זכריה אדם מוחמד חארון ו- 73 אח' נ. מדינת ישראל- משרד המשפטי

פסק-דין בתיק בג"ץ 5532/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5532/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותרים: זכריה אדם מוחמד חארון ו- 73 אח' נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל – משרד המשפטים – בית הדין לעררים ויו"ר בתי הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל 2. מדינת ישראל – משרד הפנים – רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לקיום דיון בשם העותרים: עו"ד גיא ברנד; עו"ד נועה דיאמונד בשם המשיבים: עו"ד רן רוזנברג פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. העותרים הם מבקשי מקלט מסודן, רובם מחבל דרפור, אשר הגישו בקשות למקלט מדיני לפני מספר שנים. בשל השגותיהם ביחס לאופן טיפול משרד הפנים בבקשותיהם, הגישו העותרים עררים לבית הדין לעררים בתל אביב, כאשר הערר הראשון מטעמם הוגש לפני למעלה משנה (להלן: העררים). כל העררים מתבררים לפני אותו מותב (להלן: בית הדין). 2. בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה לבית הדין ולראשת בתי הדין לעררים "לקדם", כלשונם, את הטיפול בעררים. במסגרת זו, מבקשים העותרים כי בית משפט זה יקצוב לבית הדין מועד למתן פסק דין בעררים. כן מבקשים העותרים כי נורה על העברת העררים לדיון לפני מותב אחר בתל אביב, ולחלופין, כי נורה על העברת הדיון בעררים מבית הדין בתל אביב לבית הדין לעררים בירושלים. נוסף על כך, מבקשים העותרים כי נורה על זכאותם לקבלת רישיון ישיבה מסוג א/5 "עם זכויות של פליט", כלשונם, עד להכרעה בבקשותיהם או עד שתגובש מדיניות בעניינם. רקע 3. לאחר הגשת העררים, ובהתאם לבקשת בית הדין, הגישה רשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה 2 (להלן: המשיבה), הודעות מעדכנות לבית הדין במסגרתן ציינה כי טרם התקבלו הכרעות הדרג המדיני, לרבות ראש הממשלה ושר הפנים, המלווה ביועץ המשפטי לממשלה וגורמים משפטיים בכירים נוספים, ביחס לסוגיית המסתננים. עוד נמסר כי ביום 24.5.2017 התקיימה ישיבה בראשות היועץ המשפטי לממשלה, ובעקבותיה – לאחר דיון נוסף שהתקיים ביום 1.6.2017 בראשות ראש הממשלה ובהשתתפות שר הפנים והיועץ המשפטי לממשלה – החליט ראש הממשלה על מתן מעמד של תושב ארעי מסוג א/5 מטעמים הומניטריים ל-200 נתינים סודנים יוצאי חבל דרפור. בהתאם לכך, הנחה שר הפנים את ראש מנהל אכיפה להמליץ על קריטריונים לפיהם תגובש רשימת הנתינים להם יינתן המעמד, וזאת עד ליום 16.7.2017. ראש מנהל אכיפה הציע מספר חלופות לקביעת הקריטריונים, וביום 13.7.2017 קבע שר הפנים את הקריטריונים לגיבוש הרשימה. בהמשך מסרה המשיבה כי ביום 17.5.2018 נערכה ישיבה בראשות ראש הממשלה ובהשתתפות שר הפנים והיועץ המשפטי לממשלה בה הוחלט על הענקת מעמד מסוג א/5 מטעמים הומניטריים ל-300 אזרחים סודנים נוספים. עוד נמסר כי ביום 5.7.2018 אישר שר הפנים את הקריטריונים למתן המעמד. לנוכח האמור, טענה המשיבה לפני בית הדין כי יש ליתן לגורמים האמונים על גיבוש מדיניות כוללת בסוגיית המסתננים שהות לעשות כן, בטרם תידרש המשיבה למסור את עמדתה הסופית בעניין העררים דנן. לאור האמור, הורה בית הדין למשיבה להגיש הודעות מעדכנות בדבר גיבוש המדיניות בעניין העותרים. 4. בהמשך לכך, ומאחר שבמרבית העררים טרם הוגש כתב תשובה, ובכלל העררים טרם נקבע מועד דיון, פנו העותרים לראשת בתי הדין לעררים, עו"ד מיכל צוק שפיר (להלן: ראשת בתי הדין) בבקשה כי תורה על החלפת המותב שדן בעררים וכן כי תורה על קביעת מועד לדיון בהם, וזאת מכוח סעיף 6(ב) לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק בתי דין מינהליים), וסעיף 13כה לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). ראשת בתי הדין דחתה את הבקשה בנימוק שהיא אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטות בית הדין, וכי בהתאם לסעיף 3 לחוק בתי דין מינהליים, דייני בית הדין נהנים מעצמאות שיפוטית. כנגד החלטה זו והחלטות הביניים של בית הדין כמפורט לעיל, הוגשה העתירה שלפנינו. העתירה דנן 5. בעתירה נטען כי לכלל העותרים, מלבד ארבעה, ניתן רישיון זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל (להלן: רישיון זמני), ולארבעת העותרים הנוספים ניתן רישיון ישיבה מסוג ב/1. העותרים פירטו בעתירה את ההשלכות הידועות הכרוכות בהחזקת רישיון זמני, ולא מצאתי צורך לחזור על הדברים. 6. לעצם העניין, טוענים העותרים כי התמשכות ההליכים בבית הדין היא בלתי סבירה באופן קיצוני, ומצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. בתוך כך, טוענים העותרים כי בבית הדין לעררים בירושלים ניתנו כבר עשרות פסקי דין בעררים של יוצאי סודן שהורו להעניק לעוררים תעודות זהות של תושב ארעי. לטענת העותרים, יש בכך משום הפלייתם לרעה אך משום שעניינם מתברר בבית הדין לעררים בתל אביב. מכל מקום, לטענתם, יש להורות על החלפת המותב או על העברת הדיון לבית הדין לעררים בירושלים. עוד נטען, כי בהתאם לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), התשע"ד-2014 (להלן: תקנות סדרי הדין בבית הדין לעררים), על המשיב בבתי הדין לעררים להגיש כתב תשובה בתוך 30 ימים, ועל כן, החלטת בית הדין על הארכת המועד להגשת תשובה לפרק זמן כה ממושך אינה סבירה. העותרים טוענים עוד כי בהתאם לסעיף 13לא לחוק הכניסה לישראל, לא ניתן להגיש ערעור, ואף לא בקשת רשות ערעור, על החלטות ביניים של בית הדין דוגמת ההחלטות שניתנו בעררים. משכך, כך נטען, נפגעת זכותם לגישה לערכאות ונגרם להם עינוי דין, ועל כן פנו הם לבית משפט זה. 7. ביחס להחלטתה של ראשת בתי הדין טוענים העותרים, כי בפנייתם לא ביקשו כי תתערב בהחלטה של בית הדין, אלא בתפקודו וביישום הוראות תקנות סדרי הדין בבית הדין לעררים על-ידו. משכך, נטען כי דחיית הבקשה על-ידי ראשת בתי הדין היא בלתי סבירה בנסיבות העניין. 8. המשיבים התייחסו תחילה בתגובתם למעמדם של העותרים בישראל וטענו כי בשלב זה בית הדין לעררים בתל אביב הורה למשיבה ליתן לעותרים רישיונות ישיבה מסוג ב/1, חלף הרישיון הזמני בו החזיקו עד כה, וזאת עד להכרעה בעררים. 9. לעצם העניין, טוענים המשיבים, בעיקרו של דבר, כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן מבוקש בה כי בית המשפט זה יתערב בשיקול הדעת השיפוטי-דיוני הנתון לבית הדין. בהקשר זה, הפנו המשיבים להלכה לפיה ככלל, לא יתערב בית משפט זה בפסקי הדין של הערכאות הדיוניות, אלא במקרים חריגים ונדירים. נטען כי החלטותיו של בית הדין להורות על הענקת רישיון ישיבה מסוג ב/1 לעותרים ולהמתין, טרם ההכרעה בעררים, לגיבוש עמדה כוללת של הדרג המדיני, הן החלטות שיפוטיות, שאינן מצדיקות התערבות בית משפט זה. נטען כי הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו עסקינן בהחלטות ביניים של הערכאות הדיוניות עליהן כלל לא ניתן לערער. עוד נטען כי הלכה זו חלה גם על בתי הדין לעררים, הפועלים לפי חוק הכניסה לישראל כערכאה דיונית במרבית ענייני מינהל האוכלוסין. כמו כן טענו המשיבים, כי אף אם היה מקום לתקוף את החלטות הביניים של בית הדין, ספק אם תקיפה כזו צריכה להיעשות באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה, חלף הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים. 10. בנוסף, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף אף בשל החשש כי בגדרה מבקשים העותרים לערוך "Forum Shopping", העולה כדי חשש מפני שימוש לרעה בהליכי משפט. בנוגע להליכים שמתנהלים בבית הדין לעררים בירושלים, ציינו המשיבים כי נכון למועד הגשת התגובה מטעמם, תלויים ועומדים בו מעל 300 עררים שהגישו יוצאי דרפור. עוד צוין, כי על חלק מפסקי הדין שניתנו בבית הדין לעררים בירושלים שבהם נקבע כי תונפקנה לעוררים אשרות תושב ארעי מסוג א/5, הגישה המשיבה ערעורים מינהליים לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. דיון והכרעה 11. לאחר העיון בעתירה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן. 12. דין טענות העותרים ביחס להחלטותיה של ראשת בתי הדין להידחות על הסף, מן הטעם שעומד לעותרים סעד חלופי. סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי המשפט לענינים מנהליים או החוק), בצירוף פרט 12 לתוספת הראשונה של החוק, מסמיך את בית המשפט לענינים מינהליים לדון בעתירה שעניינה החלטה של רשות לפי חוק הכניסה לישראל. המונח "רשות" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק כולל בתוכו "גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין". הגדרה זו מושתתת על שני יסודות, האחד עניינו בתפקיד – שעליו להיות תפקיד ציבורי, והשני הוא כי מילוי התפקיד יהא על-פי דין ומכוח סמכות שניתנה בחוק (ראו: בג"ץ 160/72 אחים שרבט, חברה לבנין בע"מ נ' האגודה למען הזקן באזורי, פ"ד כז(1) 620, 626 (1973); בג"ץ 4212/91 רוז'נסקי נ' הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, פ"ד מז(2) 661, 666 (1993)). כך בענייננו, החלטת ראשת בתי הדין בבקשות לפי חוק הכניסה לישראל ניתנה בהיותה בתפקיד ציבורי על-פי דין ומכוח סמכות שניתנה לה בחוק (השוו: בג"ץ 126/84 גלבוע נ' מפעל הפיס, פ"ד לט(4) 68, 72 (1985); בג"ץ 421/89 "דורון ערן - הפקות בינלאומיות בע"מ" נ' הקרן הציבורית לעידוד הסרט הישראלי, פ"ד מג(4) 309 (1989)). על כן, ומבלי לנקוט עמדה לגוף החלטתה, דין טענות העותרים בעניין זה להידחות על הסף, כאמור, כיוון שעומד להם סעד חלופי (ראו: בג"ץ 4885/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' רשם ההקדשות (11.7.2018); בג"ץ 9383/17 רוזנבלט נ' המרכז לגביית קנסות (11.12.2017)). 13. אף דינן של טענות העותרים ביחס להחלטות הביינים של בית הדין להידחות. כפי שטוענים העותרים עצמם, הם אינם רשאים לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטות הביניים של בית הדין, ואף אינם זכאים לבקש רשות ערעור על החלטות אלה, וזאת בהתאם למדיניות המחוקק בדבר צמצום הליכי השגה על הליכי ביניים (ראו: דברי הסבר להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 20) (בית דין לזרים), התשע"א-2010, ה"ח 550, 320 (להלן: דברי הסבר להצעת