חגולי ואח' נ' כב' רשם ההוצאה לפועל בתל אביב ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5558/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותרים: 1. ציון חגולי 2. עזרא רג'ואן נ ג ד המשיבים: 1. כב' רשם ההוצאה לפועל בתל אביב 2. אילונה צוברוצקי 3. בנק לאומי לישראל 4. עו"ד שאול ברגרזון, כונס נכסים 5. אמריקה- ישראל רמת אביב החדשה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד ברוך חכים; עו"ד רז בן-ארצי פסק-דין השופטת ר' רונן: בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה על ביטול החלטה של כב' רשם ההוצאה לפועל אוהד אשר מלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (להלן: הרשם) מיום 2.8.2022 (להלן: ההחלטה), שהתקבלה בתיק הוצאה לפועל המתנהל כנגד המשיבה 5 (תיק 01-33795-13-0, להלן: תיק ההוצאה לפועל). החלטת הרשם נוגעת לשימוש וחזקה בנכס הרשום לטענת העותרים, שאינם צד לתיק ההוצאה לפועל, בבעלותם (להלן: הנכס). לטענת העותרים ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות, בניגוד להחלטות קודמות ולפסקי-דין חלוטים, תוך פגיעה בזכויותיהם ומבלי שניתנה להם הזדמנות להעלות את טענותיהם בפניו. משכך – לטענתם יש לבטלה. העותרים טענו כי מאחר שהם אינם צד להליך המתנהל בתיק ההוצאה לפועל, לא עומדת להם זכות ערעור על ההחלטה. לכן, לשיטתם, הדרך לתקוף את ההחלטה היא על-ידי הגשת עתירה לבג"ץ. עוד טענו העותרים כי לבית משפט זה מוקנית במקרים חריגים סמכות להוציא צווים כנגד החלטות של הרשם, וכי בהתאם לפסיקה המקרה דנן הוא אחר המקרים החריגים שבהם יש לעשות כן. תמצית ההליכים בין הצדדים ביום 27.4.2006 נחתם בין העותרים למשיבה 5 הסכם למכירת הנכס (להלן: הסכם המכר). העותרים טענו כי המשיבה 5 לא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם להסכם המכר, ומנגד טענה המשיבה 5 כי היא עמדה בתשלום מלוא התמורה. טענות אלו נדונו במספר ערכאות בתביעות שהגישו שני הצדדים. בהמשך, ביום 2.1.2019 שלחו העותרים הודעת ביטול להסכם המכר. לצורך מימון רכישת הנכס נטלה המשיבה 5 הלוואה מהמשיב 3, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק) ומשכנה לטובתו את זכויותיה בנכס. משהמשיבה 5 לא פרעה את חובותיה כלפי הבנק, נפתחו כנגדה הליכים למימוש זכויות הבנק בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב – הוא תיק ההוצאה לפועל נושא העתירה דנן, והמשיב 4 מונה ככונס הנכסים (להלן: כונס הנכסים). בנוסף, בשנת 2015 נפתח הליך פשיטת רגל כנגד בעל המניות היחיד של המשיבה 5 (פש"ר 12712-05-15) ובשנת 2016 נפתח הליך לפירוק המשיבה 5 (פר"ק 7568-02-16). במסגרת תיקים אלו הוצאו כנגד הבנק וכונס הנכסים צו איסור דיספוזיציה. ביום 21.2.2019 הגיש כונס הנכסים בקשה להסרת צו איסור הדיספוזיציה על מנת שהבנק יוכל להמשיך בהליכי מימוש הנכס במסגרת תיק ההוצאה לפועל. ביום 20.8.2019 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת א' לושי עבודי) לפיה הוסר צו איסור הדיספוזיציה בכפוף לכך שכונס הנכסים ישמור על זכויות צדדי ג' בנכס ככל שישנן כאלה. ביום 31.5.2020 הגישה המשיבה 5 המרצת פתיחה (ה"פ 65758-05-20) במסגרתה ביקשה כי זכויות הבעלות בנכס ירשמו על שמה. ביום 10.12.2020 קבע בית המשפט (השופט ע' מאור) שיש לסלק את התביעה על הסף מאחר שבאותו המועד טרם ניתן אישור לניהולה על-ידי בית משפט של פירוק. ביום 30.6.2020 הגישו העותרים המרצת פתיחה לבית משפט המחוזי