בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 553/00
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערת: שיכון ופיתוח לישראל בע"מ
נגד
המשיבה: אראל רחובות בע"מ
ערעור
על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 9.12.99 בה.פ. 10584/99
שניתן
על-ידי כבוד השופט ג' קלינג
תאריך הישיבה: י"ז באלול תשס"א
(5.9.01)
בשם
המערערת: עו"ד ע' הנגבי
בשם המשיבה: עו"ד ר' פרקש
פ ס ק - ד י ן
השופט א' מצא:
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (השופט
ג' קלינג), ולפיו חויבה המערערת להחזיר למשיבה ערבות בנקאית, שהופקדה על-ידי
המשיבה ברשותה בהתאם לתנאי חוזה שנכרת בין בעלות הדין.
2. המערערת יזמה פרוייקט של הקמת קוטג'ים והעסיקה
את המשיבה כקבלן לביצוע עבודות הבנייה. הפרוייקט מנה שני שלבים; בשלב הראשון הוקמו
39 קוטג'ים ובשלב השני הוקמו 60 קוטג'ים נוספים. להבטחת מילוי התחייבויותיה בגין
כל אחד משני השלבים, ובהתאם לתנאי החוזה שביניהן, המציאה המשיבה למערערת ערבות
בנקאית בסכום מוסכם. לעניין משך תוקפן של הערבויות, וזכות המערערת להחזיק בכל אחת
מהן, הותנה בחוזה לאמור:
"הערבויות
הבנקאיות הנ"ל יהיו בתוקף ו/או תוארך תקופת תוקפן מפעם לפעם (והקבלן מתחייב
לגרום לכך) עד לגמר תקופת הבדק הכללית על פי חוזה זה ו/או גמר ביצוע התיקונים
הנדרשים ו/או המחוייבים בתקופת הבדק הכללית הנ"ל - לפי התאריך המאוחר
שביניהם".
"תקופת הבדק הכללית" הוגדרה בחוזה כ"תקופה
של 12 חודשים שמניינה יחל בתאריך הקבלה הסופית של המבנה ומתן תעודת השלמה
למבנה".
3. בשנת 1993 החזירה המערערת למשיבה את הערבות
הבנקאית שהומצאה על-ידה להבטחת מילוי התחייבויותיה בגין ביצוע העבודות בשלב הראשון
של הפרוייקט. בדצמבר 1993 סיימה המשיבה את ביצוע השלב השני של הפרוייקט, והמערערת
מסרה את הדירות לרוכשיהן. במשך כשנה לאחר מסירת הדירות ביצעה המשיבה - ככל שנדרשה
- תיקוני פגמים וליקויים בבתי הרוכשים. ואולם בשנים הבאות הוגשו נגד המערערת, מטעם
חלק מרוכשי הדירות בשלב השני של הפרוייקט, כמה עשרות תביעות משפטיות, לתשלום
פיצויים בגין ליקויי בנייה, בסכומים המסתכמים בכ4- מיליון ש"ח. המערערת
צירפה את המשיבה כצד-שלישי לכל התביעות. בראשית שנת 1998, בעוד תביעות הרוכשים
תלויות ועומדות, דרשה המשיבה מן המערערת להחזיר לה את הערבות הבנקאית, אותה הפקידה
בידה להבטחת מילוי התחייבויותיה בגין ביצוע השלב השני. משדחתה המערערת דרישה זו,
הגישה המשיבה תובענה, בה נתבקש בית המשפט לצוות על המערערת להחזיר לה את הערבות.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה והורה למערערת להשיב את הערבות הבנקאית למשיבה.
4. ביסוד תביעת המשיבה ניצבה הטענה, כי משהשלימה
את ביצוע כל התיקונים שנדרשו על-ידי הרוכשים ב"תקופת הבדק", כמשמעה
בחוזה, מילאה עד תום את התחייבויותיה כלפי המערערת, שלהבטחת מילוין הפקידה בידה את
הערבות הבנקאית. כראיה לטענתה, כי אכן השלימה את ביצוע התיקונים, צירפה המשיבה
מסמכים שנתקבלו מרוב רוכשי הדירות, בהם אישרו הרוכשים בחתימת-ידם כי התיקונים
בדירותיהם בוצעו לשביעות-רצונם. המערערת טענה להגנתה, כי המשיבה לא השלימה את
ביצוע כל התיקונים שבהם הייתה מחויבת; וכל עוד לא עשתה כן, זכאית היא להמשיך
ולהחזיק בערבות הבנקאית. עמדה זו סמכה המערערת, בעיקר, על התביעות שהוגשו נגדה
על-ידי חלק מהרוכשים לתשלום פיצויים בגין ליקויי בנייה שלא תוקנו.
