פסק-דין בתיק עע"א 5537/02
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
עע"א
5537/02
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
סמיר סאלח סרסאוי
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת
מיום 28.1.02 בעע"א 775/01 שניתנה על ידי כבוד השופט א' אברהם
תאריך הישיבה:
י"ט באדר ב התשס"ג (23.3.2003)
בשם המערערת:
עו"ד שרון רוטשנקר
בשם המשיב:
בעצמו
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
1. בית
המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' אברהם)
החליט לקבל את עתירת המשיב, אסיר בכלא שטה, כי יותר לו להחזיק תרמוס בתא המאסר. המדינה
ביקשה רשות לערער על החלטה זו, וכן עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. לאחר
שניתן צו עיכוב ביצוע כמבוקש, הועברה בקשת רשות הערעור לדיון בפני הרכב שלושה, אשר
החליט להיענות לבקשת המדינה וליתן רשות ערעור. הערעור נדון בפנינו. לאחר שעיינו
בטענות הצדדים בכתב ושמענו את טיעוניהם בעל-פה, החלטנו לקבל את ערעורה של המדינה,
ולהלן נימוקינו.
המשיב
הינו אסיר ביטחוני המרצה עונש של מאסר עולם. ביום 20.11.01 הגיש המשיב עתירת אסיר
לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב – 1971 (להלן: "פקודת
בתי הסוהר" או "הפקודה") ובה עתר, בין היתר, כנגד החלטת שירות בתי
הסוהר שלא לאפשר לו לרכוש תרמוס חדש לאחר שתרמוס קודם שהחזיק בתאו נשבר. המדינה
התנגדה לעתירה בנימוק שנוהלי שירות בתי הסוהר אוסרים על הכנסת תרמוסים לתאיהם של
אסירים. זאת, כחלק ממדיניות הפיקוח על החפצים המצויים בתאיהם של אסירים, וכן בשל
החשש מניצול התרמוסים לרעה על ידי אסירים באופן שיכול לעלות כדי סיכון ביטחוני.
בתשובת המדינה לעתירה הובהר כי נוהלי שירות בתי הסוהר מתירים הכנסת קומקומים
חשמליים לתאי המאסר, ואלה עונים על צורכי האסירים לשימוש במים חמים בתאיהם. כאמור,
בית המשפט המחוזי קיבל את עתירתו של המשיב בעניין התרמוס, וכך נאמר בהחלטתו:
"בעניין זה נתתי דעתי בעבר,
ולא ראיתי טעם סביר לסירובם של המשיבים להחזקת תרמוס בתא. לא ראיתי מדוע הוא מהווה
סכנה גדולה יותר מאשר החזקת קומקום חשמלי. לכן החלטת המשיבים שלא ליתן בידי העותר
להחזיק בתרמוס אינה סבירה. היא עשויה להקל בחיי היום-יום על האסיר, בלא שתישקף כל
סכנה מהחזקת התרמוס ובלא שייפגעו חיי השגרה של הכלא או ניהולו התקין בידי
המשיבים".
על
החלטה זו הגישה המדינה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. כאמור, בקשתה של המדינה
התקבלה. נדון, אפוא, בטענות המדינה כטענות שבערעור.
