אלעד הרוש נ. בועז וכטל

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 55074-10-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: אלעד הרוש נגד המשיבים: 1. בועז וכטל 2. שלומי סנדק 3. זוהיר טהה 4. אוהד שם טוב 5. גיל קיטאי 6. חגית יגודה 7. בן זיידל 8. דניאל מישורי 9. סיון ג'ינו ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 23.10.2025 בע"א 67164-07-25 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 23.10.2025 בע"א 67164-07-25, שבה פטר את המערער מתשלום אגרה והורה על הפחתת סכום הערובה לסך של 5,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד חיובו בהפקדת הערובה. דין הערעור להידחות. לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ע"ר 22163-05-25 פלונית נ' פלונית (20.5.2025); ע"ר 37886-03-25‏ פלונית נ' וילנר (2.4.2025)). מקרה זה אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. חלף טענותיו של המערער, עיון בבקשה המקורית ובנספחיה מלמד כי הוא לא עמד בנטל המוטל עליו להניח תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי והיעדר יכולתו להסתייע בקרובים (ער"א 2060/24 אוריון נ' גולדפינגר (5.5.2024); ער"א 6549/23 פלוני נ' פלונית (10.9.2023)). לבקשת המערער הוא צירף תדפיס חובות מלשכת ההוצאה לפועל אשר מלמד כי מצבו הכלכלי אינו מן המשופרים, אולם זולת מסמך זה לא צורפה לבקשה כל אסמכתא נוספת להוכחת טענותיו. בתוך כך, כפי שציין הרשם, המערער לא צירף לבקשה דיווח מלא ואסמכתאות בדבר הוצאותיו, הכנסותיו (אם ישנן) ומצבו הרפואי הנטען. גם אין להלום את ניסיונו של המערער לתלות את היעדר הפירוט ואי צירוף המסמכים הנדרשים בנוסח הטופס שמילא לצורך קבלת הפטור (ער"א 5284/24 פלוני נ' פלונית (9.7.2024); ער"א 8741/23 זידה נ' נחשון (20.12.2023)). ויוער כי העובדה שהמערער מצוי בהליך פשיטת רגל אינה פוטרת אותו מהוכחת מצבו הכלכלי, ואין בה להקנות לו כשלעצמה פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה (ראו למשל: ער"א 154/23 לוי נ' אלון (15.1.2023)). אשר לטענת המערער בדבר זכות הגישה לערכאות, זכות זו איננה מוחלטת והכללים שנקבעו בדין לעניין מתן פטור מהפקדת ערובה משקפים את האיזון שערך המחוקק בין הזכות האמורה לבין שיקולים מערכתיים שונים, (ער"א 5658/24 פנסו נ' תורג'מן (19.7.2024); ער"א 3222/22 אלון נ' רפפורט, פסקה 4 (24.5.2022)). בהקשר זה יצוין כי התכליות העומדות בבסיס החובה להפקדת ערובה שונות מהתכליות הציבוריות שניצבות ביסוד החובה לתשלום אגרה; בעוד שתשלום אגרה נועד לשרת תכלית ציבורית מערכתית, הרי שהפקדת ערובה נועדה בעיקרה להבטיח את הוצאותיו של בעל הדין שכנגד אם הערעור ידחה ולהגן על האינטרס הפרטני שלו מפני חיסרון כיס (ער"א 6549/23 פלוני נ' פלונית (10.9.2023); ער"א 3415/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (24.5.2022)). נוכח תכלית זו, רף ההוכחה הניצב לפני מבקש פטור מהפקדת ערובה להוכיח את התקיימותם של התנאים למתן הפטור גבוה מרף ההוכחה הנדרש בבקשה לפטור מתשלום אגרה (ער"א 6042/21 וייס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 5 (9.9.2021); ער"א 4970/21 הקרי נ' עיריית תל אביב, פסקה 5 (22.7.2021)). בענייננו, החלטת הרשם להורות על פטור מתשלום אגרה ולהעמיד את סכום הערובה על סך 5,000 ש"ח ניתנה לאחר איזון נכון בין השיקולים הצריכים לעניין. בהם העובדה שהמערער לא הניח תשתית עובדתית מלאה בדבר מצבו הכלכלי מחד גיסא, והאינדיקציות שעולות מהמסמכים באשר למצבו הכלכלי ונסיבותיו האישיות מאידך גיסא. בנסיבות אלה, החלטת הרשם לא מגלה כל עילה להתערבות. זאת אף מבלי להידרש לסיכויי ההליך העיקרי, אשר בעניינם לא נטענה כל טענה מטעם המערער. בשולי הדברים יצוין כי ביום 4.11.2025 הוגשה על דעת המשיב תשובה לערעור, וזאת מבלי שנתבקש לעשות כן. בנסיבות אלו, ולאור התוצאה אליה הגעתי, ממילא לא מצאתי להידרש בפירוט לטענות המועלות בה. הערעור נדחה, ועמו גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה כאמור, לא ייעשה צו הוצאות. הערובה תופקד עד ליום 18.11.2025. ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ו (11 נובמבר 2025). דוד מינץ שופט