פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5495/96
בפני: כבוד השופט י. קדמי
כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן
כבוד השופט י. טירקל
המערער: חאכם חאג' יחיא
נגד
המשיבה: מדינת -ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 26.6.96 בת.פ.ח. 422/95
שניתן על ידי כבוד השופטים: ברלינר, גדות,
גורפינקל
תאריך הישיבה: ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97)
בשם המערער: עו"ד שורצברג חיים
בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור
בשם שרות המבחן: עו"ד זהבה מור
פסק-דין
השופט י. קדמי
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ. 422/95), על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של מעשה מגונה ופציעה; ונדון, בשל כך, ל- 54 חודשים מאסר בפועל ו- 18 חודשים מאסר על תנאי. כן חויב המערער בתשלום פיצויים לקרבן המעשים - המתלונן - בסך 10,000 ש"ח.
בבסיס הרשעתו של המערער עומדת תקיפת חבר לעבודה ואילוצו, אגב שימוש בכוח ופציעה בשבר צלחת, להיכנע למעשה מגונה שביצע בגופו. מעשה התקיפה המינית בוצע על גג המבנה שבו ישנו השניים; והחבר הצליח להימלט מן המערער, כשהוא גולש מן הגג על גבי צינור. החבר הובהל לבית חולים ושם קיבל טיפול רפואי.
למערער עבר פלילי מאז היותו כבן 14 (כיום הינו בן 28). בבדיקות פסיכולוגיות שנערכו למערער כאשר שהה בזמנו, כקטין, במעון נעול ולקראת גזר הדין בתיק הנוכחי, נמצא כי הוא סובל מפיגור שכלי קל - על קו הגבול - שאינו מפריע לו לתפקד במסגרת עבודתו. בין הרשעותיו הקודמות, הרשעה משנת 1989, במעשה הדומה באופיו למעשה שבגינו הורשע בתיק הנוכחי. באותו מקרה נדון המערער למאסר בפועל למשך 9 חודשים.
ב"כ של המערער ביקש מבית המשפט המחוזי להורות על הבאת שולחו בפני ועדת איבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים); אך בקשתו נדחתה. דחיית הבקשה היתה נעוצה, בעיקרו של דבר, בכך שבשתי חוות הדעת הפסיכולוגיות נקבע כי המערער לוקה ב"פיגור שכלי קל" בלבד; ואין בתסקיר שירות המבחן ובחוות הדעת האחרונה, שנערכה על ידי פסיכולוגית פרטית מטעמו של המערער, המלצה להבאתו בפני ועדת איבחון.
הערעור מכוון כנגד גזר הדין וב"כ המערער חוזר ומבקש להורות על הבאת מרשו בפני ועדת האיבחון "כדי לקבוע אפשרות של ריצוי עונש מאסר במסגרת ההולמת טיפול בבעל פיגור קל".
עוד מוסיף וטוען ב"כ המערער, כי העונש שנגזר על מרשו, כשלעצמו, הינו מופרז לחומרה, בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובהודאתו באשמות שיוחסו לו; וכן מבקש ב"כ המערער לבטל את חיוב מרשו בתשלום פיצויים, שהוא ובני משפחתו לא יוכלו לעמוד בו.
לא מצאנו להיעתר לבקשתו של ב"כ המערער. חוות הדעת הפסיכולוגיות אינן כוללות המלצה כלשהי בהקשר זה. הוא הדין בתסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו של המערער, שאינו כולל התייחסות להבאתו בפני ועדת איבחון; וזו היתה, בסופו של דבר, גם עמדתה של נציגת שירות המבחן, הגברת מור, שהופיעה בפנינו.
ככל שניתן ללמוד מן החומר המצוי בפנינו, המערער מתפקד על גבול הנורמה; והפיגור השכלי הקל - שבא לכלל ביטוי במנת משכל גבולית, כפי שנמצא בבדיקות הפסיכולוגיות שעבר - אינו מפריע לתפקודו היום-יומי. המערער מודע לפסול שבמעשי העבירה שבהם נכשל עד כה ואשר בגינו של אחד מהם כבר ריצה עונש מאסר; ואין בפנינו טענה כי המעשה שבגינו הורשע נעוץ, בדרך כלשהי או במידה כלשהי, בפיגור הקל שבו הוא לוקה.
במצב דברים זה, אין לבא בטרוניה אל בית המשפט המחוזי, על שדחה את בקשת המערער לשלחו לועדת איבחון.
המעשה שעשה המערער חמור ומצדיק ענישה מחמירה; והעונש שנגזר עליו - ואשר ריצויו עומד להסתיים בעוד כתשעה חודשים (בניכוי שליש) - אינו מופרז לחומרה לפי כל קנה מידה.
בכתב הערעור, ביקש ב"כ המערער לבטל את חיובו של מרשו בתשלום פיצויים למתלונן, בהתחשב בכך שעיקר הנטל יפול על משפחתו של המערער ויפגע במאמצי שיקומו. לא מצאנו עילה המצדיקה התערבות מצדנו בנושא זה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96054950.H01