טענות הצדדים
2. לטענת
המדינה, בית המשפט קמא החליף את שיקול דעתו של נציב שירות בתי הסוהר, הנסמך על
חוות דעת מקצועיות, בשיקול דעתו שלו, על אף שמדיניות שירות בתי הסוהר בעניין הנדון
הינה חוקית, סבירה ומידתית, ועל כן לא היה מקום להתערב בה. כפי שנטען, הסמכות
להגביל את החפצים האישיים שאסיר מורשה להחזיק בתאו מעוגנת בפקודת בתי הסוהר
ובתקנות שהותקנו מכוחה. באת-כוח המדינה טענה כי במסגרת הפעלת סמכות זו מנחה עצמו
שירות בתי הסוהר, בין היתר, בשיקולי צרכי האסירים, צפיפות תאי המאסר ושיקולי
ביטחון. האיסור על החזקת תרמוסים חל הן על אסירים פליליים והן על אסירים ביטחוניים
והוא נובע, בין היתר, מעמדת גורמי הביטחון בשירות בתי הסוהר. כפי שנטען, קיים חשש
ממשי, המבוסס על לקחי העבר, כי בהתרחש אירוע אלים בין כתלי הכלא, כגון מהומות או
התפרעות של אסירים, ייעשה שימוש לרעה בתרמוסים. החשש הוא שהאסירים ירתיחו מים או
חומרים אחרים, ישמרו את הנוזל הרותח בתרמוסים שברשותם וישפכו אותו על הסוהרים
המבקשים להשתלט על המהומה. חשש זה אינו קיים בהעדר כלי קיבול אשר שומר על חומם של
נוזלים למשך זמן ממושך, שכן ניתן לנתק את זרם החשמל, להמתין שהמים בקומקומים
החשמליים יתקררו לטמפרטורה שאין בה כדי לגרום לפגיעות בגוף, ולהשתלט על המהומה.
טענת המדינה היא, אפוא, שמדיניות שירות בתי הסוהר המתירה החזקת קומקומים חשמליים
בתאים, מאזנת באופן ראוי בין פוטנציאל הסיכון הנשקף מהתרמוסים לבין הצורך של
האסירים להשתמש במים חמים בתאיהם. באת-כוח המדינה ציינה כי ברשות מספר מצומצם של
אסירים השוהים בכלא שטה, ובהם המשיב, כבר נמצאו תרמוסים כאשר הועברו לכלא שטה בשנת
1999, וזאת מבלי שניתן היה להתחקות אחר ההחלטה שאפשרה להם להחזיק בתרמוסים. לפיכך,
הוחלט לאפשר לאסירים אלה בלבד להמשיך ולהחזיק בתרמוסים שברשותם. עם זאת, נאסרה
החלפת תרמוסים פגומים בתרמוסים חדשים.
3. המשיב
מצדו סמך את ידו על החלטת בית המשפט המחוזי. הוא הדגיש שהתרמוס שימש אותו במשך
שנים ארוכות, וכל בקשתו לא היתה אלא להחליפו בחדש. המשיב טען כי לדידו התרמוס הוא
חלק מ"ציוד הבית" האישי שלו המקל, ולו במעט, על שהייתו רבת השנים בין
כתלי הכלא. בתשובתו פירט המשיב בכשרון רב את מעלותיו של התרמוס, אשר אפשר לו
ליהנות משתיה חמה בלילות הקרים שבהם שקד על לימודיו, ומשתיה קרה בימי הקיץ החמים.
4. טענה
נוספת של המשיב הינה טענת הפליה בינו לבין אסירים ביטחוניים אחרים, שלטענתו הותר
להם להחזיק ברשותם תרמוסים ולהחליף תרמוסים מקולקלים בחדשים. כן טען המשיב כי בכמה
מבתי הסוהר ניתן היה לרכוש תרמוסים בקנטינה המשמשת את האסירים לרכישת ציוד אישי.
טענת ההפליה נטענה על ידי המשיב בפירוט רב הן בטיעוניו בכתב והן בדיון בעל-פה.
המדינה התבקשה להגיב על טענותיו של המשיב, והוא מצדו הגיב בפירוט על תשובותיה של
המדינה. ההכרעה בתיק זה התעכבה בין היתר בשל השהות שניתנה למדינה להגיב על טענות
ההפליה. בהמשך נביא ביתר פירוט את טענות הצדדים לעניין זה.
דיון
5. סעיף
38 לפקודת בתי הסוהר קובע כי "לא יחזיק אסיר חפץ אסור". סעיף 1 לפקודה
כולל הגדרות ל"חפץ" ול"חפץ אסור", כדלקמן:
"חפץ – חפץ מכל הגדר שהוא,
לרבות כסף, בגדים, מזון, משקאות, טבק בכל צורה, מכתב, נייר ומכשיר;
חפץ אסור – חפץ שפקודה זו או
התקנות אינן מתירות הכנסתו לבית סוהר, הוצאתו מבית סוהר או החזקתו בידי
אסיר".
