ציונית מזרחי נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון עפס"פ 55568-09-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא (בדימ') עוזי פוגלמן המערערת: ציונית מזרחי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח) בת"פ 11173-04-22 מיום 15.9.2024 בשם המערערת: עו"ד רפאל מכתבי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח) בת"פ (מחוזי י-ם) 11173-04-22 מיום 15.9.2024 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. עניינו של ההליך שלפניי בכתב אישום שהוגש נגד המערערת ונאשמת נוספת, שבמסגרתו יוחסו לאחרונות עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי; תקיפת קטין חסר ישע על ידי אחראי; ותקיפת קטין חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. ביום 4.7.2024 התקיים דיון במעמד הצדדים שבמסגרתו העידה המערערת ואף נחקרה בחקירה נגדית (להלן: הדיון מיום 4.7.2024). להלן יתואר החלק בחקירתה הנגדית של המערערת שרלוונטי להכרעה בערעור שלפניי: "[המערערת – ע' פ']: תראי, זה לא בסדר בכלל מה שעשיתי ומה שעשינו בוא נגיד בכללית. זה לא היה אמור לקרות, לא צריך לעשות את הדברים האלה וזה לא היה אמור לקרות. אבל אני פשוט אומרת לך הכי נכון שזה לא היה צריך להגיע לכל המצב הזה. לא היה צריך לקרות מצב כזה. אני לא יודעת. [...] [המערערת – ע' פ']: הנה שמה בחקירות כשחקרו אותי אמרתי להם בדיוק מה שזה, גם שם אמרתי להם אותו דבר. אני מודה שעשיתי דברים, זה לא שהכחשתי את זה. אני הודיתי בזה. [...] [המערערת – ע' פ']: תראי, זה לא משהו שאני באתי מובן מאליו להתעלל בהם בצורה אכזרית או בצורה כואבת או אני לא יודעת מה. אני לא יודעת. אני עשיתי דברים ואני מודה בזה ואני עשיתי את הטעות שלי. והיום אני אומרת בדיעבד כל מה שאני רואה מהחקירה שחקרו אותי ואמרו לי. [המותב – ע' פ']: אני חייבת לשאול, אם את מודה למה את מנהלת את התיק? [המערערת – ע' פ']: איך? [המותב – ע' פ']: אם את מודה בכל, למה את מנהלת את התיק? [ב"כ המערערת – ע' פ']: היא לא מודה גברתי, היא נותנת הסבר. [המותב – ע' פ']: אוקי. כן" (פרוטוקול הדיון מיום 4.7.2024, בעמ' 421-420, ש' 32-27 וש' 15-1). ביום 8.9.2024 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב שבמסגרתה טענה, בעיקרם של דברים, כי השאלה שהפנה המותב למערערת במסגרת הדיון מיום 4.7.2024 מלמדת על נעילת דעתו בעניינה ועל קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. בתוך כך נטען, כי שאלתו של המותב מעידה על קבלתו את האישומים שמיוחסים למערערת, וזאת הגם שדבריה של האחרונה במסגרת הדיון מיום 4.7.2024 התייחסו לסרטונים שהוצגו לה במסגרת החקירה הנגדית אך לא לאופן שבו תוארו בכתב האישום. לבסוף, המערערת טענה כי במסגרת החלטה מיום 23.8.2024 ציין המותב כי שאלתו בדיון מיום 4.7.2024 נועדה כדי להבין את הפער בין תשובותיה של המערערת במסגרת החקירה הנגדית לבין התייחסותה למעשים שיוחסו לה במסגרת כתב התשובה שהגישה, וכי אף בהחלטה זו יש כדי ללמד על נעילת דעתו בעניינה. ביום 15.9.2024 דחה המותב את בקשת הפסלות וקבע כי בנסיבות העניין לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים שיצדיק את העברת הדיון לפני מותב אחר. המותב קבע, בין היתר, כי אין בשאלת ההבהרה שהפנה למערערת בדיון מיום 4.7.2024 כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים; וכי ממילא השאלה נועדה כדי להבין האם האחרונה מודה בעובדות כתב האישום בשים לב לתשובותיה במסגרת החקירה הנגדית, ולצורך גידור המחלוקות שמצריכות הכרעה. בנוסף, צוין כי לאורך ההליך בעניינה של המערערת ציין המותב מספר פעמים – לרבות במסגרת הדיון מיום 4.7.2024 – כי "המחלוקות בין הצדדים [...] יוכרעו רק לאחר שלב הסיכומים בכתב ובעל-פה, שאז הצדדים יוכלו לפרוס את מלוא טענותיהם הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי" (שם, בעמ' 4). לבסוף, קבע המותב כי "בשום שלב וגם כעת, דעתו של בית המשפט לא ננעלה ולמעשה טרם גובשה, ובוודאי שטענות הצדדים במישור העובדתי והמשפטי ייבחנו בלב פתוח ובנפש חפצה" (שם, בעמ' 5). מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות נושא ההליך, ושבצדו התבקש עיכוב ההליך נושא הערעור. המערערת טוענת, בעיקרם של דברים, כי השאלה שהפנה אליה המותב במסגרת הדיון מיום 4.7.2024 מלמדת על נעילת דעתו בעניינה ועל אימוץ העובדות שמיוחסות לה בכתב האישום. משכך, לשיטת המערערת, קיים חשש ממשי למשוא פנים שמקים עילה להעברת הדיון לפני מותב אחר, וכי אף שיקולים של מראית פני הצדק מצדיקים את פסילתו של המותב. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אמת המידה בבחינת קיומה של עילה לפסילת המותב היושב בדין היא קיומן של נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בניהול ההליך (ע"פ 4180/24 דביר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (28.5.2024); ע"פ 2439/24 גודמן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (21.5.2024)). בנוסף, כידוע, אך במקרים נדירים ייקבע כי הפעילות השיפוטית כשלעצמה – ובתוך כך אמירותיו של המותב – מבססת חשש ממשי למשוא פנים שיקים עילת פסלות (ע"פ 4365/24 אבו סבית נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (30.5.2024); ע"פ 3946/24 אלפסי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (19.5.2024)). כאמור, טענתה העיקרית של המערערת מכוונת לשאלתו של המותב במסגרת הדיון מיום 4.7.2024 "אם את מודה למה את מנהלת את התיק?" (פרוטוקול הדיון מיום 4.7.2024, בעמ' 421, ש' 11). ואולם, כפי שציין המותב בהחלטת הפסלות נושא הערעור, שאלה זו נועדה לברר את גדר המחלוקת בין הצדדים, בשים לב לתשובותיה של המערערת במסגרת החקירה הנגדית שבמסגרתן ציינה, בין היתר, כי "אני מודה שעשיתי דברים, זה לא שהכחשתי את זה. אני הודיתי בזה" (שם, בעמ' 421, ש' 3-2). איני סבור כי שאלה זו של המותב עולה כדי אותם מקרים נדירים וחריגים שבהם תקים אמירה של המותב עילת פסלות, וממילא לשיטתי אין בשאלה זו כדי להעיד על נעילת דעתו של המותב או על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 8431/23 אבוחצרה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (30.11.2023); ע"פ 7973/23 אמר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (16.11.2023)). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי בנסיבות המקרה קמה עילה לפסילתו של המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ההליך נושא הערעור. ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ה (15 דצמבר 2024). עוזי פוגלמן ממלא מקום הנשיא (בדימ')