קוברום ואח' נ' לממשלה ואח'

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5563-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. ברהנה קוברום 2. גברזביר אמינה נגד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. בית המשפט המחוז תל אביב 3. ABRAHA FAUNA (אסיר) 4. YONTAS KELAB (אסיר) 5. גבריהוט גרדמן עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד יוסי אביגור פסק-דין השופט אלכס שטיין: העתירה שלפנינו תוקפת את הסדר הטיעון שנעשה עם מי שהיו מעורבים באירוע אלימות בין מתנגדי המשטר באריתריאה ותומכיו, במסגרתו קופחו חייו של קרוב משפחתם של העותרים (להלן: המנוח). ביום 30.9.2024 הוגש כתב אישום בתפ"ח 76607-09-24 נגד המשיבים 5-3 (להלן: המשיבים) בו יוחסו למשיבים 4-3 קשירת קשר לביצוע פשע (חבלה חמורה), עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; רצח בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 301א(א)(1) ו-(7) לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. למשיב 3 יוחסו, בנוסף, ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. למשיב 5 יוחסו קשירת קשר לביצוע פשע (חבלה חמורה), עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בהמשך, הודע לבא-כוחם של העותרים כי בעקבות קשיים ראייתיים בתיק מתגבש הסדר טיעון עם המשיבים, במסגרתו הללו יודו בכתב אישום מתוקן ויורשעו לפיו. כן נמסר לבא-כוח העותרים כי בהתאם להסדר הטיעון המוצע, עונשו של המשיב 3 יכלול 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, ואילו על המשיב 4 יוטלו (בין היתר) 5 שנות מאסר בכלא. ביום 17.4.2025 העביר בא-כוח העותרים לפרקליטות את התנגדות העותרים להסדר הטיעון, במסגרתה נטען כי הסדר הטיעון המוצע אינו הולם את חומרת העבירה שביצעו המשיבים – רצח מתוך מניע פוליטי אשר בוצע באכזריות מופלגת. ביום 26.5.2025 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי בעניין הסדר הטיעון. בא-כוח העותרים ביקש לדחות את הצגת הסדר הטיעון לצורך פנייה לבג"ץ, ובקשה זו נדחתה. בתום הדיון הרשיע בית המשפט המחוזי את המשיבים, על בסיס הודאתם, במסגרתו של הסדר טיעון, בעבירות הבאות: כלל המשיבים הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע (חבלה חמורה), עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין; המשיבים 4-3 הורשעו, בנוסף, בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין (המשיב 3 הורשע בשתי עבירות כאמור, והמשיב 4 הורשע בעבירה אחת); המשיב 5 הורשע, בנוסף, בסיוע לגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ו-(2). בעקבות כך, על המשיב 3 נגזר מאסר בפועל לתקופה של 5 שנים ו-3 חודשים; על המשיב 4 נגזר מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים וחודש; ואילו על המשיב 5 נגזר מאסר בפועל של 6 חודשים ו-24 ימים. העותרים טוענים כי הסדר הטיעון הוא בלתי-מידתי ביחס לחומרת העבירה שנעברה – החמורה שבספר החוקים – ונוגד את האינטרס הציבורי. כמו כן, נטען כי הפער בין כתב האישום החמור שהוגש במקור, לבין כתב האישום המתוקן גדול מדי. העותרים מוסיפים וטוענים כי במהלך הדיון מיום 26.5.2025 בפני בית המשפט המחוזי, נוצר מצג שווא לפיו העותרים הסכימו כביכול להסדר הטיעון לכל אורך הליך הגישור, ושינו את דעתם רק בסופו של ההליך, בסמוך לדיון. העותרים טוענים כי ההפך הוא הנכון: הם הציגו עמדה עקרונית וקוהרנטית אשר מתנגדת להסדר הטיעון מראשית הליך הגישור ועד סופו. ליבנו עם העותרים. נסיבות המקרה שלפנינו הן לא פחות