המאגר הישראלי לביטוחי רכב" הפול" נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון רע"א 553/23 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלוני 5. פלונית 6. פלונית 7. פלונית בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 16681-05-22 מיום 20.11.2022 שניתנה על ידי כב' השופטת צבייה גרדשטיין פפקין בשם המבקשת: בשם המשיב 1: בשם המשיבים 7-2: עו"ד שלמה ברקוביץ עו"ד נירה קזז עו"ד ענת (כהן) קאופמן פסק-דין השופט י' עמית: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת צ' גרדשטיין) בת"א 16681-05-22, בגדרה נדחתה בקשה לצירוף תובעים להליך. 1. ל.ש (להלן: המנוח), יליד 1977, נהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום 9.4.2021. בספטמבר 2021 הוגשה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) מטעם המשיב 1, בנו של המנוח מנישואיו הראשונים (להלן: המשיב) ואמו של המשיב, גרושתו של המנוח. התביעה הוגשה כנגד מבטחת האופנוע שבו נהג המנוח (להלן: המבקשת) לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 12156-09-21), ונטען כי המשיב הינו אחד מיורשיו של המנוח ותלוי בו. בהחלטת בית המשפט מיום 3.2.2022 נקבע כי על הצדדים להגיש תחשיבי נזק, ותחשיב נזק מטעם התובעים אכן הוגש ביום 6.4.2022. 2. במאי 2022 הוגשה תביעה נוספת לפי חוק הפיצויים בגין מותו של המנוח, זו הפעם לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. תביעה זו הוגשה על ידי המשיבה 2, אלמנת המנוח (להלן: האלמנה), המשיבים 4-3, ילדיהם התאומים של המנוח והאלמנה, והמשיבות 7-5, בנותיה של האלמנה מנישואיה הראשונים (המשיבים 7-2 יכונו יחד להלן: המשיבים). זמן קצר לאחר מכן פנתה הנתבעת-המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על צירוף המשיב ואמו לתביעתם של המשיבים כתובעים נוספים, ועתרה לכך שבירור הסוגיות הטעונות הכרעה בכל אחת מהתביעות יעשה בגדרו של ההליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי. 3. בהחלטה מיום 20.11.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצירוף תובעים, לנוכח עמדתם הברורה של המשיב ואמו לפיה הם אינם מעוניינים להצטרף לתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי חלף ניהול ההליך בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, בין היתר, כי התביעה שהוגשה לבית משפט השלום קדמה לתביעה שבפניו והיא מתנהלת פרק זמן לא מבוטל; כי אין להתיר עקיפה של הוראות הנוגעות לצירוף ואיחוד תביעות בדרך של בקשה לצירוף תובעים; כי ניתן יהיה לברר את השאלות העובדתיות המשותפות לשני ההליכים באמצעות הבאת ראיות; כי אי צירוף המשיב ואמו כתובעים לא ימנע מבית המשפט להכריע ביעילות ובשלמות בתובענה; וכי היעתרות לבקשה כה חריגה צריכה להיות במקרים נדירים, אם בכלל. 4. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה עותרת המבקשת להורות על צירוף המשיב ואמו כתובעים נוספים בתביעת המשיבים המתנהלת בפני בית המשפט המחוזי, ולחלופין, להורות על הקפאת הדיון בתביעה בבית משפט השלום עד לסיום ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי. המבקשת הצביעה על המחלוקות העובדתיות הזהות המתעוררות בכל אחת מהתביעות, ועל כך שסוגיות הטעונות הכרעה בקשר לזהות התלויים ומשך תקופת התלות משליכות באופן ישיר על חישוב תביעת העיזבון. המבקשת סבורה כי הבקשה לצירוף תובעים עומדת בתנאי תקנה 26(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) ולפסיקה בנושא, ויש להיעתר לה לנוכח החשש הממשי לפסיקות סותרות, לפסיקת פיצוי חסר או יתר למי מהתלויים או היורשים, או למצב שבו המבקשת תידרש לשלם יותר מאשר סכום הנזק שתפסוק אחת הערכאות. עוד טענה המבקשת, בין היתר, כי שתי התביעות נמצאות באותו שלב דיוני מקדמי; כי לא ניתן יהיה למנוע את הפגיעה בפרטיותו של המשיב ואת כריכת עניינו בעניינם של המשיבים; וכי בקשתה החלופית לעיכוב הדיון באחת התובענות כלל לא נבחנה. 5. המשיב ואמו שבו וחזרו על התנגדותם לצירופם כתובעים בהליך קמא, וטענו, בין היתר, כי אין לעשות שימוש בתקנה 26(א) לתקנות ולעקוף את הוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) שאינו מאפשר את איחוד התביעות במקרה דנן; כי קביעת גובה השכר של המנוח יכולה להיעשות על בסיס ראיות שבכוחו של כל צד להגיש; וכי צירופם להליך יפגע בזכות הגישה לערכאות, יעמידם בפני סיכון להוצאות משפטיות נוספות ויביא להתמשכות ההליכים וסיכול האפשרות לפשרה. המשיב ואמו טענו אף לחוסר תום לב מצד המבקשת, בכך שהלכה למעשה המבקשת מעכבת את ההליך המתנהל בבית משפט השלום משלא הגישה תחשיבי נזק חרף החלטת בית המשפט. המשיב ואמו הוסיפו וטענו כי איחוד התביעות דה פקטו יפגע בחקר האמת ובהוגנות ההליך, זאת לנוכח הפגיעה בפרטיות המשיב וחשיפת יחסיו עם אביו, מה שיפגע ביחסים שבין האחים הקטינים ובאחדות המשפחה. 6. המשיבים הסכימו באופן עקרוני כי הדעת אינה נוחה מניהול הליך כפול באותו עניין וטענו, בין היתר, כי טענות המשיב אינן מצדיקות ניהול הליכים נפרדים. עם זאת, המשיבים ביקשו להשאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. 7. מכוח סמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לאחר בחינת טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. 8. כידוע, לא ניתן להורות על איחוד תובענה המתנהלת בבית משפט השלום עם תובענה המתנהלת בבית המשפט המחוזי. זאת, להבדיל מאיחוד מספר תובענות המתנהלות באותו בית משפט (תקנה 40(א)) או העברת מספר תובענות הנדונות באותה ערכאה במחוזות שיפוט שונים כך שיידונו באחד מבתי המשפט (סמכות המסורה לנשיא בית המשפט העליון או מי שהסמיך לכך מבין שופטי בית המשפט העליון – תקנה 40(ב)). מכאן, שהדרך היחידה לאחד בפועל את שתי התביעות שלפנינו, היא בדרך של צירוף המשיב ואמו כתובעים בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי. ככלל, ההחלטה על צירופם של בעלי דין היא החלטה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה שמורה למקרים חריגים (רע"א 8247/12 טלל בע"מ נ' Doruk ev Gerecleri Sanayi ve Ticaret Limited Sirketi, פסקה 6 (‏24.12.2012); רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ, פסקה 19 (9.7.2015) (להלן: עניין ג'י.טי.אס); רע"א 1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' רחמים, פסקה 13 (‏7.4.2016); ע"א 6517/18 ‏שמסי נ' לוין, פסקה 8 (‏21.3.2019); רע"א 1298/23 תלמוד תורה מחזיקי הדת דחסידי בעלזא תל אביב נ' פלוני, פסקה 11 (‏9.3.2023)). לטעמי, המקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים חריגים, וצירוף המשיב ואמו כתובעים נדרש באופן המחייב התערבות בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. 