פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5544/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5544/13 ע"פ 5713/13 ע"פ 5827/13 ע"פ 6049/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער בע"פ 5544/13: פלוני המערער בע"פ 5713/13: נסים חטיב המערער בע"פ 5827/13: פלוני המערער בע"פ 6049/13: מורסי אגבריה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.07.2013 בת"פ 54087-07-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' סלע תאריך הישיבה: כ"ט בטבת תשע"ד (25.12.13) בשם המערער בע"פ 5544/13: עו"ד ליאוניד פרחובניק בשם המערער בע"פ 5713/13: עו"ד מוחמד מסארווה בשם המערער בע"פ 5827/13: עו"ד רהב אופנהיימר בשם המערער בע"פ 6049/13: עו"ד גדעון קוסטא בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ארבעה ערעורים על גזר דין מיום 8.7.2013 שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) בת"פ 54087-07-12. המערער בע"פ 5544/13 (להלן: הנאשם 3) והמערער בע"פ 5713/13 (להלן: הנאשם 4) הורשעו על פי הודאתם בעבירות של אי מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). המערער בע"פ 5827/13 (להלן: הנאשם 1) הורשע על פי הודאתו בעבירת של ייצור נשק לפי סעיפים 144(ב2) רישא ו-144(ג)(3) לחוק; בעבירות של נשיאת נשק לפי סעיפים 144(ב) ו-144(ג)(3) לחוק; בעבירות של ניסיון להיזק בחומר נפיץ לפי סעיפים 454 סיפא ו-25 לחוק; ובעבירה של אי מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק. המערער בע"פ 6049/13 (להלן: הנאשם 2) הורשע על פי הודאתו בסיוע לנשיאת נשק לפי סעיפים 144(ב) ו-31 לחוק; בסיוע לניסיון להיזק בחומר נפיץ לפי סעיפים 454 סיפא, 25 ו-31 לחוק; ובעבירות של אי מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק. על הנאשם 1 הושתו 54 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן 18 חודשי מאסר על והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. על הנאשם 2 הושתו 33 חודשי מאסר על והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. על הנאשם 3 הושתו 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן 18 חודשי מאסר על והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. על הנאשם 4 הושתו 5 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו וכן צו פיקוח של שירות המבחן למשך 18 חודשים מיום שחרורו. העובדות לפי כתב האישום המתוקן 1. הנאשמים ושלושה נוספים, עודיי מאסרוה, מוחמד שיבלי ומחמוד שיבלי (להלן בהתאמה: עודיי, מוחמד ו-מחמוד, וביחד: האחרים) התגוררו בכפר קרע והכירו איש את רעהו. נאשמים 2 ו-3 הינם אחים וכך גם מחמוד ומוחמד. אישום ראשון; בתקופה שבין אמצע מרץ לבין מאי 2012 הכינו הנאשם 1, עודיי ומחמוד לפחות שמונה מטעני חבלה בחצר ביתם של מחמוד ומוחמד. הכנת המטענים בוצעה בנוכחותם של מחמוד ושל הנאשמים 4-2. אישום שני; ביום 13.4.2012 בסמוך לשעה 23:49, שהו הנאשמים, מוחמד ומחמוד בביתם של נאשמים 2 ו-3. בשלב מסוים הגיע למקום עודיי ובידו מטען חבלה מאולתר, כשהוא מספר להם כי בכוונתו להתקשר למשטרה ולמסור בכזב כי המטען נזרק לעברו וזאת במטרה להרתיע אנשים עימם הוא מסוכסך. עודיי נכנס לרכב שהיה בשימושו ונסע לכיוון סניף הדואר בכפר כאשר מוחמד ומחמוד הגיעו בעקבותיו. עודיי הניח את המטען תחת רכבו ודיווח למשטרה בכזב כי המטען הושלך לעברו מרכב נוסע. למקום הגיעו כוחות משטרה וחבלן אשר פוצץ את המטען. אישום שלישי (ביחס לנאשמים 3-1); ביום 30.4.2012 ערכה המשטרה חיפוש בביתו של עודיי אשר במהלכו נמצא מטען חבלה מאולתר. עודיי חשד שהנאשם 4 הניח את המטען בביתו והחליט לנקום בו על כך. עודיי נעצר בעקבות החיפוש ושוחרר למעצר בית למשך חמישה ימים, כאשר