פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 55406-07-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי, בתל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול, בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד מאיר בר מוחא; עו"ד גיא אברהמי פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: במסגרת העתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי תבוטל החלטתו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו מיום 24.4.2025, וכן תבוטל החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 1.7.2025. בתמצית, בין העותרת ובין המשיב 3 (להלן: האב) מתנהלים הליכים משפטיים שעניינם בהסדרי השהות של שלושת ילדיהם הקטינים (להלן: הקטינים), אשר נכרכו בתביעת הגירושין שנדונה לפני בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי). לטענת העותרת, משהחל הסכסוך בינה ובין האב, פעל האחרון על מנת להסית את הקטינים נגדה, תוך שימוש באמצעים הכלכליים הרבים העומדים לרשותו, וכן, ולאחר שהעותרת עזבה את ביתם – מנע את קיומם של הסדרי השהות שנקבעו. נוכח התנהלות זו ועל מנת לחדש את הקשר עם הקטינים, הגישה העותרת מספר בקשות לבית הדין האזורי. בעקבות בקשות אלה הורה בית הדין האזורי ביום 22.11.2023 על הפניית הצדדים לטיפול ב"מכון שינוי" (להלן: המכון), תוך שציין כי הוא מבקש שהמכון יטפל בנושא בהקדם האפשרי. ביום 11.2.2025 הגיש המומחה שליווה את המשפחה מטעם המכון עדכון לבית הדין האזורי, בו עמד על הקושי הרב בהליך הטיפולי (להלן: העדכון). בסיום העדכון הציע לבחון פנייה לשירותי הרווחה, עדכן כי בשלב זה הודיע להורים על השהיית המפגשים, וביקש את הנחיית בית הדין האזורי. בעקבות עדכון זה, פנתה העותרת לבית הדין האזורי בבקשה לאמץ את האמור בעדכון, אך חלף פנייה לשירותי רווחה ביקשה למנות מומחית נוספת לחידוש הקשר, ולחילופין כי ינתן פסק דין. ביום 24.4.2025 דחה בית הדין האזורי את בקשת העותרת, וקבע שאין תועלת בחוות דעת נוספת, והדבר אף עשוי להביא לריחוק נוסף של הקטינים. בנסיבות העניין קבע בית הדין האזורי כי בעת הזו "איני רואה מקום ליתן כל החלטה בענין" וקבע את התיק לתזכורת לעוד כארבעה חודשים ממועד מתן ההחלטה (להלן: החלטת בית הדין האזורי). על החלטת בית הדין האזורי הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ביום 1.7.2025 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור, וזאת בעיקר מן הטעם כי ממילא נותרו חודשיים בלבד עד למועד שנקבע בהחלטת בית הדין האזורי לתזכורת. במסגרתה עתירתה, מעלה העותרת הן טענות דיוניות, בין השאר בדבר קבלת ההחלטה בדן יחיד, הן טענות מהותיות לעניין ההחלטה לגופה. לטענת העותרת, ההחלטות האמורות אינן מכריעות מהותית בבקשה ונותנות הכשר לניכור הורי חריף וממושך בינה ובין הקטינים ולניתוק קשר הנמשך מזה כשישה חודשים. עוד נטען, כי בית הדין האזורי התעלם בהחלטתו מחוות הדעת של המומחה מטעם המכון, אותו הוא עצמו מינה לטפל באופן מיידי בניכור ההורי, והחליט לדחות את הדיון בנושא לתקופה של ארבעה חודשים על אף הדחיפות. דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה ותוחלת להתערבותנו במקרה זה. הלכה ידועה היא, שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, לא על החלטות סופיות, ולא כל שכן על החלטות ביניים; זאת פרט למקרים חריגים בלבד, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או סטייה מהוראות חוק המכוונות כלפי בתי הדין הרבניים (ראו, מיני רבים: בג"ץ 4923/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 34 (20.10.2022); בג"ץ 38479-09-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 4 (1.10.2024); בג"ץ 63797-04-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (29.4.2025)‏‏). המקרה דנא, עם כל ההבנה לקושי האנושי המתואר בו, אינו נופל לגדר מקרים חריגים אלו. טענותיה של העותרת נושאות בעיקרן אופי ערעורי ונטועות בנסיבות המקרה הפרטני. יתרה מזאת, מדובר בהחלטת ביניים, להבדיל מהחלטתו הסופית של בית הדין האזורי בנושא. בית הדין האזורי קבע תזכורת בתיק לארבעה חודשים ממועד מתן ההחלטה – פרק זמן שעתיד להסתיים בעוד כחודש – ואף עולה מהחלטתו שייתכן שבהמשך יורה על מינוי מומחית נוספת. עוד יוער כי כפי שעולה מהחלטת בית הדין הרבני הגדול, החלטה זו התקבלה כחלק מהטיפול הרציף של בית הדין האזורי בסכסוך בין הצדדים, וכעולה מהחלטות בית הדין האזורי אליהן הפנתה העותרת – בית הדין מודע היטב לקשיים עליהם היא עומדת בעתירתה, ופועל כמיטב הבנתו על מנת לתת להם מענה רגיש ומותאם (השוו: בג"ץ 6617/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 9 (12.11.2018), שם מתייחס בית המשפט לשיקול הדעת של בית הדין אגב טיפול רציף ולאורך זמן בהליך; בג"ץ 57593-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (26.2.2025), שם מתייחס בית המשפט להחלטה שמאפשרת בחינה מחודשת בהמשך). במצב דברים זה, התערבות מצד בית משפט זה, שאין ברשותו כלים מתאימים לטיפול במצב הרגיש שנוצר בין העותרת ובין ילדיה, אינו צפוי להועיל לטובת העניין – נהפוך הוא. 5. אגב העתירה, מעלה העותרת גם טענות כלליות ולפיהן יש להורות על שינוי הסמכות העניינית לדון בענייני ניכור הורי וחידוש הקשר, לקבוע נוהל דומה לנוהל הקיים בבתי משפט לענייני משפחה (נוהל 2-20 "טיפול בתי המשפט לענייני משפחה בהליכים דחופים שעניינם חשש לפגיעה במוגנותם של ילדים והבטחת הקשר בין הורים לילדיהם") ובפסקה 41 גם טוענת שטוב יעשה בית המשפט אם יורה לשר הממונה להתקין תקנות בנושא. דינן של טענות אלו גם כן דחייה על הסף. הטענות הועלו באופן כללי אגב הדיון בעניינה הפרטני של העותרת, מבלי שהתקיימה בעניינן פנייה מוקדמת לגורמים הרלוונטיים ואף מבלי שצורפו המשיבים הרלוונטיים (לעניין היעדר פנייה מוקדמת, ראו: בג"ץ 4934/08 מלכית נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 3 (25.6.2008); בג"ץ 3694/21 אדעיס נ' שר הביטחון, פסקה 12 (3.6.2021). לעניין אי צירוף משיבים רלוונטיים, ראו: בג"ץ 7970/22 אביעד נ' משטרת ישראל, פסקה 6 (21.2.2023); בג"ץ 623/24 גאבר נ' לשכת עורכי הדין מחוז צפון, פסקה 4 (22.1.2024)). 6. טרם חתימה, נבהיר כי איננו מקלים ראש במצוקתה של העותרת ובנסיבות המורכבות והכואבות העולות מהעתירה. כאבה וכיסופיה מובנים לנו, ואנו תקווה כי תמצא במהרה הדרך הנכונה להביא לחידוש וביצור הקשר בינה לבין שלושת ילדיה. חזקה על כל הגורמים המעורבים שישימו את טובת הקטינים בראש מעייניהם, וחזקה על בית הדין האזורי כי ימשיך במאמציו למצוא נתיב שיחבר את האם לילדיה, במהירות המרבית אך גם ברגישות המתחייבת. 7. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' באב התשפ"ה (‏30.7.2025). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת