שמואל פוקסברומר נ. ראש אגף מודיעין בצה"ל

5 1 .בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5532/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר העותר: שמואל פוקסברומר נ ג ד המשיבים: 1. ראש אגף מודיעין בצה"ל 2. ראש אגף כוח אדם בצה"ל 3. דובר צה"ל 4. הצנזור הצבאי הראשי 5. דובר אגף מודיעין בצה"ל 6. משרד הביטחון 7. מועצת העיתונות והתקשורת בישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד גלעד יצחק בר-טל בשם המשיבים 6-1: עו"ד דניאל מרקס פסק-דין השופט י' כשר: עניינה של העתירה בבקשת העותר כי נורה למשיבים להתייצב ליתן טעם מדוע לא יתירו לו לפנות לעיתונות ולקיים ראיונות באמצעי התקשורת השונים. נכון למועד הגשת העתירה, העותר הועסק ביחידה מסווגת בחיל המודיעין כאזרח עובד צה"ל. נוכח טענתו כי נחשף במהלך עבודתו לאי-סדרים ומחדלים שונים בעבודת יחידתו, ביקש העותר לפנות לגופים עיתונאיים על מנת לשתף אותם במידע שברשותו. זאת, לאחר שלאורך השנים פנה, לטענתו, לגורמים צבאיים שונים והתריע בפניהם על אודות המחדלים השונים אליהם נחשף, אך טענותיו לא זכו למענה מספק. כאזרח עובד צה"ל, היה העותר כפוף להוראות פקודת מטכ"ל 8.0105, שכותרתה "פעילות ציבורית של אנשי צבא, התבטאויות פומביות וקשר עם עיתונאים, עם הציבור ועם הדרג הממלכתי הבכיר" (להלן: פקודת המטכ"ל או הפקודה), הקובעת בסעיף 27, כי: "חייל, עובד צה"ל או עובד בשליחות הצבא לא ישתתפו במסיבת עיתונאים בתדרוך עיתונאים או בכל מגע אחר עם עיתונאים לרבות מפגש שאינו פרונטלי והנערך בסיוע אמצעי תקשורת או מחשב, ולא יתראיינו או ישוחחו עם נציגי העיתונאים או עם כלי התקשורת בכל צורה שהיא, אלא באישור דובר צה"ל" (ההדגשה הוספה – י' כ'). נוכח האיסור הקבוע בסעיף 27 לפקודה כאמור לעיל, פנה העותר, בשלהי שנת 2021, לנציגי דוברות אגף המודיעין לקבלת אישור מתאים בטרם יצירת קשר עם אנשי תקשורת. בעקבות כך, קיים העותר מספר פגישות עם גורמים בחיל המודיעין, ביניהם ראש אמ"ן. ואולם, על פי הנטען בעתירה, העותר לא קיבל בפגישות האמורות מענה קונקרטי לתלונותיו או לבקשותיו בדבר קיום ראיון עיתונאי. על רקע האמור לעיל, ביום 22.5.2022 פנה העותר, בכתב, באמצעות בא-כוחו, לדובר צה"ל, וחזר על בקשתו להתראיין בנוגע למחדלים הנטענים שנחשף אליהם. עוד במסגרת מכתב זה, ציין העותר כי המידע אותו הוא מבקש לחשוף לכלי התקשורת אינו מידע מסווג, כי אם: "מידע ממנו עולה חשש כבד לקיומם של אי סדרים הנוגעים לביטחון מידע, לשימוש בתקציבים ובכספים באופן פסול ולכל הפחות רשלני, להתעמרות תעסוקתית ועוד". לבסוף, בשולי מכתבו ציין ב"כ העותר כי באם לא יינתן לעותר האישור המיוחל לקיים ראיון בפני כלי התקשורת, בכוונתו לפנות לערכאות משפטיות (להלן: מכתב מיצוי ההליכים). ביום 29.6.2022 השיב דובר צה"ל למכתב מיצוי ההליכים, והודיע כי הוא דוחה את