בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
5496/96
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופטת ד' ביניש
המערער: אבי אביטן
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור
על פסק-דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 18.6.96 בת.פ.ח. 235/95
שניתן
על ידי כבוד השופטים: א' שטרסנוב,
ז'
המר, ש' טימן
תאריך הישיבה: כ"ז
באלול תשנ"ז (29.9.97)
בשם
המערער: עו"ד דוד יפתח, עו"ד חיים אוחנה
בשם
המשיבה: עו"ד
אתי כהנא
בשם
שירות המבחן: גב' ר' פרייברג
פסק-דין
השופט מ' חשין:
המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו,
בשני אישומים, בעבירות של אינוס ביחד עם אחר, מעשה סדום, הדחת קטין לסמים מסוכנים,
שימוש בסם מסוכן ובעילה אסורה של קטינה. על כל אלה גזר בית-המשפט על המערער עונש
מאסר בן עשר שנים, מתוכן שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל.
הערעור הוא על ההרשעה ועל חומרת העונש.
אשר להרשעה, העלה עורך-דין יפתח לפנינו נימוק
ערעור עיקרי אחד, והוא, שהליכי המשפט בבית-המשפט קמא נערכו בניגוד להוראת סעיף
15(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982-. בהתאם להוראת חוק זו,
אמור בית-משפט למנות סניגור לנאשם אם מואשם הוא בעבירה שדינה מאסר עשר שנים או
יותר. והנה, כך טוען עורך-דין יפתח, למרות שהמערער הואשם בעבירות שדינן למעלה מעשר
שנות מאסר, לא נהנה הוא מעצתו ומעזרתו של סניגור. אכן, כך טוען עורך-דין יפתח,
הסניגור שמונה למערער לא היה אלא סניגור-לכאורה, הואיל ולמעשה לא עשה את שחובתו של
סניגור לעשות, לא חקר עדים כיאות, ולא ניהל את הגנתו של המערער כפי שנאשם ראוי כי
ינהלו את הגנתו.
על טענות אלו השיבה הגב' כהנא, באת-כוחה של
המדינה, כי למערער ניתנה הזדמנות ליהנות מעצתו ומעזרתו של סניגור, אך המערער בעט
בעזרה שהושטה לו ועל-כן אל יבוא בטענות שהוא מעלה.
עיון בפרוטוקול מעלה בבירור כי המערער עשה ככל
יכולתו כדי להכשיל את ניהול המשפט וזאת, בעיקר, בכך שסירב לשתף פעולה עם הסניגור
שהועמד לרשותו.
בראשית היה עורך-דין חוגי בא-כוחו של המערער,
עד שבישיבת יום ה22.11.95- ביקש עורך-דין חוגי, על דעת המערער, להשתחרר מייצוגו.
באותו מעמד ביקש עורך-דין בן-יהודה לקבוע את המשך השמיעה לתזכורת, כדי שיבדוק אם
יוכל להגיע להסדר עם המערער באשר לייצוגו. בישיבת יום ה3.12.95- הודיע עורך-דין
בן-יהודה כי לא הגיע להסדר עם המערער ועל-כן ביקש להשתחרר מייצוג. אמר על כך
המערער: "אני לא רוצה שעו"ד בן-יהודה ייצג אותי ואני לא רוצה כלל להיות
מיוצג. יש לי בעיות פיננסיות ואני בכלל לא רוצה עו"ד." בית-המשפט הסביר
למערער כי יש חובת ייצוג בידי סניגור, וכי יאופשר לו, למערער, להשתתף בחקירת העדים
בכל מקרה. ועל-כך הגיב המערער: "בכל מקרה אני מעדיף לייצג את עצמי".
בהחלטתו מאותו יום שיחרר בית-המשפט את
עורך-דין בן-יהודה מייצוגו של המערער והחליט למנות לו עורך-דין מטעם המדינה.
בישיבת יום 9.1.96 מינה בית-המשפט את
עורך-הדין הרצל כהן לסניגורו של המערער.
ישיבת יום ה31.3.96- היתה ישיבה חשובה. מסתבר
כי המערער לא שיתף פעולה עם עורך-דין כהן, ולדברי עורך-דין כהן ביקש המערער שלא
להיות מיוצג כלל על ידי עורך-דין אלא על-ידי עצמו בלבד. הוסיף עורך-דין כהן ואמר
כי לא יוכל לתרום דבר בדיונים שיבואו, שכן אין הוא יודע את עמדות המערער, והרי
המערער אינו משתף פעולה כלל עימו. עורך-דין כהן ביקש כי בית-המשפט ישחרר אותו
מייצוג המערער. על כל אלה הגיב המערער באומרו, בין השאר: "אני לא רוצה ייצוג
משפטי. אני יודע לאיזה עונש אני צפוי. אין לי כשרון להגן על עצמי, אך אני רוצה
לייצג את עצמי כפי שאני יודע באופן פשוט ורגיל, וזהו. אני מוכן לשאת בתוצאות, אני
יודע מה צפוי. אין לי אפשרות לממן עו"ד באופן פרטי ואני לא רוצה שעו"ד
ייצג אותי. אם אני לא אשאל את השאלות הנכונות - לא אשאל".
אחרי כל אלה החליט בית-המשפט שלא לשחרר את
עורך-דין כהן מייצוג המערער. בית-המשפט קבע באותה החלטה כי התנגדותו של המערער
"אינה אישית כלפי עורך-דין כהן, אלא כללית כנגד ייצוג בכלל...". יחד עם
זאת החליט כי עורך-דין כהן יסייע למערער בהגנתו.
תמהני מה יכול היה בית-המשפט לעשות עוד ולא
עשה. אכן, נראה בעליל כי המערער סירב בכל תוקף להיעזר בשירותיו של עורך-דין, ומי
שעושה כמעשה המערער אל יבוא בטענות אלא לעצמו בלבד. השאלה אם עורך-דין כהן ייצג
כראוי את המערער אם-לאו, נחבאת בתוך סירובו של המערער לקבל כל עזרה שהיא ובמחדלו
לשתף את עורך-דין כהן בניהול ההגנה.
עורך-דין יפתח מבקש כי נחזיר את הדיון
לבית-משפט קמא כדי שהמשפט יישמע מתחילתו לאחר שהמערער יעמיד לעצמו עורך-דין. לרקע
כל דברים שאמרנו, פירוש בקשתו של עורך-דין יפתח היא, כי המערער הוא שינהל את המשפט
לרצונו, בזמן כפי שייראה לו ובדרך כפי שתיראה לו. טענתו של עורך-דין יפתח נפלאתה
ממני, ויש לדחותה מכל וכל.
נוסיף עוד ונאמר, כי עיון בפרוטוקול מעלה כי
עדי התביעה נחקרו חקירה נגדית בידי בא-כוחו של הנאשם השני. גם עורך-דין כהן ערך
למספר עדים חקירה נגדית, ולבקשת בית-המשפט אף סיכם מטעם המערער (למרות התנגדותו).
שוכנענו כי לא נגרם למערער עיוות דין במשפטו
ואנו דוחים את ערעורו על הרשעתו בדין.
אשר לגזר-הדין. בראשית דברינו מנינו את
העבירות בהן הורשע המערער בדינו, ואולם שמות העבירות אין בהן כדי לתאר את מעשיו
הנקלים והחמורים של המערער. היתה זו נערה בת פחות מ16- שנים שהמערער וחברו התעללו
בה התעללות אכזרית וקשה. בראשית סיממו אותה בכוח, ולאחר-מכן אנסו אותה חזור ואנוס,
עשו בה מעשים מגונים חזור ועשה, פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. לא נדע אם אותה
נערה קטינה - אשר היתה חסרת כל ניסיון מיני - תחזור ותהיה ככל האדם לאחר המעשים
הנוראים שבוצעו בגופה. נזכיר עוד את האישום השני בו הורשע המערער, על כך שבעל
שלא-כדין קטינה אחרת שטרם מלאו לה 16 שנים, תוך הדחתה לשימוש בסמים מסוכנים.
עיקר טיעונו של בא-כוח המערער נסב אל נושא
אחידות העונשים. המערער עמד לדין בצוותא-חדא עם חברו הרע, וחברו נדון לארבע שנות
מאסר בפועל. טוען בא-כוח המערער - זו הפעם עורך-דין אוחנה - כי עקרון אחידות
העונשים מחייב להשוות את עונשו של המערער לעונשו של אותו חבר רע, ולמיצער לקרב את
עונשו של המערער לעונשו של אותו חבר. לעניין זה מצביע עורך-דין אוחנה על כך
שהמערער וחברו עשו, בעיקרם של דברים, אותם מעשים. למערער יש אמנם עבר פלילי, אך
עבר זה אינו מכביד במיוחד, ובנסיבות העניין הפרש העונשים בין המערער לבין חברו
אינו מוצדק כל עיקר.
בא-כוח המערער לא חידש דבר בטיעוניו אלה. כל
טענות אלו כולן עלו במפורש ובמפורט לפני בית-משפט קמא, ובית-המשפט דן בהן אחת לאחת
והסביר את הפרש העונשים בין המערער לבין חברו. המערער היה הרוח החיה בפרשיות
הנוראות שהורשע בהן. הוא שהביא את הסם לשם הספקתו לנערות הצעירות, והוא אף שביצע
עבירות רבות מחברו. יתר-על-כן: המערער היה בן 22 שנה בעת ביצוע העבירות, בעוד אשר
האחר לא היה אלא בן 18 שנים בלבד, ובגילים אלה הפרש של 4 שנים הוא הפרש משמעותי
ביותר. על כל אלה נזכיר כי החבר הודה באישום הראשון שהועלה נגדו, זוכה מן האישום
השני (אשר המערער הורשע גם בו) והסך הכולל הוא שאין להשוות בין המערער לבין חברו.
בתיתנו דעתנו לכל הנסיבות, דעתנו היא כי חסד
עשה בית-המשפט בהטילו על המערער עונש שהטיל. מעשי האינוס בהם הורשע המערער גוררים
אחריהם 20 שנות מאסר, ובשים-לב למעשיו הנוראים, ראוי היה המערער לעונש חמור בהרבה.
צר לנו שלא נוכל לקבל את המלצת קצין המיבחן להקל ולו במעט בעונשו של המערער.
חובתנו להגן על החברה מפני אנשים כמערער גוברת על כל שיקול אחר.
אנו מחליטים, איפוא, לדחות את הערעור על
גזר-הדין אף הוא.
סוף דבר, אנו מחליטים לדחות את הערעור, הן על
ההרשעה הן על גזר-הדין.
ניתן היום, כ"ז באלול תשנ"ז
(29.9.97)
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96054960.G03