מרכז כנגד הבנק וכונס הנכסים, ובהמשך צורפה גם המשיבה 5 כמשיבה (ה"פ 73232-06-20, להלן: המרצת הפתיחה מטעם העותרים). הם עתרו בה בין היתר כי החזקה בנכס תימסר להם; עוד ביקשו העותרים לקבל דין וחשבון על כל ההכנסות שהתקבלו כדמי שכירות בנכס מאז מינוי כונס הנכסים; ולהצהיר כי החל מיום 6.1.2019 ועד למסירת החזקה לידיהם הם זכאים לקבל את דמי השכירות שנגבו מהנכס. בהליך זה הוגשו סיכומים וטרם ניתן בו פסק-דין. יצוין כי במסגרת הליך זה הגישו העותרים בקשה לסעד זמני שיורה לבנק ולכונס הנכסים לעצור כל פעילות הכרוכה במכירת הנכס. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת א' רבינוביץ ברון) ביום 16.12.2021. ביום 28.11.2021 פרסם כונס הנכסים הזמנה להציע הצעות למכירת זכויות המשיבה 5 בנכס. כעולה מנספח 13 לעתירה, נחתם בין המשיבה 5 לחברת פ.ק.ד נכסים והשקעות בע"מ (להלן: חברת פ.ק.ד) הסכם למכירת הנכס. ביום 7.12.2021 הגישו העותרים לרשם ההוצאה לפועל בקשה להצטרף כצד לתיק ההוצאה לפועל. בקשה זו נדחתה על-ידי הרשם ביום 2.1.2022. ערעור שהוגש על החלטה זו לבית משפט השלום בתל אביב יפו נדחה גם הוא ביום 1.3.2022. בית משפט השלום (השופט ע' יריב) קבע כי ממילא אין בסמכותו של הרשם להכריע בטענות הנוגעות לזכויות הנטענות של העותרים בנכס. עוד נקבע כי היה על העותרים לפנות להליך המשפטי המתאים לצורך בירור טענתם לפיה הסכם המכר בוטל כדין, ולבקש מהערכאה הרלוונטית לעכב את הליכי המכר. ביום 11.7.2022 ניתנה החלטה נוספת על-ידי הרשם – היא ההחלטה נושא העתירה דנן. עניינה של ההחלטה הוא בטענה של שוכרת הנכס (היא המשיבה 2 דכאן) כי הן העותרים והן חברת פ.ק.ד דורשים שהיא תחתום עימם על חוזה שכירות. הרשם קבע באותה החלטה כי על השוכרת לחתום על הסכם עם חברת פ.ק.ד שרכשה את הנכס כדת וכדין ולא עם העותרים שאינם הבעלים של הנכס. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. כידוע, בית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הרשם. הדרך לתקוף את החלטת הרשם קבועה בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (ראו: סעיף 80(ב) לחוק). בהקשר זה טענו העותרים כאמור כי אין להם זכות להשיג על החלטת הרשם בדרך הקבועה בחוק ההוצאה לפועל, מאחר שאינם צד להליך. אכן, ככלל, רק מי שהוא "צד" להליך יכול לערער על הכרעה שיפוטית הפוגעת בו. יחד עם זאת, אין זה מן הנמנע כי העותרים היו רשאים לערער על ההחלטה עצמה, הגם שהם לא היו כאמור צד להליך במסגרתו היא ניתנה. כך, בפסיקה הוכרו מקרים בהם ניתנה זכות ערעור גם למי שלא היה צד פורמאלי להליך. זאת אם התקיים הליך שההכרעה בו פגעה בזכות "הופלדיאנית" שלו, היינו הביאה לשינוי מערך החובות והזכויות שלו (ראו: בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 670 (1990); בג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה, פ"ד נב(3) 721, 729 (1998); בש"פ 3027/19 כאמל נ' פרקליטות המדינה (11.6.2019)). במקרה דנן, עניינה של ההחלטה נושא העתירה הוא בטענה של שוכרת הנכס כי הן העותרים והן חברת פ.ק.ד דורשים שהיא תחתום עימם על חוזה שכירות. בהחלטה דן הרשם בין היתר במכתב שקיבלה השוכרת מבא-כוח העותרים ובטענות העולות ממנו, וכן בהחלטה של בית המשפט המחוזי (מרכז) בהמרצת הפתיחה מטעם העותרים. מכאן שהרשם דן במסגרת ההחלטה בזכויות העותרים בנכס. יתרה מכך, וזה העיקר: בסופו של דבר, קבע הרשם כי על השוכרת לחתום על הסכם עם חברת פ.ק.ד, ולא עם העותרים. הכרעה זו היא הכרעה המשפיעה באופן מהותי וישיר על זכויותיהם של העותרים. משעומד לרשות העותרים סעד חלופי בדמות אפשרות להגיש ערעור על החלטת הרשם, בית משפט זה יימנע מלדון בעניין (בג"ץ 2222/06 לוי נ' מיקה (12.3.2006); בג"ץ 1783/20 שאמס נ' רשות האכיפה והגבייה (6.8.2020)). כעולה מהאמור לעיל, העותרים ביססו את עתירתם על טעם נוסף: טענתם לפיה החלטת הרשם ניתנה בחוסר סמכות ולכן יש להורות על ביטולה. סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה קובע כי לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ יש סמכות ליתן סעד למען הצדק. הפסיקה הכירה בסמכותו של בג"ץ להוציא תחת ידיו צווים כנגד בתי המשפט השונים, אך זאת רק במקרים חריגים ובעילות מצומצמות. אחת מהעילות שהוכרה בהקשר זה היא כאשר ההחלטה התקבלה תוך חריגה מסמכות (ראו למשל: בג"ץ 7172/97 כרמקס בע"מ נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (7.1.1998)). האם מקרה זה הוא מקרה בו חרג הרשם מסמכויותיו באופן המצדיק התערבות של בית משפט זה? העותרים טענו כי לרשם אין סמכות להכריע בשאלות הנוגעות לשימוש וחזקה בנכס או להכריע בשאלות הנוגעות לבעלות במקרקעין, וכי הסמכות לדון ולהכריע בשאלות אלה נתונה לבית משפט השלום ולבית המשפט במחוזי בהתאמה (סעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). מהחלטת הרשם מיום 3.2.2022 בתיק ההוצאה לפועל עולה שגם הוא היה מודע להיעדר סמכותו להכריע בזכויות הצדדים בנכס. אולם עיון בהחלטה נושא ההליך דנן מעלה כי הרשם היה סבור ששאלת בעלותם של העותרים בנכס הוכרעה וכי אף ששינוי רישום הבעלות התעכב, השינוי הוא עובדה מוגמרת (ראו: סעיף 5 להחלטה). כמו כן, הרשם נדרש להחלטת בית המשפט המחוזי (מרכז) מיום 16.12.2021 בהמרצת הפתיחה שהגישו כאמור העותרים כנגד המשיבים 3-5. כעולה מההחלטה, הרשם היה סבור כי מהחלטה זו עולה כי גם אם המרצת הפתיחה תתקבל, העותרים לא יקבלו את הנכס שנמכר זה מכבר לחברת פ.ק.ד וכי העותרים זכאים לכל היותר לסעד כספי (סעיפים 6-7 להחלטה). היינו, מהחלטתו של הרשם עולה כי הוא לא ביקש לתת מענה משפטי לסכסוך בין העותרים לבין המשיבים 2-5 או לקבוע בעצמו את זכויותיהם של העותרים או של מי מהמשיבים בנכס נושא החלטתו, אלא הוא התיימר "לתרגם" את קביעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי וליישמן. ככל שהעותרים סבורים שהרשם טעה בפרשנות שנתן להחלטת בית המשפט המחוזי (מרכז), או כי הוא התעלם מהחלטות שיפוטיות אחרות בעניינם, הדרך לתקוף זאת היא בדרך של ערעור על החלטותיו, בהתאם לאמור בדרך הקבועה בסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל. אינני מחווה דעה ביחס לשאלה האם עמדו או עומדים לרשות העותרים אמצעי פעולה אחרים ביחס לנכס ולזכויותיהם הנטענות בו. אזכיר רק כי העותרים גם פנו לבית המשפט המחוזי מרכז בבקשה לסעד והליך זה עודו תלוי ועומד. במסגרת זו הם עתרו גם לסעד זמני של עיכוב הליכי ההוצאה לפועל (ונדחו). כל ההליכים הללו הם הליכים אזרחיים בהם היו העותרים רשאים לנקוט. הפנייה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ אינה אחד מאפיקי הפעולה שעמדו לרשותם. לאור כל האמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה - אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' באלול התשפ"ב (‏28.8.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22055580_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il