האזרחי, בבקשה לקבלת מסמכים הקשורים לעסקה שבמסגרתה הועברו הזכויות במקרקעין. במענה לבקשה, מיום 3.1.2021, נכתב כי "הזכויות במקרקעין הנ"ל הוכרעו על ידי הגוף השיפוטי המוסמך", וכי המקרקעין עבר לחזקת המשיבה 4 לפני כ-7 שנים. ביום 21.1.2022, הגישה העותרת תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבגדרה התבקש פסק דין הצהרתי, המכריז על ביטול רישום זכויותיה של המשיבה 4 במקרקעין. בהתאם להמלצת בית המשפט כי העותרת תגיש ערר לוועדת העררים הצבאית מכוח הצו בדבר ועדת העררים (יהודה ושומרון) (מס' 172), התשכ"ח-1967 (להלן: ועדת העררים), אשר לה הסמכות לדון בטענותיה, נמחקה התביעה בהסכמת הצדדים (ת"א 52053-01-22 (2.2.2023)). בהמשך לאמור, ביום 21.2.2023, הגישה העותרת ערר לוועדת העררים, שבו ביקשה לתקוף את החלטת הרישום משנת 2006. הערר נדחה, ומכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותרת, הרישום נעשה על סמך יפוי כוח מזויף, ועל כן דינו להתבטל. עוד גורסת העותרת, כי ההליך שהתנהל על-ידי הוועדה לרישום ראשון פגע בזכות הטיעון שלה; וכי החלטת ועדת העררים אינה ממלאת אחר חובת ההנמקה, שכן לא ניתן כל הסבר "מדוע לדעתה אין ממש בטענות המרמה". לבסוף נטען, כי התנהלות המשיבים 2 ו-3 לוקה באי-סבירות, ויש בה משום חריגה מכללי מינהל ציבורי תקין, בכלל זאת פגיעה בעקרון השוויון ובזכותה לקניין. בהחלטה מיום 2.4.2025, הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית תמציתית לטענות הסף. בתגובות מטעם המשיבים 3-1 ומטעם המשיבה 4, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת שיהוי ואי צירוף כלל המשיבים הרלבנטיים. עוד טענו המשיבים 3-1, כי יש לדחות את העתירה גם בשל אי מיצוי הליכים מול גורמי אכיפת החוק, ובגין העדר יריבוּת. זאת, שכן עיקר הטענות המועלות בעתירה, נוגעות לזיוף יפוי כוח ששימש בסיס לרישום המקרקעין על שם המשיבה 4, ואלו אינן מופנות במהותן כלפי המשיבים 3-1. לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, מחמת שיהוי ואי-צירוף משיבים רלבנטיים; כך אציע אפוא לחברַי כי נורה. השיהוי הכבד שדבק בהגשת העתירה – גלוי וברור. ההחלטה מכוחה נרשמו המקרקעין על שם משיבה 4 התקבלה בשנת 2006, ורישום המקרקעין בוצע בשנת 2007 – כ-18 שנים טרם הגשת העתירה. המועד להגשת השגות לגבי העסקה, כמו גם לגבי הרישום – חלף עבר לפני שנים רבות. אף אם אניח כי דבר הרישום הובא לידיעתה של העותרת לראשונה עם קבלת התשובה מן המינהל האזרחי לפנייתה, הרי שבמועד זה נודע לעותרת כי המקרקעין עברו לחזקת המשיבה 4 כ-7 שנים לפני פנייתה. על כן, פניה זו נעשתה, ככל שניתן להבין מטענות הצדדים, בין השנים 2015-2014 – כ-10 שנים עובר להגשת העתירה. אף ניהול ההליכים המשפטיים על ידי העותרת נעשה בעצלתיים, לשון המעטה, תוך שחלפה שנה מקבלת התגובה על-ידי המינהל האזרחי ועד להגשת התביעה לבית המשפט המחוזי; ושנתיים מהחלטת ועדת העררים עד להגשת העתירה דנן. העתירה הוגשה אפוא בשיהוי סובייקטיבי משמעותי ביותר. זאת, מבלי שהוצג טעם שיש בו כדי להצדיק, ולוּ באופן בסיסי, את ההתנהלות האמורה. ברי, כי אין בטענות העותרת באשר לחוסר אמון במערכת המשפט, כמו גם לגבי מגוריה בחו"ל, כדי להצדיק שיהוי כה כבד. העתירה לוקה אף בשיהוי אובייקטיבי, הן בשל הסתמכות צדדים שלישיים על המרשם, הן בהתחשב בהסתמכות משיבה 4 על החלטת ועדת העררים. עסקינן אפוא בשיהוי כבד, שלא ניתן לו הסבר להניח את הדעת; אף לא הוברר מדוע עלינו לדון בעתירה, חרף השיהוי שדבק בה. די בכך לדחות את העתירה על הסף. דין העתירה להידחות גם בשל אי צירוף משיבים רלבנטיים. הלכה עמנו, כי בית משפט זה לא יִדָרֵש לעתירה שלא צורפו לה כל המשיבים הנוגעים בדבר (ראו למשל: בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994); בג"ץ 8122/11 עיריית ירושלים נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, פסקה 5 והאסמכתאות שם (21.12.2011); בג"ץ 4124/22 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי – תל אביב, פסקה 3(7.7.2022) ). בענייננו, העדר צירוף יתר היורשים הנטענים של אביה המנוח, ללא הצגת יפוי כוח המסמיך את העותרת להעלות טענות או לדרוש סעדים בשמם, מעורר קושי מהותי; כזה שיש בו כדי להצדיק, כשלעצמו, את דחיית העתירה על הסף. העתירה נדחית אפוא בזאת. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, י' תמוז תשפ"ה (06 יולי 2025). נעם סולברג משנה לנשיא אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת