לואי מנאדרה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5511/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5511/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערער: לואי מנאדרה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בת"פ 58/09 שניתן ביום 04.06.2009 על ידי כבוד השופט ד' צרפתי תאריך הישיבה: י"ב באלול התשס"ט (01.09.09) בשם המערער: עו"ד מאגד מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות בשם שרות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' חיות: זהו ערעור על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) על המערער, לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, סיוע להצתה לפי סעיף 448 רישא בצירוף סעיף 31 לחוק וחבלה במזיד לפי סעיף 413ה בצירוף סעיף 29 לחוק, ונדון לעשרה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו, פיצוי כספי למתלונן בסך 3,000 ש"ח ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 12 חודשים מיום שחרורו. תמצית העובדות הצריכות לעניין וגזר-דינו של בית משפט קמא 1. על-פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בהן הודה, שהה המערער ביום 29.12.2008 ליד כביש מס' 700, המחבר בין נצרת לכביש מס' 79, יחד עם חבריו, סייע להם לשלוח אש בפח אשפה, במיכל פלסטיק ובצמיגים שהיו במקום ויידה אבנים אל עבר מכוניות שנסעו בכביש. אחת האבנים שיידו המערער וחבריו פגעה בשמשת מכוניתו של המתלונן וניפצה אותה. כמו כן נפגעה המכונית מאבנים שהציבו המערער וחבריו בנתיב נסיעתה. בשל מעשיהם של המערער וחבריו נזקק המתלונן לטיפול רפואי ולמכוניתו נגרם נזק. 2. ביום 8.3.2009 הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את המערער על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו כאמור. בשל גילו הצעיר הורה בית המשפט על הכנת תסקיר שירות מבחן לעניין העונש וביום 4.6.2009 לאחר קבלת התסקיר גזר על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו מיום 29.12.2008 עד יום 16.2.2009), עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו, פיצוי כספי למתלונן בסך 3,000 ש"ח ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורו. בית המשפט ציין כי המערער הוא אדם צעיר ללא עבר פלילי ונתן דעתו להמלצת שירות המבחן להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, אך סבר כי העבירות בהן הורשע המערער חמורות ובהן סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, שהעונש המירבי בגינה הוא 20 שנות מאסר. בית המשפט הוסיף וציין כי העובדה ששתיים מן העבירות בהן הורשע המערער בוצעו בחבורה מוסיפה חומרה יתרה למעשיו וכך גם העובדה שהמעשים בוצעו על רקע לאומני בימי מבצע "עופרת יצוקה". עוד קבע בית משפט קמא קבע כי היה בהתנהגותו של המערער שילוב של פריקת עול ובריונות, וכי יש לגזור עליו מאסר בפועל בהתחשב בעיקרון הגמול ועל מנת לשדר מסר מרתיע לעבריינים בכוח. לבסוף ציין בית משפט קמא כי לצורך קביעת משך המאסר הביא בחשבון פרט לעברו הנקי של המערער וגילו הצעיר, גם את הודאתו טרם פרשת ההוכחות, את החרטה שהביע ואת רצונו לפצות את המתלונן. טענות הצדדים 3. בערעור שבפנינו טוען המערער כי שגה בית משפט קמא בכך שלא קיבל את המלצות שירות המבחן לגזור עליו מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ובכך שהטיל עליו עונש חמור של מאסר, קנס ושלילת רישיון אף שאין לו עבר פלילי ואף שבהזדמנות הראשונה הודה במעשים והביע חרטה. המערער מוסיף וטוען כי בית משפט קמא שגה בכך שגזר עליו עונש הדומה לעונשים שגזר על שותפיו למעשים, אף שחלקם באירוע היה גדול משלו וכן הוא טוען כי שלילת רישיונו לתקופה של 12 חודשים היא פגיעה קשה בו. לבסוף טוען המערער כי העונש שהוטל עליו חורג במידה ניכרת לחומרה ממדיניות הענישה בעבירות דומות. עם הגשת הערעור עתר המערער לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו אך בהמלצת בית המשפט חזר בו מן הבקשה (ראו החלטת כב' השופטת א' פרוקצ'יה מיום 6.7.2009). 4. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 1.9.2009 טענה המשיבה כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער, בציינה כי הפיצוי למתלונן טרם שולם וכי עובדה זו מלמדת שטענותיו של המערער לא תורגמו למעשים. המשיבה הפנתה לתסקיר שירות המבחן וטענה כי בחרטה שהביע המערער אין ממש וכי היא נובעת מן החשש באשר לעונש הצפוי לו. המשיבה הוסיפה וטענה כי כתב האישום המתוקן איננו מתאר אירוע אחד של זריקת אבנים לעבר מכוניות נוסעות כי אם שני אירועים וכי מזריקת אבנים כזו עלולות להיגרם פרט לנזק לרכוש גם פגיעות בנפש. לבסוף טענה המשיבה כי עונש המאסר שנגזר על המערער (10 חודשי מאסר) הוא עונש מתון. נציגת שירות המבחן אמרה בדיון כי המערער מסתגל למאסר ותפקודו חיובי, וציינה כי הוא אמור להשתלב בקבוצה טיפולית. דיון 5. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בעונש שקבעה הערכאה הדיונית, והיא תעשה כן במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר-דינה של הערכאה הדיונית או כאשר העונש שנגזר על-ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו: ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 26 (טרם פורסם, 29.10.2008); ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל, פסקה 34 (טרם פורסם, 12.3.2009); ע"פ 10217/08 חשנסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (טרם פורסם, 11.8.2009)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר-הדין. בית משפט קמא בחן בפירוט את מעשיו של המערער, איזן כראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין לקולא ולחומרה, וגזר על המערער עונש ההולם את נסיבות המקרה. אכן, יידוי אבנים לעבר מכוניות נוסעות עלול להסתיים בתוצאה קטלנית של פגיעות בנפש (ראו ע"פ 411/09 גדיר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (טרם פורסם 21.4.2009)) והעובדה שהמעשים נעשו בחבורה על רקע לאומני וגרמו לפגיעה בעובר אורח תמים (ראו ע"פ 5135/01 אמזלג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2001)) מצדיקה הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, כקביעתו של בית משפט קמא. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, י"ד אלול, תשס"ט (03.09.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09055110_V02.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il