צאנע ואח' נ' אלוף פיקוד הדרום ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5511/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. אנאס צאנע 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. אלוף פיקוד הדרום 2. מתאם פעולות הממשלה בשטחים 3. מנהלת התיאום והקישור לרצועת עזה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אהרון מיילס קורמן בשם המשיבים: עו"ד יונתן קרמר פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. ביום 18.5.2020 הגיש עותר 1, יחד עם אמו ואחיו – כולם אזרחי ישראל – בקשה לבקר אצל אבי המשפחה ברצועת עזה (להלן: הבקשה). זאת, בהתאם לקריטריון המתיר "יציאת ישראלים שבן זוגם על פי נישואין מתגורר ברצועה [...] יחד עם ילדיהם הישראלים עד גיל 18" (להלן: נוהל משפחות חצויות). ביום 25.6.2020 הגישו בני המשפחה עתירה בעניין, אך לאחר שמנהלת תיאום וקישור עזה דחתה את הבקשה בשל "טעמים ביטחוניים פרטניים" (להלן: ההחלטה מיום 29.6.2020), העתירה נמחקה, תוך שמירת הזכות "לעתור נגד ההחלטה שניתנה" (בג"ץ 4353/20 פלונית נ' אלוף פיקוד הדרום (30.6.2020); להלן: העתירה הקודמת). 2. מכאן העתירה הנוכחית, בה מבקשים העותרים להורות למשיבים לנמק ולהציג את הראיות שביסוד החלטתם מיום 29.6.2020; להתיר לעותר 1 "לבקר אצל אביו בפעם האחרונה במסגרת נוהל 'משפחות חצויות'"; ולתקן את הנוהל, כך שביקור כזה יתאפשר גם אם ההורה הישראלי נעדר מסיבות שאינן "מחלה קשה המונעת את תנועתו/מוות/גירושין". לדידם, החלטת המשיבים לגבי עותר 1 – שחגג לא מכבר 18, ולא יוכל להגיש בקשה חדשה לפי נוהל משפחות חצויות – פוגעת בזכותו לחיי משפחה, בעקרון טובת הילד, ובחופש התנועה שלו, ומפרה את חובות ההנמקה והשימוע. מנגד, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים: העותרים לא ניסו לברר את נימוקי ההחלטה מיום 29.6.2020; לא הגישו בקשה נפרדת ביחס לעותר 1; ולא הציגו בפני הרשויות "עמדה מנומקת" בנוגע לכניסת ילדים לרצועת עזה ללא ההורה הישראלי. בד בבד, המשיבים גורסים שיש לדחות את העתירה גם לגופה בהעדר עילת התערבות בהחלטתם. כניסת ישראלים לרצועת עזה מותנית בהיתר (סעיף 24(א) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005), ומאז השתלטות החמאס על רצועת עזה, בשנת 2007, היתרים כאלה ניתנים במשורה, "ובמסגרת הקבועה בנוהלי המשיב". דא עקא, עותר 1 אינו עומד בקריטריונים אלה: אמנם, הבקשה שביסוד העתירה הוגשה בעודו קטין, אך הסעד המבוקש כעת שונה – היתר כניסה לעותר 1 לבדו – והבקשה החדשה אינה עומדת בקריטריון הגיל. זאת ועוד, בדיקה ביטחונית שנערכה "לקראת הגשת תגובה זו" הובילה למסקנה שאין לאפשר לעותר 1 להיכנס לרצועה גם בגפו, נוכח הקשר של האב ובני משפחתו "עם פעילי טרור בארגון החמאס"; "חשד ממשי שלפחות בן משפחה אחד היה מעורב בשנת 2019 בפעילות טרור ממנה נהרג חייל צה"ל"; וניסיונות החמאס לגייס לשורותיו אזרחים ישראליים. בתשובה, טענו העותרים כי העתירה הוגשה בהתאם להוראות פסק הדין בעתירה הקודמת, כך שלא היה צורך למצות לגביה הליכים – וכי אין בסיכון הנשקף מביקור קצר של עותר 1 ברצועה כדי להצדיק את הפגיעה בזכויותיו. 