אליהו עמר נ. בית המשפט המחוזי באר שבע

פסק-דין בתיק בג"ץ 552/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 552/11 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. אליהו עמר 2. דנאור בנגב בע"מ 3. גולדן הדרום בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי בבאר שבע 2. מדינת ישראל - פרקליטות מחוז הדרום עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד קובי סודרי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר 1 כי נורה למשיב 1 ליתן טעם מדוע לא יורה על שינוי החלטתו מיום 16.1.2011, לפיה הוא דוחה את בקשתו להפריד את האישום השלישי שבכתב באישום שהוגש כנגדו, משני האישומים הראשונים, ונורה לו לעשות כן, בהתאם לסמכותו על פי החוק. עוד אנו מתבקשים ליתן צו ביניים נגד המשיב 1 המורה לו שלא לשמוע ראיות בנוגע לאישום השלישי, עד ההכרעה בעתירה זו. כנגד העותר, שתי חברות שהוא בעליהן ונאשם נוסף, הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים. האישום הראשון מייחס לעותר עבירות של סחר בסמים ולפי חוק איסור הלבנת הון. האישום השני מייחס לעותר ולנאשם הנוסף עבירות של קשירות קשר לביצוע פשע וסחר בסמים, והאישום השלישי מייחס לעותר ולשתי החברות עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון הנובעות מעסקאות לניכיון שיקים. העותר ביקש מבית המשפט שדן בכתב האישום (המשיב 1) לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ולהפריד את הדיון באישומים הראשון והשני מהאישום השלישי, בנימוק שהצירוף אינו מקיים את תנאי החוק, ויש כדי לגרום לעינוי דין מיותר ולקיפוחו, שכן איחוד האישומים צפוי לגרום להתארכות משפטו יתר על המידה, בעוד הוא עצור עד תום ההליכים המשפטיים. כמו כן, גם הנאשם הנוסף ביקש להפריד את משפטו באישום השני מיתר האישומים. ביום 16.1.2011 דחה המשיב 1 את בקשתו של העותר וקיבל את בקשתו של הנאשם הנוסף. בכל הנוגע לעותר נקבע כי אין ממש בטענותיו, וכי כל שלושת האישומים בכתב האישום נוגעים אליו. בכל השלושה הוא מואשם בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, ואף הלבנת ההון באישום השלישי נוגעת לעבירות סמים, כפי שעולה מתגובת המדינה. על כן נקבע כי קיים חוט מקשר בין האישומים, מדובר בעובדות דומות ולכן אין מקום לקבל את בקשתו להפרדת האישומים. מכאן העתירה אשר לפנינו. לטענת העותר המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים בהם התערבותו של בית משפט זה בהחלטה הניתנת אגב הליך פלילי נדרשת ואף מתחייבת לאור הפגיעה האנושה בזכויותיו. לטענתו בהחלטתו של המשיב 1 לדחות את בקשתו להפרדת האישומים יש משום פגמים היורדים לשורש העניין ומחייבים התערבותה של ערכאה זו. עוד הוא טוען, כי דחיית העתירה תגרום לו לנזק בלתי הפיך ובלתי מידתי, אשר לא ניתן יהיה לתקנו בהמשך, במסגרת ערעור על פסק הדין. לגופם של דברים הוא טוען כי שגה בית המשפט בקובעו כי בכל האישומים קיימות עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, בעוד שבפועל רק באישום הראשון והשלישי קיימות עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. יתרה מכך, עבירות הלבנת ההון שונות בתכלית זו מזו באישומים השונים. לטענתו, באישום הראשון נטען כי הוא ביצע עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון על מנת להסתיר את להסוות את מקורם של כספים שהגיעו אליו לכאורה מעבירות סחר בסמים. ואילו באישום השלישי מדובר בעבירות על פי חוק איסור הלבנת הון, שאין להן כל נגיעה למעשי פשע ובוודאי שלא לעבירות סחר בסמים. אשר על כן, לטענתו אין כל חוט מקשר בין האישומים והחלטתו של המשיב 1 בסוגיה זו לוקה בפגמים מהותיים ביותר המצדיקים את קבלת עתירתו. דין העתירה להידחות על הסף. ידוע הוא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ידון בעתירה כנגד הליך תלוי ועומד בפני בית משפט רק במקרים חריגים ביותר. "התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהליכים תלויים ועומדים בפניהם של בתי-המשפט שמורה לחריג-שבחריג, ועיקרה הוא בהפעלתה של ביקורת שיפוטית על פעולותיו המנהליות או הסמי-מנהליות של בית-המשפט ורק על אותן מבין אלו, הנגועות בחוסר סבירות קיצוני או שנעשו בחריגה מסמכות" (בג"צ 3844/07 צבי נ' כבוד השופטת מוסיה ארד (לא פורסם, 22.5.2007); בג"צ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי חלק 2 עילות הסף 331 (2008)). יתרה מכך, הלכה למעשה טענותיו של העותר הינן טענות שמקומן בהליך ערעורי, ולא בהליך לפני בית משפט זה. למעשה אף לשיטתו של העותר בית המשפט המחוזי לא נהג בחוסר סמכות או בניגוד לכללי המשפט המנהלי, אלא שגה במקרה דנן, כאשר דחה את בקשתו. חשוב לחזור ולהדגיש "הכלל הוא שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי משפט בעניינים אזרחיים ופליליים, אשר ניתנו על ידי הערכאה המוסמכת ולפיכך יש לדחות על הסף עתירות התוקפות החלטה של רשות שיפוטית מוסמכת" (בג"ץ 2288/08 ביטון נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע (לא פורסם, 13.3.2008) (להלן: פרשת ביטון)). יתרה מכך, לא נראה כי המקרה הנדון מעלה לדיון נושא עקרוני, בעל השלכות רחבות טווח. כמו כן הסוגיה העולה בעתירה זו אינה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, המחייבת כי בית משפט זה ידון בעתירה על מנת להבהיר את הדין בסוגיה זו (ראו בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (טרם פורסם, 8.10.2006); בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360 (2005)). בסיכומו של דבר, במקרה דנן בחן בית המשפט המחוזי את טענות הצדדים, והחליט לדחות את בקשתו של העותר להפרדת האישומים שצורפו כנגדו, תוך שהוא מאמץ את עמדת התביעה בסוגיה זו. חרף טענות העותר, בהתאם להלכות של בית משפט זה, אין מקרה זה מצדיק את התערבותנו ואין מקום להיעתר לסעדים המבוקשים על ידו (השוו פרשת ביטון). אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף, ועמה הבקשה למתן צו ביניים. ניתן היום, י"ט בשבט התשע"א (24.1.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11005520_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il