חוק הכניסה לישראל)). ואכן, סעיף 13לא לחוק הכניסה לישראל מסדיר את אופן הגשת ההשגות על החלטות בית הדין לעררים: סעיף 13לא(א) לחוק קובע כי ניתן לערער בזכות על החלטה סופית של בית הדין לעררים לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, וסעיף 13לא(ב) לחוק קובע כי לא ניתן לערער על החלטה אחרת של בית הדין לעררים עד לתום ההליך. כחריג לכלל, נקבע כי ניתן לערער ברשות בעניינים הנוגעים לסמכות עניינית, או לעיכוב ביצוע לפי סעיף 33 לחוק בתי דין מינהליים, לפני בית משפט לעניינים מינהליים. עניינים אלה הוחרגו מן הכלל האמור מפאת חשיבותם והשפעתם על המשך ההליך (ראו: שם, בעמ' 320). מכל האמור עולה כי לא עומדת לעותרים זכות שבדין לערער על החלטות הביניים של בית הדין, וקבלת טענותיהם במסגרת עתירה לבית משפט זה עלולה ליצור, הלכה למעשה, "מסלול עוקף" להשגה על החלטות ביניים של בתי הדין לעררים, באופן אשר יסכל את כוונת המחוקק ואת תכליות חוק בתי דין מינהליים (ראו והשוו: בגץ 6124/15 גבעון נ' בית משפט השלום בירושלים (8.9.2015)). משכך, בדרך כלל, ולמעט במקרים חריגים, יימנע בית משפט זה, חרף סמכותו לעשות כן, מלדון בעתירות על החלטות שלגביהן קבע המחוקק כי לא תינתן בעניינן רשות ערעור (ראו והשוו: בג"ץ 3233/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (28.4.2013). 14. איני סבורה כי המקרה הנדון בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים יצירת "מסלול עוקף" כאמור. בית הדין נתן החלטותיו בעררים מושא העתירה לאחר שבחן את טענות הצדדים והפעיל את שיקול הדעת הנתון לו. בתוך כך, בית הדין מצא לנכון לעכב את מתן פסק הדין בעררים לעת עתה, בטרם גיבש הדרג המדיני מדיניות כוללת בסוגיית המסתננים. בהמשך לכך, ולאור כל האמור, הורה בית הדין למשיבה להמשיך ולעדכן את בית הדין בדבר ההתפתחויות הרלוונטיות לעררים. עוד נקבע, כי ככל שלא תתקבל החלטה בעניינם של העותרים עד למועד חידוש רישיונות הישיבה המצויים בידיהם, תעניק להם המשיבה רישיונות מסוג ב/1, כסעד זמני אשר יעמוד בתוקפו עד לסיום הליכי הערר. בתוך כך, ציין בית הדין כי הוא סבור שעל המשיבה לקבל החלטה בעניינם של העותרים בתוך פרק זמן סביר, ולחלופין להסדיר את עניינם של הפונים אליה בדרך אחרת, קיבוצית או פרטנית. בית הדין הוסיף והתייחס בנימוקיו להליכים המשפטיים שעודם מתנהלים בעניינים הנוגעים לעררים, וכן לכך שהעותרים אינם חשופים, לעת עתה, להליכי הרחקה ומעצר. לנוכח כל האמור, וחרף הזמן הממושך שחלף מאז שהוגשו העררים, לא מצאתי להתערב בהחלטות הביניים של בית הדין. 15. העותרים מבקשים עוד כי בית משפט זה יורה על החלפת המותב או על העברת הדיון בעררים לבית הדין בירושלים. דין הבקשה להידחות, באשר לעותרים אין זכות קנויה לבחור את המותב אשר ידון בעניינם, והדברים ברורים. אעיר כי ככל שהעותרים סבורים כי קיימת להם עילה לפסילת המותב, וכמובן שאיני מביעה דעה בעניין זה, פתוחה בפניהם הדרך לנקוט בהליך זה. 16. מכל האמור לעיל, עולה כי דין העתירה כולה להידחות, לרבות בקשת העותרים כי נורה על זכאותם לקבלת רישיון ישיבה מסוג א/5, שהדיון בעניינה תלוי ועומד בבית הדין. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באלול התשע"ח (‏5.9.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 18055320_R02.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il