3. לאחר העיון, סבורני כי דין העתירה להידחות על הסף. אין מחלוקת כי העותרים לא פנו למשיבים בבקשה להבהיר את נימוקי ההחלטה מיום 29.6.2020, ולהציג את הראיות שעליהן התבססה. די בכך כדי לחרוץ את גורל ראש זה של העתירה – מה גם שהמשיבים הבהירו בתגובתם כי ההחלטה נבעה "מבדיקה ביטחונית פרטנית של אם העותר", שאינה צד להליך הנוכחי. כשל דומה קיים גם לגבי שני ראשיה הנוספים של העתירה, המבקשים להתיר את כניסתו של עותר 1 לרצועה – תוך שינוי הוראות נוהל משפחות חצויות בנוגע לכניסת ילד ללא ליווי של הורהו הישראלי. אכן, המשיבים דחו את בקשת בני משפחת העותר להיכנס יחדיו לרצועת עזה לתקופה שאורכה עד שישה חודשים, מטעמי ביטחון. אולם, מעולם לא הוגשה בקשה להניח לעותר 1 להיכנס לבדו לרצועה, לתקופה שהוראות הנוהל מגבילות לשבוע ימים בלבד. לכך משמעות רבה: ראשית, דווקא טענת העותרים כי הסיכון הביטחוני הנשקף במקרה האחרון מצומצם יותר, מבליטה את הצורך להקדים ולבחון את הסוגיה מול המשיבים. כמובן, הדברים יפים שבעתיים לאור הבהרת המשיבים כי המניעה המקורית התמקדה באם המלווה ולא בעותר 1 עצמו. אמנם, הבהרה זו נמסרה לראשונה בהליך דנן, אך נוכח עמימות ההחלטה מיום 29.6.2020, ראוי היה לברר את העניין עובר להגשת העתירה. שנית, היתר כניסה לעותר 1 מחייב לשנות את המדיניות הכללית הקבועה בנוהל משפחות חצויות, שנוסחו הנוכחי אינו מאפשר כניסת ילד בודד לרצועה אם שיקולי ביטחון הם שמונעים מהורהו הישראלי ללוותו. מטבע הדברים, כאשר ניצבת על הפרק שאלת מדיניות מסוג זה – ולא לחינם נוסח ראשה השלישי של העתירה כסעד כללי – החובה להקדים ולפנות לרשות, ולהציג בפניה עמדה ברורה וקונקרטית, רק מתעצמת (במאמר מוסגר, אעיר כי הניסיון להסתמך על ההסדר שהוזכר בבג"ץ 10336/06 אבו חוצה נ' אלוף פיקוד הדרום (27.12.2006) אינו משכנע, הואיל והוא קדם להשתלטות חמאס על רצועת עזה, ושינוי מדיניות המשיבים בעקבותיה). ודוקו, פסק הדין בעתירה הקודמת התיר לעתור "נגד ההחלטה שניתנה", אך העותרים בחרו לצעוד בדרך אחרת ולבקש סעד שלגביו לא הוגשה כל בקשה, ולא התקבלה כל החלטה מינהלית. בנסיבות אלה – ובהתחשב בכך שלעותרים הייתה אפשרות מעשית להגיש בקשה מתאימה עובר ליום הולדתו ה-18 של עותר 1, ביום 8.7.2020 – ענייננו בעתירה מוקדמת, הנגועה באי מיצוי הליכים, שדינה להידחות על הסף. 4. העתירה נדחית, אפוא, על הסף, מבלי להביע עמדה לגבי האפשרות להשיג, בנקודת זמן זו, על ההחלטה מיום 29.6.2020 – או לגבי יתר טענות הצדדים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז בחשון התשפ"א (‏3.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20055110_Z04.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il