יובל אייזנקוט נ. השר לבטחון הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5561/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5561/18 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון העותר: יובל אייזנקוט נ ג ד המשיבים: 1. השר לבטחון הפנים 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופט י' אלרון: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר להורות למשיבים לפרסם נוהל מסודר באשר לאופן עריכת הביקורות על-ידי משטרת ישראל לצורך פיקוח על קיום תנאי חופשה שנקבעו לאסירים היוצאים לחופשה מהכלא. בנוסף, ביקש העותר להורות כי עד לפרסומו של נוהל כאמור, לא תוכל משטרת ישראל להשתמש בטפסים הקיימים לצורך עריכת הביקורות, עליהם אין האסיר חתום, וכי טפסים אלה "לא יהיו קבילים בשום הליך מנהלי ו/או ערכאה שיפוטית כלשהי", כלשונו. 2. הרקע לעתירה דנן וההליכים הקודמים בהם נקט העותר פורטו בהרחבה בהחלטה בבג"צ 3871/18 אייזנקוט מ' השר לביטחון פנים ואח' (8.7.2018), במסגרתה נדחתה על הסף עתירה שהגיש העותר אך לפני מספר חודשים (להלן: העתירה הקודמת). 3. בתמצית, העותר, שהינו אסיר פלילי, נמצא בשלוש פעמים שונות כשהוא מפר את תנאי החופשה אליה יצא מהכלא. לאחר שימוע שנערך לעותר, הוחלט לשלול ממנו את זכותו לחופשות מן הכלא לתקופה של 6 חודשים, מיום 1.8.2017 ועד ליום 31.1.2018 (להלן: ההחלטה). עתירה שהגיש העותר נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בנצרת נדחתה בהחלטה מיום 28.9.2017 (עת"א 57166-07-17 אייזנקוט (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר – מחלקת האסיר זימונים). בקשה שהוגשה לבית משפט זה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה אף היא בהחלטה מיום 16.1.2018 (רע"ב 9744/17 יובל אייזנקוט נ' מדינת ישראל (16.1.2018)). במסגרת שתי ההחלטות עמדו בתי המשפט על כך, כי שירות בתי הסוהר, כרשות מינהלית, אינו כפוף לכללי הראיות הרגילים, כי אם ל"כלל הראייה המינהלית", ומשכך אין לקבל את טענות העותר נגד הראיות ששימשו בסיס להחלטתו, ובכללן – דו"חות הביקורות שנערכו על-ידי משטרת ישראל בעניינו. 4. משנדחתה הבקשה למתן רשות ערעור, הוגשה העתירה הקודמת לבית משפט זה ביושבו כבית דין גבוה לצדק. העתירה הקודמת הוגשה ביום 15.5.2018 – מספר חודשים לאחר תום תקופת שלילת החופשות על פי ההחלטה. עניינה של העתירה הקודמת בבקשת העותר להורות על בטלות השימוע שנערך לו, בעקבותיו הוחלט על שלילת חופשותיו בשל הפרת תנאי שחרורו ממאסר; ובבקשה להורות למשיב 1, השר לביטחון פנים, לפרסם נוהל מסודר באשר לאופן עריכת הביקורות על-ידי משטרת ישראל לצורך פיקוח על קיום תנאי חופשה שנקבעו לאסירים היוצאים לחופשה מהכלא. העתירה הקודמת נדחתה על הסף, נוכח העובדה כי כבר ממועד הגשתה לא היתה העתירה רלוונטית, ככל שהיא מתייחסת לסעד המבוקש של ביטול השימוע שנערך לעותר, שכן פרק זמן שלילת חופשות העותר על פי ההחלטה חלף לו ביום 31.1.2018; ולאור זאת שבית משפט זה, ביושבו כבית דין גבוה לצדק, אינו דן כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות השיפוט המוסמכות, ובכלל זה – על החלטותיו בשבתו כבית משפט לערעורים. 5. העותר לא אמר נואש, ומכאן העתירה שלפנינו. בעתירתו הנוכחית שב העותר על חלק מטענותיו בעתירה הקודמת, לפיהן אין בנמצא כל נוהל או טופס מוסדר של השר לביטחון פנים באשר לאופן עריכת הביקורות על-ידי משטרת ישראל לצורך פיקוח על קיום תנאי חופשה שנקבעו לאסירים היוצאים לחופשה מהכלא. לעמדת העותר, יש להורות על פרסום נוהל כאמור, במסגרתו ייקבע כי על השוטרים העורכים את הביקורת להחתים את האסיר על דו"ח הביקורת שבוצעה, ולחילופין לנמק מדוע האסיר אינו חתום עליו. לשיטתו, על הטופס להכיל "לפחות" שלוש חתימות: חתימת השוטר עורך הביקורת, חתימת האסיר וחתימת עד נוסף לחתימה. לפי הטענה, הסתמכות על טופס עריכת הביקורת במתכונתו הנוכחית, מבלי שהאסיר חתום עליו, "מנוגדת לדיני הראיות ואף לכלל הראיה המינהלית", כהגדרתו. 6. דין העתירה להידחות על הסף. העתירה חוזרת ומעלה את אותן טענות שהועלו על-ידי העותר בעתירה הקודמת שנדחתה על הסף אך לפני ימים מספר. בקשת העותר להורות על פרסום נוהל, אינה אלא כסות לטענותיו נגד קבילות הראיות שעמדו בבסיס ההחלטה בעניינו, ונדחו במסגרת ההליכים הקודמים. ממילא אין מקום לשוב ולהידרש אליהן, שוב, במסגרת העתירה דנן. 7. העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובת המשיבים ובשל היות העותר אסיר המרצה עונש מאסר בפועל, לא יינתן צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב באב התשע"ח (‏24.7.2018). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18055610_J01.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il