פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 5544/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 5544/14
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המערערים:
1. יואל נדב
2. רבקה נדב
נ ג ד
המשיבים:
1. יחזקאל פינק
2. סמדר פינק
ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון
מיום 28.7.2014 בת"א 15359-11-10 שניתנה על ידי
כבוד השופטת ה' סילש
תשובת המשיבים מיום 29.10.2014
התייחסות השופטת ה' סילש מיום 25.11.2014
בשם המערערים: עו"ד ליויאן סגל
בשם המשיבים: עו"ד פיליפ רוסטהולדר
פסק-דין
1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת ה' סילש), מיום 28.7.2014, בת"א 15359-11-10, לפיה נדחתה בקשת המערערים כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינם.
אעיר כבר עתה כי ביום 25.11.2014, במסגרת התייחסות שהעבירה השופטת ה' סילש בערעור דנן, צוין כי בין בעלי הדין מתקיים הליך גישור. לאור האמור הושהה הטיפול בערעור, לאור האפשרות כי סיום הסכסוך באמצעות הליך הגישור ייתר את הצורך בהכרעה בו. ואולם, עיון בתוכנת "נט המשפט" העלה כי הגישור נכשל לאחרונה. משכך, הערעור בשל כעת להכרעה.
2. בין בעלי הדין, שכנים הגרים בבית דו משפחתי, נתגלע סכסוך עקב מחלוקת בנוגע להתקנתם של מתקני שידור ואנטנות סלולאריות בבית המערערים הסמוך לבית המשיבים. בעקבות הסכסוך הוגשו על ידי בעלי הדין תביעה ותביעה שכנגד. התביעות טופלו על ידי כבוד השופט י' קינר, סגן הנשיאה. עם מינויו של השופט י' קינר לבית המשפט המחוזי, הועברו התביעות בחודש מרץ 2012, לטיפולה של כבוד השופטת ה' סילש.
3. ביום 12.6.2014 הגישו המערערים בקשה לפסילת השופטת ה' סילש מלדון בעניינם. המערערים טענו כי המערער 1 (להלן - המערער) ואביה של השופטת, מר מילוסלבסקי, הם שותפים עסקיים ועודם בעלי המניות היחידים במידב, חברה לייעוץ בע"מ. המערערים טענו עוד כי במשך שנים רבות התנהלו הליכים משפטיים בין המערער לבין אביה של השופטת כשמשרדה של השופטת, שפעלה אותה עת כעורכת-דין, ייצג את אביה נגד המערער או נגד החברה שבשליטתו. בכך, טענו המערערים, יש כדי להקים חשש אובייקטיבי למשוא פנים המחייב את פסילת השופטת. המשיבים התנגדו לבקשה גופה וטענו כי הוגשה בשיהוי רב.
4. השופטת דחתה את בקשת הפסלות. השופטת הבהירה כי אינה בוחרת את התיקים הבאים לפניה או את זהות בעלי הדין, וכי אלה נקבעים על פי תכנית העבודה של בית המשפט. השופטת קבעה כי במקרה דנא לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים ולכן אין מקום לפסילתה. השופטת ציינה כי מאז הועבר התיק לטיפולה הוגשו בו עשרות בקשות וניתנו על ידה למעלה מ-60 החלטות, התקיימה ישיבת קדם משפט וכן נקבעו מועדים לשמיעת ראיות. השופטת קבעה כי העובדה שבקשת הפסלות הוגשה בשלב כה מאוחר ובשיהוי מעוררת כשלעצמה תחושת אי נוחות. עוד הוסיפה השופטת כי לא זיהתה ולא קישרה את המערערים עם ייצוג משפטי שניתן על ידה לפני שנים רבות עת פעלה כעורכת-דין, ואשר התייחס לסכסוך כלכלי-מסחרי בסכום לא גדול. השופטת הבהירה כי מדובר בהליכים משפטיים שהתנהלו בין השנים 2001-1997, היינו, לפני למעלה מ-12 שנה, וכי על פי מסמכים נוספים שהגישו המערערים התקיימו הליכים משפטיים נוספים בהם לא ייצגה את אביה, אשר הסתיימו בשנת 2007, היינו, לפני כשבע שנים. השופטת הוסיפה כי אינה זוכרת כלל אם פגשה אי פעם במערער באופן אישי, אלא אולי את אחיו, וכי עצם העובדה שפרטים כה רבים אינם זכורים לה בוודאות, היא הנותנת, כשלעצמה, כי לא מתקיים במקרה דנא חשש ממשי למשוא פנים. השופטת ציינה כי ההכרעה בסוגיות הנוגעת לסכסוך דנא בין בעלי הדין תהא לכאורה תלויה במידה רבה בצורך בהכרעה בשאלות שבמומחיות, כמו גם בהכרעה בסוגיות משפטיות, וכי אלה אינן נוגעות במישרין לזהות בעלי הדין. על יסוד האמור נדחתה כאמור בקשת הפסלות. על החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שלפניי.
5. המערערים טוענים כי במסגרת ההכנות להגשת תצהירי העדות הראשית התבררה להם זהות השופטת והיותה בתו של אביה, עמו מסוכסך המערער מזה זמן רב. המערער נזכר אז כי בשלב מסוים ייצגה השופטת בעצמה את אביה בסכסוך זה, ואף נתגלעו מחלוקות אישיות בין המערער לבין השופטת, כשייצגה את אביה, הנוגעות להפסקת ייצוג החברה על ידה. המערערים מבהירים כי הגישו את בקשת הפסלות מיד לאחר שנתנו דעתם לזהות המותב, לאור העובדה שלא נכחו בישיבת קדם המשפט. לטענתם, עצם העובדה שעד לאחרונה לא היו מודעים לזהות המותב אינה צריכה לפעול לרעתם. לדעת המערערים, השופטת התעלמה מהעובדה שהמערער ואביה היו שותפים עסקיים וכי חברת הייעוץ מידב עדיין קיימת, וכן, מקיומו של סכסוך בין המערער לבין אביה, שבו ייצגה השופטת את אביה בחלק מההליכים. לטענת המערערים, קשה להעלות על הדעת מקרה מובהק יותר של חשש למשוא פנים, שכן השופטת לא תוכל להתנתק מהעבר. למערערים השגות גם על מתן המשקל שנתנה השופטת למהות הסכסוך שהובא לפניה כעת, ועל הימנעותה מהתייחסות למראית פני הצדק.
6. בהתאם להחלטת הנשיא (בדימוס) א' גרוניס מיום 6.10.2014 השיבו המשיבים לערעור. המשיבים מתנגדים בתוקף לפסילת השופטת. לטענתם, בקשת הפסלות אינה מעלה חשש למשוא פנים. לדברי המשיבים, בקשת הפסלות הוגשה בחוסר תום לב מובהק ואין בה אלא ניסיון להתשתם ולמשיכת זמן. המשיבים מוסיפים כי היה שיהוי רב של כשנתיים בהגשת בקשת הפסלות, וכי משך הזמן כשלעצמו מוכיח את מופרכות הטענה "ואת השימוש הציני באותו "ייצוג" שנסתיים לפני 12 שנה...". לגוף העניין, טוענים המשיבים כי השופטת כלל לא זכרה את האירועים שהוזכרו, וכי מדובר בעניין "שולי, עתיק ופעוט", שגם לטענת המערערים, תם לפני 12 שנה: על פי נספח 4 לתצהיר המערער עולה כי השופטת ייצגה את חברת מילוסלבסקי אדריכלים בע"מ נגד מידב חברה ליעוץ בע"מ בתביעה בסך של 11,527 ש"ח שנדונה לפני 17 שנה; על פי נספח 3 ניתן פסק דין בסכסוך בין המערער לבין מילוסלבסקי, אותו ייצג עורך-דין אריה שרמן. כמו כן, הוצג מכתב (נספח 2) מלפני 13 שנה מהשופטת, ששימשה אותה עת עורכת-דין, למערער. לטענת המשיבים, התנהלות זו אינה יכולה להיחשב "מעורבות באותו עניין הנדון בהליך שלפניו כבא כח...", כאמור בסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, ולכן, אין לתת יד לניסיון לפסול את השופטת. המשיבים מוסיפים כי יחסה של השופטת אליהם אינו מועדף ואף לא נטען כך. המשיבים מזכירים כי התביעה, שעניינה הסרת מתקני שידור ואנטנות סלולאריות מפיצי קרינה הגורמים נזק למשיבים ולבני ביתם, נמצאת בשלב מתקדם מאוד, והם מבקשים למנוע את ניסיון משיכת הזמן על ידי המערערים ולדחות את הערעור.
7. בהתאם להחלטת הנשיא (בדימוס) א' גרוניס מיום 16.11.2014 הגישה השופטת ה' סילש את הערותיה לערעור, כאמור בתקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. השופטת ציינה כי לאחרונה ביקשו בעלי הדין לדחות את מועד שמיעת הראיות עקב קיומו של הליך גישור ביניהם, ולכן, לדבריה, ממילא אין עוד מקום להידרש לבקשת הפסלות. אעיר כאן במאמר מוסגר כי על פי נט המשפט הודיעו הצדדים שניסיון הגישור נכשל. מכל מקום, קבעה השופטת בהחלטתה כי אין במקרה דנא עילה לפסילתה, וכי יש משמעות לפרק הזמן הממושך של כשנתיים בו נוהל התיק לפניה. לדברי השופטת, טענת המערערים שלפיה לא היו מודעים לזהותה עובר למועד הגשת בקשת הפסלות, מעוררת קושי. כמו כן, סבורה השופטת כי פרק הזמן הארוך שחלף ממועד סיום הסכסוך העסקי בין המערער לבין אביה, או לחברות שבשליטתם, כמו גם ממועד סיום הייצוג המסוים שנתנה כעורכת-דין, אינו מלמד על קיומו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. השופטת מבהירה כי אינה זוכרת אם פגשה אי פעם במערער, וכי כשקיבלה את התיק לידיה כלל לא קישרה בין המערער לבין ייצוג משפטי שנתנה שנים רבות קודם לכן.
8. כידוע, פסילת שופט מלשבת בדין אינה מעשה של מה בכך, וכי כדי להצליח בבקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי למשוא פנים (השוו: ע"א 208/14 דיאמנט נ' שלמה נס, עו"ד (20.1.2014)). זאת ועוד, לפי כלל 15(ב)(4) לכללי האתיקה לשופטים, בחלוף חמש שנים מאז היה בעל הדין לקוחו של השופט קודם למינויו, מתבטלת מאליה מניעות השופט מלדון בתיק (השוו: ע"א 6758/13 ברייטברט נ' מרכז משען בע"מ (חל"צ) (16.10.2013), לעומת האמור בפסק הדין שניתן בע"א 1832/13 רוקסי בנייה והשקעות בע"מ נ' חן (15.4.2013)). מכל מקום, במקרה בו שופט ייצג בעבר, עת פעל כעורך-דין, את בעל הדין, יש לבחון את כלל נסיבות המקרה, לרבות טיב הקשר ועוצמתו, חלוף הזמן מאז הייצוג, הרלוונטיות של הייצוג האמור לסכסוך הנדון, וכן, האם נותרו השופט ובעל הדין בקשר אישי או מקצועי מאז ייצוג זה (למשל, ע"א 8737/12 פלוני נ' פלונית (13.1.2013); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 264-260 (2006)).
9. במקרה דנא השופטת, עת פעלה כעורכת-דין, ייצגה בשלב מסוים את אביה נגד המערער. ייצוג זה הסתיים לפני למעלה מ-12 שנה. לפיכך, יש טעם בטענת המשיבים שלפיה לא התקיימה בענייננו עילה המצדיקה את פסילתה של השופטת. יחד עם זאת, קיומה עד היום של מידב, חברה לייעוץ בע"מ, שבה שותפים הן אביה של השופטת והן המערער לא הוכחש. דומה, כי נסיבות אלה מעוררות אי נוחות המצדיקה, ולוּ בשם מראית פני הצדק, את החלפתה של השופטת בשופט אחר. לפיכך, מוטב כי הדיון בעניינם של בעלי הדין יועבר לידי שופט אחר, וכך אני מורה.
בשולי הדברים אעיר כי מן הראוי היה שבעלי הדין יודיעו לבית משפט זה כי לאחר הגשת ערעור הפסלות החלו לקיים ביניהם הליך גישור, שאפשר שהיה מייתר את המשך הדיון בהליך בפני השופטת כמו גם את ההכרעה בערעור דנן.
הערעור מתקבל, אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז בסיון התשע"ה (4.6.2015).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14055440_C04.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il