נזאר מחמד אברהים מוחמד אבו עראם נ. משרד הביטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 5516/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5516/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותרים: 1. נזאר מחמד אברהים מוחמד אבו עראם 2. עמרו מוחמד אבראיהים מוחמד אבו ערם 3. עומר מוחמד אבראיהים מוחמד אבו ערם נ ג ד המשיבים: 1. משרד הביטחון 2. משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד פיני ברזילי בשם המשיבים: עו"ד שי כהן פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עניינה של העתירה בבקשתם של העותרים למתן אשרת שהייה זמנית בישראל, נוכח סכנת חיים ממשית הנשקפת להם, לטענתם, בשטחי הרשות הפלסטינית, בשל שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים. בד בבד מבוקש צו ביניים, המורה למשיבים להימנע מגירושם של העותרים מישראל, עד להכרעה בעניינם. 2. ביום 30.5.2017 הגישו העותרים לוועדת המאוימים (להלן: הוועדה) בקשה להכיר בהם כמאוימים, בטענה כי הם מבוקשים על-ידי שירותי הביטחון הפלסטיניים. ביום 18.6.2017 נשלחה התייחסות ראשונית לבקשה, במסגרתה נתבקשו העותרים להרחיב בדבר טענתם למאוימות, שכן היא נטענה באופן כללי מאד, המקשה על העלאת עניינם לדיון לפני הוועדה. ביום 29.6.2017 השיבו העותרים להתייחסות זו, ובמסגרת זאת שבו על טענתם, לפיה "קיבלו זימון לבוא לחקירה לשירותי הביטחון הפלסטינאים אשר מדבר בעד עצמה בכל הקשור למאוימות". כמו כן טענו, כי "העניין נמשך מספר חודשים אשר הזימון מהווה את הקש ששבר את גב הגמל והם צפויים להיעצר בכל רגע ואז המצב יהיה בלתי הפיך". ביום 9.7.2017 הוגשה העתירה דנן. 3. לטענת העותרים, החלטתה של ועדת המאוימים לדחות את בקשתם לאשרת שהייה זמנית בישראל ולא לדון בעניינם שגויה, שכן היא חושפת אותם לסכנת חיים ממשית. מנגד, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיותה מוקדמת (שכן הוועדה טרם נדרשה לעניינם של העותרים) ובהעדר עילה (שכן טענתם של העותרים למאוימות היא כללית ובלתי-מבוססת). להשלמת התמונה מציינים המשיבים, כי ביום 11.7.2017, קרי – יומיים לאחר הגשת העתירה, נשלחה התייחסות נוספת לבקשתם של העותרים, במסגרתה הובהר כי "עצם הזימון לערכאות פלסטיניות רשמיות או לגורמי שלטון מוסמכים שם – אינו כשלעצמו עילה להכרה במאוימות", ואינו מצדיק להעלות את עניינם של העותרים לדיון בוועדה. בהמשך לכך צוין, כי ככל שיש לעותרים "טענות קונקרטיות למאוימות באפשרותם להעבירן אלינו ואלו ייבחנו כמקובל". 4. שלא כטענת המשיבים, העתירה אינה מוקדמת. ההחלטה שלא להעלות את עניינם של העותרים לדיון בוועדה היא סופית, ונתונה אפוא לביקורת שיפוטית. מכל מקום, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה. אמנם, טענות למאוימות הן בגדר דיני נפשות של ממש, ומשכך ראויות להיבחן בלב פתוח ובנפש חפצה. יחד עם זאת, אין הדבר יכול להצדיק דיון בכל טענת מאוימות שנטענת בעלמא. כפי שצוין במכתבים שנשלחו מטעם הוועדה, טענותיהם של העותרים כלליות מאד, בלתי-מבוססות, ולפיכך אינן מאפשרות (וממילא גם אינן מצדיקות) להעלות את עניינם לדיון. אם יש ממש בטענותיהם של העותרים למאוימות, הדעת נותנת כי יוכלו לספק פרטים קונקרטיים, כפי שנדרשו לעשות. רוצה לומר, אם זימונם של העותרים לחקירה "מהווה את הקש ששבר את גב הגמל", כדבריהם, אך מתבקש כי יובהר על-ידם איזה עוד 'קש' נערם על גב הגמל עד כה, אשר עשוי להצדיק את קבלת בקשתם. 5. משלא עשו כן, לא קמה עילה לביסוס עתירתם. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, ‏י"ז באב התשע"ז (‏9.8.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17055160_O03.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il