"תקופת הבדק", כמשמעה בחוזה,
הסתיימה (לערך) בדצמבר 1994. לא הייתה מחלוקת בין בעלות הדין, כי על-פי המוסכם
בחוזה, זכאית המערערת להוסיף ולהחזיק בערבות הבנקאית גם לאחר תום תקופת הבדק, ככל
שהדבר דרוש להבטחת התחייבות המשיבה להשלים את ביצוע כל התיקונים הנדרשים או
המחויבים בתקופת הבדק. השאלה בה נחלקו הייתה, אם במועד בו דרשה המשיבה להחזיר לה
את הערבות קיימים היו עדיין ליקויים שתיקונם נדרש בתקופת הבדק ואשר טרם תוקנו. בית
המשפט המחוזי קבע, כי המערערת - שהנטל לעניין זה רבץ עליה - לא הביאה כל ראיות
לקיומם של ליקויים שטרם תוקנו ואשר אי-תיקונם מצדיק את עיכוב הערבות. בפסק הדין
צוין, כי בטענותיה הכלליות של המערערת, אודות דרישות ותביעות שהופנו כלפיה על-ידי
רוכשי הדירות, בגין קיומם של ליקויי בנייה נטענים, אין כדי להוציא את המערערת ידי
חובתה להוכיח, כי במבנים אמנם קיימים ליקויים, שהמשיבה נושאת באחריות לתיקונם,
ושהמשיבה לא עשתה, או טרם השלימה, את המוטל עליה.
5. לא מצאתי יסוד להתערב בקביעתו האמורה של בית
המשפט המחוזי. דרישת המשיבה להחזרת הערבות הועלתה כשלוש שנים לאחר סיומה של תקופת
הבדק. המשיבה הצהירה, כי עד למועד זה השלימה את ביצוע כל התיקונים שנדרשו בתקופת
הבדק, ואף תמכה את טענתה במסמכים חתומים בידי רוב הרוכשים. משביקשה המערערת לחלוק
על אמיתות טענתה של המשיבה, היה עליה להצביע, במפורט ובמפורש, על הליקויים שלגרסתה
עדיין לא תוקנו. כיון שלא עשתה כן, לא הקימה בסיס לטענתה, כי היא זכאית להוסיף
ולעכב תחת ידה את הערבות הבנקאית. בהפנייתה הכללית לתלונות ולתביעות מצד הרוכשים,
לא היה כדי להוציאה ידי חובתה. ראשית, מפני שבהיעדר פרטים אודות הליקויים
הנטענים, לא יכול בית המשפט לקבוע, כי אכן המדובר בתביעות בגין ליקויים שנדרשו
בתקופת הבדק וטרם תוקנו. כן לא יכול לקבוע, כי המדובר בתביעות בגין ליקויים שהחובה
לתקנם מוטלת על המשיבה; ולא, למשל, בתביעות לפיצויים בגין ליקויים שאמנם תוקנו
על-ידי המשיבה, או בגין פגמים בתכנון, שהמשיבה אינה נושאת באחריות לקיומם. ושנית,
מפני שהסתמכות המערערת על הגשתן של התביעות, כראיה לקיומם של הליקויים, לא התיישבה
עם העמדה שננקטה על-ידה כלפי תביעות הרוכשים, כשבכתבי ההגנה שהוגשו מטעמה כפרה
בטענותיהם בדבר קיום ליקויי בנייה הטעונים תיקון. לדידי, יש יסוד לפקפק אם העמדות
המנוגדות שנקטה המערערת, בתביעות הרוכשים מחד ובתביעת המשיבה מאידך, מתיישבות עם
חובתה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב בקיום התחייבויותיה החוזיות כלפי בעלי-דינה מזה
ומזה, כמו גם חובתה לנהוג בתום לב במישור הדיוני.
6. טענה נוספת הייתה בפי המערערת והיא, כי הערבות
הבנקאית שהופקדה בידה על-ידי המשיבה נועדה, לא רק להבטחת התחייבותה להשלים את
עבודות הבנייה והתיקונים, אלא גם להבטיח "תשלום כל סכום אשר מגיע ו/או שיגיע
לחברה מהקבלן, לרבות כל שיפוי ו/או פיצוי שמגיע ו/או יגיע לחברה מהקבלן".
לגישתה, חלה הוראה זו על כלל חיוביה של המשיבה לפי החוזה, לרבות הוראות בחוזה בדבר
חיובים עתידיים, שמכוחן תבעה מן המשיבה לשפותה בגין התשלומים בהם עלולה היא להיות
מחויבת בגדר תביעותיהם של רוכשי הדירות כלפיה.
אף טענה זו דינה להידחות. ראשית, לנוכח
קיומה של תניה חוזית מפורשת (שהובאה בפסקה 2 לעיל), הקובעת עד מתי זכאית המערערת
להחזיק בכל אחת מן הערבויות הבנקאיות. אילו הסכימו הצדדים על תקופה ארוכה יותר,
חזקה שהיו נותנים ביטוי לכך בגוף החוזה. ושנית, בשל היותה מבוססת על פרשנות
בלתי-סבירה של החוזה. המשמעות המעשית מקבלת עמדת המערערת הייתה, כי היא זכאית
להמשיך ולהחזיק בערבות הבנקאית עוד שנים רבות (אף במשך "20 שנה", כפי
שהתבטא המהנדס שהעיד מטעמה במשפט), לשם הבטחת זכותה לקבלת שיפוי מן המשיבה בגדר
תביעות שאולי תוגשנה נגדה בעתיד. דומה כי בהחזירה לידי המשיבה את הערבות הבנקאית
שהופקדה על-ידה להבטחת מילוי התחייבויותיה בגין השלב הראשון של הפרוייקט, גילתה
המערערת עצמה את דעתה, כי לא להבטחת התחייבויות ערטילאיות כאלו נועדו הערבויות
הבנקאיות.
7. לחלופין, ניסתה המערערת להשתית את זכותה
להמשיך ולהחזיק בערבות על הוראת סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת החוזה),
התשל"א1970-, שלפיו אם "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו
להחזירו, תהא לנפגע זכות-עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר
עקב ההפרה". טענה זו הנני דוחה, מבלי לנקוט עמדה בשאלה אם זכות העיכבון
הנתונה לנפגע מהפרת חוזה, בהתאם לסעיף 19 הנ"ל, עשויה לחול על ערבות בנקאית
שהצד המפר הפקיד בידו להבטחת התחייבות שנטל על עצמו בחוזה. המערערת טענה, כי
מחדליה של המשיבה לתקן את הליקויים בדירות הרוכשים מהווים הפרת חוזה, וכי הפרה זו
היא המקימה לה זכות עיכבון גבי הערבות הבנקאית. אך משלא הוכיחה המערערת את טענתה,
שהמשיבה לא תיקנה את הליקויים, ממילא לא הייתה רשאית להסתמך על הוראת סעיף 19
הנ"ל.
8. אין חולקין כי ביום 1.5.2000, בעוד הדיון
בתביעת המשיבה מתנהל והולך לפני בית המשפט המחוזי, ניתן צו פירוק נגד המשיבה.
המערערת טענה, כי למצער התפתחות זו מקימה צידוק לדרישתה לעכב תחת ידה את הערבות
הבנקאית. בדחותו טענה זו קבע השופט המלומד, שכניסתה של המשיבה להליכי פירוק אינה
מקנה למערערת זכות, שלא נקנתה לה קודם לכן, להוסיף ולהחזיק בערבות. ולדעתי, אף
קביעתו זו בדין יסודה.
9. ערעור זה טוב היה לו אלמלא הוגש. הייתי דוחה
אותו ומחייב את המערערת לשלם למשיבה שכר-טרחת עורך-דין בסך 35,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא.
ניתן היום, כ"ד בשבט תשס"ב
(6.2.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________
העתק
מתאים למקור 00005530.F02
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il
/עכ.