פז יצחק-וינברג ,עו"ד נ. מגדל השעון ביפו בע"מ

החלטה בתיק רע"א 5550/18 בבית המשפט העליון רע"א 5550/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. פז יצחקי-וינברגר ,עו"ד 2. ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ ג ד המשיבה: מגדל השעון ביפו בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.7.2018 בע"א 20126-06-17 על-ידי כבוד השופטת ש' דותן בשם המבקשים: עו"ד פז יצחקי-וינברגר בשם המשיבה: עו"ד אסי רוטברט פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.7.2018 (ע"א 20126-06-17, השופטת ש' דותן). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה, חברת מגדל השעון ביפו בע"מ, על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי נ' גרוסמן מיום 18.5.2017 בעניין סיווג ההליך המתנהל בין הצדדים (ה"פ 54444-03-16). רקע והליכים קודמים 2. חברת ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ, היא המבקשת 2 (להלן: המבקשת), היא בעלת מניות במשיבה. המבקש 1, עו"ד פז יצחקי-וינברגר, מייצג את המבקשת (להלן: המבקש). לטענת המשיבה, המבקשת הביעה רצונה לרכוש ממנה זכויות בנייה לא מנוצלות בבניין שבבעלותה, הבנוי על חלקה 101 בגוש 7010. להוכחת רצינות כוונותיה, כך נטען, ביום 11.2.2016 הפקידה המבקשת בידי המבקש שיק על סך של 5,000,000 שקלים לפקודת המשיבה, כמקדמה על חשבון התשלום עבור זכויות הבנייה. בהמשך לכך, פנתה המשיבה למבקש וביקשה ממנו לקבל לידיה את השיק בהתאם למוסכם. אולם, ביום 16.2.2016 המבקש דחה בקשה זו בהסבירו כי הצעת המבקשת לרכוש את זכויות הבנייה מהמשיבה כבר אינה בתוקף. 3. בשלב זה פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה שנשאה את הכותרת "בקשה למתן הוראות לנאמן" וכוונה כלפי המבקש. המבקשת עצמה הוגדרה בהליך זה כמשיבה פורמלית בלבד. המשיבה ביקשה כי בית המשפט המחוזי יורה למבקש למסור לה את השיק, בהתאם למוסכם. בתמצית, המשיבה טענה כי המבקשת חזרה בה לאחר שנכרת ביניהן חוזה מחייב, ובכך הפרה אותו. בתגובה, המבקשים הגישו בקשה לסילוק ההליך על הסף, וטענו, בין השאר, כי מדובר בהליך תיאורטי, שכן השיק לא נמסר מעולם למבקש. עוד נטען, כי מכל מקום, אפילו היה השיק בידי המבקש, מדובר בתובענה כספית שלא שולמה בגינה האגרה המתאימה – ומטעם זה יש לדחותה על הסף. 4. ביום 30.4.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסילוק ההליך על הסף (ה"פ 54444-03-16, השופטת ד' קרת-מאיר). בית המשפט המחוזי קבע כי אין מדובר בהליך תיאורטי, וכי המחלוקות העובדתיות והמשפטיות בין הצדדים ראויות לבירור. עוד הורה בית המשפט המחוזי, כי הטענה בכל הנוגע לאי-תשלום אגרה מספקת תועבר לבירור והכרעה של רשם. בהמשך לכך, קבעה רשמת בית המשפט המחוזי כי נוכח מהות הסעד המבוקש בהליך – קבלת הסכום הכספי שהופקד בידי המבקש – מדובר בתביעה כספית, ועל כן על המשיבה לשלם תוך שלושים ימים אגרה מתוקנת על-פי שווי השיק (כפי שמורים תקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) ופרט 8 לתוספת לתקנות). 5. להשלמת התמונה, יצוין כבר עתה כי בקשות רשות הערעור שהגישו שני המבקשים על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לסלק על הסף את ההליך נדחו ביום 14.6.2017 (רע"א 3940/17 ו-רע"א 3941/17, השופט נ' סולברג). 6. בהמשך להשתלשלות האירועים שתוארה הגישה המשיבה ערעור על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי, ובו טענה כי הסעד המבוקש על ידה הוא "צו עשה" כלפי המבקש, שהאגרה בגינו היא מופחתת (לפי תקנה 3 לתקנות ופרט 10 לתוספת לתקנות). כן נטען בערעור, כי חיובה של המשיבה באגרה על-פי סכום השיק עלול לגרום בעתיד לתשלום "כפל אגרה", אם יתעורר הצורך להגישו לביצוע בהליך הוצאה לפועל ולתובעו במסגרת של תובענה שטרית. יצוין כי לבקשתו של בית המשפט המחוזי המדינה הגישה את עמדתה בנושא וטענה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת, ועל כן דין הערעור על החלטתה להידחות. בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי יש לסווג את ההליך כ"הליך שאינו ניתן לביטוי בכסף". בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי המבקש לא נתבע לשלם את סכום השיק אלא רק למסור אותו, וכי המבקשת היא צד פורמלי בלבד להליך מאחר שלא התבקש ביחס אליה סעד כלשהו. מסירת השיק, כך נקבע, רק תפתח בפני המשיבה את הדרך לדרוש מהמבקשת – בהליך עתידי – את פירעונו. בקשת רשות הערעור והתגובה לה 7. בקשת רשות הערעור דנן מכוונת, על-פי הנטען בה, כלפי "מספר שגגות חמורות" שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטת המבקשים, המשיבה מנסה לעקוף את הקבוע בתקנות, תוך היתלות בהליך מלאכותי ותיאורטי. בהמשך לכך, נטען כי בית המשפט המחוזי יצר "נתיב עוקף אגרה" במסגרתו ניתן להסוות תביעה כספית באמצעות המרצת פתיחה שבה מתבקש צו עשה למסירת שיק או שטר אחר, המוגדרים כ"חפצים" נטולי ערך כספי כשלעצמם. לגישת המבקשים, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא בעל השלכות רוחב בהקשר זה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי יש טעם לפגם בכך שהמותב בבית המשפט המחוזי ישב בערעור על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי, הגם שזו פסקה בעבר בעניינו של קרוב משפחה מדרגה ראשונה של המותב – דבר אשר לדבריהם הובא לידיעתם רק לאחר מתן פסק הדין. 8. ביום 10.10.2018 הוריתי כי המשיבה תגיש תגובתה לבקשה. תגובה זו נתקבלה ביום 22.10.2018, ובה טענה המשיבה כי אין מדובר בבקשה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן רובה המכריע נסב סביב טענות עובדתיות הנוגעות לעניינם הפרטי של הצדדים. המשיבה ביקשה לסמוך ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאותיה ואף בהוצאות לדוגמה לטובת אוצר המדינה, בשל הטענות הקשות שהעלו המבקשים נגד המותב בבית המשפט המחוזי. טענות אלו הוגדרו על-ידי המשיבה "קונספירטיביות", ונטען כי בלאו הכי המקום הראוי להעלותן הוא בבקשה לפסילת שופט ולא בגדרי הבקשה דנן. דיון והכרעה 9. אכן, אמת המידה לקבלת בקשת רשות ערעור מסוג זה היא מצמצמת. עם זאת, בנסיבות העניין מצאנו כי יש הצדקה להיעתר לבקשה ולדון בה כאילו הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, חרף התנגדותה של המשיבה, משלא נמצא כי הדבר פוגע בזכויותיה הדיוניות (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 3762/11 עיזבון רחימי נ' חריזי (16.1.2012)). זאת, בשים לב לחשיבות המעשית הרבה של סוגיית סיווג ההליכים לצורכי אגרה ונשיאה מתאימה בעלויות ההליכים על-ידי הצדדים להם. בהמשך לכך, לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל גם לגופו. 10. בתמצית, השאלה שהבקשה מעוררת היא באיזה אופן יש להחיל במקרה זה את תקנה 3(1) לתקנות. תקנה זו מורה על תשלום אגרה מופחתת, בין השאר, כאשר מדובר בתובענה למתן צו עשה, אך מחריגה מקרים שבהם מדובר ב"תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור". בעבר כבר נפסק כי יוכלו להיכנס בגדר תקנה זו גם הליכים שניתן להעריך את שווי הסעד הנדרש במסגרתם (ראו: רע"א 3027/07 רשות השידור נ' קיבוץ אורים, בפסקה 8 (9.8.2009); רע"א 9451/11 אלדן נ' מימון, בפסקה 4 (11.4.2012); ע"א 7019/14 ‏שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' יעקב פרג'י (16.5.2018), בפסקאות 45-44)). לא כך הדבר הוא בענייננו: אם תתקבל תביעת המשיבה – ואין בדברים כדי להעיד על סיכויי התביעה כהוא זה – היא תקבל לידיה שיק בשווי 5,000,000 שקלים. המדובר אפוא בסעד כספי מובהק שאינו צריך לחסות תחת תקנה 3(1) לתקנות (ראו והשוו: רע"א 783/05 ענבי נ' קורן (20.6.2006); רע"א 9920/17 כהן סולל נ' KEYRUS SA FRANCE, בפסקאות 13-11 (12.4.2018)). 11. אין לקבל גם את טענת המשיבה כי אין לחייבה בתשלום אגרת "תביעה לסכום כסף קצוב" (כאמור בפרט 8 לתוספת לתקנות) משום שקבלת השיק מהווה רק את "תחילת הדרך", מאחר שהיא עשויה לגרור הליכים משפטיים נוספים. במידה לא מבוטלת טענה זו רלוונטית גם בנוגע להליכי הוצאה לפועל המתבצעים ביחס לחיוב שנפסק ב"תביעה לסכום כסף קצוב", שביחס אליה אין משלמים אגרה מופחתת (ראו פרט 8 לתוספת לתקנות שצוין לעיל, וכן פרט (א)(1) לתוספת לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968)). יותר מכול, דומה שטענה זו מחלישה דווקא את טענותיה של המשיבה אשר בחרה שלא לתבוע את המבקשת במישרין. 12. משהגענו למסקנה זו, ראוי להשיב את החלטת הרשמת על כנה גם בכל הנוגע לכך שההליך יתברר כתביעה כספית ולא על דרך של המרצת פתיחה. 13. לא נוכל לסיים את דברינו כשאנו מתעלמים מהטענות הקשות שהעלו המבקשים בכל הנוגע למותב הדן בערעור בבית המשפט המחוזי, תוך שהם לא חוסכים בהטחת האשמות בוטות וספקולטיביות. מוטב היה לטענות אלה שלא היו עולות, ולא כל שכן בהליך שאף אינו מתאים לכך. 14. סוף דבר: דין בקשת הרשות לערעור והערעור עצמו להתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי בטלה בזאת, והחלטת הרשמת תעמוד בתוקף. בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בחשון התשע"ט (‏7.11.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 18055500_A05.doc עי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il