בהמשך
לכך, קובעת תקנה 37(א) לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח – 1978 (להלן: "תקנות
בתי הסוהר" או "התקנות") שכותרתה "חפצים אסורים", כי
למעט מספר פריטים המפורטים בתקנות (כגון, "תלבושת ומצרכים לגיהות
אישית"), לא יחזיק אסיר בחפצים אישיים, אלא אם החזקתם הותרה לאסיר בידי מנהל
בית הסוהר "בכפוף לתנאים, לנסיבות ולהגבלות שנקבעו בהוראות המחייבות
בשירות" [תקנה 37(א)(3) לתקנות]. פקודות נציבות בתי הסוהר אינן מתירות החזקת
תרמוסים בתאי מאסר. פקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.33.00 – "חפצים פרטיים
המותרים להחזקה על ידי אסירים", מפרטת "פריטי ציוד מקסימליים המותרים
להחזקה ברשות אסירים פליליים" ורשימה זו אינה כוללת תרמוסים (אך כוללת
קומקומים חשמליים ו"מזלג חשמלי"). רשימה דומה כלולה בפקודת הנציבות מס'
03.02.00 הקובעת כללים ביחס לאסירים ביטחוניים. ההחלטה שלא לכלול תרמוסים ברשימת
החפצים המותרים חלה, אפוא, על כלל האסירים בבתי הסוהר בישראל והיא ניתנה בהתאם
לסמכות שבדין. פקודות הנציבות הנ"ל נקבעו על-ידי נציבות בתי הסוהר המופקד על
פי חוק על הבטחת התנהלותם התקינה של בתי הסוהר בישראל. בהתאם לכך, מוסמכת נציבות
בתי הסוהר להוציא הוראות לשמירה על המשמעת והביטחון בין כתלי בתי הסוהר, ובכלל זה
להגביל את החפצים שאסירים מורשים להחזיק בתאיהם.
אין
לומר כי ההחלטה שלא להתיר הכנסת תרמוסים לתאים הינה החלטה בלתי סבירה במידה
המחייבת התערבותנו לביטולה, או שנפל בה פגם מן הפגמים המקימים עילה להתערבותו של
בית המשפט בהחלטה. לבקשת רשות הערעור שהגישה המדינה צורפה חוות דעת מחלקת הביטחון
בשירות בתי הסוהר, לפיה קיים חשש ממשי כי החזקת תרמוסים על ידי אסירים תשמש למטרות
לא כשרות שיש בהן כדי לגרום לפגיעות בגוף ובנפש, כמתואר לעיל. חשש זה נסמך על
נסיון העבר, כפי שפורט בטיעוני המדינה. נראה, אפוא, כי בבסיס האיסור על הכנסת
תרמוסים לתאי המאסר עומד טעם סביר.
המשיב
היטיב להסביר בטיעוניו בעל-פה ובכתב כי יש בשימוש בתרמוסים כדי להקל על
תנאי שהייתם של האסירים בכלא בהשוואה לשימוש בקומקומים חשמליים בלבד. תרמוסים
מאפשרים לאסירים ליהנות משתיה חמה או קרה בכל עת, בעוד שקומקומים חשמליים עונים על
הצורך בשתיה חמה בלבד ולדברי המשיב בשעות הלילה קיימת בעיה בשימוש בקומקומים שכן
הוא עלול להעיר את דיירי התא האחרים. על שלטונות בתי הסוהר, מוטלת החובה לדאוג
לקיים את תנאי החיים בכותלי הכלא, באופן שיביא בחשבון את צרכי האסירים, ואת זכותם
לנהל את חייהם בכבוד ותוך סיפוק צרכים מינימאליים ככל שניתן במסגרת המאסר. עם זאת,
על שלטונות הכלא גם מוטלת בראש ובראשונה החובה לקיים את שגרת הכלא, תוך שמירה על
בטחון הכלוא ובטחון הסוהרים והסגל, כדי להבטיח את המשך הכליאה. נוכח
חוות הדעת של גורמי הביטחון, כי התרמוסים מהווים פוטנציאל של סיכון,
יש בהיתר להכניס קומקומים חשמליים לתאי המאסר כדי לשקף איזון ראוי בין צרכיהם
ורווחתם של האסירים מחד, לבין צורכי הביטחון מאידך.