9. תקנה 26(א) לתקנות מאפשרת לצרף להליך, אם כתובע אם כנתבע, "כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין". כאשר תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 משלו בכיפה, ההסדר לצירוף בעל דין לאחר הגשת כתב תביעה היה מעוגן בתקנה 24, ובית המשפט היה רשאי להתיר צירוף בעל דין באחד משני המצבים הבאים: כשבעל הדין היה צריך להיות מצורף לתובענה מלכתחילה, או כשנוכחותו של בעל הדין דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה (רע"א 5861/15 עיריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ, פסקה 22 (‏26.1.2016) (להלן: עניין שומוביץ); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 212 (מהדורה שנייה, 2023) (להלן: רוזן-צבי)). החלופה הראשונה נועדה למקרים "שבהם הדין המהותי קובע שהזכות הנדונה בהליך היא זכות משותפת לתובעים שונים [...] או במקרים שבהם הדין מחייב את צירופם של בעלי דין שונים, כדוגמת תביעה מטעם עיזבון שצריכה להיות מוגשת על-ידי כל היורשים ביחד, ולחלופין בהסכמתם" (עניין שומוביץ, פסקה 23, ההדגשה הוספה; רוזן-צבי, עמ' 213; אלון קלמנט "צירוף צדדים זרים להליך המשפטי" ספר שלמה לוין 171, 198-197 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין, מיכאיל קרייני עורכים, 2013)). יצוין כי הגם שחלופה זו לא נזכרת במפורש בתקנה 26(א) לתקנות החדשות, היא נכנסת לתוך המבחנים הקבועים בה (רוזן-צבי, עמ' 213). 10. המשיב הגיש את תביעתו לבית משפט השלום כאחד מיורשיו של המנוח וכתלוי בו. לצד הדרישה לתשלום דמי מזונות ותשלומים נוספים שנטען כי המשיב קיבל בפועל מהמנוח, בכתב התביעה נתבעו ראשי נזקים נוספים כגון הפסד שכר בשנים האבודות והפסדי פנסיה בשיעור חלקו היחסי של המשיב מהעיזבון. כך עולה גם מתחשיב הנזק שהוגש מטעמו בהליך המתנהל בפני בית משפט השלום. כבר בהיבט זה, צירופו של המשיב לתביעת המשיבים נראה מוצדק לנוכח סעיף 122(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, מכוחו נפסק כי תביעה בשם עיזבון צריכה להיות מוגשת על ידי כל היורשים או בהסכמתם (רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, פסקה 8 (28.05.2012); ע"א 3024/10 ויינר נ' מויאל, פסקה 21 (‏2.4.2013); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 217-216 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)). לא נעלם מעיני כי המשיב צירף לכתב התביעה את כתב הירושה של המנוח, ואף ציין מפורשות כי ישנם יורשים ותלויים נוספים שלמיטב הבנתו יגישו תביעה נפרדת נגד המבקשת בעילה לפי חוק הפיצויים (המשיבים פעלו באופן דומה תוך הפנייה להליך שהגישו המשיב ואמו). 11. על פי שיטת הידות הנהוגה במחוזותינו, לצורך חישוב הפיצוי אותו צריכה המבקשת לשלם לכל אחד מהתלויים ולעיזבון, יש לחשב את בסיס השכר של המנוח ואת הקופה המשותפת, וכן לקבוע את שיעור התמיכה של המנוח במשיב, את זהות התלויים כולם ואת משך תקופת התלות של כל תלוי ותלויה. הדברים אינם פשוטים וטעונים בירור עובדתי, בין היתר לנוכח הטענה כי המשיב קיבל מהמנוח כספים מעבר להתחייבויותיו של האחרון לפי הסכם ממון וגירושין שערך עם גרושתו, וכן לנוכח הטענה כי גם שלוש בנותיה של האלמנה מנישואים קודמים תלויות במנוח, כשחלקן בעלות צרכים מיוחדים ומקבלות קצבאות מהמל"ל. הסכום שיפסק לתביעת העיזבון מושפע באופן ישיר מהסכום שיפסק בתביעות התלויים. מכאן, שניהול שתי תביעות שונות של יורשים ותלויים, בפני ערכאות ומותבים שונים, כשבכל אחת מהתביעות מתעוררות אותן שאלות עובדתיות הטעונות הכרעה – מקים חשש ממשי לפסיקות סותרות, שאפשר שיגרעו או יוסיפו לפיצוי שייפסק למי מהתלויים והיורשים בכל תביעה, וישליכו על הסכום הכולל אותו תידרש לשלם המבקשת. אף אין טעם בעיכוב הדיון באחת מהתביעות, באשר קביעות בית המשפט בתביעה שתתברר לא יוכלו לשמש פלוגתא פסוקה כלפי התובעים בתביעה שעוכבה. בנסיבות אלה, צירוף המשיב ואמו לתביעת המשיבים נדרש על מנת שלא יקופחו זכויותיהם של בעלי הדין הקיימים ועל מנת להכריע באופן שלם ויעיל בתובענה (עניין ג'י.טי.אס, פסקאות 23-22; עניין שומוביץ, פסקאות 26-25; רוזן-צבי, עמ' 215-213). 12. המשיב ואמו מתנגדים לצירופם כתובעים בתביעת המשיבים, ואציין כי גם בית משפט השלום וגם בית המשפט המחוזי מצאו לקיים דיון במעמד הצדדים על מנת לנסות להביאם להסכמות, אולם הדבר לא הסתייע. במצב הדברים הרגיל, התובע הוא אדון לתביעתו, ולא בקלות תיענה בקשת נתבע לצירוף תובע כנגד רצונו (עניין שומוביץ, פסקה 28; רוזן-צבי, עמ' 214). עם זאת, במקרה דנן, ההליך המשפטי לא נכפה על המשיב ואמו, שמבקשים למצות את זכויותיהם ולתבוע את המבקשת באותה עילת תביעה ממש, אם כי בערכאה אחרת ובנפרד מיתר התובעים-המשיבים. גם אין ממש בחשש שצירופם לתביעת המשיבים יגרור הוצאות נוספות כגון תשלום הפרשי אגרה בשל ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי. זאת, מאחר שסכום האגרה יקבע לפי הסכום הכולל שיפסק לכלל היורשים והתלויים, וממילא המבקשת התחייבה לשאת בתשלום אגרה שתוטל על המשיב ואמו מעבר לסכום שבו הם היו מחויבים אם תביעתם היתה מתבררת בפני בית משפט השלום. 13. אכן, ניהול התביעה לצד תובעים נוספים המיוצגים על ידי בא כוח אחר עלול להביא להתמשכות מסוימת של ההליך מבחינת המשיב ואמו, ולפגיעה כזו או אחרת בפרטיותם. ואולם, דומה כי לנוכח עילת התביעה המשותפת והקשר הישיר שבין תביעת התלויים לתביעת העיזבון, הדבר הוא בבחינת בלתי נמנע. כמו כן, ייתכן כי בהמשך הדרך ניתן יהיה לברר טענות מסוימות של כל אחד מהתובעים בנפרד (למשל טענה להכרה במשיבים כניזוקים משניים העומדים בתנאי הלכת אלסוחה, שלפי האמור בתגובת המשיב ואמו ייתכן ותועלה מצד המשיבים). אציין כי לא נעלמו מעיני טענות המשיב ואמו לחשש מפגיעה באחדות המשפחה וביחסים שבין האחים, אך ניתן להניח שניהול ההליך על ידי באי כוחם וללא מעורבות ישירה של הקטינים יפיג חשש זה, ומכל מקום חזקה על בית המשפט המחוזי שיפעל ברגישות בסיטואציה שנוצרה. 14. סוף דבר, שדין הערעור להתקבל, והמשיב ואמו יצורפו להליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, החיוב בהוצאות בסך 3,000 ₪ שהושת על המבקשת בערכאה קמא – יבוטל. אין צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, ‏כ"ב באדר התשפ"ג (‏15.3.2023). ש ו פ ט _________________________ 23005530_E04.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1