ישי מדטוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 555/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 555/03 ע"פ 566/03 בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בע"פ 555/03: ישי מדטוב המערער בע"פ 566/03: אנדריי גורבטוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 422/00 שניתנו ביום 9.12.02 על ידי כבוד סגן הנשיא ח' פיזם, והשופטים ש' שטמר ור' שפירא תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשס"ד (01.12.03) בשם המערער בע"פ 555/03: עו"ד אלון נשר בשם המערער בע"פ 566/03: עו"ד פריס בריק בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ פסק-דין 1. שני המערערים, ישי מדטוב (להלן: ישי) ואנדרי גורבטוב (להלן: אנדרי), הורשעו על ידי בית המשפט המחוזי בעבירת רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, ובעבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. העונש אשר הוטל על המערערים בגין עבירת הרצח הוא מאסר עולם, ובאשר לעבירת השוד - נחלקו הדעות בבית המשפט המחוזי. על פי דעת הרוב של סגן הנשיא פיזם והשופט שפירא, הוטל על המערערים עונש מאסר ל-10 שנים, מתוכו 5 שנים חופפות לעונש המאסר עולם ו-5 שנים במצטבר לו. דעת המיעוט של השופט שטמר היתה, שהעונש ההולם הוא 7 שנות מאסר בחופף לעונש מאסר העולם. ערעור המערערים הינו על הרשעתם בדין, ולחילופין על גובה העונש. 2. המנוחה, גב' מרים דונר ז"ל, ילידת שנת 1913 (להלן: המנוחה), גרה בדירה סמוכה לזו בה התגורר אנדרי יחד עם סבו, כשקיר מפריד בין הדירות. ביום 10.11.00 בשעה 04:00 בקירוב פרצו המערערים דרך חלון מרפסת של דירתם לדירת המנוחה, בכוונה לגנוב רכוש שיימצא בדירה. על פי קביעות בית המשפט - ועל כך אין, למעשה, חולק - במהלך שהותם של המערערים בדירה הותקפה המנוחה קשות. כפי שהוכח, היא הותקפה בכל חלקי גופה באמצעות דקירות מברג וסכין, ובנוסף הוכתה על ידי "מכשיר נוקשה" וכן חנקוה. על פי חוות דעת המומחה ד"ר קוגל, היא מצאה את מותה כתוצאה ממעשי תקיפה אלה עקב אובדן דם מהדקירות שנדקרה, בשילוב עם תשניק מכני. חלק מהדקירות שנדקרה - בצוואר ובלחי הימנית - נגרמו על ידי מכשיר אחד; וחלקן - בראש מצד ימין ושאר הדקירות בצוואר, נגרמו על ידי חפץ בעל קצה צר וגוף מאורך. לאחר הפגיעה במנוחה, המשיכו המערערים בכוונותיהם לשדוד את המנוחה, ונטלו עמם מתכשיטיה. שוטרים הוזעקו לדירה על ידי שכנה ששמעה רחשים מתוכה, ובהגיעם של אלה בסמוך לדירה, קפצו המערערים מהקומה בה נמצאת דירת המנוחה, בכוונה להימלט מהשוטרים. אחד מהם אף נחבל קשות ברגלו עקב כך. 3. בית המשפט הגיע למסקנה, ששני המערערים תקפו בצוותא את המנוחה, וכי שניהם אחראים למעשי האלימות נגדה. מסקנה זו של בית המשפט מעוגנת היטב בחומר הראיות. ראשית, על פי חומר זה, כל אחד מהם בשלב מסויים של חקירתו הודה בתקיפת המנוחה. המדובר גם בתקיפה משולבת של המנוחה בשלושה כלי משחית, וכן על ידי חנק. עובדות אלה, בצירוף העובדה של פיזור הדקירות והפגיעות הרבות בגופה של המנוחה, וכן העובדה שהמערערים שהו יחד בדירה פרק זמן לא קצר מאז תקפו לראשונה את המנוחה - פרק זמן בו הצליחו להזעיק את המשטרה וזו הגיעה למקום - כל אלה, בהצטברותם, בצירוף עדותו של כל אחד מהמערערים המפלילה את רעהו, הצדיקו את מסקנת בית המשפט בדבר היות שני המערערים מבצעים בצוותא של המעשים הקטלניים במנוחה. 4. נוכח העובדות כאמור, אין ספק שהוכחה עבירת השוד. צדק בית המשפט המחוזי גם במסקנה שהוכחו האלמנטים של "כוונה תחילה" לעניין עבירת הרצח. המעשים המיוחסים למערערים כללו מעשה חניקה וכן שורת מעשי דקירה במקומות רגישים בגוף, אשר אכן גרמו למותה. די במעשים אלה - מספר מעשי הדקירה, מקומות הדקירה בגוף ומעשה החניקה אשר גרמו למות המנוחה - כדי ללמד על כוונת עושיהם. לפיכך, אין צורך שנקבע כי היתה למערערים, עוד קודם שהגיעו לדירת המנוחה, כוונה להמיתה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי (קביעה זו לא נכללה בין עובדות כתב האישום, ובא כוח המאשימה לא ביקש להגן עליה בטיעונו בפנינו). כוונת הקטילה עולה, אם כן, ברורות ממעשי המערערים. יסוד ההכנה נלמד מהשימוש החוזר ונשנה בכלי נשק קטלניים כלפי מקומות רגישים בגופה של המנוחה. בנסיבות המקרה, גם אין כל בסיס לטענת קינטור. המערערים נכנסו לדירתה של המנוחה כשזו ישנה, וכשנוכחותה הפריעה להם בביצוע מעשיהם, בצעו בה את מעשי התקופה אשר גרמו למותה. ברי, שבנסיבות אלה אין לייחס לה כל מעשה קינטור. התוצאה היא, שבדין הורשעו המערערים בעבירות הרצח והשוד. המערערים טענו גם לעונש. לטענתם, לא היה מקום להטיל עליהם בגין מעשה השוד מאסר בפועל אשר ירוצה, ולו בחלקו, במצטבר לעונש מאסר העולם שהושת על כל אחד מהם. שקלנו את הנסיבות, ובאנו למסקנה שנוכח הנסיבות החמורות של המקרה אין הצדקה להתערב בעונש. המדובר בשוד של אשה קשישה בשעות לילה בדירתה, כשהמעשים מלווים באכזריות רבה, ולאחר שסיימו השניים את מעשי התקיפה הקשים בקשישה, והשאירוה כשסכין תקועה בלחיה, לא נתקררה דעתם והם המשיכו בביצוע כוונת השוד. רק בא השוטרים הביאם לנוס מהמקום. התוצאה היא, שהערעור של כל אחד מהמערערים, על שני חלקיו - נדחה. ניתן היום, ו' בכסלו תשס"ד (1.12.2003). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03005550_E04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il