במהלכם, ביום 2.5.2012, סמוך לשעה 21:00, הגיע לביתם של הנאשמים 2 ו-3 כשהנאשמים 3-1 נמצאים בו והפר את מעצר הבית בו היה נתון. עודיי אחז במטען חבלה מאולתר וביקש מהנאשם 1 להשליך אותו לעבר ביתו של הנאשם 4. הנאשם 1 הסכים ולכן נטל ממטבח ביתם של הנאשמים 2 ו-3 כפפות, לקח את המטען בידיו, וכאשר הגיע בסמוך לבית הנאשם 4 הצית את פתיל המטען והשליכו לעבר הבית שם שהו מספר בני משפחה. המטען לא התפוצץ. אישום רביעי (ביחס לנאשם 1); עובר ליום 9.5.2012 אירע עימות בין עודיי לבין בת שכניו, ילידת 1993, ועל רקע זה החליט הראשון לנקום בה ובמשפחתה ולהשליך מטען חבלה לעבר ביתם. ביום 9.5.2012 סמוך לשעה 22:15, נפגש עודיי יחד עם הנאשם 1 ומוחמד בביתו של האחרון והביא עימו שני מטעני חבלה מאולתרים. עודיי ביקש מהנאשם 1 להשליך את המטען לעבר בית שכניו והנאשם 1 הסכים. בעקבות כך, ביקש הנאשם 1 ממוחמד שיביא לו מביתו חולצה ארוכה עם כובע מסוג קפוצ'ון וכובע נוסף כדי למנוע את זיהויו במהלך ביצוע המעשה, ולאחר שקיבל את פרטי הלבוש כפי שביקש לבש את החולצה ואת הכובע ויצא לעבר בית השכנים. כשהגיע בסמוך לבית הצית את פתיל המטען והשליכו לעבר בית השכנים בו שהו באותה עת מספר בני משפחה, כאשר המטען התפוצץ והנאשם 1 נמלט מהמקום בריצה. אישום חמישי (ביחס לנאשם 2); ביום 29.5.2012 בסמוך לשעה 23:00 הגיע עודיי לבית הנאשם 2 כשבידיו מטען חבלה מאולתר. עודיי הציע לנאשם 2 להשליך את המטען לעבר ביתו של קאדי המתגורר בכפר וביקש ממנו לשמש תצפיתן ולהתריע מפני הגעת אנשים למקום. הנאשם 2 הסכים ובהתאם לכך הלכו השניים לבית הקאדי. עודיי הצית את פתיל המטען והשליכו לעבר בית הקאדי, כאשר הנשם 2 תצפת בקרבת מקום. באותה עת שהו בבית הקאדי, אשתו וילדיו כשהם ישנים. המטען לא התפוצץ ועודיי התקשר למשטרה ומסר בכזב שאדם אחר הניח אותו בבית הקאדי. בשל כל אלו הואשמו הנאשמים בעבירות שברישא. עיקרי גזר דינו של בית המשפט המחוזי 2. כאמור, הנאשמים 4-2 הורשעו בעבירות שברישא במסגרת הסדרי טיעון שנערכו עימם והנאשם 1, שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, הודה כי ביצע את המיוחס לו. הוסכם כי בעניינם של כל הנאשמים ייערכו תסקירים מטעם שירות המבחן מבלי שאלו יחייבו מי מהצדדים. עודיי הורשע במסגרת הסדר טיעון בהליך נפרד ובגזר דין מיום 20.3.2013 הושתו עליו, בין היתר, שבע שנים וארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל. 3. בית המשפט המחוזי עמד על עברם של הנאשמים, כאשר לנאשם 1 אין הרשעות קודמות, לנאשם 2 הרשעה קודמת בעבירה של סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לנאשם 3 הרשעה קודמת בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ולנאשם 4 שתי הרשעות קודמות בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, איומים והחזקת סכין, כמו גם בעבירה של סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. 4. בעניינו של הנאשם 1, קבע שירות המבחן לנוער כי גורמי סיכון רבים בעניינו נובעים מהתא המשפחתי הבעייתי בו גדל. שירות המבחן ציין כי קיים סיכוי טוב לשיקומו של נאשם 1 בעתיד בשל הודאתו, חרטתו וגילוי מוטיבציה מצידו להשתפר, אך בשל היעדרה של תכנית טיפולית מתאימה ולנוכח הקביעה כי הנאשם 1 זקוק לטיפול, נמנע שירות המבחן לנוער מלבוא בהמלצה בעניינו. בעניינו של הנאשם 2, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית לאחר הגשת שני תסקירים. בתסקיר ראשון נקבע כי הנאשם 2 מנסה למזער את חלקו בביצוע העבירות ולא הפנים את חומרתן והשלכותיהן האפשריות תוך שהוא שולל נזקקות לטיפול. בתסקיר משלים בעניינו, חזר שירות המבחן על עמדתו ולכן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית. בעניינו של הנאשם 3, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית אך המליץ להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. זאת, כיוון שהתרשם כי מדובר באדם צעיר בעל עולם ערכים נורמטיבי ופוטנציאל לניהול אורח חיים תקין. בעניינו של הנאשם 4, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן על העמדתו בצו מבחן. שירות המבחן התרשם כי הנאשם 4 גדל בתא משפחתי קשה אך כי לנוכח הודאתו, הבנתו את הבעייתיות שבמעשיו והסכמתו לקבל טיפול הרי שהעונש המומלץ יכול לתרום לשיקומו. 