ממחרידות. יחד עם זאת, אין מנוס מדחיית העתירה על הסף, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיבים, בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. כידוע, בית המשפט אינו נכנס בנעליהן של רשויות התביעה ואינו מחליף את שיקול דעתן בשיקול דעתו שלו. בהתאם לכך, מידת התערבותו של בית משפט זה בהחלטה של רשויות התביעה להגיע להסדר טיעון היא מוגבלת מאד ושמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מדובר בהחלטות אשר נפגמו בפגמים היורדים לשורש העניין, כדוגמת חוסר סבירות קיצוני (ראו: בג"ץ 2925/19 נגר נ' פרקליטות מחוז צפון, פסקה 10 לפסק דיני (24.6.2019) (להלן: פרשת נגר); בג"ץ 1353/11 שריר נ' פרקליטות המדינה, פסקה 4 (7.4.2011); בג"ץ 5129/21 סטל נ' משטרת ישראל מפלג תביעות תל אביב, פסקה 9 (10.10.2021)). העתירה שלפנינו אינה נופלת בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבותנו. החלטת רשויות התביעה במקרה דנן נשענת על ההנחה כי קיימים קשיים ראייתיים לא מבוטלים בתיק. בידוע הוא, כי התביעה רשאית להתחשב בקשיים הקיימים בחומר הראיות בתיק, ובהשפעתם על הסיכויים הלכאוריים להרשעה או לזיכוי ללא הסדר טיעון. כפי שהוסבר על ידי בפרשת נגר: "כל הסדר טיעון מהווה פשרה, אשר ברוב רובם של המקרים מחליפה את דין האמת לאמיתה. מסיבה זו, פשרות והסדרי טיעון למיניהם זכו למילות הגנאי של אחד ממייסדי תורת המוסר המודרנית, ג'רמי בנתם. בנתם סבר כי פשרה והסדרי טיעון שמשמשים תחליף ליישום הדין כהווייתו הם בגדר מכחישי האמת ושוללי הצדק: "Compromise is […] denial of justice" (ראו: 5 The Works of Jeremy Bentham 35 (John Bowring ed., 1843)). עמדה זו, בה אוחזים העותרים שלפנינו, הינה פשוטה ומובנת. על פי רוב, היא עולה בקנה אחד עם האינטואיציה של הציבור הכללי, שאיננו בקיא ברזי הדין הפלילי, וכן עם תחושותיהם של נפגעי העבירה, משפחותיהם וחבריהם. ברם, עמדה זו לוקה בכשל לוגי ששמו הנחת המבוקש. הסדר טיעון אכן מכחיש את האמת ושולל את הצדק כאשר האמת והצדק הינם ידועים, נמצאים בהישג-יד וניתן להגיע אליהם ללא פשרות והסדרי טיעון. ברם, כאשר האמת והצדק אינם נמצאים בהישג-יד מפאת מחסור בראיות או בשל העדרם של עדי אמת אמינים ומשכנעים, נקודת המוצא משתנה מקצה אל קצה. במקרים שבהם האמת איננה ברורה ואפופה בספקות והצדק איננו בהישג-יד, הסדרי טיעון שהתביעה והנאשמים מגיעים אליהם אינם באים להכחיש שום אמת וממילא אינם שוללים את הצדק. הסדרים אלו הם הכרח בל-יגונה שעושים את המיטב מבחינתו של כל צד להליך. התביעה מקדמת את אינטרס הציבור ואת זה של נפגעי העבירה על ידי כך שהדין הפלילי ייאכף, ולו באופן חלקי, ושהנאשם שביצע מעשה פלילי יורשע בדינו וייענש ולא יהלך חופשי. בדרך זו רוכשת התביעה בעבור עצמה, בעבור נפגעי העבירה ובעבור החברה בכללותה חסינות מפני הסיכון של זיכוי הנאשם והנזקים שאותו זיכוי עלול להסב. נזקים אלו כוללים, בין היתר, את החלשת ההרתעה וכפועל יוצא מכך, חשיפה יתרה של קורבנות בכוח למעשי עבריינות ופגיעה בסדרי החיים התקינים של החברה. הנאשם אף הוא קונה לעצמו חסינות: חסינות מפני הרשעה בעבירה חמורה יותר וקבלת עונש חמור יותר" (ראו: שם, בפסקה 8). בנסיבות דנן, ברי הוא כי לא נפל שום פגם בהחלטה מושא העתירה, לא כל שכן פגם היורד לשורש העניין אשר מקים עילה להתערבותנו. סוף דבר: דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה לעתירה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו תמוז תשפ"ה (11 יולי 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת