פלוני נ. מפכ"ל משטרת ישראל - רנ"צ יעקב שבתאי

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5524/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. מפכ"ל משטרת ישראל - רנ"צ יעקב שבתאי 2. מפקד מחוז ש"י - ניצב עוזי לוי 3. מפקד מכמ"ש מג"ב - נצ"מ ירון פלומבו עתירה למתן צו על-תנאי; הודעה מטעם המשיבים מיום 11.7.2024 בשם העותרת: עו"ד ויטל יעקב האוזמן; עו"ד רן כהן רוכברגר בשם המשיבים: עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין השופט נעם סולברג: עניינה של העתירה שלפנינו, בבקשת העותרת כי נורה על עיכוב ביצוע עונש המחבוש שנגזר עליה; וכי נורה למשיבים לדון בבקשתה לביטול ההליכים המשמעתיים שנוהלו בעניינה, ולחלופין להמתקת עונש המחבוש שנגזר עליה. ביום 7.10.2023 השתתפה העותרת, שוטרת משמר הגבול בשירות סדיר, במסיבת ה'נובה'. בן-זוגה, שעמו הגיעה למסיבה, כמו גם שניים מחבריה הטובים – לא שרדו את התופת. העותרת, בעור שיניה, הצליחה להימלט מן הטבח הנורא. לנוכח המראות הקשים, והאירוע הטראומתי שחוותה, החלה העותרת לסבול מקשיים נפשיים, ובכלל זאת: קשיי שינה, סיוטים, מחשבות חודרניות והבזקים ('פלאשבקים'). כמפורט בעתירה, בניסיון להתמודד עם קשיים אלה, ובפרט עם קשיי השינה, "שגתה [העותרת] ועשתה שימוש פעמים בודדות בסם מסוג קנאביס". זאת, "במטרה להירדם למספר שעות ולהשכיח מעצמה את הקושי". ביום 30.6.2024, בוצעה בדיקת פתע לשימוש בסמים בפלוגה שבה משרתת העותרת. העותרת נמצאה 'חיובית' בבדיקה, וכבר למחרת, נשפטה בדין משמעתי, ונגזרו עליה 35 ימי מחבוש. ביום 3.7.2024, הגישה העותרת ערר על ההחלטה, אולם למחרת היום, נדחה הערר. בהמשך לכך, הגישה העותרת למשיב 1, מפכ"ל משטרת ישראל, ולמשיב 2, מפקד מחוז ש"י, "בקשה דחופה לביטול ההליך המשמעתי בשל פגמים שנפלו בו, ולחלופין – בקשה להמתקה". מיד לאחר מכן, עברה העותרת תהליך קליטה במתקן הכליאה הצבאי 'נווה צדק', אולם נאמר לה כי בשלב זה לא תיכנס למחבוש, וכי הודעה בדבר מועד ביצוע העונש תועבר לה לאחר סוף השבוע, ביום 7.7.2024. מכאן העתירה שלפנינו, שבה טוענת העותרת כי המשיבים התעלמו מפנייתה, וכי תחילת ביצוע העונש, טרם קבלת החלטה בבקשה שהגישה לביטול ההליך המשמעתי או להמתקת העונש, "מהווה פגיעה אנושה בזכות הטיעון של[ה] ובעקרונות יסודיים של צדק". כמו כן נטען, כי בהליך המשמעתי נפלו פגמים חמורים, שיש בהם כדי להצדיק את ביטולו. בפרט טענה העותרת, כי בגדרי ההליך המשמעתי לא ניתן כל משקל – ולמצער משקל מספק – לקשיים הנפשיים שעימם היא מתמודדת; לקשר הישיר שבין קשיים אלה, לבין עבירת המשמעת שבוצעה; ולהשפעות שעלולות להיות לכניסה למחבוש על מצבה הנפשי. אל העתירה צירפה העותרת חוות דעת מאת עו"ס ד"ר עדי ברק – אשר נמצא עמה בקשר טיפולי עוד מיום 14.10.2023 – שלפיה "התסמינים איתם התמודדה לאחר השביעי באוקטובר, המשיכו ואף החמירו". עוד צוין בחוות הדעת, כי "חשיפה לתנאי כליאה, המהווים בפני עצמם מצב קיצון רגשי, עלולים להיות טריגר להחמרה של מצבה הנפשי ויש להימנע מכך בכל מחיר". בנוסף, צירפה העותרת גם חוות דעת מטעם פסיכיאטר מומחה, ד"ר דמיאן הלפרין, אשר לפיה "ביצוע העונש לפי החלטת [ה]דין המשפטי מהווה סכנת להתדרדרות נוספת [ב]מצבה הנפשי". בהחלטתי מיום 8.7.2024, התבקשו המשיבים, "בהתחשב בכלל נסיבות העניין, ובפרט במצבה הנפשי של העותרת, כמפורט בחוות הדעת של ד"ר עדי ברק מיום 4.7.2024, ושל ד"ר דמיאן הלפרין מיום 7.7.2024", להודיע עד יום 11.7.2024, "אם נתונה הסכמתם לכך שביצוע עונש המחבוש שהוטל על העותרת, יעוכב עד להכרעה בבקשת העותרת לפי סעיף 75(א) או 75א לחוק המשטרה, התשס"ו-2006"; עוד צוין בהחלטה, כי "בהסכמה כאמור יהיה כדי לייתר את הדיון בעתירה". בהמשך לכך, ביום 11.7.2024 הגישו המשיבים הודעה, שלפיה החליט מפכ"ל המשטרה להקל בעונש שהושת על העותרת, כך שיבוטל רכיב המחבוש. זאת, "נוכח הנסיבות הייחודיות ומצבה הנפשי כפי שעולה מחוות דעת שנכתבה לאחר סיום הערר". לפיכך נטען, כי הדיון בעתירה התייתר, ודינה להימחק. אכן, לנוכח שינוי הנסיבות, ובהתחשב בכך שהעותרת קיבלה, הלכה למעשה, את הסעד המבוקש בעתירה, אין עוד מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת. דינה, אפוא – להימחק. השאלה שנותרה נוגעת לעניין ההוצאות. המשיבים טוענים, כי הם החלו "לפעול בעניין עוד ביום 4.7.2024, מיד עם קבלת מכתבו של ב"כ העותרת, ללא קשר לעתירה, ועוד לפני שזו הוגשה והובאה לידיעתם. בהמשך לכך, לפי הנמסר, החלטת המשיב 1 התקבלה עוד ביום 9.7.2024 ונחתמה היום, 11.7.2024". העותרת מנגד, סבורה כי המשיבים מציגים את הדברים באופן זה כדי "להימנע מחיוב בהוצאות", וכי הלכה למעשה, העתירה הוגשה "בלית ברירה ולאחר שכל הנסיונות לדפוק ע[ל] דלתות המשיבים לא נענו"; מה גם, ש"המסד העובדתי בדבר מצבה הנפשי המעורער [...] היה קיים ומבוסס עוד קודם להליך המשמעתי", כך שאין מקום לטענה כי החלטת המשיב 1 התבססה רק על חוות דעת שהוגשה לאחר ההליך המשמעתי. סבורני, כי בעניין זה, הדין עם העותרת. ממה נפשך: ככל שהעתירה הביאה לקידום הטיפול בעניינה של העותרת, מובן כי היא זכאית לפסיקת הוצאות. אף אם יש ממש בטענות המשיבים, כי החלו לטפל בפניית העותרת עוד ביום 4.7.2024, ללא קשר לעתירה, וכי ההחלטה התקבלה כבר ביום 9.7.2024, הרי שבהתחשב בנסיבותיו הרגישות של העניין, ניתן היה להקפיא את ההליכים, להודיע לעותרת במועד מוקדם יותר כי בקשתה נמצאת בבחינה, וכן להודיע על ההחלטה ביום שבו התקבלה, ולא יומיים לאחר מכן. כך, ניתן היה לצמצם את חוסר הוודאות שבו היתה מצויה העותרת – ושבגינו גם הוגשה העתירה – כמו גם את עוגמת הנפש שנגרמה לה; ואף לייתר את העתירה, אם בשלב מוקדם יותר, אם בכלל. אשר על כן, העתירה נמחקת בזאת. המשיבים ישאו בהוצאות העותרת בסך של 3,000 ₪. ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ‏ט' בתמוז התשפ"ד (‏15.7.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 24055240_O03.docx עג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1