5. בית המשפט המחוזי דן תחילה בשאלת הרשעתו של הנאשם 1. בית המשפט הדגיש כי על אף שהנאשם 1 היה קטין בעת ביצוע המעשים, הרי שקטינותו אינה מהווה חסינות מפני הרשעה. בית המשפט עמד על כך שהנאשם 1 היה על סף הבגירות בתחילת ביצוע המעשים, בהיותו בן 17 שנים ותשעה חודשים, ולכן קבע כי יש להרשיע את הנאשם 1 על בסיס הודאתו במיוחס לו. 6. במסגרת הדיון בעניין העונש, עמד בית המשפט המחוזי על עקרון ההלימה בענישה בהתאם לסעיף 40ב לחוק והדגיש את השיקולים המרכזיים לבחינת מתחם ענישה הולם – הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בית המשפט ציין כי עקרון ההלימה פורש בפסיקת בית משפט זה כמבטא את עקרון הגמול בענישה. בית המשפט הדגיש את חומרתם הרבה של מעשיהם של הנאשמים ואת פוטנציאל הסיכון הגדול שהיה גלום בהם. בית המשפט עמד על כך שמדובר על ייצור של מטעני חבלה רבים שיכולים לגרום למותם של חפים מפשע ועל ניסיונות לעשות בהם שימוש על מנת לפגוע באחרים או להפחידם. בית המשפט הוסיף כי הגם שחלק מהנאשמים לא לקחו חלק ישיר בייצור המטענים או בהשלכתם לעבר בתים, הרי שהנאשמים היו נוכחים בעת ביצוע המעשים השונים והיו מודעים לקיומם מבלי שנקטו כל פעולה כדי למנוע אותם. בית המשפט הוסיף כי הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות המיוחסים לנאשמים הם שמירת חיי אדם, בריאות גופם, שלומם, ביטחונם ורכושם, כאשר ערכים אלו זכו למעמד מיוחד על ידי המחוקק. עוד הדגיש בית המשפט את הסיכון הרב במעשים כאשר מטעני חבלה מושלכים לעבר בתי מגורים שעה ששוהים בהם בני אדם וציין כי לא ניתן לזקוף לזכותם של הנאשמים את העובדה שלא נגרמו אבידות בנפש. 7. בית המשפט המחוזי הדגיש את מדיניות בית משפט זה לפיה יש להחמיר בעונשו של מי שביצע עבירות בנשק, והפנה לפסיקת בית משפט זה לפיה החמרה זו מיושמת הלכה למעשה. בית המשפט ציין כי הפסיקה אליה הפנה ניתנה לפני כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק ולכן היא משמעותית גם בעניינו של הנאשם 1 שהיה קטין בשעת ביצוע המעשים ולכן תיקון זה אינו חל עליו. באשר לעבירה של אי מניעת פשע, דחה בית המשפט את טענת הנאשמים לפיה יש להתייחס לכל אחד מהם בהתאם לחלקו ולראותם כמסכת עובדתית אחת, וקבע כי מדובר בסדרה מתוכננת של מעשים חמורים שנמשכו על פני פרק זמן ממושך, כאשר יש להטיל על הנאשמים עונש נפרד לכל אחת מהפרשיות המפורטות בכתב האישום. בית המשפט הדגיש כי חלקו של הנאשם 1 בפרשה הוא הגדול ביותר מבין הנאשמים; כי נאשם 2 לקח חלק קטן יותר אך משמעותי גם הוא כאשר יצא לאבטח את עודיי כשהאחרון זרק את המטען, ולכן מדובר בסיוע ברף הגבוה ביותר שלו; כי חלקו של נאשם 3 קטן יותר והתמצה באי מניעת שמונה מעשי פשע, וכך גם חלקו של נאשם 4 שאף הפך לקורבן למעשים בסופו של דבר. 8. בית המשפט המחוזי קבע מתחמי ענישה לכל אחת מהעבירות המיוחסות לנאשמים, למעט הנאשם 1 עליו לא חל תיקון 113 לחוק. בעניינו של הנאשם 2, קבע בית המשפט מתחם ענישה ביחס לסיוע לנשיאת נשק והובלתו בצירוף סיוע לניסיון להיזק בחומר נפיץ הנע בין שנה וחצי לבין ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל. באשר לעבירת אי מניעת הפשע, ובשים לב לכך שמדובר במספר רב של עבירות, קבע בית המשפט מתחם ענישה הנע בין מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין כל אחת מהעבירות, כאשר בנסיבות העניין יש להשית חלק מהעונשים בחופף. בית המשפט ציין כי יש לזקוף לזכותם של הנאשמים את הודאותיהם בטרם החלה שמיעת הראיות וכן את החרטה שהביעו על מעשיהם. בעניינו של הנאשם 1, שקל בית המשפט לקולא את עברו הנקי ואת העובדה שהיה קטין, הגם שעל סף הבגירות, בעת ביצוע המעשים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי מדובר באדם חסר אחריות שיצר סיכון רב לציבור בצוותא עם אחרים ולכן לא ניתן להימנע מלהשית עליו עונש מאסר בפועל. בעניינו של הנאשם 2, הדגיש בית המשפט כי לטובתו נשקל אמנם מכתבו של הקאדי שציין כי הוא סולח לו על מעשיו אך כי יש לשקול לחובתו את התרשמות שירות המבחן לפיה הוא מנסה למזער את אחריותו למעשיו וכן את העובדה שלחובתו שתי הרשעות קודמות. בעניינו של הנאשם 3 הדגיש בית המשפט את הרשעתו הקודמת ואת העובדה שנדון למאסר על תנאי בגינה, אך הדגיש כי חלקו קטן יותר מחלקיהם של הנאשמים 1 ו-2. בית המשפט קבע כי על אף המלצת שירות המבחן יש להשית על הנאשם 3 עונש מאסר בפועל. בעניינו של הנאשם 4, על אף שתי הרשעות קודמות לחובתו, שקל בית המשפט לזכותו את העובדה שהפך קורבן למעשי חבריו בשלב מסוים. בית המשפט שקל גם את המלצת שירות המבחן להשית על הנאשם 4 עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. יחד עם זאת, לאחר קבלת חוות דעת סותרות מהממונה על עבודות השירות, החליט בית המשפט להשית על הנאשם 4 עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. בשים לב לכל האמור לעיל, השית בית המשפט על הנאשמים את העונשים שברישא. תסקירים עדכניים 9. בעניינו של הנאשם 1, ציין שירות המבחן לנוער כי הוא מתפקד באופן תקין במסגרת מאסרו ואף לומד ומשתתף בקבוצות טיפוליות. שירות המבחן התרשם מחרטה אמיתית וכנה של הנאשם 1 וכן מלקיחת אחריות על מעשיו, הכרה במסוכנות העבירות ונכונות אמיתית לחזור לתפקוד ולקבל טיפול מתאים. שירות המבחן לנוער הדגיש כי הנאשם 1 חווה טרגדיה משפחתית משמעותית כאשר ביום 1.9.2013 ירה אביו באימו ובאחותו והתאבד, וכי לאחר טרגדיה זו קשה לנאשם 1 להתמודד עם המאסר, בין היתר בשל דאגה לבריאותן של אימו ושל אחותו ובשל העובדה שמשפחתו אינה מבקרת אותו עוד מאז האירוע. שירות המבחן לנוער המליץ לאור כל זאת על קיצור בעונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על הנאשם 1. בעניינו של הנאשם 2, עדכן שירות המבחן כי הוא נמצא כיום בהמתנה לטיפול במסגרת מאסרו וכי הוא מגלה תובנה חלקית לחומרת מעשיו. בעניינו של הנאשם 3, חזר שירות המבחן על התרשמותו כי מדובר באדם בעל עולם ערכים נורמטיבי בדרך כלל. שירות המבחן ציין כי הנאשם 3 נושא עמו רגשות של תסכול וחוסר אונים על רקע עונש מכביד מדי, לטעמו, שהושת עליו. בעניינו של הנאשם 4, ציין שירות המבחן כי הוא מצוי במעצר בית חלקי בשל כתב אישום חדש שהוגש נגדו בחשד לפריצה לבניין שאירעה ביום 27.10.2013. שירות המבחן ציין כי הנאשם 4 מצהיר כלפי חוץ על נכונות להשתלב בטיפול אך ההתרשמות היא כי מדובר בהצהרה הנובעת מחשש מההליך הפלילי וכי הנאשם 4 מתקשה לגייס כוחות לפעולה זו. שירות המבחן ציין כי הנאשם 4 לא עדכן את השירות בדבר עיכוב ביצוע עונש מאסרו ולכן לא ניתן היה לשלב אותו בתכנית טיפולית כבר כעת. בשים לב לכל זאת, חזר בו שירות המבחן מההמלצה לשלבו במסגרת טיפולית וביקש לבטל את צו המבחן שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי. תמצית נימוקי הערעורים 10. הנאשם 1 (המערער בע"פ 5827/13) – באמצעות בא כוחו, עו"ד רהב אופנהיימר – טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשהשית עליו עונש מאסר כה כבד חרף גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה ובהתעלם מההמלצות הטיפוליות של שירות המבחן. לטענתו, בית המשפט לא נתן משקל מספיק להודאתו המיידית ולשיתוף הפעולה המלא שלו עם הפרקליטות, דבר המעיד על חרטתו הכנה על מעשיו. הנאשם 1 מדגיש גם כי שגה בית המשפט כשקבע כי הוא ידע שבבית לעברו השליך את המטען שהו אנשים באותה עת, וזאת בניגוד למיוחס לו בכתב האישום המתוקן. עוד טוען הנאשם 1 כי שגה בית המשפט כשלא נתן משקל מספיק לעובדה שביצע את המעשים בהשפעתו של עודיי שניצל את גילו הצעיר ואת רצונו לשאת חן בעיניו. הנאשם 1 טוען גם כי בית המשפט שגה כשקבע שהפר באופן סדרתי את תנאי המעצר שלו בעבר, שכן הטענה לא נזכרה בטיעוני המשיבה לעונש. לבסוף, סוקר הנאשם 1 את פסיקת בית משפט זה ופסיקת בתי המשפט המחוזיים וטוען כי במקרים דומים הושתו עונשי מאסר קלים יותר על מבצעי עבירות דומות, אף על מי שהיה בגיר בעת ביצוע המעשים. בדיון שלפנינו, הדגיש הנאשם 1 את הטרגדיה שפקדה את משפחתו וביקש להתחשב בעובדה זו במסגרת הדיון בעניינו. 11. הנאשם 2 (המערער בע"פ 6049/13) – באמצעות בא כוחו, עו"ד גדעון קוסטא – טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשנתן משקל משמעותי לתסקיר שירות המבחן בעניינו, על אף שלטענתו התסקיר הוכן על ידי קצין מבחן שאינו דובר השפה הערבית. לטענתו, בשל פערי השפה נקבע בטעות בתסקיר שירות המבחן בעניינו כי אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו ואינו מבין את חומרתם. עוד טוען הנאשם 2 כי שגה בית המשפט כשקבע כי מעשיו היו בדרגת הסיוע הגבוהה ביותר. לטענתו, עצם ההתלוות לעודיי לצורך השלכת המטען אינה מהווה סיוע ברף גבוה. הנאשם 2 מוסיף כי היה על בית המשפט לתת משקל רב יותר למכתבו של הקאדי שהצהיר כי הוא סולח לו על מעשיו. לבסוף, טוען הנאשם 2 כי שגה בית המשפט בקביעת מתחם הענישה לעבירת אי מניעת הפשע הנע בין עונש מאסר על דרך עבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל והן לעבירת הסיוע לניסיון להיזק בחומר נפיץ הנע בין 18 חודשי מאסר לבין ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל. לטענתו, מהפסיקה שהגיש לבית המשפט עולה כי רף הענישה הנהוג בעבירות מסוג זה הינו נמוך יותר. לבסוף, טוען הנאשם 2 כי לא היה מקום לפער כה גדול בין עונשו לבין עונשיהם של הנאשמים 3 ו-4. 12. הנאשם 3 (המערער בע"פ 5544/13) – באמצעות בא כוחו, עו"ד ליאוניד פרחובניק, מטעם הסנגוריה הציבורית – ממקד את טענותיו בעניין מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי לעבירת אי מניעת הפשע. לטענתו הרף התחתון שקבע בית המשפט – עונש מאסר על דרך של עבודות שירות – אינו מתאים ליסוד העובדתי של העבירה המתגבש על דרך המחדל ואינו מתאים לענישה הנוהגת בבתי המשפט בעבירה זו. הנאשם 3 הפנה לפסיקת בית משפט זה הנוגעת לעבירה זו וציין כי הקשיים שהדגיש בית משפט זה מתחדדים בעניינו, שעה ש"מבצעי הפשע" הם חבריו וקרובי משפחתו וקשה יותר לצפות כי ימנע מהם לבצע פשע וכי ידווח על מעשיהם. עוד מדגיש הנאשם 3 כי יכולתו למנוע את השלמת הפשעים הייתה מוגבלת ביותר, שכן נחשף אליהם רק כאשר היו כבר בשלב ביצוע מתקדם. הנאשם 3 טוען כי שגה בית המשפט כשקבע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד ולא קבע כי מדובר באירוע מתמשך שיש לקבוע לו מתחם ענישה כולל. לחלופין, טוען הנאשם 3 כי שגה בית המשפט כשקבע כי היה מעורב בשמונה עבירות נפרדות של אי מניעת פשע, כאשר בכתב האישום מיוחסת לו אי מניעת פשע בארבע הזדמנויות בלבד. הנאשם 3 מוסיף כי גם אם ייקבע שמתחם הענישה לעבירה שביצע הינו הולם, הרי שהיה מקום לסטות ממנו לקולא בעניינו בשל הסיכוי הממשי לשיקומו כפי שנקבע בתסקיר שירות המבחן בעניינו. עוד טוען הנאשם 3 כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לגילו, שהיה קרוב לקטינות בזמן ביצוע המעשים, וכי בשים לב לכך היה עליו לתת משקל רב יותר להמלצות שירות המבחן בעניינו שהופכות להיות משמעותיות יותר בשים לב לגילו הצעיר. לבסוף, טוען הנאשם 3 כי בית המשפט התעלם מעקרון אחידות הענישה כשגזר עליו עונש חמור בהרבה מזה של הנאשם 4 על אף שאין כמעט הבדל בין המעשים אותם ביצעו. 