נוכח
האמור לעיל, שגה לדעתנו בית המשפט קמא כאשר קבע כי אינו רואה "טעם סביר"
לסירובם של הגורמים המופקדים על ניהול בתי הסוהר להתיר הכנסת תרמוסים לתאי המאסר,
וכאשר החליט להתערב במדיניות זו. יפים לעניין זה דברים שנאמרו מפי השופט
(כתוארו אז) ברק:
"הלכה פסוקה היא, כי תפקידו
של שופט בית-המשפט המחוזי, הדן בעתירת אסירים, הוא תפקיד ביקורת של רשות שופטת על
החלטותיה של הרשות המבצעת. ביסודה של ביקורת זו עומדת השאלה, אם רשות ציבורית
סבירה רשאית היתה להגיע להחלטה אליה הגיע. ביסודה של ביקורת זו אינה עומדת השאלה
כיצד היה השופט, אילו עטה איצטלה של איש ביצוע, מחליט. אכן, על השופט לשאול עצמו
אם שלטונות בית הסוהר שקלו את כל השיקולים הרלבנטיים, ואיזנו ביניהם בצורה ראויה.
אם התשובה היא בחיוב, אל-לו לשופט להחליף את שיקול דעת השלטונות בשיקול דעתו שלו,
גם אם לסברתו שלו היה מקום לערוך איזון ראוי אחר".
[רע"פ 2410/93 מדינת-ישראל
נ' לוי, פ"ד מז(3) 802, 804].
הביקורת
השיפוטית על שלטונות בתי הסוהר נועדה להבטיח את קיום החוק ואת השמירה על זכויות
האדם של האסירים. אכן, "זכויות האדם של האסיר, להבדיל מחפצים אישיים שהוא
נאלץ להשאיר מאחור, נכנסות עם האסיר אל תאו בבית הסוהר, ככל שלא נשללו על ידי
החוק, ושירות בתי הסוהר חייב לקיים ולכבד אותן" [דברי השופט זמיר בעע"א
7440/97 מדינת-ישראל נ' גולן, פ"ד נב(1) 1, 8; וראו
גם: דברי השופט אלון בבג"ץ 337/84 הוקמה נ' שר הפנים, פ"ד לח(2) 826,
832]. בענייננו, הפגיעה ברווחתם של האסירים כתוצאה מהאיסור על הכנסת תרמוסים אינה
עולה כדי פגיעה בזכויות יסוד של האסירים או בזכויות המוקנות להם על פי דין. בכל
הנוגע לתנאי המחייה בכלא, יש להבחין בין הצרכים הבסיסיים שנוגעים לזכויות היסוד של
האסיר ולכבוד האדם, לבין ענינים הקשורים בתנאי הכליאה ונוגעים לניהול החיים בין
כותלי הכלא, והשמירה על הבטחון בו (ראו: עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם). בעניינים אלה, אם ניתן
היה לקבל החלטה שונה, בדרך כלל יימנע בית המשפט מלהתערב בהחלטות שלטונות בתי הסוהר
המתבססות על הנסיון המקצועי הייחודי הכרוך בניהול בתי סוהר. יפים לעניין זה דברים
שאמר השופט זמיר:
"ניהול בתי הסוהר שונה מניהול
יחידה מינהלית רגילה... מפאת סוג האוכלוסיה שבבתי הסוהר, ומחמת הצרכים והבעיות
הכרוכים בקיום שליטה גורפת על חיי היומיום של האסירים, מוקנים לנציב בתי הסוהר
בהכרח מתחם סבירות ומתחם מידתיות רחבים באופן יחסי... בתוך המתחם יש לאפשר לנציב
לנהל את בתי הסוהר, תוך התחשבות בזכויות האסירים, לפי שיקול דעתו".
[רע"ב 6561/97 מדינת-ישראל
נ' מנדלסון ואח', פ"ד נב(5) 849, 863; וראו גם: דברי השופט חשין
בעע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 173].
לסיכום
האמור לעיל: במידה שהאיסור על החזקת תרמוסים בתאי המאסר הינו חלק ממדיניות כוללת
ועקבית של שירות בתי הסוהר, הנסמכת על חוות-דעת מקצועית של גורמי הביטחון בשירות
בתי הסוהר, אין מקום שנתערב בה.
נתנו
דעתנו גם לטענת המשיב לפיה קיימת בכלא הפליה בינו לבין אסירים אחרים, שלגביהם לא
יושמה המדיניות האמורה של איסור החזקה או החלפה של תרמוסים וביקשנו לבחון טענה זו.
6. בטיעוניו
בעל-פה נקב המשיב בשמותיהם של שלושה אסירים נוספים השוהים אף הם בכלא שטה,
ששלטונות הכלא התירו להם, לטענתו, להחליף תרמוסים ישנים בתרמוסים חדשים. על טענה
זו הגיבה המדינה בהודעה משלימה מטעמה שבה הכחישה את טענתו של המשיב. מנהל כלא שטה
טען כי בשני מקרים בלבד התיר להחליף תרמוסים ישנים בחדשים: האחד, במקרה שבו הנהלת
הכלא סברה כי התרמוס שהיה ברשותו של אחד האסירים נשבר על ידי סוהר במהלך חיפוש
שנערך בתאו; והשני, על רקע החלטה קודמת של השופט קמא בעניינו של אסיר אחר, שאף בה
התקבלה עתירתו של האסיר להתיר לו להחליף תרמוס ישן בחדש. כמו כן, בפתח הדיון שנערך
בפנינו ביום 23.3.03 הודיעה באת-כוח המדינה כי בירור מחודש העלה שלגבי אחד משלושת
האסירים שבשמותיהם נקב המשיב, אכן נכונה טענתו של המשיב והותר לו להחליף את התרמוס
שברשותו. באותו דיון שב המשיב והעלה טענה בדבר מדיניות מפלה שבה נוקט שירות בתי
הסוהר – הפעם הזאת טען המשיב כי לאסירים ביטחוניים בכלא באר-שבע ובכלא ניצן הותר
להחזיק תרמוסים בתאיהם. הורינו למשיב להעביר את המידע שברשותו למנהל הכלא, ואילו
המדינה התבקשה להגיש הודעה משלימה נוספת, שבה תגיב לטענה האמורה. בסמוך לאחר מועד
הדיון בעניינו, פנה המשיב למנהל כלא שטה ולבית משפט זה בהודעה בכתב. בהודעתו טען
המשיב, כי בעקבות הטענות שהשמיע בדיון שהתקיים בעניינו הוחרמו התרמוסים מהאסירים
בכלא ניצן ובכך נמנעה ממנו היכולת להוכיח את טענת ההפליה. בהודעה משלימה שניה מטעם
המדינה מיום 7.7.03 הגיבה המדינה לטענתו של המשיב. לטענת המדינה, בחודש מרץ 2003
נרכשו על ידי האחראית על הקנטינה בבית מעצר ניצן שני תרמוסים עבור אסירים
ביטחוניים, אך זאת בניגוד לפקודות שירות בתי הסוהר. לאחר שהתברר הדבר לשלטונות בית
הכלא, נלקחו שני התרמוסים מידי האסירים והוחלט להעמיד את האחראית לכך לדין משמעתי.
עוד נאמר בהודעת המדינה, כי בניגוד לטענתו של המשיב לא אושרה החזקת תרמוסים לאף
אחד מהאסירים בבית הסוהר בבאר-שבע. כאמור בהודעה המשלימה, בבדיקה שנערכה בבית
הסוהר בבאר-שבע נמצא כי תשעה אסירים החזיקו בתרמוסים שהגיעו לידיהם במועד לא ידוע
בעבר, בדומה למשיב. משהוברר כי התרמוסים הוחזקו על ידי אסירים מסוכנים במיוחד,
החליט מפקד גוש דרום בשירות בתי הסוהר להוציא תרמוסים אלה מידי האסירים. זאת, נוכח
המסוכנות המיוחדת הנשקפת מאותם אסירים ועל אף ההסדר הרגיל (כפי שיושם בעניינו של
המשיב) לפיו אין מוציאים תרמוסים מידי אסירים אלא אם הם מתקלקלים ויוצאים מכלל
שימוש. המשיב מצדו הגיש תגובה כתובה מפורטת להודעה המשלימה השניה מטעם המדינה. הוא
שב וטען כי ההחלטה להוציא את התרמוסים מחזקתם של אסירים בכלא ניצן התקבלה בעקבות
הדיון שנערך בעניינו ובסמוך אליו, במטרה למנוע ממנו להוכיח את טענת ההפליה שהעלה.
לטענתו, הטענה לפיה אחראית הקנטינה חרגה מההוראות כאשר מכרה תרמוסים לאסירים
הועלתה רק משהתברר לאנשי שירות בתי הסוהר שבידיו קבלה המעידה על רכישת התרמוסים
בקנטינה. המשיב הוסיף וטען, כי אף טענת המדינה לפיה לא הותרה הכנסת תרמוסים לכלא
באר-שבע אינה נכונה. לטענתו, אסירים בכלא באר-שבע רכשו בקנטינה כמות גדולה של
תרמוסים, אך אלה נלקחו מהם ימים ספורים לאחר הדיון בהליך זה. המשיב צירף לתגובתו
הצהרות בכתב של אסירים ביטחוניים מכלא שטה ומכלא באר-שבע התומכות בטענותיו, וקבלה
מהקנטינה בכלא ניצן המאשרת רכישת שני תרמוסים ביום 19.3.03.
מהאמור
לעיל עולה כי צודק המשיב במקצת טענתו; הסתבר שההוראה בדבר איסור החזקת תרמוסים לא
נאכפה בקפדנות בכל בתי הכלא ויצרה תוצאה לא שויונית. חלק מהמקרים שלהם טען המשיב
לא הוכחשו על ידי שלטונות שירות בתי הסוהר. נוצר, אפוא, מצב שברשותם של חלק
מהאסירים היו תרמוסים למרות האיסור המפורש המעוגן, כאמור, בפקודות נציבות שירות
בתי הסוהר. מצב זה אינו ראוי. אם יש ממש בטעמו של האיסור כפי שנטען בפנינו, לא היה
מקום להקל ראש באכיפתו של איסור זה, במיוחד בהתחשב בכך שתכלית האיסור על הכנסת
תרמוסים לתאי המאסר נעוצה בטעמי ביטחון. אי הסדר ששרר בעניין זה מעורר תמיהה
והתלבטנו לא מעט אם אינו מחליש את טענות המערערת בדבר חיוניותו של ההסדר. מה גם
שהתברר כי בחלק מהמקרים החזיקו אסירים בתרמוסים מכוח היתר מפורש שניתן להם לשם כך.
כזה הוא המקרה בעניינו של המשיב עצמו. על פי טענת המדינה, שירות בתי הסוהר הסכים
ל"תקופת מעבר", כניסוחה של באת-כוח המדינה, שבה הותר לאסירים שכבר היה
ברשותם תרמוס להמשיך ולהחזיק בו. אין לראות בחריג זה משום ערעור יסודותיה של
המדיניות הכללית. אין ספק כי ראוי היה שההחלטה בעניין מתן הטבות או הקלות של הכנסת
חפצים מסוג זה תהיה שויונית, על בסיס אחיד, אך נראה כי המצב שנוצר מאפיין תקופת
"מעבר" המביאה בחשבון מצב קודם עד למימושה של מדיניות חדשה. במצב דברים
זה, אין לראות בחריג משום "זכות" מוקנית לאותם אסירים הנהנים ממדיניות
העבר להמשיך ולהחזיק בתרמוסים ללא הגבלה, באופן שמאפשר להם להחליף תרמוס מקולקל
בתרמוס חדש. אפשרות החלפת תרמוסים ישנים למי שהחזיקו תרמוסים בעבר ברשות, עלולה
ליצור או להנציח הפליה בין האסירים. יפים לעניין זה דברים שנאמרו מפי השופט זמיר
באחת הפרשות:
"בניהול בתי הסוהר יותר
מאשר בהפעלת סמכויות אחרות, דבר קשור לדבר, אסיר מתחכך באסיר, והחלטה במקרה אחד,
תוך סטיה מן הכלל, עלולה להשליך על מקרים רבים. אכן, בית המשפט אינו רואה לפניו
אלא אסיר אחד בעניין אחד, והוא חייב לשקול עניין זה, לא רק מן הבחינה המשפטית, אלא
גם מהבחינה האנושית. עם זאת, בית המשפט, כשהוא מקבל החלטה נקודתית חייב לשקול את
ההשלכות הצפויות של ההחלטה במקרים אחרים".
[עע"א 7440/97 מדינת-ישראל
נ' גולן, פ"ד נב(1) 8,1].
במקרה
שלפנינו התברר שהאיסור על החזקת תרמוסים בתאי המאסר הינו חלק ממדיניות כוללת של
שירות בתי הסוהר, המכוונת כלפי כלל האסירים. אף כי נראה שבעבר לא נאכפה מדיניות זו
בקפדנות, ובכל בית סוהר ננקטה גישה שונה. נאמנה עלינו טענת המדינה כי בעת האחרונה
מקפיד שירות בתי הסוהר על אכיפת מדיניות זו על כלל האסירים. זאת, בכפוף לחריג
הנוגע לאסירים שברשותם תרמוס מזה זמן רב, כאמור לעיל. ההחלטה שלא להתיר למשיב
להכניס לתאו תרמוס חדש תואמת, אפוא, את המדיניות הכוללת של שירות בתי הסוהר,
הנסמכת על שיקולי ביטחון שפורטו בחוות הדעת של הגורמים המקצועיים בשירות בתי
הסוהר, ומעוגנת בפקודות נציבות שירות בתי הסוהר. לפיכך, על אף העובדה שבמהלך השנים
שבהם החזיק המשיב בתרמוס לא עשה בו שימוש לרעה ולא פגע בסדר ובמשמעת בבית הסוהר,
לא ראינו כי יש מקום להתערב בהחלטת שלטונות בית הסוהר שלא להתיר למשיב להכניס
תרמוס חדש לתאו, ובלבד שמדיניות זו תונהג בכל בתי הסוהר באופן אחיד.
לסיום
נעיר, כי השתכנענו מטיעוניו של המשיב כי אכן יש בהחזקת תרמוסים בתאי המאסר כדי
להקל באופן ניכר על תנאי שהייתם של אסירים בבתי הסוהר. חזקה על שלטונות בתי הסוהר
שבמידה והנסיבות ועמדת הגורמים המקצועיים יאפשרו זאת, ישקלו מחדש להתיר הכנסת
תרמוסים לתאי המאסר.
בכפוף לאמור לעיל, דין הערעור להתקבל.
ש
ו פ ט ת
השופט א' א' לוי:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת
ד' ביניש.
ניתן היום,
ט"ו בחשון התשס"ד (10.11.2003).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02055370_N06.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il