מדינת ישראל נ. ראדי אגבריה

פסק-דין בתיק ע"פ 5513/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5513/07 ע"פ 5998/07 ע"פ 7175/07 ע"פ 7263/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערת בע"פ 5513/07 ובע"פ 7263/07 והמשיבה בע"פ 5998/07 ובע"פ 7175/07: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים בע"פ 5513/07 והמערערים בע"פ 5998/07: 1. ראדי אגבריה 2. מרואן זועבי המשיב בע"פ 7263/07 והמערער בע"פ 7175/07: עבד אל עזיז זועבי ערעורים על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 27.5.07 בת.פ. 1147/06 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' אטרש תאריך הישיבה: ד' בטבת התשס"ח (13.12.07) בשם המערערת בע"פ 5513/07 ובע"פ 7263/07 והמשיבה בע"פ 5998/07 ובע"פ 7175/07: עו"ד שאול כהן בשם המשיבים בע"פ 5513/07 והמערערים בע"פ 5998/07: עו"ד עאדל בויראת בשם המשיב בע"פ 7263/07 והמערער בע"פ 7175/07: עו"ד שמעון קוקוש פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. המשיבים בע"פ 5513/07, שהם המערערים בע"פ 5598/07, ראדי אגאברייה ומרואן זועבי (להלן: ראדי ומרואן), הורשעו, על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בעבירות בנשק ובעבירה של קשירת קשר לפשע. 2. ביום 13.5.06, בשעות הלילה, הוצת שטח המרעה של המתלונן, אמיר אנגל, בעין דור. המתלונן ואדם נוסף הבחינו בדליקה, וכן הבחינו במערער בע"פ 7175/07, עבד אל עזיז זועבי – הוא המשיב בע"פ 7263/07 (להלן: עבד אל עזיז). השניים חשדו בו כי הוא הצית את השדה, ובמהלך המרדף חבלו בו והביאו למעצרו. כיוון שכך, גמלה בליבו של עבד אל עזיז ההחלטה לפגוע במתלונן. הוא פנה למרואן על-מנת שזה יגייס אנשים לביצוע המשימה. זה, מצידו, פנה לראדי וסיכם עימו לפגוע במתלונן בתמורה לקבלת סכום של 30,000 ש"ח מידיו של עבד אל עזיז. זה האחרון הראה לפוגעים את המקום בו יוכלו למצוא את המתלונן והצביע להם על רכבו. ביום 6.10.06 יצא ראדי, יחד עם שניים אחרים, לביצוע התקיפה. משהבחינו במתלונן, נטל ראדי אלת עץ שהייתה ברכב בו נסע ושותפו נטל אקדח. ראדי ניסה לפתוח את דלת רכבו של המתלונן, הכניס את ידו דרך חלון הנהג, כיבה את המנוע ונטל את מפתחות הרכב. או אז, נטל את האלה והחל לחבוט באמצעותה במתלונן, שהיה עדיין ישוב במכוניתו. שותפו האחר ניגש לצידו השני של הרכב ומבעד לחלון הפתוח ירה באקדחו שתי יריות במתלונן. הכדור האחד פגע בידו של המתלונן והאחר ברגלו. לאחר מעשה עזבו השלושה את המקום. בכל מהלך ההתרחשות הזו, שהה עבד אל עזיז במקום אחר, אך היה בקשר טלפוני רצוף עם מרואן, וזה מצידו, היה בקשר טלפוני עם ראדי. עוד באותו יום העביר עבד אל עזיז למרואן את הסכום של 30,000 ש"ח כתשלום עבור הפגיעות שהסבו למתלונן. 3. המתלונן אושפז בבית-החולים, עבר מספר ניתוחים ונותרה בו נכות צמיתה המגבילה מאוד את תפקודו כחקלאי. ממצב של עצמאות מוחלטת, הפך לנזקק לעזרתם של בני-המשפחה האחרים. בית-המשפט המחוזי גזר על ראדי ומרואן מאסר בפועל למשך 36 חודשים. בעניינו של מרואן הופעל גם עונש מאסר מותנה בן 24 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו, באופן שמחציתו הופעלה באורח חופף, ומחציתו באורח מצטבר. מותב אחר של בית-המשפט המחוזי גזר על עבד אל עזיז מאסר לתקופה של 45 חודשים בפועל. המדינה מערערת כנגד קולת העונש שנגזר על שלושת הנאשמים, ואילו הנאשמים משיגים על חומרת העונש. 4. עבד אל עזיז מלין על כך שעונשו חמור בהשוואה למעורבים אחרים במעשה. ראדי ומרואן נידונו, כאמור, לתקופת מאסר של 36 חודשים לריצוי בפועל, ועל מי שהסיע את הרכב שבאמצעותו הגיעו התוקפים למקום ביצוע העבירות, אחד האני, נגזרו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וזאת במסגרת הסדר טיעון בינו לבין המדינה. בעיקר מלין הוא על כך שלא היה מקום להחמיר בעונשו בהשוואה לאותו האני. בא-כוחו של המערער סבור כי "בית-המשפט בסיירו בין ערוגות הגן הפנולוגי לא התחשב בנאשם האינדיבידואלי וקטף רק את פרחי התגמול ההוקעה וההרתעה הכללית, כשהוא משאיר את פרחי השיקום החינוך וההרתעה האישית יתומים". 5. ראדי ומרואן סבורים כי בית-המשפט המחוזי לא נתן משקל די להודאתם בהזדמנות הראשונה לאחר תיקון כתב-האישום, שהיה בה כדי לחסוך מן העדים, שכולם בני-משפחה אחת, להעיד; לעובדה שמרואן היה בביתו, הלכה למעשה, בעת ביצוע המעשים, אם כי קשירת הקשר הראשוני בוצעה באמצעותו; ולכך שעיקר הפגיעה נגרמה למתלונן מאקדחו של האחר. גם הם סבורים כי העונש שהוטל עליהם בהשוואה לזה שהוטל על האני חורג מעיקרון אחידות הענישה. 6. המדינה סבורה אף היא כי יש להתערב בגזרי-הדין שניתנו בבית-המשפט המחוזי, וזאת מטעמים הפוכים. אשר לראדי ומרואן, טוענת המדינה כי העונש שנגזר עליהם אינו מבטא את רמת הענישה הראויה במקרים כגון אלה, וכי נסיבות המעשים בהם הורשעו הן חמורות ביותר. עוד מדגישה המדינה כי בית-המשפט המחוזי לא ייחס את המשקל הראוי לעובדה שלחובתו של מרואן עבר פלילי מכביד, בעיקר בעבירות אלימות וסמים, וכי הוא ריצה בעבר עונשי מאסר. אשר לעבד אל עזיז, סבורה המדינה כי העונש שהוטל עליו אינו הולם את חומרת מעשיו, ואינו משקף כראוי את טיבו של האירוע העברייני אשר אותו יזם וניהל. המדינה סבורה כי בית-המשפט המחוזי לא נתן ביטוי עונשי לקביעותיו שלו באשר לחומר היתירה שיש לייחס למעשיו של עבד אל עזיז. דין הערעור שהגישה המדינה בע"פ 5513/07 להתקבל. העבירות בהן הורשעו ראדי ומרואן הן עבירות של אלימות חמורה מאין כמוה. השניים נטלו חלק, בתמורה לבצע כסף, במסע נקמה של אחר – אותו עבד אל עזיז – שקשרו קשר לתקוף את המתלונן: האחד נטל חלק בתקיפה הפיזית, והאחר – מרואן – נטל חלק מרכזי בניצוח על מעשה העוולה, ולחובתו גם עבר פלילי מכביד, בין השאר, בעבירות הנגועות באלימות. במהלך התקיפה הזו, נורו יריות לעבר המתלונן ואך בנס לא קופחו חייו. הוא נותר נכה, וחייו השתנו מאותו יום ואילך מן הקצה אל הקצה. העונש שנגזר עליהם אינו מבטא את החומרה שבמעשה ואת תוצאותיו הקשות. אין גם לקבל את עמדתם של ראדי ומרואן כי יש להקיש מעונשו של אותו האני על עונשם שלהם, הן בשל העובדה שעונשו נגזר על-פי הסדר טיעון מלא, והן בשל השוני המהותי בחומרת מעשיהם של הראשונים, וקיומו של עבר פלילי – במקרהו של מרואן. אנו מקבלים, איפוא, את ערעור המדינה בעניינם ודוחים את ערעורם שלהם, וקובעים כי עונש המאסר שהוטל עליהם לריצוי בפועל יהיה למשך 45 חודשים. יתר הוראות גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי, לגבי שניהם, יוותרו בעינן. אשר לעניינו של עבד אל עזיז, לא בלי היסוס החלטנו לדחות את ערעורה של המדינה. אכן, עבד אל עזיז היה מי שיזם את ביצוע מעשי העבירה כולם, והוא זה שהציע תשלום לתוקפים, ואף ביצע את התשלום. אלא שכאמור, חומרת המעשים של האחרים אינה פחותה בהרבה, ובנסיבות העניין, ובמסגרת הערעור, החלטנו שלא להתערב בעונשו כבקשת המדינה. למותר לציין, כי אין ממש בערעור שהוא עצמו הגיש כנגד חומרת העונש. לפיכך, נדחים הערעורים בע"פ 7175/07, בע"פ 7263/07, ובע"פ 5998/07, ומתקבל, כאמור, הערעור בע"פ 5513/07. ניתן היום, י"ח בטבת התשס"ח (27.12.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07055130_P03.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il