אל עביאת ואח' נ' המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 55135-08-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. עטייה אל עביית 2. עיד אל עביית נגד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. רשות מקרקעי ישראל 3. הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד חן אביטן בשם המשיבות: עו"ד מטר בן ישי פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת לעיכוב ביצועם של צווי הריסה שהוצאו ביחס למבנים שהוקמו ללא היתרים באזור העיר רהט. 2. מבלי לפרט, יצוין כי ביום 22.3.2017 בית משפט השלום בבאר שבע נתן תוקף של החלטה להסכם פשרה בין המדינה לבין העותרים ובעלי דין נוספים (להלן: הסכם הפשרה הראשון). בהסכם זה נקבע כי יוצאו צווי הריסה ביחס למבנים הרלוונטיים, אלא שמועד ביצועם יעוכב עד ליום 8.10.2017 (להלן: המועד הנדחה). זאת, לצורך התארגנות להריסת המבנים והשלמת הליכים של משא ומתן בין העותרים ויתר הצדדים לבין הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב (להלן: הרשות להתיישבות הבדואים) בכל הנוגע להעברתם למגורי קבע. עוד נקבע בהסכם הפשרה שלעותרים וליתר בעלי הדין תהיה שמורה הזכות להגיש עד למועד הנדחה בקשות דחייה לפרק זמן נוסף, ככל שיחול עיכוב בהכשרת המקרקעין המיועדים למעברם, ובלבד שהעיכוב לא יהיה קשור בסירוב מצדם או במעשה אחר שלהם (צ"ה 36167-05-16, השופט הבכיר ג' אמוראי) (להלן: ההליך הראשון). 3. צווי ההריסה נכנסו לתוקף בהתאם להסכמות הצדדים ביום 8.10.2017, לאחר שלא הוגשו בקשות לעיכוב ביצועם. אולם, מסיבות שונות שאין זה המקום לפרטן, עד עתה הם טרם מומשו. 4. ביום 16.12.2024 הגישו העותרים ובעלי דין נוספים בקשה לבית משפט השלום לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה. בבקשה נטען כי הוסכם עם הרשות להתיישבות הבדואים על העברתם של דיירי המבנים מושא צווי ההריסה למתחם מגורים זמני (להלן: המתחם הזמני) עד לפיתוח המקרקעין שמיועדים להם למגורי קבע, וכי המעבר למתחם זה טרם הושלם. המדינה טענה מצדה כי אלה הם פני הדברים מאחר שמגישי הבקשה לעיכוב ביצוע (וביניהם העותרים) מסרבים לפנות את המקרקעין ולעבור למתחם הזמני שנמצא בסמוך למקום מגוריהם הנוכחי. לטענת המדינה, מטרתו של סירוב זה היא לשפר את ההצעה שקיבלו מהרשות להתיישבות הבדואים ביחס למגורי הקבע שלהם. 5. ביום 13.2.2025 דחה בית משפט השלום את הבקשה לעיכוב ביצוע (השופטת א' קרץ). על כך הוגש ביום 19.2.2025 ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 25.5.2025 בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה נוסף שהוגש לו על-ידי הצדדים (להלן: הסכם הפשרה השני), ולפיו הערעור יידחה תוך שביצועם של צווי ההריסה יעוכב עד ליום 10.8.2025. יצוין כי במסגרת הסכם הפשרה השני העותרים ובעלי דין נוספים התחייבו לפנות את המקרקעין עד למועד האמור ולעבור למתחם הזמני שהוכשר עבורם, וכן לא להגיש בקשות נוספות לעיכוב ביצוע (עתפ"ב 49349-02-25, השופט א' אינפלד). 6. ביום 14.8.2025, ארבעה ימים לאחר המועד שנקבע בהסכם הפשרה השני, הגישו העותרים ובעלי דין נוספים עוד בקשה לבית המשפט המחוזי, לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה עד ליום 7.9.2025, לצורך השלמת מעברם למתחם הזמני. בבקשה צוין כי המדינה יידעה את המבקשים שהיא צפויה לבצע את הצווים ביום 17.8.2025, אלא שלפי שעה מתחם המגורים הזמני "אינו מוכן עדיין במלואו". בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (השופט י' דנינו). בקשה לעיון חוזר בהחלטה נדחתה אף היא ביום 19.8.2025. 7. להשלמת התמונה יוער כי ביום 17.8.2025 הגישו העותרים ובעלי דין נוספים לבית משפט השלום, בגדרו של ההליך הראשון, בקשה למתן צו ארעי, שבה חזרו על טענותיהם. ביום 18.8.2025 דחה בית משפט השלום את הבקשה (השופט א' אמנו). עוד יצוין כי ביום 19.8.2025 (במקביל להגשתה של הבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי) העותרים הגישו תביעה נוספת לבית משפט השלום, לאכיפתו של הסכם הפשרה הראשון. בצדה של התביעה הגישו העותרים בקשה למתן סעד זמני שלפיו המדינה תימנע מכל פעולת פינוי או הריסה במקרקעין שבמוקד העניין עד להכרעה בתביעה. לאחר שביום 20.8.2025 בית משפט השלום קבע כי אין מקום למתן צו ארעי (השופט ע' כפכפי), הגישו העותרים, ביום 21.8.2025, בקשה למחיקת התביעה. למחרת, ביום 22.8.2025 נעתר בית משפט השלום לבקשה והורה על מחיקת התביעה (ת"א 53451-08-25, השופט ת' אורינוב). 8. במסגרת העתירה דנן, שהוגשה ביום 21.8.2025, טוענים העותרים, בעיקרו של דבר, כי המתחם הזמני אינו הולם את צורכיהם וכלל לא הוכשר עבורם. העותרים מוסיפים וטוענים כי אין כל דחיפות במימוש צווי ההריסה, כך שניתן לדחות את מועד ביצועם עד להשלמת הכשרתו של מתחם הולם. 9. בו ביום הוריתי לעותרים להבהיר מדוע לא יחזרו בהם מן העתירה וחלף זאת יתמידו בהליך שבו החלו, במידת הצורך על-ידי הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטותיו של בית המשפט המחוזי. בהתאם, למחרת, ביום 22.8.2025, הגישו העותרים הודעה מטעמם ובה טענו כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. יצוין כי בו ביום הוגשה הודעה מטעם המדינה, שבה צוין, בין השאר, כי בכוונתה לממש את צווי ההריסה במהלך הימים הקרובים. שתי הודעות אלה הועברו לעיוננו אתמול, יום 24.8.2025. 10. דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע של צווי ההריסה. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות השיפוטיות השונות (ראו למשל: בג"ץ 7131/20 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (21.10.2020)). העותרים מבקשים למעשה לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתם לעכב את מועד ביצועם של צווי ההריסה. זאת, מבלי שמוצו על-ידם הליכי ההשגה הקבועים בהקשר זה בדין. משאלה הם פני הדברים, אין מקום להיעתר לסעדים המבוקשים בעתירה (ראו והשוו: בג"ץ 5350/21 מחאג'נה נ' שר המשפטים, פסקה 18 (18.10.2021)). 11. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. לפנים משורת הדין ומשלא התבקשה תגובת המדינה, אין צו להוצאות. ניתן היום, א' אלול תשפ"ה (25 אוגוסט 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת יחיאל כשר שופט