בקשתו של העותר. במכתבו, עמד דובר צה"ל על כך שהזכות של עובד צה"ל להתראיין לכלי התקשורת הינה זכות מוגבלת, וכי בבסיס הגבלה זו ניצבים שיקולים כבדי משקל, בהם שמירה על אופיו הממלכתי והא-פוליטי של צה"ל; שמירה על המשמעת והאחידות הצבאית; הגנה על תדמית הצבא ותפקודו התקין; וחובת הנאמנות של חיילים ועובדי צה"ל. עוד הדגיש דובר צה"ל כי ככל שלחייל או לעובד צה"ל ישנה טרוניה או ביקורת על אופן הנהלות יחידתו, "דרך המלך" בהקשר זה היא פנייה למפקדיו והבעת הביקורת בפניהם, בפני גורם פיקודי אחר או בפני מבקר צה"ל. בהקשר זה, ציין דובר צה"ל כי ניתנו לעותר הזדמנויות רבות לשטוח את טענותיו בפני מפקדיו, בראשם ראש אגף המודיעין, וכי העותר לא העלה בהן את הפגמים הנטענים. על רקע האמור לעיל, הוגשה העתירה שבפנינו. במסגרת עתירתו טוען העותר, בתמצית, כי סירובו של דובר צה"ל לאשר את בקשתו לקיים ראיון בפני כלי התקשורת מהוה פגיעה בחופש העיתונות ובחופש הביטוי. בתוך כך, מדגיש העותר כי הוא מעוניין לקיים ראיון בפנים גלויות, תוך יידוע הגורמים הרלוונטיים ובכפוף לאישור הצנזורה הצבאית. לכן, כך לטענתו, עיכב את פנייתו לתקשורת עד לקבלת האישור המיוחל, בניגוד למקרי עבר בהם פנו חיילים ועובדי צה"ל לעיתונות בפנים חסויות תוך עשיית דין עצמי. ואולם, לטענת העותר, התנהלותו נוצלה על ידי המשיבים, ובראשם דובר צה"ל, על מנת להשתיקו ולפגוע בזכויותיו באופן בלתי מידתי, ומכאן הצורך בהתערבותו של בית משפט זה. לאחר שהוריתי על הגשת תגובה מקדמית לעתירה, ביום 28.10.2022 הגישו המשיבים 6-1 תגובה והודעה מעדכנת, בה צוין כי ביום 1.9.2022, כשבועיים לאחר הגשת העתירה, הסתיימה העסקתו של העותר בצה"ל. עוד צוין כי ביום 28.9.2022 נשלח לעותר מכתב נוסף מאת דובר צה"ל, בו נמסר לו כי נוכח סיום עבודתו בצה"ל, המגבלה הקבועה בפקודה אינה חלה עוד בעניינו. יחד עם זאת, הודגש במכתב כי הדברים אמורים ביחס לעצם קיום הראיון, בעוד שביחס לתוכן הראיון, ובשים לב לתפקידו של העותר ביחידה מסווגת בחיל המודיעין – "עדיין חל עליו האיסור למסור מידע מסווג או מידע שהגיע אליו מתוקף שירותו, וכן חלים עליו האיסורים הקבועים בסעיפים 113, 113א ו-117 לחוק העונשין, התשל"ז-1977". בשים לב לאמור לעיל, סוברים המשיבים 1-6 כי שינוי הנסיבות הביא לכך שהעתירה דנן התייתרה. בהחלטתי מיום 30.10.2022 התבקש העותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו, נוכח ההתפתחויות שפורטו בתגובת המשיבים 6-1. בתגובתו מיום 21.11.2022, טען העותר כי לעמדתו עתירתו לא התייתרה, שכן המגבלות על תוכן שצוינו במכתב דובר צה"ל מיום 28.9.2022, ובפרט ההכוונה לסעיפים הנ"ל בחוק העונשין, נועדו לשמש כ-"איום מפורש על העותר", ולהשתיקו מלהתראיין. על כן, לשיטת העותר, עודנה נדרשת התערבותו של בית משפט זה. נוכח האמור בתגובת העותר מיום 21.11.2022, בהחלטתי מיום 13.12.2022 הוריתי למשיבים 6-1 להגיש הודעה מטעמם ולפרט במסגרתה את עמדתם לפיה חל על העותר האיסור: "למסור מידע מסווג או מידע שהגיע אליו מתוקף שירותו", והשלכותיה על הנסיבות מושא העתירה". בפרט התבקשו המשיבים 6-1 להתייחס לשאלה: "האם חל איסור על מסירת מידע שאינו מסווג, אך אשר הגיע לידי העותר מתוקף שירותו הצבאי, לצרכים המצוינים בעתירה". בהודעת העדכון מיום 29.1.2023, שהוגשה בעקבות ההחלטה הנ"ל, הטעימו המשיבים 6-1 כי לשיטתם ההגבלה החלה על העותר ביחס לתוכן הריאיון היא ההגבלה החלה מוכח הוראות הדין על כל אזרח במדינה, ללא היבט ייחודי הנוגע לעותר. כך, בין היתר, הודגש כי חלים על העותר האיסורים הקבועים בחוק העונשין, ביניהם נכלל האיסור הקבוע בסעיף 117 לחוק העונשין, שלפיו נאסר על מי שהיה עובד ציבור וחדל, למסור ידיעה שהגיעה לידיו בתוקף תפקידו כעובד ציבור, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה (ראו סעיף 117(א) לחוק העונשין). עוד ציינו המשיבים 6-1 כי אין בהפנייתו של העותר לדין כדי להוות איום בנקיטה בהליכים פליליים, וכי ככל שהעותר מתלבט האם חשיפת המידע שהוא מתכוון למסור בראיון עולה לכדי הפרת הדין החל עליו, מוזמן העותר, לפנים משורת הדין, לפנות לקצין בטחון המידע ביחידתו ולקבל הכוונה בנושא. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף. כזכור, הסעד שהתבקש בעתירה הוא לאפשר לעותר לפנות לכלי תקשורת ולהתראיין בהם, בכפוף לאישור הצנזורה. כפי שהובהר בתגובות המשיבים 6-1, משנסתיימה העסקתו של העותר בצה"ל, פקודת המטכ"ל אינה חלה בעניינו של העותר, כך שלא נדרש עוד אישורו של דובר צה"ל לצורך פנייתו לכלי התקשורת. בנסיבות אלו, ברי כי אין עוד בפנינו סכסוך בר-קיימא, כך שהעתירה דנן התייתרה (השוו לבג"ץ 208/19 עו"ד שחר בן מאיר נ' שר החינוך, פסקה 7 (2.5.2019)). אשר לטענת העותר כי מגבלות התוכן שצוינו במכתב דובר צה"ל מיום 28.9.2022 והפנייתו להוראות הדין הפלילי, נועדו להלך עליו אימים ולהניא אותו מלהתראיין – כפי שהובהר בהודעת המשיבים 6-1 מיום 29.1.2023, הגבלות התוכן החלות על העותר הינן מגבלות על פי דין, החלות במידה שווה על כל חייל או אזרח עובד צה"ל אשר סיים את תפקידו, מכוחן נאסר על העותר למסור מידע מסווג או ידיעות שהגיעו אליו בתוקף תפקידו, למי שאינו מוסמך לקבלם. עוד הגדילו המשיבים 6-1 לעשות, וציינו כי לעותר עומדת הזכות, לפנים משורת הדין, לפנות לקצין בטחון המידע ביחידתו, ולהיוועץ בו בטרם יפנה לעיתונות, כדי לוודא שפנייתו לא תהווה הפרה של כל דין. הנה כי כן, על רקע האמור לעיל, התוצאה המתבקשת היא שהעתירה דנן התייתרה. העתירה נדחית אפוא, בלי צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בשבט התשפ"ג (‏20.2.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22055320_L12.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1