13. הנאשם 4 (המערער בע"פ 5713/13) – באמצעות בא כוחו, עו"ד מוחמד מסארווה, מטעם הסנגוריה הציבורית – טוען גם הוא כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעת מתחם הענישה המתאים לעבירת אי מניעת הפשע. הנאשם 4 טוען בנוסף כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לשיקולי השיקום בעניינו ולתסקיר החיובי מטעם שירות המבחן. לבסוף, טוען הנאשם 4 כי בית המשפט לא היה רשאי להטיל עליו צו פיקוח לצד עונש מאסר בפועל, ומשדחה את האפשרות להשית עליו עונש מאסר על דרך של עבודות שירות הרי שיש לבטל את צו הפיקוח בעניינו. תמצית טיעוני המשיבה 14. בדיון שלפנינו, טענה המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד אופיר טישלר – כי מעשיהם של הנאשמים הינם חמורים ביותר, הן בשל פרק הזמן בו נמשכו, הן בשל כמות המעורבים בפרשה והן בשל ההסלמה בחומרתם לאורך זמן. המשיבה הדגישה כי על עודיי הושת מאסר בפועל למשך שבע שנים וארבעה חודשים, ועל אף שהוא היה מבוגר יותר מהנאשמים שלפנינו בעת ביצוע המעשים הרי שניתן ללמוד מכך על חומרתם הרבה. המשיבה הדגישה שהמטענים שיוצרו הם מטעני חבלה רבי עוצמה ולא מטענים המסוגלים לגרום רק לרעש כפי שניסו הנאשמים לטעון וכי על אף שקיים מדרג בין מעורבותם של כל אחד מהנאשמים במעשים, הרי שהמעשים כולם הינם חמורים ביותר. בעניינו של הנאשם 1, טענה המשיבה כי קטינותו נלקחה בחשבון באופן מפורש ומפורט בגזר דינו של בית המשפט המחוזי וכי עובדה זו יחד עם עברו הנקי הובילו לעונש הקל יחסית שהושת עליו בהשוואה לעודיי. המשיבה הוסיפה כי גם אם לא נטען בכתב האישום שהנאשם 1 ידע כי בבית שלעברו השליך את המטען נמצאים אנשים, הרי שמדובר לכל הפחות בעצימת עיניים. בעניינו של הנאשם 2, טענה המשיבה כי לא נפל כל פגם בתסקירים מטעם שירות המבחן בעניינו. לטענתה, שירות המבחן פועל בצורה מקצועית ומסתייע במתורגמנים כשהוא נזקק לכך ולכן אין ממש בטענה לפיה מסקנותיו שגויות בשל פערי השפה. המשיבה הדגישה את עליית המדרגה העקבית במעשיו של הנאשם 2, כאשר מעשי אי מניעת הפשע שלו הפכו חמורים יותר ככל שחלף הזמן עד שהפכו לבסוף לסיוע ממש. עוד הדגישה המשיבה בעניינו כי ביצע את המעשים בהם הורשע זמן קצר אחרי שנגזר דינו בגין עבירות קודמות ולאחר שבית המשפט כבר נתן בו אמון פעם אחת. בעניינם של הנאשמים 3 ו-4, טענה המשיבה כי עבירת אי מניעת הפשע במקרה זה היא ברף הגבוה ביותר כאשר מדובר במטעני חבלה שיכולים לגרום לפגיעות קשות בחיי אדם וכי הנאשמים ידעו שהכוונה היא לעשות בהם שימוש. המשיבה הדגישה את עברו הפלילי של הנאשם 3 ואת העובדה שגם הוא ביצע את המעשים זמן קצר לאחר שנגזר דינו בגין עבירות קודמות וכן את העובדה שלנאשם 4 עבר פלילי עשיר יותר וכי אף שירות המבחן ממליץ לבטל את צו המבחן שהוטל עליו. לאור כל האמור, טענה המשיבה כי העונשים שהושתו על הנאשמים כולם הינם הולמים ואין מקום להתערב בהם, למעט הסרת צו המבחן שהוטל על הנאשם 4, וזאת לאור שינוי הנסיבות בעניינו. דיון והכרעה 15. לאחר שעיינו היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהערכת המסוכנות העדכנית ובהודעת הערעור, שמענו את טענות הצדדים במסגרת הדיון שנערך לפנינו ובחנו את הפסיקה אליה הפנו באי כוח הצדדים, הגענו למסקנה כי, למעט בעניינו של הנאשם 1, אין מקום להתערבותנו וכי דין הערעורים להידחות. 16. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שהשיתה הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין או שהעונש שנגזר על ידיה חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות [ראו, למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009) פסקה 11; ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2012) פסקה 24; ע"פ 2062/11 בורדנבה נ' מדינת ישראל (22.7.2013), פסקה 7]. אין אנו סבורים כי המקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור, וכי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים לקולא לבין השיקולים לחומרה והשית על הנאשמים עונשים ההולמים את חומרת מעשיהם. 17. בית משפט זה הדגיש פעמים רבות את חומרתן הניכרת של העבירות השונות בנשק אשר מסכנות באופן ישיר את שלום הציבור וביטחונו [ראו למשל: ע"פ 116/13 וקנין נ' מדינת ישראל (31.7.2013), פסקה 7 (להלן: עניין וקנין); ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל (8.2.2012), פסקה 7]. חומרתן הרבה של עבירות אלה נגזרת מהפגיעה הקשה העלולה להיגרם בעקבותיהן, אף אם סיכון זה לא התממש בסופו של דבר [ראו: עניין וקנין, בפסקה 7; ע"פ 2057/12 תבל נ' מדינת ישראל (4.6.2012), פסקה 5]. במקרה שלפנינו, מדובר בהכנה או בסיוע להכנת מספר רב של מטעני חבלה רבי עוצמה במספר הזדמנויות ובנשיאתם או בסיוע לנשיאתם כדי לנסות ולפגוע באמצעותם בחפים מפשע. היה זה רק מזל שמנע ממעשיהם של הנאשמים להיות הרי אסון ולהוביל לתוצאות טראגיות שהיו גוררות, כמובן, אישומים כבדים בהרבה נגדם. לכן, דעתנו היא כי מתחם העונש שקבע בית המשפט המחוזי למצרף עבירות הנשק הללו בנסיבות המקרה שלפנינו – בין שנה וחצי לבין ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל – הינו הולם ומתאים. 18. באשר לעבירת אי מניעת הפשע, אכן מדובר בעבירה מורכבת המעוררת קשיים מסוימים עליהם עמד בית משפט זה במספר הזדמנויות [ראו למשל: ע"פ 5204/07 אבוסמור נ' מדינת ישראל (3.9.2007), פסקאות 16-12; ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל (12.1.2011), פסקה 70]. אכן, ייתכן כי האיזון הרגיש הנדרש במסגרת דיון בעבירה זו יוביל למסקנה כי בנסיבות מסוימות יהיה מקום להגדיר מתחם ענישה נמוך יותר מזה שהגדיר בית המשפט המחוזי בעניין שלפנינו, וזאת בהתאם לסוג הפשע אשר הנאשם לא מנע ובאמצעים הסבירים הנדרשים למניעתו של אותו פשע. אלא שדעתנו היא כי במקרה שלפנינו, כאשר הפשע הינו ייצור מטעני חבלה, נשיאתם ושימוש בהם בניסיון להזיק לחפים מפשע, וכאשר אי מניעתו באה לידי ביטוי בנוכחות הנאשמים בעת ייצור המטענים, בנוכחותם בעת ההחלטה להביאם לכדי שימוש ובמתן אכסניה לתכנון הכולל של המעשים, הרי שמתחם הענישה שקבע בית המשפט לכל אחת מהעבירות – בין מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל – הינו הולם ומתאים לנסיבות העבירה. 19. בשים לב לקביעתנו כי מתחמי הענישה שקבע בית המשפט המחוזי הינם מתאימים והולמים את נסיבות המקרה שלפנינו, דעתנו היא כי העונשים שהשית על הנאשמים אינם חורגים באופן קיצוני מהרף המתאים בתוך מתחמי הענישה ולכן אינם מצדיקים את התערבותנו. כך, בעניינו של הנאשם 2, מדובר במי שלקח חלק במעשים בכל שלביהם השונים, החל מנוכחות בעת הכנת מטעני החבלה, עובר לנוכחות בעת ההחלטה לעשות בהם שימוש מסוים וכלה בסיוע של ממש לעודיי להשליך מטען לעבר בית הקאדי. צירופם של מעשים אלו מצדיק בהחלט את העונש שהשית בית המשפט על הנאשם 2, ואין בטענותיו הנוגעות לתסקיר שירות המבחן בעניינו כדי לשנות ממסקנה זו. בעניינו של הנאשם 3, מדובר במי שבמספר רב של הזדמנויות יכול היה למנוע עבירות שונות וחמורות בנשק ולא עשה כן. אכן, מכתב האישום עולה כי אין מדובר בשמונה מקרים שונים של אי מניעת פשע כי אם בשישה בלבד, אלא שפער זה אינו מצדיק הפחתה בעונש המאסר שהושת עליו. בית המשפט לקח בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם 3 וכן את חלקו הקטן יותר במעשים בהשוואה לנאשמים 1 ו-2 ולכן לא ניתן לומר כי לא ניתן משקל לשיקולים אלו. יש להדגיש כי על אף ששירות המבחן המליץ להסתפק בעונש מאסר על דרך עבודות שירות בעניינו של הנאשם 3, הוא לא בא בהמלצה טיפולית לגביו בשל חוסר היענותו של הנאשם 3 לכך. לכן, הגם שהנאשם 3 חצה אך במעט את "סף הבגירות" במועד בו ביצע את העבירות, לא ניתן לומר כי גילו הצעיר חייב, בנסיבות העניין, לבחור באפשרות שיקומית על פני מאסר לריצוי בפועל. גם בע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2013) במסגרתו דן בית משפט זה במדיניות הענישה הנוגעת ל"בגירים צעירים" הדגיש השופט ס' ג'ובראן את הדברים הבאים: "חשוב לציין כי מעצם טבעם, שיקולי השיקום כפי שעולים מתסקיר המבחן, הם אינדיווידואליים ותלויים בהמלצת שירות המבחן לגופה. בהמשך לכך, ברי כי ישנם מקרים בהם חרף העובדה שמדובר ב'בגיר צעיר', או אף בקטין, ישנם טעמים משמעותיים המחייבים לבכר את שיקולי ההרתעה והגמול על שיקולי השיקום (וכידוע, בית המשפט לא כבול להמלצות תסקיר המבחן, ורשאי הוא לסטות מהן, כפי שעשה במקרהו של המערער, ראו לדוגמא: רע"פ 10524/04 בוזגלו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.1.2010); רע"פ 1021/07 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.12.2009))" (שם, בפסקה 51) (ההדגשה הוספה – י. ד.). לאור דברים אלו, ברי כי בית המשפט המחוזי לא אמור להיות "כבול" להמלצת שירות המבחן אף כאשר מדובר ב"בגיר צעיר", וזאת במיוחד כאשר שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם 3 [ראו גם: ע"פ 2062/11 בורדנבה נ' מדינת ישראל (22.7.2013), פסקה 13]. בעניינו של הנאשם 4, מדובר במי שעברו הפלילי כולל שתי הרשעות קודמות, כאשר זמן קצר ביותר לאחר מתן גזר הדין בעניינו ולאחר שניתנה לו הזדמנות משמעותית על ידי בית המשפט שדן בתיק כשגזר עליו עונש מאסר על תנאי בצירוף עבודות שירות לתועלת הציבור בלבד, שב לסורו וביצע את העבירות במקרה שלפנינו. בהתחשב בעבירות שבביצוען הודה, העונש שהשית בית המשפט המחוזי על הנאשם 4 הינו קל ביותר, וזאת אך ורק בשל העובדה כי הפך לקורבן בשלב מסוים של מסכת האירועים. לכן, דעתנו היא כי אין מקום להתערב גם בעונש זה. כמו כן, אנו נעתרים לבקשת שירות המבחן לבטל את צו הפיקוח שהוטל על הנאשם 4. לבסוף, בעניינו של הנאשם 1, אין אנו סבורים כי שגה בית המשפט המחוזי כשהשית עליו עונש של 54 חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, לאור נסיבותיו האישיות הקשות במיוחד ובפרט נוכח הטרגדיה המצערת שפקדה את משפחתו, החלטנו, לפנים משורת הדין, להורות על קיצור מה בעונשו כך שעונש המאסר לריצוי בפועל שהושת עליו יעמוד על 46 חודשים בניכוי תקופת מעצרו. 20. סיכומם של דברים, לא ראינו לנכון להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ביחס לנאשמים 4-2 ואנו דוחים את ערעוריהם. יחד עם זאת, אנו מקבלים את ערעורו של הנאשם 1 כך שעונש המאסר לריצוי בפועל שהושת עליו יעמוד על 46 חודשים בניכוי תקופת מעצרו. יתר רכיבי העונש יוותרו על כנם. כמו כן, לבקשת שירות המבחן מבוטל צו הפיקוח שהוטל על הנאשם 4. הנאשמים 3 ו-4 יתייצבו לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליהם ביום א' ה-19.1.2014 עד השעה 10:00 בבית סוהר קישון או על-פי החלטה אחרת של שירות בתי הסוהר, כשברשותם תעודת זהות או דרכון. על המערערים לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ה' בשבט תשע"ד (6.1.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13055440_W01.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il