יעקב אלאלוף נ. אביטקס בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 553/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 553/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: יעקב אלאלוף נ ג ד המשיבים: 1. אביטקס בע"מ 2. נתן הרפז, רואה חשבון 3. גיסיה אורבך, רואה חשבון 4. אבי הורוביץ, עו"ד (פורמלי) 5. ש.י.י.א יזמות בע"מ 6. יזמי מנשה בע"מ 7. אליעזר סלומון ז"ל 8. אופיר שחמורוב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.12.05 בת.א. 2954/00 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל תאריך הישיבה: כ"ט באדר א התשס"ח (6.3.3008) בשם המערער: עו"ד משה היבל בשם המשיבה 1: עו"ד גל הררי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (א 2954/00) שניתן ביום 4.12.2005, אשר חייב את המערער והמשיב 6, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה 1, חברת אביטקס בע"מ (להלן: חברת אביטקס), סכום של 1,200,000 ש"ח בתוספת 20,000 ש"ח הוצאות ושכר עורך דין. הצדדים לערעור 1. המערער, המשיבים 7 ו-8, ויונה היבש (להלן: יונה) הנם בעלי כל הון המניות המונפק של המשיבה 5, חברת ש.י.י.א יזמות בע"מ (להלן: חברת ש.י.י.א), חברה ישראלית שעוסקת, בין היתר, בייזום עסקאות ושיווק נדלן. המשיבה 6 הינה חברת יזמי מנשה בע"מ (להלן: חברת יזמי מנשה), שבמועד הרלוונטי הייתה בסטטוס של חברה בייסוד שהייתה אמורה להירשם אצל רשם החברות הירדני ברמאללה. חברת אביטקס הינה חברה פרטית רשומה בהונגריה, ומנהלה הוא יוסף יוסבאשווילי (להלן: יוסבאשווילי). משיב 4 הינו עורך הדין שערך את החוזה למכירת המקרקעין שיידון להלן. רקע עובדתי 2. תחילתה של הפרשה בפנינו היא בחוזה מכר שנחתם ביום 4.12.1996, במסגרתו רכשה חברת יזמי מנשה משניים אחרים, באמצעות חברת ש.י.י.א, מגרש המצוי בשטח הצמוד לגדר היישוב אלפי מנשה, אשר מהווה חלק מחלקות 129 ו-130 גוש 2 בכפר עזון (להלן: המקרקעין). 3. ביום 6.12.1996 נערך הסכם (להלן: הסכם המכר) במסגרתו רכשה חברת אביטקס מחברת ש.י.י.א את המקרקעין דנן. 4. לטענת חברת אביטקס, כבר במעמד חתימת החוזה שולם לחברת ש.י.י.א סך של 300,000 דולרים וכי 100,000 דולרים נוספים שולמו במהלך החודש העוקב. בנוסף טוענת חברת אביטקס כי שילמה סך 16,340 דולרים למשיב 4 בגין ייצוגה על ידו בהסכם המכר. 5. אין חולק כי ביום 27.5.1997 נחתם הסכם (להלן: הסכם הביטול) בין חברת אביטקס לבין חברת ש.י.י.א לביטול הסכם המכר, על פיו התחייבה חברת ש.י.י.א לשלם לחברת אביטקס סך שווה ערך בשקלים חדשים ל-450,000 דולרים (סעיף 3 להסכם הביטול). סכום זה, כפי שהוסבר בהסכם הביטול, גילם את הסכום ששילמה חברת אביטקס על חשבון העיסקה, פיצוי חלקי בגין ריבית והחזר שכר טרחה למשיב 4. עוד נקבע בהסכם הביטול פיצוי מוסכם וקבוע מראש בסך 50,000 דולרים במידה וחברת ש.י.י.א תפר את התחייבותה על פי הסכם הביטול, ושכל סכום שלא ייפרע לידי חברת אביטקס על ליום 1.9.1997 ישא ריבית דולרית בשיעור שנתי של 18%, אשר תצטבר על הקרן אחת לשנה (סעיף 5 להסכם הביטול). 6. עוד אין חולק, כי כנספח להסכם הביטול צורף כתב ערבות לפיו המערער, המשיבים 7 ו-8 ויונה ערבו אישית, ביחד ולחוד, למילוי כל התחייבויות חברת ש.י.י.א כלפי חברת אביטקס על פי אותו הסכם. במסגרת ערבותם, התחייבו המערער והמשיבים 7 ו-8 ויונה, בין היתר, לשפות את חברת אביטקס על כל הוצאה, נזק, אובדן רווח, תשלום וכיוצא בזה שייגרמו לה עקב הפרת הסכם הביטול או הפרת הסכם המכר. 7. יוער כי הצדדים חלוקים בדעותיהם באשר לסיבה שהביאה אותם לכדי החתימה על הסכם הביטול, כאשר המערער טוען כי היה קורבן ל"תרגיל עוקץ" מטעם חברת אביטקס וחברת אביטקס מצידה טוענת כי הוטעתה מלכתחילה בעת החתימה על הסכם המכר ועל כן היה הכרח בחתימת הסכם הביטול לשם השבת זכויותיהם. על תיאורן המפורט של טענות אלו נעמוד בהמשך. 8. משלא עמדה חברת ש.י.י.א בכל התחייבויותיה לפי הסכם הביטול, שכן לטענת חברת אביטקס עד ליום הגשת התביעה שולמו לה אך ורק 30,000 דולר, הגישה זו האחרונה תביעות נגד הערבים לשם חיובם בתשלום הסכומים הנותרים. משיקולי אגרה היא העמידה את תביעתה על סך 1,200,000 ש"ח בלבד. 9. ביום 22.3.2001 ניתן פסק דין בהעדר הגנה בידי רשמת בית המשפט המחוזי כנגד חברת ש.י.י.א וחברת יזמי מנשה בו הן חויבו לשלם ביחד ולחוד לחברת אביטקס את סכום התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כן הן חויבו לשלם 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק בגין שכר טרחת עורך דין ואגרת המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 10. ביום 14.2.2001 ניתן פסק דין דומה בעניין יונה על ידי הרשמת. יוער כי חבותו של יונה נקבעה ביחד ולחוד עם חברת ש.י.י.א וחברת יזמי מנשה. 11. ביום 4.12.2005 ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בעניין חבותם של המערער והמשיבים 4 ו-8. בית המשפט המחוזי 12. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל) קבע תחילה כי אין מקום לדון בטענות שהעלו הצדדים בנוגע להסכם המכר שכן הוא בוטל ועל כן אין הן רלוונטיות לעניין החבות הנדונה, וכי מה שרלוונטי לדיון הוא הסכם הביטול, תהליך קבלת ההחלטה בגינו וסכום הפיצוי הנקוב בו, הן מכיוון שזו הייתה העסקה האחרונה נשוא עילת התביעה והן לאור העמדת התביעה על סך 1,200,000 ש"ח לצורך אגרה. 13. בית המשפט דחה את טענת המערער והמשיבים 8-6 ויונה כי הוטעו בעת חתימתם על הסכם הביטול והערבות, לאור העובדה כי לא תמכו טענותיהם בראיות של ממש, לא זימנו לעדות את "השחקנים הראשיים" לאותו "תרגיל עוקץ" נטען, כי לא הייתה יוזמה כלשהי מטעמם כגון הגשת תלונה במשטרה, ללשכת עורכי הדין או למועצת רואי החשבון וכי לא נשלחה הודעה בכתב על ביטול הסכם הביטול. בית המשפט חיזק קביעתו זו לאור הפער בין טענת המערער והמשיבים 8-6 ויונה לבין המציאות, שכן חברת אביטקס לא רכשה בסופו של יום את המקרקעין במחיר השקול לנזיד עדשים, על פי המזימה לכאורה. 14. בהמשך, קבע בית המשפט כי המערער והמשיב 8 חתמו בעיניים פקוחות על הסכם הביטול והערבות האישית המצורפת לו, שכן הם לא הצליחו להוכיח ברמה הנדרשת את טענתם כי הדבר נעשה עקב תרמית או הטעייה, ועל כן עליהם לעמוד בהתחייבותם לפי הסכם הביטול. מאחר ומטעמי אגרה העמידה חברת אביטקס את סכום התביעה על סך 1,200,000 ש"ח, חויב המערער והמשיב 8 בתשלום זה, בתוספת 20,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכר עורך דין. חבותם של המערער והמשיב 8 נקבעה ביחד ולחוד עם המשיבות 5 ו-6 ויונה, לאור פסקי הדין בהעדר הגנה שניתנו על ידי רשמת בית המשפט המחוזי. מכאן הערעור בפנינו. טענות הצדדים 15. במסגרת הערעור שב המערער וטוען כי לידתו של הסכם הביטול והערבות עליה חתם הינו במעשה תרמית, הטעיה והונאת הדעת מצד חברת אביטקס ומנהלה יוסבאשווילי כלפי חברת ש.י.י.א וכלפיו. תמצית "תרגל העוקץ" אליבא דהמערער היא כי יוסבאשווילי, אשר הבין כי הופל בפח על ידי שותפו לעסקה ואיש סודו, המשיב 2, רואה החשבון הרפז (להלן: הרפז), החליט לקנות את המקרקעין יחד עם עורך דין בביאן ועורך דין עשור. שני עורכי הדין שכנעו בתורם את המשיבים 8-6, יונה והמערער לקבל את דרישת התובעת לביטול ההסכם עימה, תוך שהם רותמים לעזרתם את הרפז שהציג יחד עם רואה חשבון אחר ושמו גבאי שהציג עצמו כנציגו של משקיע רוסי, מצג שווא בדבר אותו משקיע רוסי המבקש לרכוש את המקרקעין במחיר גבוה במיוחד, לאחר שיבוטל הסכם המכר. בין ש.י.י.א לבין קבוצת שלמה גבאי נערך ביום 18.5.1997 פרוטוקול לפיו התחייבה קבוצת גבאי לרכוש את המקרקעין בתנאים מסוימים. לטענת המערער, העסקה שקשר גבאי עימו ועם המשיבים 8-6 ויונה הייתה פיקטיבית לחלוטין, ותכליתה הייתה לשכנע את חברת ש.י.י.א לבטל את הסכם המכר, שכן על פי טענת המערער, לא נפל פגם בו ולא הייתה הטעייה של חברת אביטקס בגין אותו הסכם מכר מצידו או מצד חברת ש.י.י.א. 16. עוד טוען המערער כי עסקה פיקטיבית זו, שמאחוריה לא עמד כל משקיע, נועדה להביא לנפילת ערך המקרקעין כפרי בשל לידיה של חברת אביטקס במחיר השקול לנזיד עדשים, לאחר שמלוא המתחם שרכשה יועמד לכינוס נכסים בהעדר יכולת מצד חברת ש.י.י.א והערבים להחזיר את כספם. 17. המערער ציין כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא עשה כן, הוא אכן שלח מכתב בו הוא ביקש לבטל את הסכם הביטול. 18. את טיעונו באשר להטעיה בחר המערער לחזק בקביעת בית המשפט שקשה להעלות על הדעת כי חברת אביטקס ומנהלה יוסבאשווילי, שהינו איש עסקים חובק עולם בהיקפים של מיליונים, מבצע עסקת נדל"ן, בלי לקבל הסברים ממאן דהוא ובלי שידע על מה הוא חותם, כפי שיוסבאשווילי ניסה לטעון בקשר להסכם המכר. 19. על כן, לדידו של המערער, הסיבה היחידה שחברת ש.י.י.א הסכימה לחתום על הסכם הביטול ושהערבים הסכימו לחתום על כתב הערבות היא הידיעה כי אותו משקיע רוסי מוכן לקנות את המקרקעין "יום למחרת". 20. יוער כי המערער מודע לעובדה כי ערעורו ניסוב סביב קביעותיו העובדתיות של בית במשפט המחוזי, והעובדה כי הוא חולק על כל הקביעות האלו, שיש להן השלכה משפטית, על פי טענתו. 21. מנגד טוענת חברת אביטקס כי האירועים שקדמו לחתימת הסכם הביטול שונים מכפי שמציגם המערער, וראשיתם כשהתברר לה, לאחר ששילמה מאות אלפי דולרים על חשבון העסקה, כי המקרקעין הינם, בכל היבט מעשי, לא יותר מאשר "מקרקעין וירטואליים", ומנגד אין כל דרך באמצעותה יכולה היא להשיב לעצמה את הכספים ששילמה בגין העסקה. כיוון שכך, היא דרשה כי יבוטל הסכם המכר וכי הכספים אשר שילמה למערער, למשיבים 5-8 וליונה יושבו לידיה. מאחר וחברת ש.י.י.א הביעה הסכמתה לדרישה זו, נחתם הסכם הביטול "לפנים משורת הדין וכדי לפתור את המחלוקת שהתגלעה ביניהם בדרכי שלום", כלשון הסכם הביטול. 22. חברת אביטקס סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כממצאים שבעובדה כי ש.י.י.א והמערער חתמו בעיניים פקוחות על הסכם הביטול והערבות המצורפת, וכי לא הוכח קיומו של תרגיל עוקץ כזה או אחר. 23. עוד היא מדגישה כי בניגוד לטענתו של המערער, בית המשפט המחוזי בחר שלא לקבוע כל ממצא עובדתי ביחס לעסקת המכר ונסיבות ביטולה, הן לטובתה והן לטובת המערער, ועל כן אי אפשר להסיק כל מסקנה לגבי אמינות טענותיה או טענותיו באשר לנסיבות הביטול. 24. לבסוף מדגישה חברת אביטקס כי אמת היא שהמערער שלח הודעת ביטול להסכם הביטול, אולם הודעה זו נשלחה ביום 24.5.2004, כארבע שנים לאחר שהוגשה התובענה נשוא הערעור, כשמונה שנים מיום התרחשות האירועים ומספר ימים לאחר שהסתיימה חקירתו הנגדית, וככל הנראה נוכח תוצאותיה. דיון 25. בפתח דיוננו ראויה לציון ההלכה לפיה בית משפט ביושבו כערכאת ערעור לא יתערב על נקלה בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית והוא יעשה כן רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר (ראו ע"א 397/04 נכטיילר נ' חברת ויסופט בע"מ (לא פורסם, 26.1.2005); ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מזרחי (לא פורסם, 2.2.2006)). 26. יוער כי מוסכמת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין נפקות לנתוני הסכם המכר, והאם הוא בוטל בשל אשמו של צד זה או אחר. העובדה היא כי הסכם המכר בוטל, ובמקומו הגיע הסכם הביטול נשוא ערעור זה, ועל כן מה שרלוונטי לדיוננו הוא אותו הסכם ודרכי עריכתו. 27. המערער שבפנינו מעלה טענות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ותו לא, טענות אותן בחן בית המשפט המחוזי לעומק ונתן להן מענה בפסק דין מפורט ומנומק, לאחר שניתח את הסכם הביטול ואת העדויות ששמע. 28. בית המשפט המחוזי פירט את "תרגיל העוקץ", כפי שהוצג בפיו על ידי המערער אולם, בצדק, לא מצא לו כל אחיזה במציאות. המערער לא הביא בפני בית המשפט המחוזי ואף לא בפני בית משפט זה שום מסמך או עדות, אשר מאמתים את גרסתו. המערער צירף תצהיר של אחד ושמו דני דוגמוש (להלן: דוגמוש), אשר טען כי ידע אודות תרגיל העוקץ ודיווח למערער על כך. אולם, כעולה מהתצהיר ומעדותו של דוגמוש בבית המשפט המחוזי, אין אחיזה לטענותיו בעדויות ממשיות. נוכח זאת, ונוכח אי הבהירות העולה מעדותו בבית המשפט, לא מצאתי לנכון להתייחס לתצהירו של דוגמוש. בנוסף צירף המערער מכתב בו הוא ביקש לבטל את הסכם הביטול, אולם מכתב זה אכן נשלח ביום 24.5.2004, זמן רב לאחר פתיחת התיק וחתימת הסכם הביטול, וכאמור בהודעת חברת אביטקס, אף לאחר החקירה הנגדית של המערער. על כן, אין לראות בהודעת ביטול זו כצעד אקטיבי המצביע על כך שהיה תרגיל עוקץ, כפי שהמערער מנסה לצייר זאת. 29. בצדק ציין בית המשפט המחוזי את ההלכה כי טענות מרמה המועלות במשפט אזרחי מחייבות רמת הוכחה גבוהה מהרגיל (ראו ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(3) 253, 257 (1984)) ועיננו הרואות כי המערער לא עמד בנטל הוכחה זה, או אף בנטל הוכחה פחות ממנו. 30. המערער לא הצליח להראות כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר, ועל כן אינני רואה מקום לקבל את טענותיו. סוף דבר 31. בשל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחברי לדחות את הערעור. 32. המערער ישא בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה 1, חברת אביטקס, בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, כ"ד בטבת התשס"ט (20.1.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06005530_H17.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il